170 ראשי רשויות מקומיות שלחו השבוע מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החינוך יואב קיש ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', בו ציינו כי לא יאפשרו למדינה "להפקיע את הסמכות והאחריות של השלטון המקומי" בנוגע לסעיפים בהסכמים הקואליציוניים המטילים עליהם תקצוב נוסף של מוסדות חינוך חרדיים בלתי רשמיים שלא מלמדים ליבה.

על המכתב חתמו גם ראשי ערים בולטים מהימין כמו יו"ר השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין חיים ביבס; יו"ר השלטון האזורי וראש מועצה אזורית מרחבים שי חג'ג' (שניהם חברי ליכוד); ראש עירית דימונה בני ביטון; ראשת עיריית נתניה מרים פייברבג; ראש עיריית מעלה אדומים בני כשריאל ועוד.

יו"ר ועדת הכספים ויו"ר סיעת דגל התורה ח"כ משה גפני כעס על המכתב. "זה יהיה אצלנו נקודת בוחן לבחירות לרשויות המקומיות", אמר בתגובה. "כשנותנים לנו סטירה כזאת מצלצלת לא נגיש את הלחי השנייה. מי שנשאר חתום על המסמך הזה, שהוא חמור מכל בחינה אפשרית, אנחנו נבוא איתו חשבון".

איך גפני מתכוון לבוא איתם חשבון? למען האמת, תהיה לו בעיה. הבחירות לרשויות המקומיות הן אירוע מפוזר. הפוליטיקה ברמה המקומית שונה מהרמה הלאומית. הציבור החרדי, שהוא כוח הצבעה משמעותי בבחירות הכלליות, לא נוכח ברבות מערי ישראל. הוא חי בריכוזים בערים מסוימות כמו בני ברק, בית"ר עילית, אלעד, מודיעין עילית, רמת בית שמש.

משה גפני בישיבת הסיעה של יהדות התורה בכנסת, 5 בדצמבר 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

איך גפני מתכוון לבוא איתם חשבון? למען האמת, תהיה לו בעיה. הבחירות לרשויות המקומיות הן אירוע מפוזר. הפוליטיקה ברמה המקומית שונה מהרמה הלאומית

בערים גדולות אחרות בישראל, הציבור החרדי עדיין מיעוט. במקרים מסוימים הסיעות החרדיות בערים הגדולות מצטרפות לקואליציה של ראשי העיר, אך הרוב לא נשען עליהם.

השטח המקומי בוער: להט"בק, תקצוב חרדים

אם לשפוט לפי ההתארגנות המהירה של 170 ראשי הערים בנוגע לתקצוב מוסדות חינוך חרדיים שאינם רשמיים ו/או לפי הצהרותיהם של כ־80 ראשי ערים בנוגע לביטול חוק איסור הפליה במוצרים – השטח המקומי בוער.

ההצעה לתיקון החוק האחרון נכנסה להסכם הקואליציוני למרות הכחשות נמרצות של ראש הממשלה נתניהו שטען כי אין כוונה לפגוע באוכלוסייה הלהט"בקית.

אולם, העובדה ש־80 ראשי רשויות מיהרו להתנער מהחקיקה ופרסמו הודעות נמרצות לגבי שלילת רישיונות מעסקים שיפלו – מעידה על תרגום מהיר של ההומופוביה הגלויה של סגן השר אבי מעוז, להפסדי קולות בקלפי המקומית בעוד כעשרה חודשים.

ח"כ אבי מעוז ב"ישיבת סיעת" נעם בכנסת, 29 בנובמבר 2022 (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

ראשי הערים בישראל וחברי המועצות מרגישים את הדופק של הציבור המקומי. בשנת בחירות לרשויות המקומיות, הפער ביניהם לבין הממשלה החדשה הולך וגדל. בהמשך השנה יהיה מעניין לראות את הרשימות המקומיות שירוצו תחת דגל השלטון החילוני הנאבק בהדתה ומתנגד לגרעינים התורניים המקומיים.

הפרויקט האחרון של הגרעינים התורניים צמח בתקציב של 2022 ב־50 מיליון שקלים (217 מיליון, בהשוואה ל־167 מיליון בתקציב הקודם). לקראת תקציב 2023, סוכם בהסכם הקואליציוני על הקמת משרד משימות לאומיות, שיקבל סך של 600 מיליון שקלים עבור טיפוח הגרעינים התורניים.

הגרעינים התורניים יקבלו תקציבים גם ממשרד החינוך וממשרדי הממשלה תחת ש"ס. הגרעינים התורניים שגשגו בעשור הקודם באמצעות התיישבות בערים המעורבות, אך גם בערים חילוניות

כמו כן, הגרעינים התורניים יקבלו תקציבים גם ממשרד החינוך וממשרדי הממשלה תחת ש"ס. הגרעינים התורניים שגשגו בעשור הקודם באמצעות התיישבות בערים המעורבות, אך גם בערים חילוניות באופן מובהק.

הנוכחות שלהם הובילה למאבקים מקומיים רבים בשל הטענה שהם פועלים למטרות מיסיונריות, דחיקת תושבים ערבים – והכנסת מסרים אורתודוקסיים לבתי ספר חילוניים.

ארכיון: הפגנה נגד כפייה דתית בין בני ברק לרמת גן, 27 בינואר 2018 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

השלטון המקומי כמרחב חיים ליברלי

בשנים האחרונות מוכיח השלטון המקומי שהוא מאפשר מרחב חיים ליברלי, כשראשי הערים מתקדמים פוליטית בלי לעסוק בדיון של "כן־ביבי, לא־ביבי". בין אם הם שמאלנים, ימניים, דתיים או חילוניים – האג'נדה שלהם לא קשורה למשפטו הפלילי של נתניהו ואף לא להפיכה המשטרית־חוקתית שמובילה הממשלה הימין־לאומית.

לפיכך, הם יכולים להקנות לתושבים תחושת מרחב ציבורי ליברלי, למעט בערים בעלות ריכוזי ציבור דתי. אולם, שני תחומים עשויים להדליק אש מקומית וליצור תנועת אנטי־דת: חינוך ותחבורה. מערכת החינוך נוגעת כמעט לכל התושבים והינה מניע מרכזי בהחלטה בבחירות מקומיות – והתחבורה הציבורית משמשת כבר עשרות שנים כסמל המאבק שבין החילוניים לדתיים.

איך אפשר למדוד את השפעת הנושא הדתי־חילוני על הבחירות לרשויות המקומיות? דרך אחת היא להתבונן על המותג "חופשית". בישראל קיים ארגון ששמו "ישראל חופשית", שבין היתר גם מדרג את הערים בישראל לפי מדד החופש העירוני.

המדדים הנבדקים: תחבורה בשבת, מסחר בשבת, תקציבי דת, חינוך, להט"בק, אירועים בהפרדה ושירותי דת. לא כל ערי ישראל מופיעות בדירוג, אך לפי המדד המובילות ב"חופשיות" הן הוד השרון, תל אביב, גבעתיים ומודיעין. האחרונות בדירוג הן: בית"ר עילית, בני ברק, מודיעין עילית ורמלה.

הפגנה בתל אביב נגד הממשלה החדשה, 17 בדצמבר 2022 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2018, על רקע דאגת הציבור החילוני מתופעות שונות של הדתה, צמיחת הגרעינים התורניים ומאבקי סגירת המרכולים בשבתות – קמו בארץ כמה סיעות מקומיות תחת המותג "חופשית"

בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2018, על רקע דאגת הציבור החילוני מתופעות שונות של הדתה, צמיחת הגרעינים התורניים ומאבקי סגירת המרכולים בשבתות – קמו ברחבי הארץ כמה סיעות מקומיות שאימצו את המותג "חופשית" כדי לסמן את עצמן כרשימה הנאבקת למען החילונים.

כך, למשל, התמודדו רשימות כמו "גבעתיים חופשית", שהכניסה ארבעה חברי מועצה (מתוך 17, 23%); "מודיעין חופשית", שהכניסה שלושה חברי מועצה (מתוך 19, 15%); "רמת השרון חופשית", שהכניסה ארבעה חברי מועצה נוסף על שני חברי המועצה מ"הסיעה החילונית". כלומר, בסך הכול שישה חברי מועצה (מתוך 17, 35%); "רחובות חופשית", שהכניסה שני חברי מועצה (מתוך 25, 8%); "רעננה חופשית–מרצ", שהכניסה ארבעה חברי מועצה (מתוך 19, 21%).

בכמה ערים רשימות "חופשית" התמזגו עם המתמודדים המקומיים מטעם מרצ ורצו במותג משותף. סיעת מרצ הוותיקה הנה בעלת אג'נדות מקומיות זהות ל"חופשית", אך בהתמודדות בזירה המקומית המותגים הארציים כמו מרצ, עבודה, ליכוד או הבית היהודי – מהווים לעיתים כוח מרתיע לציבור ולכן מתמודדים מקומיים נזהרים מלהשתמש בהם.

נוסף על כך, מפלגת מרצ – מי שנשאה במשך עשרות שנים את דגל המאבק בהדתה ולמען הפעלת תחבורה ציבורית בשבת ושמירה על אופי החינוך הליברלי – התרסקה מתחת לאחוז החסימה. בהינתן הגירעון הנתון של המפלגה, ספק אם היא תוכל להשתלב במאבקים המקומיים.

חרדים מפגינים בבני ברק נגד עבודות הרכבת הקלה בשבת, 21 בספטמבר 2018 (צילום: רועי אלימה/פלאש90)

מנגד, מפלגת יש עתיד סיימה את הבחירות לכנסת ה־25 עם 24 מנדטים וכתוצאה מכך עם תקציב מימון מפלגות גדול במיוחד. גם הם עשויים להשתלב בהנעת ציבור בוחרים מקומי בעל אג'נדות חילוניות.

מפלגת יש עתיד סיימה את הבחירות לכנסת ה־25 עם 24 מנדטים וכתוצאה מכך עם תקציב מימון מפלגות גדול במיוחד. גם הם עשויים להשתלב בהנעת ציבור בוחרים מקומי בעל אג'נדות חילוניות

המותג "חופשית"

בערים רבות אחרות הוקמו קבוצות פייסבוק פעילות הנושאות את המותג "חופשית": נתניה, הרצליה, רמת גן, אשדוד ועוד. מספיק להציץ בחלק מהקבוצות האלה כדי להבין עד כמה הנושאים המקומיים בוערים.

הארגון "ישראל חופשית" לא קשור לסיעות המתמודדות ברשויות המקומיות ואף לא לקבוצות הפייסבוק. אך מאז שקם הארגון ב־2009 הוא הצליח להפוך את המינוח "חופשית" לשם נרדף למאבק בהדתה.

מנכ"ל "ישראל חופשית" אורי קידר אמר לזמן ישראל: "לציבור יש ציפייה שהמנהיגות המקומית תשמור על הבית מול הממשלה הדתית־קיצונית שנבחרה. כפי שזה נראה כרגע, ברשויות מקומיות רבות זה הולך להיות הנושא המרכזי על סדר היום.

יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

"נבחרות ונבחרי ציבור שירצו לקבל את האמון בבחירות אוקטובר 2023 יצטרכו לדעת איך לשמור על הערים ליברליות גם מול הממשלה הכי דתית בתולדות המדינה. מי שינסה לברוח מהנושא הזה, סביר שימצא את עצמו מחוץ למשחק הפוליטי כי על זה יהיו הבחירות – ולא יהיה ניתן להתעלם מכך".

עד לאוקטובר 2023 יש עוד זמן רב וממילא בבחירות המקומיות אין אג'נדת קמפיין אחת או מפלגה חזקה אחת שמניעה את סדר היום החדשותי. החדשות בנוגע להתמודדויות ברשויות המקומיות מגיעות לרוב לכלי תקשורת מקומיים, כשהתקשורת הארצית מתמקדת בבחירות לעיריית ירושלים, תל אביב־יפו וקצת בחיפה, באר שבע וראשון לציון.

ב־2023 עשוי להיות בכל זאת קו מקשר בין הערים השונות והוא ההשפעה של התחזקות האגף הדתי בממשלה, הניסיון להשית על העיריות מימון חינוך חרדי וההתערבות בתכנים בחינוך הממלכתי

יחד עם זאת, ב־2023 עשוי להיות בכל זאת קו מקשר בין הערים השונות והוא ההשפעה של התחזקות האגף הדתי בממשלה, הניסיון להשית על העיריות מימון חינוך חרדי וההתערבות בתכנים בחינוך הממלכתי, באמצעות המנהלת החדשה שמקים מעוז במשרד ראש הממשלה.

דיוני תקציב המדינה – שיערכו בחודשים הבאים וימשכו לפחות עד יוני 2023 – ישפיעו במידה רבה. התקציבים הרבים שיועברו לשרה אורית סטרוק ולסגן השר מעוז בתחום החינוך ילבו את הפעילות החילונית בזירה המקומית. אם יקומו סיעות מקומיות נוספות תחת השם "חופשית" ניתן יהיה לקבל אינדיקציה משמעותית לתמיכה המקומית בנושאים החילוניים.