משטר דמוקרטי שמסתתר מאחורי חוקים לשעת חירום הוא משטר חסר מוסר ואתיקה. הכרזה כבדת משקל שיוצאת ממני בכובד ראש ובעצב רב. במשך שנים מאז קום המדינה, הממשלות מסתירות מאיתנו מידע. הטענה העיקרית היא שמירה על ביטחון המדינה, ולאחרונה נוספה הטענה של שמירה על בריאות הציבור.

משטר דמוקרטי שמסתתר מאחורי חוקים לשעת חירום הוא משטר חסר מוסר ואתיקה. במשך שנים הממשלות מסתירות מאיתנו מידע. הטענה העיקרית היא ביטחון המדינה, ולאחרונה בריאות הציבור

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

איך עושים זאת? באמצעות חוקי חירום והוראות שעה שנגזרות מהם. כאמור, חקיקת החירום נותרה איתנו מתקופת המנדט הבריטי ומאז לא רק שאנחנו לא משתחררים ממנה, אלא גם מעצימים ומחזקים אותה.

כך למשל חוק הסמכויות של בנימין נתניהו, שנשמר באדיקות על ידי ממשלת השינוי ובחזרה לנתניהו. הממשלה, בטובה, הפיצה גם הפעם את התזכיר לעיון הציבור ובקרוב, לאחר שתקבל את ההערות, תאשר את החוק כדי שיוכלו להורות על סגרים, הגבלות תנועה ועוד ועוד כיד הדמיון.

עוד סוד כמוס היא חברת קצא"א, צינור הנפט מאילת לאשקלון. אסור לדבר על החברה הזאת ומעשיה, זה סוד. גם כאן מפרסמת הממשלה תזכיר לידיעת הציבור.

כדי לא לעבור על החוק אצטט את התזכיר הגלוי לעין כל. הנה מטרת הצו המוצע והצורך בו:

"תוקפו של צו העונשין (הכרזה על עניין סודי) (הוראת שעה), התשע"ז-2016 עומד לפוג ביום 31 בדצמבר 2022 (כאשר בהתאם לסעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת תוקפו הוארך עד ליום 15 בפברואר 2023). כעת יש צורך להאריך את המועד האמור. לפיכך מוצע לתקן את הצו כך שתוקפו יוארך עד ליום 31 בדצמבר 2027".

כך ממשלת ישראל 2023 מסבירה לציבור למה מחוקקים חוק שמטרתו לא לאפשר לנו האזרחים לדעת מה קורה אצלנו.

אני לא מתווכח על הצורך בשמירה על סודות כשמדובר בענייני ביטחון, אבל אני אישית לא מוצא בכך עניין שכן היום, בעידן המידע, אין סודות והכל ידוע. גם מה שאני כותב כרגע במכשיר הסלולרי שלי. אני כן חרד מהשימוש המוגבר בחוקי חירום ובהוראות שעה שמכרסמים ביכולת של אזרחים להיות מעורבים בקביעת גורלם.

היום, בעידן המידע, אין סודות והכל ידוע. גם מה שאני כותב כרגע במכשיר הסלולרי שלי. אני כן חרד מהשימוש המוגבר בחוקי חירום ובהוראות שעה שמכרסמים ביכולת של אזרחים להיות מעורבים בקביעת גורלם

וכמובן לא שכחנו את חוק הסמכויות. כן, החוק שנותן לממשלה סמכויות כמעט אינסופיות למשטר אותנו כשהם מכריזים על תקופת חירום. בכל פעם שהממשלה מכריזה על מצב חירום, הדמוקרטיה יוצאת לחופשה ואנחנו נתונים בידיהם של ראשי ממשלה כאלה ואחרים עם יכולת מועטה של הכנסת להשפיע.

ראינו זאת בתקופת חוקי הקורונה, תקופה שבה אנסו אותנו להישאר בבתים, לעטות מסיכות, להיבדק בכל פעם שנכנסים למקום ציבורי, אלא אם כן התחסנו. אני לא מתייחס לסוגיית הוויכוח האם המדיניות הייתה נכונה או לא, אני רק מצביע על היד הקלה על ההדק כשיש בספר החוקים פתח לחקיקת חירום.

אגב, הממשלה מתכוונת להמשיך ולתקף פעם נוספת את חוק הסמכויות, גם כשידוע לכולם שהחוק הזה לא מועיל למיגור מחלות כאלה ואחרות פרט למישטור אזרחים.

הנה כך נכתב באתר של ממשלת ישראל בעניין זה:

"תזכיר החוק נועד להאריך את תוקפו של חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020 (להלן- החוק) עד ליום 15 בפברואר 2024, זאת על מנת לשמור על קיומה של תשתית משפטית המאפשרת נקיטת פעולות מכוח החוק לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה ופגיעה בבריאות הציבור".

במילים אחרות הממשלה לא מוותרת על האופציה לכפות עלינו בין השאר סגרים, כשאין חולק מה הנזקים שלהם לילדים ולמבוגרים ובכלל, שלא לדבר על ההפסדים הכלכליים האדירים לכל אחת ואחד מאיתנו.

וכמובן לא שכחנו את חוק הסמכויות. כן, החוק שנותן לממשלה סמכויות כמעט אינסופיות למשטר אותנו כשהם מכריזים על תקופת חירום. בכל פעם שהממשלה מכריזה על מצב חירום, הדמוקרטיה יוצאת לחופשה

הצגת תזכירי חוק לעיון הציבור הפכה מכלי דמוקרטי מבורך לכלי של מראית עין. מראית עין של שיתוף ציבור, שמתכתבת עם ההודעות של וועדות התכנון שנתלות עדיין על קירות ולוחות מודעות במרחבים העירוניים.

נדמה שהממשלות בישראל, משכללות את הבוז והזלזול באזרחי המדינה. הן יודעות שהאזרחים טרודים בענייני היום ומודעות לכך שרק עמותות אזרחיות יגלו את המודעות ויפעלו. מול עמותות  מעוטות תקציב הממשלה יכולה לפעול, הרי כסף לא חסר לה.

הסקירה הקצרה הזאת באה להמחיש את נושא השקיפות, נושא שכבר עלה לסדר היום אך רחוק מאוד מיישום. יש חוקים שמסייעים לממשלה להסתתר מאחוריהם והכל בסדר. הזכרנו את הממשלה והנה יש גם עמותה לא קטנה, הסתדרות רפואית בישראל שהיא ארגון עותומני ולכן לא מחויבת במתן דיווחים לציבור, בתוקף חוק. מסיבה זו לא נדע ממי הם מקבלים תרומות ומה עושים איתן, שיהיה לנו בהצלחה.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.