האבות המייסדים החלוצים, שעלו בעלייה השנייה והשלישית, המנהיגים הישראליים של תחילת המאה הקודמת והאליטות התרבותיות שעיצבו את זהותה של המדינה – קרעו קרע בינם לבין עברם. הם זרקו את תרבותם היהודית המזרח אירופית, את תרבות השטעטל.

הם רצו לבנות ואכן בנו בארץ משהו חדש – יהדות ישראלית, חופשית, מודרנית, לפיה היהודי הישראלי החדש הוא עצמאי בחשיבתו, ונשמע לצו מצפונו בהתאם להבנתו את היהדות והתורה.

החלוצים קרעו קרע בינם לבין עברם ובנו בארץ משהו חדש – יהדות ישראלית, חופשית, מודרנית, לפיה היהודי הישראלי החדש עצמאי בחשיבתו ונשמע לצו מצפונו בהתאם להבנתו את היהדות והתורה

האבות החלוצים המייסדים, השיבו לעצמם ולנו את הסמכות על חייהם. הם מחקו במכוון ובחוזק יד את כל מה שהיה מסורתי-יהודי, (8:18) זרקו לפח האשפה ההיסטורי את המושג "חדש אסור מהתורה", והכניסו לביתם את הידע והתפיסות של הזמן החדש ושל תקופת הנאורות. תפיסות שהזמינו כל אזרח לקחת את חלקו בממשל.

הם בנו את היסודות ליהדות הישראלית החופשית המודרנית, נתנו לנו רשות ופתחו את הצוהר לקרוא את התורה כמות שהיא בלי מסך-קטרקט של פרשנות, וסמכו עלינו שנדע להסיק ממנה מסקנות על מוסר והתנהגות, על חובה ועל אחריות.

הם לקחו את ההנחיה "עשה לך רב", והפכו אותה להנחיה לפיה כל אדם יכול וצריך להיות הרב של עצמו. הם הביאו את התפיסה שכל אחד ואחד יכול וצריך לקרוא בעצמו בתורה כדי להבין מה המשמעות של להיות יהודי, ואינו צריך לצפות מהרב ומהאוטוריטה הממסדית להנחותו ולדאוג לגאולת נפשו.

הם בנו את היסודות ליהדות הישראלית החופשית המודרנית ופתחו את הצוהר לקריאת התורה בלי מסך-קטרקט של פרשנות. הם סמכו עלינו שנדע להסיק ממנה על מוסר והתנהגות, חובה ואחריות

הם בחרו מכל התרבות היהודית המסורתית פרטים, מנהגים ואירועים שדיברו אל ליבם. כך הם שימרו את השבת כיום מנוחה, שימרו את החגים, והחיו את השפה העברית. אבל הם לא רצו בשפת האידיש, במורשת השטעטל, בבתי הכנסת, בתפילות, במצוות ובטקסים הדתיים על פי ההלכה הנוקשה.

המדינה שבדרך ובהמשך מדינת ישראל – ברצותן לבנות את היהדות, את העם והחברה הישראלית החופשית המודרנית ובנסיונן לברוא את היהודי הישראלי העצמאי מתוך היהודי הגלותי – דחו בצורה טוטלית ועקבית את התרבויות היהודיות הטרום-ציוניות. את תרבות האידיש ממזרח אירופה, את התרבות היהודית־ערבית של יוצאי ארצות האסלאם ואת תרבות הלדינו של היהדות הספרדית.

כך קרה שהיהודים שהגיעו לישראל בתקופת המנדט ואחרי הכרזת העצמאות והקמת המדינה, נתקלו כולם באותה חומה בלתי עבירה של "שלילת הגלות", ובדחייה טוטלית ועקבית של התרבויות, התפיסות והשפות היהודיות הפרה־ציוניות שהביאו אתם לישראל.

האבות המייסדים החלוצים ביטלו את הסמכות של הרבנים-השמאנים שהיו בעלי התפקיד המרכזי בחברה ובתרבות היהודית האורתודוקסית המזרח אירופית.

ברצון לבנות את היהדות, העם והחברה הישראלית החופשית המודרנית ולברוא את היהודי הישראלי העצמאי מתוך היהודי הגלותי – דחו בצורה טוטלית ועקבית את התרבויות היהודיות הטרום-ציוניות

רבנים אלו שמשו כחוליה המקשרת בין האנשים והאלוהים, כאשר הם מתיימרים להיות בעלי גישה לעולם האחר, שבו ניתנים ההסברים לפרעות וההצדקות לשואה, ולכך שצדיק ורע לו ורשע וטוב לו.

הרבנים האלו בגולה הורו להמשיך לחכות להחלטה אלוהית בעניין שיבת ציון (לא "לעלות בחומה", לא "לדחוק את הקץ" ולא "למרוד באומות העולם"). בניגוד להם, האבות המייסדים החלוצים תיקנו וביצעו את התיקון החשוב ביותר, את המהפכה החשובה ביותר ביהדות ובעם היהודי באלפיים השנים האחרונות – להוציא אותו מן הגלות.

אחת המשמעויות של היהדות הישראלית החופשית היא ביטול התיווך הרבני, הממוסד שעליו נשענת היהדות החרדית והחרד"לית. היהדות הישראלית מנסה לבטל את מערכת התיווך הדתית המאורגנת והעסקית.

היהדות הישראלית החופשית מדגישה את התפיסה של בחירה חופשית ואחריות אישית ומציינת שהתנהגותו ומעשיו של האדם הם פרי רצון עצמאי, חופשי, ואינם דטרמיניסטיים קבועים מראש, ולא נקבעים על ידי הגורל או כוחות אלוהיים על-אנושיים, נוסח "הכל בידי שמיים".

הרבנים בגולה הורו להמשיך לחכות להחלטה אלוהית בעניין שיבת ציון. בניגוד להם, האבות המייסדים החלוצים ביצעו את המהפכה החשובה ביותר בעם היהודי באלפיים השנים האחרונות – הוצאת העם מהגלות

לא מדובר רק ביהדות הישראלית החופשית המודרנית, אלא גם ביהדות המסורתית הציונית עם ערכיה הנינוחים, עליהם התחנכו היהודים יוצאי ארצות האסלאם ומערב אירופה.

זו יהדות מסורתית שאין לה דבר וחצי דבר במשותף עם אבי מעוז. יהדות מסורתית של אלה שמתפללים בבתי הכנסת ושומרי שבת, אבל שלא מפרידים בין בנים לבנות בבתי הספר ובהמשך חייהם. יהדות מסורתית של אלו שאין להם בעיה לשמוע אישה שרה ושמעודדים את בנותיהם להגשים את עצמן בכל אופן בו יבחרו, כולל שירות צבאי. יהדות שיש בה עולם ומלואו של סובלנות וחברויות והערכה ואהבה הדדית עם חילונים גמורים ועם בני כל העדות סביבה.

עכשיו באה הממשלה החדשה ונערכת לעצב מחדש את החינוך הממלכתי לפי תוכניתו של סגן השר אבי מעוז, המבוססת על תפיסות פונדמנטליסטיות מבית מדרשם של רבנים קיצוניים.

מעוז מקים רשות ממשלתית, "הרשות לביטחון זהותי", ששואפת לשנות את זהותה החילונית של ישראל, להפוך אותה למדינה דתית קנאית מעין איראן או אפגניסטן בגרסה יהודית קיצונית. נאומים ומאמרים שלו ושל מורו הרב טאו חושפים כיצד תיראה התוכנית לשינוי הסטטוס־קוו בישראל:

"הדגל שלנו הוא מלחמה חד-משמעית בפרוגרס. צריך לשנות את הסטטוס-קוו, ולדאוג שהיהדות תהיה מוכרת בכל פינה מפינות חייה של המדינה. ישראל תהיה מדינה שומרת שבת בפרהסיה, משפחות להט"ביות לא יזכו להכרה, ונשים לא ישרתו בצבא. תרומתן תהיה בכך שיינשאו ויגדלו משפחה. אנחנו לא נהיה כמו מדינות שהן לכלל אזרחיהן. חלילה. ערכי היהדות עומדים מעל זכויות הפרט. תראו, אני מקבל כלים ותקציבים, באתי לעבוד, ואנחנו ננקה את המערכות הציבוריות. תבחנו אותי, יש לנו סבלנות. זוהי רק התחלת ההתחלות".

תזכורת: לקואליציית חורבן הדמוקרטיה של נתניהו היו 63 מנדטים בלי אבי מעוז. הוא בחר במודע להכניס אותו לקואליציה. לפיכך, נתניהו ואבי מעוז אחד הם. הוא יכול לגנות, להוקיע ולהתנער, אבל המציאות לא משקרת. נפיל את ממשלת איראן2. pic.twitter.com/Em3hYXEMRB

— קומי ישראל ????????????️ (@kumiiisrael) January 13, 2023

70 פנים לתורה וליהדות, ואף אחת מהן אינה נוסח אריה דרעי ואבי מעוז ומה שהם מייצגים.

את הפער הזה ביהדות היטיב לבטא ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, בוגר ישיבת הקיבוץ הדתי עין-צורים, וחוקר ספרות חז"ל, במאמר ב"סרוגים": "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת: קריאה למרד דתי-ליברלי"

עכשיו באה הממשלה החדשה ונערכת לעצב מחדש את החינוך הממלכתי לפי תוכניתו של סגן השר אבי מעוז, המבוססת על תפיסות פונדמנטליסטיות מבית מדרשם של רבנים קיצוניים

אסור לתת לאבי מעוז ולתוכניתו לעבור.

מאמר מעניין על מה שהכותב מגדיר "הדתיות הליברלית". "הציבור הזה סולד מגזענות ומאלימות – אך הוא נוהג בגזענים ובאלימים בכפפות של משי. הוא חפץ בפתיחות ובקידמה, וחרד מבערות פונדמנטליסטית – אך מרוב נימוס, או חוסר ביטחון, הוא נמנע בדרך כלל מלומר זאת בגאווה". קראו:https://t.co/P3b3bhYe8f

— נדב איל Nadav Eyal (@Nadav_Eyal) November 27, 2022

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.