במהלך דיון שהתקיים אתמול (ראשון) בוועדת החוקה של הכנסת, ניסה יו"ר הוועדה שמחה רוטמן להציג את גדעון סער כפוליטיקאי חסר יושרה.

במרכז הדיון הייתה הצעת החוק של רוטמן שעניינה המהפכה המשפטית שיוזמת הקואליציה. שר המשפטים לשעבר הביע התנגדות לחקיקת פסקת התגברות שתאפשר לכנסת לחוקק ברוב של 61 ח"כים חוק שבוטל בבג"ץ.

רוטמן ניסה להציג את התנגדותו של סער ככזו הנובעת מפוזיציה. הוא ציין שבתקופת הכנסת הקודמת תמכו סער ואנשי סיעתו בקריאה טרומית בהצעת חוק לתיקון חוק יסוד השפיטה, שכללה פסקת התגברות ברוב מינימלי של 61 וכן הוראה שפסק דין של בג"ץ המבטל חוק יינתן בהרכב מלא של 15 שופטים – ממש כמו ההצעות הנוכחיות של הקואליציה.

סער נאלץ להציב את הנושא בהקשרו הנכון. "מה שאמרת הוא בגדר הונאה", נזף ברוטמן, "במשך עשור, במאות הזדמנויות, הבעתי עמדה שיש צורך לחוקק חוק יסוד חקיקה ובמסגרתו פסקת התגברות ברוב מיוחס של 65 חברי כנסת. עמדתי ועמדת תקווה חדשה מעולם לא השתנו, ומעולם לא הסכמנו לפסקת התגברות ברוב המדובר כעת.

"הטעם היחידי שהחלטנו לתמוך בכנסת הקודמת בהצעת החוק היה כי בכנסת הקודמת, במבנה הפרלמנטרי שלה, לא ניתן היה לקדם פסקת התגברות מעבר לאותה קריאה טרומית בלי תמיכת תקווה חדשה. גם אז הודענו מהי עמדתנו לגבי הרוב הנדרש".

שמחה רוטמן וגדעון סער בוועדת החוקה של הכנסת, 29 בינואר 2023 (וידיאו: ערוץ הכנסת)

מה אפשר ללמוד מהתנהלותו זו של רוטמן? שהוא טורח ואוסף, בעצמו או בסיוע עוזריו, "חומרים מרשיעים" על חברי כנסת מהאופוזיציה, תוך ניסיון לצייר אותם כצבועים, המתנגדים באופן אוטומטי ליוזמת החקיקה הרדיקלית של הקואליציה, אף שבעבר הביעו תמיכה ברעיונות הללו לגופם.

ברוח זו, מעניין לבחון גם את יושרתו של רוטמן עצמו. ספוילר: רוטמן נכשל במבחן היושרה. הרקורד המשפטי שלו, לרבות בהופעותיו הרבות בבג"ץ לאורך השנים, אינו מתיישב עם היוזמות שהוא מקדם כעת בדורסנות וללא מעצורים.

ספוילר: רוטמן נכשל במבחן היושרה. הרקורד המשפטי שלו, לרבות בהופעותיו הרבות בבג"ץ לאורך השנים, אינו מתיישב עם היוזמות שהוא מקדם כעת בדורסנות וללא מעצורים

נבחן את רוטמן במבחן הסבירות. גם הוא, כמו שר המשפטים יריב לוין, תומך בביטול עילת הסבירות שבאמצעותה בתי המשפט בוחנים החלטות שלטוניות, או לפחות צמצומה הדרמטי.

בהצעת החוק של לוין יש איסור מוחלט על בתי המשפט להשתמש בעילת הסבירות כדי לבחון החלטות של הממשלה, שרים, רשות ציבורית או "כל מי שפועל מטעמם".

שמחה רוטמן בישיבתה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, 17 בינואר 2023 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

רוטמן נוקט גישה מצמצמת מעט יותר: לגישתו, עילת הסבירות תבוטל רק ביחס להחלטות הממשלה, שרים, או נבחר ציבור אחר – ולא ביחס לרשויות שלטוניות אחרות.

גם בספרו "מפלגת בג"ץ", שיצא לאור בשנת 2019, יוצא רוטמן נגד השימוש שעושים בתי המשפט בעילת הסבירות כדי לפסול החלטות שלטוניות. הנה כך הוא כותב בעמ' 218 בספרו, במסגרת הפרק "מה הופך פסק דין לשערורייתי":

"השימוש במבחני הסבירות והמידתיות לביקורת הרשות המבצעת מעמיד את בית המשפט כדובר של אדם סביר אובייקטיבי; אבל למעשה האדם הסביר הוא בית המשפט עצמו, שיוצר את קנה המידה תוך כדי יישומו".

עד כאן המחוקק, ח"כ רוטמן. אלא שמבחינת עו"ד רוטמן, מתברר, נאה דורש, לא נאה מקיים. הוא עצמו לא נמנע מלהגיש עתירות על גבי עתירות לבג"ץ, שבהן ביקש מהשופטים לפסול החלטות שלטוניות, לרבות של הממשלה עצמה ושל שריה, על יסוד טענה לאי סבירות קיצונית של ההחלטות.

עטיפת ספרו של שמחה רוטמן, "מפלגת בג"ץ" (צילום: הוצאת סלע מאיר)

בשנת 2015, בתקופת ממשלת המעבר שכיהנה בתקופת הבחירות, עתר רוטמן לבג"ץ מטעם העמותה שבראשה עמד, "התנועה למשילות ודמוקרטיה", בדרישה לחייב את הממשלה ואת השר לביטחון הפנים למנות מפכ"ל למשטרה.

בדיון בפני הרכב שכלל את נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, והשופטים יורם דנציגר ונעם סולברג, טען רוטמן כי הימנעות ממינוי מפכ"ל למשטרה לוקה בפגם של אי-סבירות.

"אנו עוסקים בנושא של סבירות", הוא אמר בדיון, "וכל שיקול דעת בתקופת בחירות הוא נושא של סבירות". גם בפסק הדין נתנה נאור ביטוי לעמדת העותרת, "שלדידה בחירה בדרך הפעולה של הארכת כהונת המפכ"ל המכהן היא בלתי סבירה".

בשנת 2017 עתר רוטמן לבג"ץ בדרישה שתיפתח חקירה נגד שלוש פרקליטות בכירות במשרד המשפטים, לרבות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה באותה עת, עו"ד דינה זילבר, בטענה לביצוע עבירות של הדחת עד ושיבוש הליכי משפט.

רוטמן טען כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה דאז אביחי מנדלבליט שלא להורות על חקירה פלילית נגד שלוש הפרקליטות הבכירות, "נגועה בחוסר מידתיות ובחוסר סבירות", מאחר שהיא יוצרת חסינות לעובדי משרד המשפטים ומאחר שהתקבלה בניגוד עניינים של מנדלבליט. השופטים חנן מלצר, אורי שהם וג'ורג' קרא דחו את העתירה.

רוטמן טען כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה דאז אביחי מנדלבליט שלא להורות על חקירה פלילית נגד שלוש הפרקליטות הבכירות, "נגועה בחוסר סבירות"

עוד באותה שנה, רוטמן ו"התנועה למשילות ודמוקרטיה" עותרים לבג"ץ נגד נשיאת בית המשפט העליון עצמה, בדרישה לבטל את הנחייתה לציבור השופטים שלא להיפגש עם גורמים פוליטיים ועם גורמים בלשכת עורכי הדין בכל הנוגע לקידומם בתפקיד.

עו"ד דינה זילבר בוועדת הכלכלה של הכנסת, 3 בדצמבר 2018 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

הנחיית הנשיאה, טען רוטמן, נגועה ב"חוסר סבירות קיצוני המחייב את ביטולה". השופט יצחק עמית, ולצידו השופטים שהם וקרא, דחה את העתירה. "לא מצאתי כי ההנחיה לוקה בחוסר סבירות", הוא כתב, "נהפוך הוא. הטעמים העומדים בבסיס ההנחיה הינם טעמים חשובים וראויים".

השנה היא 2020, ורוטמן עותר שוב לבג"ץ, הפעם בדרישה לפתוח בחקירה משמעתית נגד זילבר, בשל התבטאויותיה הפומביות במהלך כנס אקדמי. השופט קרא, לצד השופטים דוד מינץ ואלכס שטיין, דוחה את העתירה, וקובע כי בניגוד לעמדת העותרת – "לא נמצאה עילה להתערב בהחלטות נציב שירות המדינה, משקביעות אלו מצויות במתחם הסבירות".

זה רק מקבץ מדגמי של מקרים. העובדה הפשוטה היא שח"כ רוטמן פועל כיום לביטול כלי שיפוטי שהוא עצמו עשה בו שימוש כעורך דין פעמים רבות. התנהלות מעין זו אינה מצביעה על אידיאולוגיה סדורה, אלא על אופורטוניזם. מזלו של עו"ד רוטמן הוא שהמחוקק רוטמן החל לפעול בעניין זה רק לאחר שתלה את הגלימה.

העובדה הפשוטה היא שח"כ רוטמן פועל כיום לביטול כלי שיפוטי שהוא עצמו עשה בו שימוש כעורך דין פעמים רבות. התנהלות מעין זו אינה מצביעה על אידיאולוגיה סדורה, אלא על אופורטוניזם