היועמ"שית לא רוצה להפיל הממשלה- זה רוה"מ שבמינוי בן גביר, התעלם מעברו וממעלליו לאורך השנים. למען הקמת ממשלתו לפני כשנתיים ולמען שרידותו וזו של ממשלתו- צורף בן גביר ועוד כשר בט"ל- "החתול האמור לשמור על החלב". הרשימה הארוכה של הפרות החוק מאז מינויו, כולל חוקי התעבורה(לפחות שתי תאונות משמעותיות), המינויים ההזויים, דרישתו לנאמנות עיוורת(כנהוג במדינות טוטליטריות)- מי שיישם הוראותיו(יהיו אלה חוקיות, נושקות לחוקיות או אף נגד החוק)- יקודם, הלכת בן גביר. משתמע, מי שלא יעשה כן, מסיבות שדרישות בן גביר אינן מתיישבות עם החוק, ייפלט מן המערכת או קידומו יוקפא. מדיניות זו של השר אינה מתיישבת עם החוק ו/או המינהל התקין. היועמ"שית רק מבצעת תפקידה ,אם היא מתריעה בפני רוה"מ והציבור, על התנהלות פסולה ומנוגדת לשלטון דמוקרטי.

את גלי מיארב מיארה כבר מזמן בשלו הימים להדחתה. האישה כוחנית והזויה. בתור יועצת משפטית שאמורה לייעץ לממשלה ותו לא, היא עושה מה שבא לה. חושבת שהיא ראשת ממשלה בלי שמישהוא בחר בה ורוצה להכתיב לעם את גחמותיה ורצונותיה.היא אפילו לא
בקיאה בתורת המשפט הפלילי. צריך ודחוף להראות לה את הדרך הביתה.

נשמע כמו דמגוגיה בשקל. הלכת פנחס נתנה פעם ראשונה לבג"ץ את הכח לפסול חבר כנסת בשל שהוגש נגדו כתב אישום כאשר לפני כן רק לאחר הרשעה ועכשיו אתה פותח את הפתח שבגץ יחליט עוד טרם הגשת כתב אישום על פסילה של חבר כנסת מכהונתו. אם כבר זאת בדיוק הסיבה למה היה צריך לבטל את עילת הסבירות (שאבדה לחלוטין את משמעותה המקורית כפי ששמשה במנדט הבריטי) – כי השופטים הפכו לשליטים בלתי מעורערים שיכולים בעילות שונות להכתיב את סדר היום של הממשלה ואת ההחלטות הכי כבדות משקל. לא ידוע לי שהשופטים נבחרו על ידי העם, כפי שראוי בדמוקרטיות, ולכן לא יכול להיות להם כח רב יותר מהממשל שנבחר, אחרת זו לא דמוקרטיה. אתה בדמגוגיה זולה, שאנשים שלא בקיאים בפרטים יכולים לפול בה בקלות, נותן הכשר לקיומו של שלטון שופטים המנוגד לחלוטין לדמוקרטיה. אם הממשלה וחברי הכנסת יעשו מעשים שלא יעשו ויעברו על החוק – הם ילכו הביתה, מי ישלח הביתה את עמית כבוב ועדנה שפגעו באמון העם כאשר לקחו תיקים שהם מצויים בהם בניגוד עניינים או פעלו לקידום קרוביהם?

אין במאמר הזה ולו אמירה אחת ששייכת לתחום המשפט. זו דוגמא למהלך שנמשך כבר דורות, שפרופ' אהרון ברק הוא משרתו הנאמן – של ניתוק המילים ממשמעותן, ושימוש בהן ככלי להפוך את מערכת המשפט לפוסק אחרון, מבלי שניתנה לה הרשות והסמכות לכך.
העניין הוא שלפחות במידה רבה המאבק בין הדרג הנבחר לדרג הפקידותי (משפטי, בטחוני וכו') הוא הצגה, שנועדה לאגד את העם לשני צדדים ניצים: אלה ש"גנבו להם את המדינה" והבלתי נבחרים באים להחזיר להם אותה; ואלה שבאמת גונבים להם את המדינה, וטועים לחשוב שהנבחרים, בעיקר בצד הימני, פועלים להשיב להם את הגניבה.
"ימין ושמאל – הפרד ומשול"