בחרתי בקהילה שוויונית לא כי אני פמיניסט, אלא כי אני רוצה שהיהדות שלי תהיה חלק מהחיים שלי ולא פולקלור או מוצר מוזיאוני. תפילה שוויונית היא המקום בו אני יכול להרגיש שאין זיוף וחוסר התאמה בין החיים לבין היהדות, אלא דווקא רלוונטיות ורצף.

אז למה אני בוחר להיות חלק מקהילה שוויונית, להתפלל לצד פייטניות ובבית כנסת ללא מחיצה? אולי זו הזדמנות קצת להסביר.

כשאני מספר לאנשים על תפקידי, ראש תחום תפילה ופייטן בתנועה המסורתית ובקהילת ציון, רבים שואלים אותי על איך זה קרה ומה בסביבה המשפחתית שלי חושבים. זה באמת לא מובן מאליו ולא מסלול שהייתי אמור לעשות, אבל האמת היא שלגמרי כן, ואסביר.

בימים האחרונים מסתובבת ברשת מודעה של מפלגת ימינה, אותה מעטרת תמונה גדולה של השרה לשעבר איילת שקד, המזמינה את הקהל לשמוע אותה במגוון בתי כנסת לאורך השבת. איילת תעמוד על הדוכן, תוך כדי התפילה, כדי לשכנע אנשים להצביע למפלגת ימינה. מיותר לציין שאישה לא תוכל לעמוד על הדוכן ולהתפלל, ובמקומות רבים גם לא לתת דרשה תורנית.

מודעה של מפלגת ימינה מזמינה את הקהל לשמוע את איילת שקד במגוון בתי כנסת לאורך השבת. מיותר לציין שאישה לא תוכל לעמוד על הדוכן ולהתפלל, ובמקומות רבים גם לא לתת דרשה תורנית

איך זה קורה? זה קורה כי לצערנו בחלקים נרחבים בעולם האורתודוקסי נוצר נתק עצוב וקשה בין היהדות לבין החיים עצמם. היהדות היא מוזיאון שבוא ממשיכים לקיים מסורות ופרקטיקות שמנותקות לגמרי ממה שקורה בחוץ. נשים מהמגזר הדתי לאומי הן רופאות ועורכות דין ושופטות ושרות וחברות כנסת, אבל לא רבות או חזניות בבית כנסת.

כשאני הגעתי לירושלים וחיפשתי את הקהילה שלי, חיפשתי קודם כל מקום שבו היהדות תהיה חיה. שבו לא יהיה נתק בין המסורת שלי לבין החיים עצמם. מקום שבו ארגיש שלם ולא כעושה ויתורים.

ובמובנים רבים לא בחרתי קהילה שוויונית בגלל שאני פנימינסט, אלא בגלל שאני יהודי שומר מסורת. כלומר דווקא הבחירה שלי לשמור מסורת חייבה אותי למצוא מקום בו המסורת היא לא פולקלור אלא מעיין חיים נובע, כפי שהתורה בעצמה. מקום שבו אין הפרדה בין הפנים לבין החוץ ואין בו בועה או מעבר חד אלא סיפור יהודי שלם.

בדבריי אלה אני חלילה לא שופט את הבחירה של האנשים בצורת התפילה או הקהילה שלהם, בטח לא את מי שנלחמים מתוך הקהילה שלהם לייצר יהדות נובעת, אלא רק כדי לשתף את הבחירה שלי, שלצערי נתפסת לעיתים כיהדות מזוייפת או כחיקוי, בעוד שלמען האמת, אני מרגיש שההפך הוא הנכון מבחינתי.

לא בחרתי קהילה שוויונית בגלל שאני פנימינסט, אלא בגלל שאני יהודי שומר מסורת. דווקא הבחירה הזו חייבה אותי למצוא מקום בו המסורת היא לא פולקלור אלא מעיין חיים נובע, כפי שהתורה בעצמה

ואת כל זה כתבתי גם כדי לספר (ובהמשך בעוד הזדמנויות) שבימים הנוראים תהיה לי זכות אין-סופית לעבור לפני התיבה ולהוביל את קהילת ציון בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים לצד הפייטניות מופלאות יהלה לחמיש והדס פל-ירדן.

בתפילה אנחנו נחזיק שלושה מחזורים שונים של נוסחי עדות המזרח, ונוסח ספרד ונוסחי ארץ ישראל, ונחזיק המון המון ניגונים ופיוטים מעשרות תרבויות יהודיות שונות, ונחזיק שירה ישראלית מתחדשת, ובעיקר נחזיק את זה יחד – נשים וגברים, זקנים וצעירות, ילדות וילדים, על כל הרצף היהודי. ואתם כולכם מוזמנים לבוא ולהיות שותפות ושותפים, בכל תפילה שנוחה לכם ואשמח בכם מאוד.

כמעט שנה טובה.

נריה רפאל כנפו גדל והתחנך במוסדות הציונות הדתית באשדוד, בוגר ישיבת ההסדר אור עציון ולימודי פוליטיקה וממשל. ממייסדי ארגון צעירי הבית היהודי ומהעומדים בראשו, ייעץ לחברי כנסת ושימש כמנהל מטות בחירות של מועמדים לכנסת. ייסד את פורום צעירי המפלגות, כתב וערך בכלי תקשורת שונים. בוגר תכנית 120 למנהיגות פוליטית מטעם 'מכון שחרית' ותכנית 'גוונים' – לקידום פלורליזם יהודי בישראל מטעם פדרציית סן פרנסיסקו בישראל. חבר בקהילת ROI של קרן משפחת שוסטרמן. פעיל חברתי וחינוכי בנושא הנחלת ערכי המסורתיות, הרב-תרבותיות ויהדות ספרד בישראל. פייטן ומנהל מוזיקלי בקהילה המסורתית הארצישראלית ציון בירושלים.