פַּשְׂקֶוויל הוא כרזת קיר או כרוז ברחוב החרדי, הנושאים מסר לוחמני כלפי רעיון או אדם כלשהו. הם כתובים לעיתים בעברית ארכאית, מליצית או דרמטית מאוד.
מה בעצם ההבדל בין חוקי המדינה החדשים לבין הפשקווילים המודבקים לקירות מאה שערים?

פַּשְׂקֶוויל הוא כרזה ברחוב החרדי, הנושאת מסר לוחמני כלפי רעיון או אדם. הם כתובים לעיתים בעברית ארכאית, מליצית או דרמטית מאוד. מה בעצם ההבדל בין חוקי המדינה החדשים לבין הפשקווילים במאה שערים?

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הקואליציה בראשות בנימין נתניהו, אריה דרעי, יריב לוין, משה גפני, יצחק גולדקנופף, בצלאל סמוטריץ ואיתמר בן גביר מנסחת יומיום פשקווילים חדשים.

דרעי רוצה לחזור להיות שר אחרי שבג"ץ פסל את מינויו? נחוקק חוק שאוסר על בג"ץ להתערב במינוי שרים. פשוט. על איזה בסיס ערכי או משפטי יונח החוק הזה? שום בסיס. זה פשקוויל שיודבק בספר החוקים על החוק הקיים. כמו הקירות בבני ברק ששכבות פשקווילים מכסות אחת על דברי ההסתה וההבל הקודמים, אחת על דברי בלע קודמים, אזהרות נגד צבא השמד, נגד נשים לא צנועות, נגד להט"בים, נגד כל ממשלה, נגד הציונות, נגד הרפורמים, נגד עבודות רכבת בשבת ונגד המס על חד פעמי.

נתניהו רוצה להימלט ממשפטו? נחוקק לו פשקוויל מתאים ונדביק לספר החוקים בדבק נגרים. חוק צרפתי, פסילת עילת הסבירות, שינוי הוועדה לבחירת שופטים כך שאת כולם נתניהו יבחר למענו בעצמו, הפרדת תפקיד היועמ"ש, בחירת יועמ"שים במשרות אמון ואולי גם מינוי רעייתו ובנו לממלאי מקומו. הכל הולך.

על איזה בסיס מוסרי, ערכי, לאומי או שיש לו בסיס במשפט הבין לאומי  מונחים החוקים הללו? שום בסיס.

שמחה רוטמן ונתניהו משתמשים בדברי ההסבר שלהם בנימוקים שקריים וכותרות מתחום הדמוקרטיה, זה לטובת "חיזוק" הדמוקרטיה, "משילות", "איזונים ובלמים" הם חוזרים ומנסים לשכנע (את מי?).אבל השקרים הללו לא יכולים לכסות את חוקי הפשקווילים שהם מנסים להדביק כעת על קירות הכנסת.

על איזה בסיס ערכי או משפטי יונח החוק הזה? שום בסיס. זה פשקוויל שיודבק בספר החוקים על החוק הקיים. כמו הקירות בבני ברק ששכבות פשקווילים מכסות אחת על דברי ההסתה, ההבל ודברי הבלע הקודמים

הם וקרנפיהם ושופריהם מדברים הרי בשפת הפשקווילים. מקללים בראש חוצות את נשיאת העליון, מאיימים על היועמ"שית, מזלזלים בנשיא המדינה, מכנים את הציבור החילוני המתנגד למהלכיהם בשמות גנאי וקריאות לפגיעה פיזית בו ובמנהיגיו.

הם עצמם מדירים נשים בפומבי – שום מנכ"לית לא מונתה לאף אחד ממשרדי הממשלה. הם עצמם כופים בכוח את מנהגי הדת על ציבור שאינו שומר שבת, או הפרדה בין נשים לגברים בכל אירוע ומוסד ציבורי. כלומר אלה חוקי פשקווילים. אלימים, גסים, שמאחוריהם עומדים הגורמים הקיצוניים ביותר ב"עדה", כלומר במדינה.

גם אם יצליחו בשבועות הבאים להדביק את הפשקווילים לספר החוקים, הללו יתקלפו בגשם הראשון. חוקים שאין להם הסכמה רחבה ואינם צרובים ומבוססים על ערכי המדינה, על מגילת העצמאות, על שוויון וכבוד האדם, על חופש תרבות מצפון ודת, לא ישרדו גם אם יהיו מודבקים שחור על גבי לבן בכל הקירות החשופים ברחובות.

הרבנים החרדים יודעים היטב שהמידע והידע נכנסים לבתיהם. מחלחלים דרך הטלפונים החכמים שבידי הדור הצעיר ודרך החיים המשותפים לחילונים ודתיים. אי אפשר לעצור את הקדמה. אי אפשר לכבול את רוח האדם ואי אפשר לכפות דיקטטורה על הציבור הדמוקרטי בישראל.

הם מדברים בשפת הפשקווילים. מקללים בראש חוצות את נשיאת העליון, מאיימים על היועמ"שית, מזלזלים בנשיא, מכנים את הציבור החילוני המתנגד למהלכיהם בשמות גנאי וקוראים לפגיעה פיזית בו ובמנהיגיו

בינתיים מאות אלפים מנסים להסביר ולמחות בשפה מנומסת ודמוקרטית, אבל הזעם יתפרץ בדרך זו או אחרת והפשקווילים של הממשלה הזו יקרעו מהקירות וימחקו מן ההיסטוריה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.