מלך הקלישאות הסתבך במתק השפתיים שתמיד עזר לו לקבל את מבוקשו.
נשיא המדינה יצחק הרצוג, שבילה את כל זמן נשיאותו בטקסים ודברי ברכה קלישאתיים, לא הצליח להתעלות למדרגת נשיא אמיתי. הוא תמיד נהג לפזר את קלישאותיו בזמן שהמדינה בוערת במערכת בחירות רעילה והרסנית, ובשעה שהוקמה בה ממשלת קיצונים גזענים והומופובים הוא המשיך לפרסם תמונות חייכניות מטקסי טפיחה על השכם ולחיצות ידיים עם שועי עולם כאילו הוא חי בלהלהלנד.

הרצוג פיזר את קלישאותיו בזמן שהמדינה בוערת במערכת בחירות רעילה והרסנית, וכשהוקמה ממשלת קיצונים גזענים והומופובים הוא המשיך לפרסם תמונות חייכניות מטקסים עם שועי עולם

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ההפיכה המשפטית טפחה על פניו. יותר נכון הביאה לו סטירת לחי מצלצלת.
אבל מלך הקלישאות לא מצא את המילים הנכונות כדי לדבר אמת.

השבוע הוא כיכב במלוא עליבותו בארץ נהדרת, זכה לשלל ביקורות על נאומו האנמי לאומה, התבזה מול הקואליציה הדורסנית שלא סופרת אותו ונשאר עם הדגים המסריחים במשכן הנשיא.

מה הציע הרצוג לאזרחי ישראל המתקוממים במאות אלפים? זו השאלה וזה העניין.

לא מה הוא מציע לקואליציית בנימין נתניהו, שמחה רוטמן ויריב לוין, אלא לחצי העם שמשתגע מהפיכת ישראל לדיקטטורה, הכפופה לנאשם בפלילים וחבורת עבריינים וגזענים הסובבת אותו.

הרצוג עוד לא הפנים שהיותו נשיא המדינה מחייב לערכים ולעקרונות שעליהם המדינה קמה. לא לאלה שמציעים כעת אריה דרעי ובנימין נתניהו כדי להימלט ממשפט ומבג"ץ.

השבוע הרצוג כיכב במלוא עליבותו בארץ נהדרת, זכה לשלל ביקורות על נאומו האנמי לאומה, התבזה מול הקואליציה הדורסנית שלא סופרת אותו ונשאר עם הדגים המסריחים במשכן הנשיא

אבל הרצוג כלל לא הזכיר את מגילת העצמאות בנאומו. לא הזכיר את נתניהו הנאשם בשוחד, שמוביל את המדינה לריסוק ועימות בלתי אפשרי. הרצוג בחר להישאר נאמן למי שבחר בו לתפקיד. נאמן להנאות ומנעמי התפקיד ולא נאמן למדינת ישראל ואזרחיה כולם.

הרצוג לא נאבק על שוויון, לא על עצמאות בג"ץ ולא על ביסוס הדמוקרטיה. כל חמשת העקרונות שלו יכולים היו להיכתב גם בידי מתווך נדל"ן מיומן, הצעות פשרה של מגשר או סתם בורר בעולם התחתון. הרצוג רואה "שני צדדים". לא, הוא לא רואה את האנס, הגנב השודד. מבחינתו יש כאן ויכוח בין שני גנבים שרבים על קופת הבנק. שני צדדים.

נשיא המדינה היה אמור להתעלות מעל לשפת הביבים של רוטמן, דודי אמסלם ולוין, מעל לאינטרסים של נתניהו ודרעי – ולהביט לאמת בלבן של העיניים.

אם אין דמוקרטיה בישראל אין מדינת ישראל. חד וכואב וחלק. אם אין כאן בית משפט עצמאי חזק בלתי תלוי, אין מדינה ליהודים. ואם אין מדינה דמוקרטית ויהודית לפי חזון מקימיה, העם היהודי חוזר לגלות, לנדודים ולהיותו אוסף עדות חסרות תרבות ושפה משותפים וחסרות הגנה.

לא מתווה פשרה היה הנשיא צריך לנסח אלא לדפוק על שולחנו של ראש הממשלה ולהטיח את ראשו באמת.

הרצוג לא נאבק על שוויון, עצמאות בג"ץ  או על ביסוס הדמוקרטיה. כל חמשת העקרונות שלו יכולים היו להיכתב גם בידי מתווך נדל"ן מיומן, מגשר או סתם בורר בעולם התחתון. הרצוג רואה "שני צדדים"

צא לנבצרות, היה על הרצוג לומר לנתניהו. לך להתמודד עם משפטך ואל תהרוס את המדינה שאבותינו הקימו בדם יזע ודמעות. לשם היה הנשיא צריך להתעלות. במקום להיות נשיא, הוא הפך לאסקופה נדרסת תחת אנשים כמו רוטמן, לוין וסמוטריץ ולבדיחה מהלכת בתכניות סאטירה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.