"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות": כך נפתח הרומן "בין שתי הערים" של צ'ארלס דיקנס. המשפט הזה יכול לשמש עיתונאים המנסים לפלס דרך בין ערימות בלתי נתפסות של רפש, פייק ניוז, מניפולציות, הבלים, רוע טהור וטמטום מוחלט כדי להגיע למשהו מזוקק שמייצר איזשהו "טוב" תמים, גרעין של אמת.

נדמה לי שגם חדשות 12 – נציגת האו"ם בעיתונות הישראלית, המהדורה שמהלכת תדיר בין הטיפות פן תפגום ב"קונצנזוס" שקרי, זאת שגם טיפחה את סוכן התודעה עמית סגל כפרשן־על לכל סוגיה, ממשפט דרך ביטחון ועד כלכלה – מתחילה להפנים שאנו חיים בעידן מיוחד. עידן שבו הישיבה על הגדר היא פריווילגיה, ושירות מכונת הספינים מרחיקה את הצופה מהאמת במקום לקרבה.

מי שצופה במהדורה אולי יתקשה להבחין בניואנסים האלה. המגישה בחליפה היא אותה יונית לוי חמורת הסבר; דני קושמרו עדיין נראה כמו מי שהיה מעדיף סקי באלפים על פני דיווח על רצח בלוד; וסגל עדיין מפציע כפרשן מתחכם לכל דבר. תמהיל המהדורה נראה דומה וההתלהבות הילדותית מכל "גורם בסביבת ראש הממשלה" – שמקשקש את היומית שלו על המריבות בארגז החול הפוליטי – ממשיך.

אבל לאט־לאט משהו בנרטיב בכל זאת משתנה. הפרשנים משתחררים מאימת השלטון, והפחד המצמית שמא יתייגו אותם כ"שמאלנים" מתפוגג, אולי סופית.

הכתב והפרשן המשפטי גיא פלג, 20 בפברואר 2023 (צילום: מהדרות חדשות 12, צילום מסך)

בשבועות האחרונים ה"רפורמה" הפכה ל"מהפכה" המשפטית במרבית הדיווחים במהדורות 12. עדיין לא "הפיכה" ועדיין לא "משטרית", אבל מדובר בהבדל משמעותי שאי־אפשר להתעלם ממנו

זה מתחיל ממה שעיתונאים אוהבים לקרוא לו "המסגור". בשבועות האחרונים ה"רפורמה" הפכה ל"מהפכה" המשפטית במרבית הדיווחים במהדורות 12. עדיין לא "הפיכה" ועדיין לא "משטרית", אבל מדובר בהבדל משמעותי שאי־אפשר להתעלם ממנו. בגלי צה"ל שמתי לב שקוראים לה "התוכנית המשפטית" במהדורות. במקומות אחרים היא עדיין מכונה "הרפורמה".

רפורמה היא מושג רך מאוד המייצג שינוי מושכל, מוסכם והגיוני עם אבני דרך ולוחות זמנים, שמגיע אחרי דיונים ממצים ועבודת מטה רצינית. המהלכים של יריב לוין ושמחה רוטמן אינם רפורמה כפי שפינוי אינו באמת "התנתקות" ונסיגה אינה באמת "שיפור עמדות לאחור".

"מהפכה" מזכירה לנו את המהפכה הצרפתית, עולם הדיכוי הישן עדי היסוד נחריבה. "הפיכה" זה כבר שינוי סדרי עולם באופן חד־צדדי, תוך אלימות והתנגדות. אנחנו (עדיין) בשלב השני. מי שמכנה את מה שקורה עכשיו "רפורמה" פשוט לא מדווח אמת.

לצורך העניין, הוספת כוחות למשמר הגבול כדי להילחם בטרור היא רפורמה. הכפפת מג"ב ישירות לשר באמצעות חוק היא מהפכה; הוספת שופטים בעלי זיקה שמרנית היא רפורמה. שינוי הרכב בחירת השופטים כדי לאפשר לשלטון למנות שופטים כרצונו – מהפכה.

ההפגנה מחוץ לכנסת נגד ההפיכה המשטרית, 20 בפברואר 2023 (צילום: גילי יערי/פלאש90)

הגישה הזאת ממצבת את מהדורת חדשות 12 כאופוזיציה מובהקת לשינויים המואצים במבנה השלטון בישראל, ומכתיבה גישה עריכתית שבעבר היה קשה יותר להבחין בה

הגישה הזאת ממצבת את מהדורת חדשות 12 כאופוזיציה מובהקת לשינויים המואצים במבנה השלטון בישראל, ומכתיבה גישה עריכתית שבעבר היה קשה יותר להבחין בה.

אפשר לסמן את הכתבים הבולטים האוחזים בה כעת: הכתבות הכלכליות קרן מרציאנו ועמליה דואק, שמסרבות "לאזן" בין מומחי ההייטק ובכירי הכלכלה העולמית לבין איזה אנליסט סורר בודד; ירון אברהם, שתפס פיקוד על יותר דיווחים ופרשנויות פוליטיות וגם חידד את אמירתו; הפרשנית המדינית דנה וייס ובעיקר גיא פלג, שמציב את הסרגל הישר ביותר לטובת מערכת המשפט והצדק אל מול פוליטיקה סהרורית.

פלג המחיש בשבוע שעבר במהדורה, עובדתית, כיצד בנימין נתניהו מפר את התחייבותו להימנע מעיסוק ברפורמה (בזמן שהוא מבקש מהיועצת המשפטית לממשלה רשות להפרה זו ממש); ותיקן ב"אולפן שישי" את הכתבת דפנה ליאל כשזו התלהבה ממהירות הופעתו של השר איתמר בן גביר בזירת האונס בגדרה, תוך שהוא מבהיר כי יותר הגיוני שבן גביר הגיע לזירה משום שהריח הזדמנות למסגר את האונס המחריד כמעשה של ערבי (הזמן הוכיח שצדק).

דיווחיו בעת האחרונה מוכיחים שוב כי עיתונאי טוב הוא לא רובוט "מאוזן" או "אובייקטיבי" אלא כזה המגבה אג'נדה עקרונית בעובדות רלוונטיות. דוגמאות נוספות שבלטו: הריאיון הלוחמני והיעיל שקיימה קרן מרציאנו עם יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון וההכרזה של יאיר שרקי על "חוק הכותל" המופרע כ"נחטפנו כיהדות על־ידי חבורת קיצוניים".

הכתב המדיני של חדשות 12 ירון אברהם, 2022 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

כשמראיינים בהפגנה מול משכן הכנסת אזרח מהתנחלות אפרת, נציג הקהילה הפרסית בקריית מלאכי לצד מזרחית לסבית – המסר ברור: מדובר במחאה עממית לכל דבר

אולם, המסוגר החשוב ביותר, אולי, היה הסיקור של המחאות כתנועה עממית – בניגוד לניסיון לצמצם אותה למשהו פריווילגי, אשכנזי ומורם מעם (עם רולקסים ומרצדסים). כשמראיינים בהפגנה מול משכן הכנסת אזרח מהתנחלות אפרת, נציג הקהילה הפרסית בקריית מלאכי לצד מזרחית לסבית – המסר ברור: מדובר במחאה עממית לכל דבר, המשכה הטבעי והממוקד של המחאה מ־2011.

אגב, בימים ההם חדשות הערוצים 2 ו־10 (קודמיהם של 12 ו־13) היו מובילי הקו התובע צדק חברתי. גם אז שינתה המחאה את סדר היום של המהדורה והפכה אותה לנושכת יותר ואופוזיציונית יותר. זה החזיק מעמד עד שמנהלי שני הערוצים ביקשו לעצור ולהרגיע כי הפרסום נפגע מהמחאות – ואיתו פרנסתן.

להציב מראה ברורה מול ספינים שקריים וצביעות

קשה שלא להבחין במגמה מקבילה המתרחשת בחדשות 12: עמעום מסוים בכוחו הבלתי מוגבל של סגל כקטר מוביל שעל פיו יישק דבר.

סגל הוא פרשן פוליטי מחונן עם ידע אנקדוטלי חסר תחרות ושפה עשירה במטאפורות, שמסייעות להדיוטות לנווט בנבכי המדמנה הפוליטית. אבל בשנים האחרונות הוא מיצב עצמו לא רק כסקופר מחולל/מייצר מציאות (תופר את עריקתה של עידית סילמן; נותן במה מעוותת למשה סעדה) אלא גם כפרשנה של חדשות 12 לכל סוגיה תחת השמיים.

הפרשן הפוליטי של חדשות 12 עמית סגל (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

וכך הוא מבקר את מערכת המשפט עם טעויות גסות ונשבה בספין של אנליסט בודד – בין אם בגלל שאינו בקיא בתחומים אלה או בגלל שקל יותר לשווק אג'נדה באמצעות בוּרוּת.

אבל את ההטעיות, הפייקים והנדוסי התודעה האחרונים שלו סגל שמר בעיקר לערוצים אחרים שבשליטתו – הטור בידיעות אחרונות, בטיק טוק או בטלגרם. במהדורה הוא מפציע מתון יותר, לפעמים ממקום בלתי מזוהה ברחבי הארץ. הוא עדיין שחקן בנבחרת, אבל רחוק מלהיות המוביל שלה. נדמה לי שחלק מעמיתיו מתחילים להשתחרר מצילו.

צופים מהימין אולי יתקוממו: הרי ביבי מאשים את חדשות 12 כשמאלנית – הינה, סוף סוף, מגיעה ההוכחה. אבל האמת היא שמה שמקבל כעת הצופה הוא שיקוף נאמן יותר של מציאות מנקודת מבט ביקורתית

צופים מהימין אולי יתקוממו: הרי ביבי מאשים את חדשות 12 כשמאלנית – הינה, סוף סוף, מגיעה ההוכחה. אבל האמת היא שמה שמקבל כעת הצופה הוא שיקוף נאמן יותר של מציאות מנקודת מבט ביקורתית. זאת תפקידה של עיתונות, לא להיות רביעיית המיתרים על הטיטניק המנעימה את זמנם של הטובעים, אלא להיות מתריעה בשער, להציב מראה אמיתית מול פני החברה והשלטון.

דוגמה אקראית משבוע שעבר: חברת הכנסת לימור סון הר־מלך טענה (בבכי) כי שוטרי מג"ב תקפו אותה מינית כאשר מנעו ממנה להתקדם ולעצור את פינוי הכרם הלא חוקי. חברת כנסת שטוענת להטרדה מינית מצד שוטרים זה סיפור גדול ומפחיד. אלא שהתיעוד מהשטח הראה שלהד"ם – לא הטרדה, בוודאי לא מינית.

ח"כ לימור סון הר־מלך במאחז הלא חוקי "אור חיים" בשומרון, 20 בינואר 2023 (צילום: עוצמה יהודית)

סון הר־מלך – ובן גביר באמצעותה – המציאו ספין שקרי כדי להתמסכן, וזאת עוד לפני שדיברנו על חוקיות הפינוי. בחדשות 12 לא הסתפקו בהצגת "שני הצדדים למטבע" (כמקובל בעיתונות רובוטית חסרת טעם וריח) אלא פרשו את התיעוד המלא שהמחיש כי סון הר־מלך בעצם המציאה קשקוש בצמרת הברושים: סון הר־מלך זכתה לפינוי סביר אחרי שהתבקשה בנימוס להתפנות, אף שניסתה להפריע לפעולה חוקית.

אחרי הדיווח שהציג את התמונה העובדתית בשטח לעג משה נוסבאום בעדינות לטענה על הטרדה מינית. יהיו צופים שעדיין יחשבו שסון הר־מלך אומללה (ושנוסבאום השמאלן עושה לשוטרים הנחות), אבל מי שבאמת מתעניין בעובדות בא על סיפוקו.

בחדשות 12 לא הסתירו גם מראות של שוטרים שהגזימו בעוצמת תגובתם (הם הושעו על־ידי מפקד מג"ב), אבל סירבו לתת לבן גביר את הזכות לחטוף את הנרטיב הממסגר את מג"ב כמעין מיליציה שמאלנית, והציגו באור אמפתי את דבריו של מפקד היחידה אמיר כהן, שהבהיר כי לא ייתן לחייליו להיות "שק החבטות" של השר לביטחון לאומי.

בן גביר, שהיה רגיל עד לאחרונה לרקד באולפנים כבעל־בית, ודאי לא אהב את הדיווח הזה: לא את הטון, לא את חלוקת הזמן, וגם לא את האינואנדו שהציגה אותו כשר המתייצב לימינם של פורעי חוק.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מוסר הצהרה לתקשורת, 28 בינואר 2023 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

בחדשות 12 לא הסתפקו בהצגת "שני הצדדים למטבע" (כמקובל בעיתונות רובוטית חסרת טעם וריח) אלא פרשו את התיעוד המלא שהמחיש כי סון הר־מלך בעצם המציאה קשקוש בצמרת הברושים

אבל מה לעשות שזה הנרטיב העיתונאי הסביר ביותר מבחינה עובדתית: החוק קובע שהכרם עברייני, בג"ץ הורה לפנותו, כוחות הביטחון עושים זאת בפקודה מלמעלה – וח"כים ממפלגתו של בן גביר מנסים להפריע בעדם. אלה העובדות.

השאלה היא כמה זמן תחזיק המגמה הזאת לפני שהספינים יחזרו למשול בכיפה. אמש קיבלה ההיסטריה הלאומית סביב טלי גוטליב הרבה יותר מדי קילומטראז' של מסך ומיקרופון בכל המקומות. אני מסרב לראות באירוע (המיותר לגמרי) הזה "אלימות", ולא חושב שהוא מצדיק עשרות ראיונות צווחניים עם גוטליב.

לא היה צריך לעלות אל ביתה, אבל גם לגבי מה שבאמת קרה שם יש מחלוקת עובדתית. בחדשות 12 נסחפו רוב הזמן עם העדר, אבל בתוכניתו של רפי רשף דיברו על "שנה שלמה שבה לליכוד הפריעו פחות הפגנות אלימות מחוץ לבית" – והקרינו קליפ מטורף של קללות, איומים והתלהמות מחוץ לביתם של עידית סילמן, מריה אלקין, ניר אורבך ויוראי להב הרצנו.

"הדאבל סטנדרט פה זועק", הפטיר רשף וירון אברהם הגיב: "מה שראית הבוקר זה פשוט מופע של צביעות… הצד שעכשיו מתרעם שכח את הקטעים האלה. לשכוח את השנה האחרונה שבה מיררו לניר אורבך ולעידית סילמן את החיים? אורבך היה בוכה ממה שעשו לו כל שעות היממה".

בחדשות 12 נסחפו רוב הזמן עם העדר, אבל בתוכניתו של רפי רשף דיברו על "שנה שלמה שבה לליכוד הפריעו פחות הפגנות אלימות מחוץ לבית" – והקרינו קליפ מטורף של קללות, איומים והתלהמות מצד אנשי ימין

אינני יודע אם התחושה הזאת – לה שותפים חלק מעמיתיי, שחדשות 12 "הפסיקו לדפוק חשבון" לשלטון, היא חלק מרוח הנושבת מלמעלה או נובעת מרוח הזמן והתקופה. כך או כך, אני חושב שגם העיתונאים שלהם מרגישים (ויודעים) שיש בזה משהו מאוד משחרר.