ייתכן וראש הממשלה בנימין נתניהו התלבט בימים האחרונים בין שתי אפשרויות, שבועיים לפני הבחירות: מלחמה יזומה בחיזבאללה וחמאס, או מלחמת יזומה בתקשורת.

מלחמה בשדה הקרב אפקטיבית, אבל מסוכנת (לו). מלחמה בעיתונאים יעילה אבל מסוכנת (להם ולדמוקרטיה). בסוף הוא הטה את הכף כצפוי לטובת המלחמה בתקשורת. האויב הזה יכול להביא לו כנראה יותר מנדטים, והמלחמה בו לא מסתיימת חלילה בהלוויות צבאיות.

המצב הביטחוני המתוח טוב לנתניהו, כשם שהוא טוב לכל שלטון לפני בחירות. האזרחים סומכים על מי שמנהיג אותם, ולא רוצים לצאת דווקא עכשיו להרפתקאות פוליטיות ולהסתבך באי-ודאות. גם האופוזיציה משתתקת ברגעים כאלה ונאלצת להציג עמדה ממלכתית, כדי שלא תואשם בחוסר לויאליות בימי מלחמה.

בני גנץ הבין את זה הפעם ואתמול גיבה את נתניהו, וגם הגנרלים האחרים בכחול-לבן שתקו כמו בהסכמה. יאיר לפיד, שאין לו רקע ביטחוני מי-יודע-מה, יצא נגד הקו הזה והאשים את נתניהו בביטול העמימות בסוריה, אשר גרם לדעתו לאירועים בצפון. הנה עוד מבוכה וחוסר תיאום בכחול-לבן.

נתניהו לא רוצה מלחמה גדולה והתלקחות. לא לפני בחירות ולא אף פעם. הוא רוצה מלחמה זהירה, מבוקרת ונתונה לשליטה. נתניהו יודע היטב מה המשמעות של כישלון צבאי או מחדל ביטחוני, כאשר הוא בא ביחד עם שחיתות שלטונית ואישית. הממסד המפא"יניקי נפל בגלל השילוב הזה אחרי כמעט 30 שנות שלטון.

נתניהו יודע היטב מה המשמעות של כישלון צבאי או מחדל ביטחוני, כשהוא בא ביחד עם שחיתות שלטונית ואישית. מפא"י נפלה בגלל השילוב הזה אחרי כמעט 30 שנות שלטון

זו הסיבה שנתניהו ואנשיו מיהרו אמש (ראשון) להודיע שהאירוע הביטחוני מול החיזבאללה בצפון הסתיים, ועכשיו יעשו הכול לאפסן אותו. זו הסיבה שנתניהו מוכן לקנות שקט אצל חמאס בתשלום קטארי מלא, למרות כל המתקפות עליו מימין ומשמאל.

את המאמצים יקדיש עכשיו נתניהו למלחמה בתקשורת. אתמול נכנסנו לישורת האחרונה לקראת הבחירות ב-17 בספטמבר, ונדמה כי העיתונאים של 2019 החליפו את הערבים של 2015. זהו האויב הזמין שנתניהו צריך בכל מערכת בחירות.

התקשורת היא גם היריב הנוח ביותר לפי שעה, שמעורר אמוציות שליליות אצל נתניהו ומקורביו וגם אצל בוחריו. זהו גם האויב המוכר, המסורתי, שנתניהו המנוסה מנהל נגדו מאבק מאז 1995, ובדרך כלל נוחל הצלחות, גם אם המלחמה האובססיבית הזו עולה לו בכתבי אישום כפוף לשימוע.

נתניהו הוא האיש שאמר פעם ש"אם 90 אחוז מהתקשורת נגדי זה לא טוב. אני צריך 100 אחוז אנטי". היום הוא לכאורה משלים את ההתנגדות הזו ורוכב עליה. ראש הממשלה יוצא נגד כולם כולל כולם – ממערכות תקשורתיות שלמות שאותן הוא מאשים בפגיעה במדינה, ועד עיתונאים שאותם הוא מאשים בסילוף ידיעות נגדו. הכול אצלו ממוקד. הכול אישי.

נתניהו הוא האיש שאמר פעם ש"אם 90 אחוז מהתקשורת נגדי זה לא טוב. אני צריך 100 אחוז אנטי". היום הוא לכאורה משלים את ההתנגדות הזו ורוכב עליה

זהו שיימינג שנתניהו לא נגרר אליו בעבר, אבל היום זה אחרת; הנסיבות יותר קשות. התקשורת, מבחינת נתניהו, היא הזרוע הארוכה של המשטרה והפרקליטות, וכולם גם יחד קשרו קשר לחולל את הפוטש נגדו.

מי קונה את הסחורה הזו? בסקרים שפורסמו אמש בערוצי הטלוויזיה, אין תזוזה של קולות מגוש לגוש. אבל מצבו של נתניהו על פי הסקרים האלה טוב מיריביו, כי הוא קרוב יותר להקמת ממשלה מאשר גנץ ולפיד.

אם נתניהו אכן יחליט כי התקשורת היא ספקית הקולות המרכזית שלו, הוא יחריף את המתקפות נגדה בקצב של שני וידיאו-קליפים ליום שבהם יככבו גיא פלג, רביב דרוקר ואמנון אברמוביץ. כמו ב-2015 עם הערבים, גם הפעם הוא יקרא לבוחרים שלו לנהור לקלפיות – אבל הפעם, כדי להציל את חייו.