במוסף לשבת האחרון של 'ידיעות אחרונות' התפרסם, כמו בכל שבוע, הטור של העיתונאי בן-דרור ימיני. בטור השבוע התמקד ימיני בביסוס הטענה שלו, לפיה 95% מן הברנז'ה התרבותית הישראלית מחזיקה בדעות "שמאלניות", ומעודדת את הפקתן של יצירות תרבות אנטי-ציוניות ואנטישמיות, במסווה של חופש אומנותי.

כך למשל כתב ימיני:

"היצירה האמנותית לא משכתבת רק את ההיסטוריה. היא עושה את זה גם להווה. עכשיו מצטרפות לרשימה שתי יצירות חדשות. "הנערים", שמצליחה "לאזן" בין ישראלים לפלסטינים בעניין רצח נערים, ובעיקר "שנאת מוות", שמציגה את היהודים בישראל, בעיקר המזרחים, כשונאי ערבים. נכון שיש יהודים ששונאים ערבים. שנאת מוות. בוודאי שיש. גם בשוודיה ובגרמניה ובפינלנד יש שונאי ערבים. שנאת מוות. העניין הוא שיש הרבה יותר שנאה איסלאמית כלפי יהודים וישראלים מאשר להפך…"

וכך המשיך ימיני:

"…אבל איזה כיף שאפשר לשדר פעם נוספת קטע מ"מצעד הדגלים", שבו צעירים יהודים צווחים "מוות לערבים". הקטע הזה שודר בערך אלף ואחת פעמים. הגזענים זכו לאין־ספור גינויים. גם בטור הזה. המניפולציה נוצרת כאשר הופכים אותם לחלון הראווה. הם ישראל וישראל זה הם. "המוות לערבים", אומרת הסדרה, נמצא "בלב ליבו של המיינסטרים הישראלי". שקר. שוודיה היא לא הניאו־נאצים שצועדים שם ברחובות. וישראל היא לא החוליגנים שצעדו במזרח ירושלים. המניפולציה מתחברת לטענה שיהודי המזרח חיו בהרמוניה עם הערבים, עד שהגיעו הציונים. נכון שתחת שלטון מוסלמי היו פוגרומים נגד יהודים לפני שמישהו ידע מהי ציונות. אבל לעזאזל העובדות"

השיטה

ימיני הוא עיתונאי רציני. באמת. אני מרבה לקרוא את הטורים שלו: הם יסודיים, מעניינים ומעשירים. טוב לקרוא גם מישהו שאני לא תמיד מסכים עם דבריו.

ימיני אגב בעיני לא ממש ימין ולא ממש שמאל, שהרי למרות שהוא נוהג להצביע על הקשיים הכרוכים בהסדר מדיני ובהתנהלות הקלוקלת של הרשות הפלסטינית, ניכר מן הטורים שלו כי הוא תומך בהיפרדות מן הפלסטינים.

זוהי שיטת בן-דרור ימיני: לקחת מסקנות שהן תוצרת פרשנותו הסובייקטיבית, להגדירן כעובדות, ואז לכתוב "לעזאזל העובדות". הביטוי "לעזאזל העובדות" חוזר באופן תדיר בטוריו, והוא תופש אותו כנראה כביטוי מנצח

עם זאת, ימיני מבלבל בין עובדות לבין דעות לא פעם. זוהי שיטת בן-דרור ימיני לטיעונים: לקחת מסקנות שהן תוצרת פרשנותו הסובייקטיבית, להגדיר אותן כעובדות, ואז לכתוב "לעזאזל העובדות". הביטוי "לעזאזל העובדות" חוזר באופן תדיר בטורים שלו, והוא תופס אותו כנראה כביטוי מנצח.

עובדות אלטרנטיביות

אני סבור שימיני פשוט לא מבין מהו נראטיב היסטורי, או לא מכיר בקיומו: לעתים אותו מסד עובדתי משרת אמת של שני צידי המתרס, ושני הצדדים צודקים. שני הצדדים אומרים אמת, גם אם הדברים שלהם לא מתיישבים האחד עם השני.

כך למשל הוויכוח על אירועי 1948: ישנן ראיות כי היה גירוש של ערביי א"י על ידי כוחות יהודים בעת הקמת המדינה. מצד שני, ישנן ראיות לכך, שרוב הערבים שעזבו את ארץ ישראל, עזבו אותה היות ונענו לקריאתם של מנהיגי מדינות ערב אז

אז מי הצודק? אצל מי שוכנת האמת? אין אפשרות לדעת בוודאות מוחלטת. ככל שדעה מבוססת על יותר נתונים שנאספו, יותר עדויות שנגבו, יותר מחשבה שהושקעו בה, היא רלוונטית יותר לשיח. אולם היא אינה אמת ודאית.

יש הבדל בין "עובדות אלטרנטיביות" נוסח טראמפ וקליאן קונוואי, לבין ויכוח על נראטיב היסטורי המתבסס על עובדות, אך מכיל פרשנות סובייקטיבית

יש הבדל בין "עובדות אלטרנטיביות" נוסח טראמפ וקליאן קונוואי, לבין ויכוח על נראטיב היסטורי המתבסס על עובדות, אך מכיל פרשנות סובייקטיבית. במקרה הראשון, ברור כי ישנן עובדות הסותרות את המציאות כפי שהיא מתוארת על ידי השקרן: אין מקום לשתי מציאויות נפרדות. במקרה השני, ישנן עובדות מוסכמות על שני הצדדים לוויכוח, אולם כל אחד נצמד לעובדות שהוא סובר שהן יותר רלוונטיות לטיעון שלו.

אסור להשוות

בן-דרור ימיני חוטא לאמת בעצם כי הוא בוחר באופן סובייקטיבי עובדות, ובונה מהן טיעון סובייקטיבי, ואז כותב "לעזאזל העובדות". למשל בסדרה "הנערים" אותה בחר לתקוף: הסדרה עוסקת באווירה שהייתה לאחר רצח שלושת הנערים, ובהסתה שהייתה אז, מה שהוביל לרציחתו של מוחמד אבו ח'דיר, שהיה פשוט נער ערבי שנתפס באקראי רק על שום היותו ערבי.

הסדרה מציגה את משפחתו של אבו ח'דיר, כמשפחה שספגה טרגדיה קשה, ומתמודדת איתה בצורה אנושית. הסיבה שלא בחרו להציג את משפחת הנערים, היא פשוט משום שהיא לא הסיפור של הסדרה.

הסיפור הוא מוחמד אבו ח'דיר וההסתה. הצגת רצח הנערים היא פשוט סיפור אחר. ימיני נופל למלכודת שנתניהו הטמין בנוגע לסדרה: סדרה שמציגה ערבים באופן הומני ולא מציגה יהודים באופן הומני? אנטישמיות!

הסיפור שם הוא מוחמד אבו ח'דיר וההסתה. רצח הנערים הוא פשוט סיפור אחר. ימיני נופל למלכודת שנתניהו הטמין בנוגע לסדרה: סדרה שמציגה ערבים באופן הומני ולא מציגה יהודים באופן הומני? אנטישמיות!

האמת היא, שהסדרה דווקא מציגה את דמותו המורכבת של יוסף חיים, הרוצח של אבו ח'דיר, בצורה אנושית (משחק ענק של השחקן אור בן מלך). היא יכולה לגרום לאנשים להזדהות עם הרוצח. שלא לדבר על הדמות אבישי אלבז (בגילום השחקן אדם גבאי), שבכלל מעוררת הזדהות ואמפתיה כלפיה, ויוצרת הומניזציה ואפילו רחמים כלפי הרוצח.

כמו כן, הסדרה מציגה את איש השב"כ העשוי ללא חת, הנחוש לפתור את התיק ולאתר את הרוצחים, ומציג את מערכת הבטחון בצורה הכי צברית ויפה שיש. אבל, איך אומר בן-דרור ימיני? לעזאזל העובדות.

הוא הדין, לגבי הסדרה "שנאת מוות": הסדרה לא טוענת שכל היהודים שונאים ערבים. ממש לא. יוצר הסדרה, רון כחלילי, לא טוען שהחוליגנים שצעדו במצעד הם הדוגמה המייצגת לחברה הישראלית.

אולם הוא כן טוען טענה די מבוססת, והיא ששנאת ערבים חדרה למיינסטרים (באמת חסרות הוכחות לכך?), ושהדרת ערבים מייצגת במידה רבה את החברה הישראלית. הוא מביא ראיות התומכות בטענות הללו. התפישה של ימיני, לפיה "שנאת מוות" מציגה את החברה הישראלית כולה לפי החוליגנים ממצעד הדגלים בירושלים, היא על אחריותו בלבד.

כחלילי כן טוען טענה די מבוססת, והיא ששנאת ערבים חדרה למיינסטרים (באמת חסרות הוכחות לכך?), ושהדרת ערבים מייצגת במידה רבה את החברה הישראלית. ומביא ראיות תומכות

ובכלל, בן-דרור ימיני טוען כי "הבמות נשלטות כמעט לחלוטין על ידי דוברי השקר", שהם שמאלנים לשיטתו. הוא שכח שרק השבוע עלתה הסדרה "אלי" המפארת את פועלו של אלי כהן. שכח את הסדרה "פאודה". שכח את "אתר הצלילה בים האדום" שעלתה לאחרונה.

ימיני שכח את העובדה שמרבית הסרטים שיוצאים בישראל, כלל אינם פוליטיים, ועוסקים בנושאים אחרים של החברה הישראלית. איך אומר בן-דרור ימיני? לעזאזל העובדות.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.