מה הסיפור של האמירויות? איך הפכו משבטים שלחמו זה בזה מאות שנים לקונפדרציה עוצמתית, עשירה ומובילה בעולם הערבי? מי הם בדיוק העובדים הזרים ובאילו תנאים הם חיים שם? מדוע החליטו לעשות שלום עם ישראל? להלן רשמים אישיים, עם המלצות לאתרים נהדרים ואוכל כמובן.
השורות הבאות נכתבות כשאני שוהה בדובאי, עיר שהייתה רק לפני כמה עשורים מדבר שומם עם שבטים בדואים שלחמו זה בזה, והפכה במהירות בלתי נתפסת למעצמה מודרנית. על חלון חדרי סימון ה"קִבְּלַה", כיוון התפילה למכה, ונשקף ממנו רקיע של גורדי שחקים המספרים את סיפור עושרה ועוצמתה של הנסיכות, שצועדת קדימה בלי לשכוח את עברה.
בדובאי, עיר שהייתה רק לפני כמה עשורים מדבר שומם עם שבטים בדואים שלחמו זה בזה, והפכה במהירות בלתי נתפסת למעצמה מודרנית, על חלון חדרי סימון ה"קִבְּלַה", כיוון התפילה למכה
במדבר אין מונומנטים? אז נבנה!
בעשורים האחרונים נבנים באבו דאבי ודובאי עשרות מונומנטים מודרניים בסגנון אסלאמי עתיק שאסור להחמיץ, בראשם מסגד שיח' זאיד וארמון "קַסְר אל-וַּטַן" עוצר הנשימה, שניהם באבו דאבי.
יש גם מונומנטים מודרניים מאד מרשימים בדובאי כמו בורג' ח'ליפה המגדל הגבוה בעולם ומוזיאון העתיד עם אותיות הענק בערבית. במחשבה ראשונית כל אלה נראים גרוטסקיים. אולם במחשבה שנייה, מיליוני תיירים פוקדים אותם בכל שנה ואולי באתרים אלה ימשיכו לבקר גם במאות השנים הבאות, כשם שמתיירים באירופה בטירות, ארמונות וכנסיות של מלכי העבר מימי הביניים והרנסנס.
מורשת מלחמה – לא נגד ישראל
באופן סימבולי, מול מסגד השיח' זאיד באבו דאבי נמצא אתר ההנצחה לחללי האמירויות. אלה שַהִידים מהסוג שלא הכרנו, לא אלה המתעמתים עם צה"ל, טרוריסטים או מחבלים מתאבדים, אלא מקומיים שהקריבו את חייהם להגן על האמירויות ולנהל מלחמות הרחק מישראל, למשל במלחמה נגד החות'ים השיעים בתימן בקואליציה עם סעודיה. מרכז המורשת מתאמץ לטשטש את שם האויב המפורש של האמירויות – איראן, זו המאיימת על גן העדן הכלכלי ומשתלטת על איים של הנסיכויות.
סימבולית, מול מסגד השיח' זאיד באבו דאבי נמצא אתר ההנצחה לחללי האמירויות. מרכז המורשת מתאמץ לטשטש את שם האויב המפורש של האמירויות – איראן, המאיימת על גן העדן הכלכלי ומשתלטת על איי הנסיכויות
בניגוד למדינות ערב רבות כגון מצרים, סוריה, ירדן ולבנון שלחמו נגד ישראל ומדינות יותר רחוקות ששלחו כוחות (עיראק, סעודיה מרוקו ולוב) למלחמה, אין לאמירויות היסטוריה של מלחמות נגד ישראל בכלל. אך אין זה אומר שהמקומיים לא ספגו משהו מהעוינות לישראל, בעיקר לאור העובדה שעובדים זרים לא מעטים תחום ההוראה הם פלסטינים, סורים ולבנונים – המשכילים בעולם הערבי. עם זאת, תכני הלימוד מתונים, ואף זכיתי לראות לראשונה בחיי את השם של ישראל במפורש על מפת המזרח התיכון במדינה ערבית, בספרייה הלאומית באבו דאבי.
האוטופיה – אזור ניטרלי?
באבו דאבי ביקרתי בפסטיבל מורשת מקומי (גם הוא ע"ש זאיד) ואח"כ בדובאי בפסטיבל העונתי של "הכפר הגלובלי", שאסור להחמיץ. הרעיון בשניהם היה דומה, דוכנים רבים של מדינות המזרח התיכון: מוסיקה, פולקלור (ריקודים ולבוש מסורתי), המאכלים של כל מדינה ודוכני קניות של מוצרים מקומיים. אל תצפו למצוא שם דוכן ישראלי, אך זו בכל זאת חוויה מזרח תיכונית יוצאת דופן. בשל התעניינותי האישית התחלתי בכפר הגלובלי עם הדוכן הסורי, אכלתי ב"פלאפל א-שאם". זכיתי לאכול בפסטיבל זאיד באבו דאבי את הגלידה המסורתית הנהדרת של דמשק "בַּכְּדַאש" (שיש לה סניף קבוע בנסיכות שארג'ה).
"גלידה (בערבית: בּוֹזַה) בכדאש הפכה למוקד גאווה לאומית סורית. מדוע הסורים מעריצים כל כך את הגלידה, עד כדי סיכון חייהם במחאה נגד סגירתה? הכירו את ההיסטוריה של הפנינה הקולינרית המתוקה של דמשק", פוסט של ד"ר ירון פרידמן בזירת הבלוגים של זמן ישראל | דעהhttps://t.co/XAueEwFbJr
— זמן ישראל (@ZmanIsrael) July 7, 2022
ממול על הבמה רקדו בחורים ובחורות עם שיער פזור לצלילי מוזיקה ערבית סורית. לעומתם, בדוכן הסמוך של האמירויות העלו על הבמה את רקדני ה"איאלה" – גברים בלבד, כאשר נשים עוטות רעלות עם כיסוי חצי פנים (חִגַ'אבּ ונִקַאבּ) צפו מן הצד עם הילדים. זו דוגמה מאלפת להבדלי המנטליות העצומים בתוך העולם הערבי.
בדוכן הסורי רקדו על הבמה בחורים ובחורות עם שיער פזור. בדוכן הסמוך של האמירויות עלו לבמה רקדני ה"איאלה" – גברים בלבד, כשנשים ברעלות צפו מן הצד. דוגמה מאלפת להבדלי המנטליות העצומים בעולם הערבי
דוכן מרתק במיוחד ב"כפר הגלובלי" בדובאי היה האיראני. ראיתי רושם קליגרפיות מוכשר והתמקחנו על המחירים כיאה לבזאר. אחרי ששמע שאני מישראל הופתעתי לקבל הנחה נוספת. ככלל, האמירויות משווקת את עצמה כאזור ניטרלי, מקום בו יכולים להיפגש חברים וגם אויבים ולדבר על כל דבר ולפתור כל סכסוך לכאורה. לדעתי, התפיסה הזו אינה צביעות, אלא תולדה של סיפור איחוד האמירויות. נחזור לעניין האיראני בחלק ב'.
ערבית בדואית, כאפייה לבנה
אחת החוויות המרתקות עבורי כמורה לערבית, הייתה הכרת הערבית המקומית, להג בדואי שלא הכרתי. כמו כל הבדואים האות ק' נהגית כמו ג' (שותים גַהְוַּה – קפה), אך ישנם מאפיינים ייחודיים לדיאלקט המקומי.
ביום האחרון ביקרתי בעיר העתיקה של דובאי, שם ניתן למצוא חנויות עם מוצרי נוי ערביים יפים, כמו ציורים בקליגרפיות (עם אותיות בערבית), קופסאות מעוטרות, קנקנים לקפה ותה, ומומלץ לשתות קפה עם הלֻגַיְמַאת – כדורי בצק מטוגנים וממותקים עם סילאן תמרים.
במרכז ההבנה התרבותית של השיח' מחמד בן ראשד אאל מכתום (שליט דובאי) למדתי כי הבדואים במפרץ הפרסי עוטים כאפיה לבנה חלקה ולפעמים לבנה-אדומה (בשפה שלהם "רֻ'תְרַה"), בדומה ללבנה-אדומה של סעודיה וירדן ובניגוד ללבנה-שחורה של פלסטינים.
מהומה התחוללה בשבוע שעבר בשלוחת אוניברסיטת אל-אזהר בעזה, כאשר משטרת חמאס דרשה מסטודנטים להסיר את הכאפייה בתחום הקמפוס. מדוע כיסוי הראש המסמל יותר מכל את הערביות מפריע לחמאס? ומה אנחנו יודעים בכללעל הכאפייה? פוסט מיוחד של ד"ר ירון פרידמן בזירת הבלוגיםhttps://t.co/2kqhYxSSxx
— זמן ישראל (@ZmanIsrael) September 28, 2021
מלחמה ושלום
האמירויות היא מדינה חדשה שנוצרה רק לפני 51 שנה. שבטים בדואים לחמו על שליטה בטריטוריות של נאות מדבר ובארות במשך מאות שנים. לא כל האמיראתים הם בדואים, חלקם גם יורדי ים ושולי פנינים שהיו יושבי קבע כמו נסיכות ראס אל-ח'ימה.
דוכן מרתק במיוחד ב"כפר הגלובלי" בדובאי היה האיראני. ראיתי רושם קליגרפיות מוכשר והתמקחנו על המחירים כיאה לבזאר. אחרי ששמע שאני מישראל הופתעתי לקבל הנחה נוספת
אירופה גילתה את האזור במאה ה-17. בהתחלה השתלטו הפורטוגזים ומאוחר יותר הבריטים, שראו בו תחנה מסחרית אסטרטגית בדרך להודו. בריטניה שסבלה משוד ימי חתמה הסכם עם השיח'ים המקומיים, מה שהביא החל מהמאה ה-18 לפריחה כלכלית, כאשר הפנינים סיפקו פרנסה למקומיים יחד עם דמי הפרוטקשן (דמי מעבר לאוניות בפי המקומיים) הכלולים בהסכם, ה"אִילַאף".
במאה ה-20 קיימה בריטניה "פרוטקטורט", מעין אוטונומיה חלקית בשליטה על מדיניות החוץ של האזור. אך ב-1971 החליטה בריטניה משיקולים כלכליים ומדיניים להסיר את החסות מהנסיכויות. השיח'ים ניצבו בצומת דרכים ובסכנה גדולה, כשחשו מאוימות ע"י שתי מעצמות: מאיראן ממזרח (מעבר לים) וממערב ביבשה מסעודיה.
מנהיג גדול
בנקודה זו התגלתה מנהיגותו של שליט אבו דאבי זאיד בן סולטאן לבית נהיאן. הוא התעלה מעל הסכסוכים המקומיים הממושכים והתכנס עם יריביו לשעבר לאיחוד וקרא לכל הנסיכויות באזור להקים קונפדרציה תחת שליטתו.
בהתחלה התאחדו שש נסיכויות: אבו דאבי, דובאי, שארג'ה, פוג'יירה, עג'מאן, אום אל-כיוין. ראס אל-ח'ימה הצטרפה מאוחר יותר. קטר, עומאן וכוויית התלבטו ובסוף לא הצטרפו.
בנקודה זו התגלתה מנהיגותו של שליט אבו דאבי זאיד בן סולטאן לבית נהיאן. הוא התעלה מעל הסכסוכים המקומיים הממושכים והתכנס עם יריביו לשעבר לאיחוד וקרא לכל הנסיכויות באזור להקים קונפדרציה תחת שליטתו
בעת החלוקה, ואולי טוב שכך, עדיין היו גילויי הנפט בחיתוליהם. הנסיכויות קבעו את הגבולות ביניהן בלי לדעת היכן ממוקמים רוב מאגרי הנפט מתחת לקרקע, מה שמנע סכסוכים על בארות נפט. הבריטים סייעו להקמת תשתיות וליוו את שיחות האיחוד. על כן, אין לאמירויות משקעים כבדים, כמו שיש לתנועה הציונית ולפלסטינים מתקופת המנדט. רוצים לדעת עוד ולראות תמונות? מומלץ לבקר ב-Etihad Museum.
מפנינים לנפט
מלחמות העולם והשפל הכלכלי המיטו אסון של כמה עשורים על כלכלת הפנינים. מה שהחמיר את המצב הוא המצאת הפנינים המלאכותיות ביפן. למרות האיחוד, האמירויות היוו ישות חלשה על אדמות שממה עניות עד שהגיעה סוג של "בַּרַכַּה מן אללה" – הנפט.
אבו דאבי, הנסיכות השולטת, היא העשירה ביותר אך השיח'ים שלה יודעים לחלק את העושר בחוכמה ולתת לשאר הנסיכויות תחושה שיש להן תמיכה נדיבה. עם זאת, ניכר כי שיתוף הפעולה בין הנסיכויות בקונפדרציה מוגבל. שליטי אבו דאבי ידעו לשלוף דולרים מכיסם כדי לסייע לשאר הנסיכויות בעת מצוקה.
מלחמות העולם והשפל הכלכלי המיטו אסון על כלכלת הפנינים, שהוחמר עם המצאת הפנינים המלאכותיות ביפן. למרות האיחוד, האמירויות היוו ישות חלשה על אדמות שממה עניות עד שהגיעה סוג של "בַּרַכַּה מן אללה" – הנפט
האוטופיה הכלכלית נשברת מעט כשיוצאים לנסיכויות הפחות עשירות. בניגוד לגורדי השחקים של דובאי ואבו דאבי, ראיתי שכונות של בתים נמוכים לא מפוארים כלל בראס אל-ח'ימה ושארג'ה, אם כי גם שם לא חשתי שיש עוני.
המשך יבוא.
ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו