כתב העת "אלכסון" פרסם מכתב ששלח פרופ' ישעיהו ליבוביץ מגרמניה לאחותו נחמה שבישראל, ב-6 לאפריל 1932. העורך (יורם מלצר דומני) מספר בהקדמה שאלו זמנים בהם היינריך ברונינג (Brüning)‏ עדיין עומד בראשות ממשלה מקרטעת ומנסה להכניס את אדולף היטלר לקואליציה כסגן-קנצלר ללא הצלחה, ומנגד מסתמן שהיטלר ירכיב קואליציה.

בלשון מאוד מפותלת, ליבוביץ מתאר כיצד ברונינג חושש מהיטלר, פחות בגלל האנטישמיות שלו ויותר מסיבות פוליטיות, מכך שינגוס בכוח שעוד נותר לו. כלשונו:

"ובאמת אין בין המשטר השורר כעת ובין משטר הממלכה השלישית הבאה עלינו אלא שינוי השם וקצת הבדל בשיטת האנטישמיות (ולא באנטישמיות עצמה) בלבד".

ליבוביץ, לדעתי, מתאר כאן באזמל אמת, שהיא נכונה בהרבה מאוד מקרים: הבעיה בימין הקיצוני היא שפעמים רבות המרכז לא נרתע מספיק מהאידיאולוגיה שלו. המרכז מתווכח איתו יותר על מושבים בשלטון מאשר על דברים מהותיים כמו דמוקרטיה, זכויות מיעוטים וכיוצא בזה.

מלצר (בהנחה שהוא הקדים את ההקדמה) כותב באלגנטיות:

"כל מי שמוצא בנאמר במכתב אנלוגיה כלשהי לתהליכים שמתרחשים במדינה אחרת, ביבשת אחרת ובזמנים אחרים, עושה זאת על אחריותו האישית בלבד".

אם להיות בוטה וברור – דומני שיחסי המרכז והימין קיצוני שליבוביץ מדבר עליהם הם בקירוב מה שקורה כאן. אמנם לעת עתה איתמר בן גביר (שר בממשלה שקיבל אישור להקים מיליציה), לא נורמל על ידי בני גנץ, אבל הוא נורמל על ידי התקשורת. והרי חדשות 12 ו-13 מהווים סוג של מפלגת מרכז שמתווה את דעת הקהל המרכזית ואומרת מה נכון לחשוב בכל רגע נתון (כולל בימים סוערים אלה).

חלק מהטקטיקה של הפשיזם היא לפנות לאנשי מרכז שאינם פשיסטים ולומר להם: "אמנם אתם לא לגמרי אתנו אידיאולוגית, אבל המסורת והזהות שלנו תחת איום ולכן עליכם לבחור בנו".

חלק מהטקטיקה של הפשיזם היא לפנות לאנשי מרכז שאינם פשיסטים ולומר להם: "אמנם אתם לא לגמרי אתנו אידיאולוגית, אבל המסורת והזהות שלנו תחת איום ולכן עליכם לבחור בנו"

וזה עובד. אני בשנים האחרונות שואל את עצמי פעם בכמה זמן, בלי שום קשר למה שקורה היום – בהתגלגלות אירועים ביטחוניים שלא תיעצר אלא תידרדר, מה ימנע מישראל לבצע רצח עם? מוסר הריבונות היהודית?

פובליציסט, דוגל בספקנות, פילוסוף ומוסיקאי. בעל תואר ראשון בפילוסופיה והיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב. לא סומך על דבר מלבד השכל הישר ומתקשה להזדהות עם מחנות.