כדי לדעת עד כמה רווחת בישראל מנטליות נאצית, יש לבדוק כמה מקרב חיילי צה"ל השתתפו במצעד הדגלים בירושלים בעודם נערים. סביר שנמצא לפחות עשרת אלפים, שכן בשנים האחרונות משתתפים במצעד ירושלים אלפי נערים, הקוראים מידי שנה בשנה: "מוות לערבים", "שיישרף לכם הכפר", "יהודי הוא נשמה, ערבי הוא בן זונה", "אחמד טיבי מת", "כל הערבים זונות" ועוד ועוד. לפעמים זה נגמר גם בתקיפת עוברי אורח ערבים, מה שקרה גם השנה.
הבחור שעל הריצפה כאן הוא פיראס אלאטראש, בן 37, תושב מזרח ירושלים. "הלכתי לקנות בגדים, אמרו שהכול נסגר ב-5 אז הלכתי ב-3, לא היה ויכוח ולא כלום. מישהו ריסס גז מדמיע ואז קפצו עלי. הם היו חמישה, אני על הריצפה והם מרביצים". האירוע כולו נמשך שניות עד שמגביניקים חילצו אותו. אין עצורים. pic.twitter.com/iahuLiboyR
פובליציסט, דוגל בספקנות, פילוסוף ומוסיקאי. בעל תואר ראשון בפילוסופיה והיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב. לא סומך על דבר מלבד השכל הישר ומתקשה להזדהות עם מחנות.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
כתב העת "אלכסון" פרסם מכתב ששלח פרופ' ישעיהו ליבוביץ מגרמניה לאחותו נחמה שבישראל, ב-6 לאפריל 1932. העורך (יורם מלצר דומני) מספר בהקדמה שאלו זמנים בהם היינריך ברונינג (Brüning) עדיין עומד בראשות ממשלה מקרטעת ומנסה להכניס את אדולף היטלר לקואליציה כסגן-קנצלר ללא הצלחה, ומנגד מסתמן שהיטלר ירכיב קואליציה.
בלשון מאוד מפותלת, ליבוביץ מתאר כיצד ברונינג חושש מהיטלר, פחות בגלל האנטישמיות שלו ויותר מסיבות פוליטיות, מכך שינגוס בכוח שעוד נותר לו. כלשונו:
פובליציסט, דוגל בספקנות, פילוסוף ומוסיקאי. בעל תואר ראשון בפילוסופיה והיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב. לא סומך על דבר מלבד השכל הישר ומתקשה להזדהות עם מחנות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אפשר להסתכל על זה בצורה רציינלית יותר…. קואליציית ארגוני שמאל אנטי דמוקרטיים מנסה לגנוב את המדינה תוך שהיא מסיתה ומסיטה חלקים גדולים בשמאל הציוני ובמרכז לפעול הדרכים אלימות עוקפות דמוקרטיה (כנסת) כדי להשתלט על המדינה בין באמצעות מוסדות לאומיים שאיבדו את דרכם (צה"ל, שב"כ, מוסד, בנקים, תקשורת, פקידי ציבור, עיתונאים, אקדמיה) ובין אם בדרך של החלשת המשילות וקריבת ממשלה נבחרת, כדי להשתלט על מרכזי קבלת החחלטות לשם דמירה על העוצמה הכלכלית של המיעוט של 20% מאזרחי המדינה, המיעוט הלא דמוקרטי והלא נבחר ששולט בכלכלת ישראל ומייצר ומנכס לעצמו את 90% מההון הציבורי שלה. ככל שהציבור יילך שולל אחרי תעמולת 'לא לרפורמה' כך הוא יפגע בעצמו, בזכויותיו, בנכסיו ובכספו שלו.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם