ליל הסדר בפתחנו, והפעם נראה שהמשבר הפוליטי ואירועי המחאה קצת דוחקים את הטרפת המסורתית, האובססיבית, המייחדת את בולמוס ההכנות לאירוע המשפחתי.

על כך מעידה בין השאר שאלה שהציב אברי גלעד בפני מאזיני תוכניתו "השיח" המשודרת בגל"צ ומבוססת על שיחות עם מטלפנים. התוכנית מוקדשת בכל פעם לנושא אחד. אחת התוכניות האחרונות עסקה ב"ניקיונות לפסח מכול זווית אפשרית". אברי גלעד שאל את המאזינים: "מה מעסיק אתכם יותר – המשבר בעם או פסח המתקרב?". לפי התשובות, שמספרן לא ברור, המשבר החמור מטריד יותר מכול מעל 70 אחוזים מהמאזינים.

אברי גלעד שאל את המאזינים: "מה מעסיק אתכם יותר – המשבר בעם או פסח המתקרב?" לפי התשובות, שמספרן לא ברור, המשבר החמור מטריד יותר מכול מעל 70 אחוזים מהמאזינים

טרפת ליל-הסדר שבפתחנו לא כובשת הפעם את המרחב הישראלי כולו. היא תתחדש ודאי בשנים הבאות. ואני עדיין תמהה כל פעם מחדש: איך זה שגם חילונים גמורים נסחפים בבולמוס הזה? ואיך מתחדשות מדי שנה חגיגות הייעוץ המעשי וגם הנפשי לקראת האירוע הגדול, הנתפס כנפיץ ורצוף מוקשים? אגב, ככל שידוע לי, ברוב המשפחות המפגש המשפחתי דווקא מתנהל בנעימים.

הנה, למשל לקט עצות שפורסמו בשנים האחרונות בתקשורת. כותרת במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות": "איך לא להשתגע מהקניות, מהניקיונות, מסידור השולחן ומהביקורת הצפויה של החמות?". או עצות שנידבה "סוללת מומחים" (כך היא הוגדרה במגזין "החיים הטובים"). בין המומחים שגייסה מערכת המגזין היו יועצת זוגית וארגונית, מומחה לאימון עסקי ואישי, פסיכולוג קליני וגם בעלת חברה לארגון הבית וסביבת העבודה.

המומחים הללו, עם או בלי מרכאות, דנו ברצינות גמורה בשאלות כגון: איך מארחים שהם חולי ניקיון יתגברו על לכלוך ואי סדר? או "איך לארח אנשים בעלי היסטוריה בעייתית משותפת: אקסים גרושים או בני משפחה מסוכסכים?". עצת המומחים נראית מובנת מאליה לכל בעל שכר ישר. לא להושיב אותם אחד ליד השני.

ופורסמו גם עצות לבני זוג שעדיין לא פרשו מעבודה והם לא רגילים לשהות יחד זמן ממושך. להם הציעו המומחים פעילויות שונות שיבוצעו ביחד או לחוד וימנעו התשה הדדית במהלך ימי החג המתמשכים. למשל בישולים וטיולים למקומות חדשים.

ואני תמהה כל פעם מחדש: איך גם חילונים גמורים נסחפים בבולמוס? ואיך מתחדשות חגיגות הייעוץ המעשי והנפשי לקראת האירוע הנתפס כנפיץ? אגב, ככל שידוע לי, לרוב המפגש המשפחתי מתנהל בנעימים

ושוב מסתבר שרבים מאיתנו סוגדים לעצות בנאליות וטריוויאליות שמנדבים לנו. התופעה מתבלטת גם בתוכניות הריאליטי. אנשי מקצוע עולים בלהיטות על הגל הפסיכולוגיסטי, הפסבדו מקצועי, ושוברים קודים של אתיקה מקצועית. מקוששים קצת פרסום ופרנסה ואגב כך מבזים את מקצוע הפסיכולוגיה ומחמירים את הזילות של מקצועם.

*  *  *

השאלה הנפוצה "איפה את/ה ב"סדר" מושמעת באופן כמעט אוטומטי, בדומה לאמירת "שלום". כאילו הנימוס מחייב. ולעתים השואלים בקושי יודעים משהו על הנשאל, על חייו, על מצבו המשפחתי. בעצם, מה זה בכלל עניינם איפה האיש/ה ב"סדר"? ואז מתבקשת תשובה מתריסה שתביך את השואל האוטומטי. משהו בנוסח: "אני כרגיל. נשאר/ת בבית עם עצמי".

לא זכורה לי התייחסות של יועצים למיניהם לשאלה הכאובה באמת: הישארות לבד בבית בליל הסדר נתפסת במקומותינו כטרגית, כמעט אסונית. אגב, אני מכירה אנשים שדווקא מעדיפים להישאר בביתם. ומוכר כמובן הפתרון הנפוץ של דילוג על לחצי ליל-הסדר והתחמקות לחו"ל. לא מעטים חומקים לחו"ל גם ערב חגי תשרי.

השאלה הנפוצה "איפה את/ה ב"סדר" מושמעת באופן כמעט אוטומטי, בדומה לאמירת "שלום". כאילו הנימוס מחייב. ולעתים השואלים בקושי יודעים משהו על הנשאל, על חייו, על מצבו המשפחתי. בעצם, מה זה בכלל עניינם

טרפת "הסדר" מזכירה לי בין השאר פגישת הדרכה חודשית של מתנדבים ב"עמך", עמותה המציעה לניצולי שואה סיוע חברתי ואישי. הייתי מתנדבת ב"עמך" במשך קרוב לשמונה שנים. באותה פגישת הדרכה דובר על מצוקתם של ניצולים זקנים שאינם יודעים איפה הם יעשו את "הסדר" בגלל קרעים במשפחתם, סבכים וסכסוכים.

במהלך הדיון הערתי שאולי אפשר לארגן עבורם ליל-סדר של "עמך". העובדת הסוציאלית שהנחתה את הדיון הגיבה בטון מזועזע: "שאנשים בהנהלת "עמך" לא יעשו את "הסדר" עם משפחתם?!".

שתקתי, אבל חשבתי: ומה קורה לבעלי מקצוע שנאלצים להיעדר מהאירוע המשפחתי המקודש? כגון רופאים בתורנות, פרמדיקים, קציני צבא, שוטרים? זה באמת מתסכל ולא נעים, אבל בכל זאת הם נשארים בחיים.

ואני נזכרת גם בסיפור קטן מליל סדר במשפחתי. צעירה חמודה הגיעה ל"סדר" יחד עם אחיין של גיסתי. חשבתי שהיא החברה שלו. אבל אחר כך שמעתי שהיא לא בת זוג אלא ידידה לא ממש קרובה שהאחיין הכיר באוניברסיטה. הוריה שוהים עכשיו בחו"ל ולכן הזמנתה ל"סדר" היא בגדר פיקוח נפש ממש.

לא ידעתי פרטים נוספים על אותה צעירה ועל משפחתה. וחשבתי, מזועזעת, שיש פה משהו מקומם. שאולי גם אותו ניפוח כה מוגזם של מוסד "הסדר" מחמיר מצוקה של צעירה כמותה וגורר מחשבות אובדניות.

במהלך הדיון הערתי שאולי אפשר לארגן עבורם ליל-סדר של "עמך". העובדת הסוציאלית שהנחתה את הדיון הגיבה בזעזוע: "שאנשים בהנהלת "עמך" לא יעשו את "הסדר" עם משפחתם?!"

וכל הטרפת הזאת מגבירה געגועים לפסח הקולקטיבי – חילוני – ייחודי של ילדותי ונעורי. בלי השאלה הקלישאית המתבקשת "איפה את/ה או אתם ב"סדר", בלי שום תחרות והתחשבנויות בין מחותנים, דודות, סבתות, גיסות ועם נוסח ההגדה החילוני של קיבוצי השומר-הצעיר. זה לא הזוי. כך באמת זה היה פעם. לפני שנות אלף. בקיבוץ.

ושיהיה לכולנו חג פסח שמח!

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.