מלחמת אזרחים, דהיינו התפוררות לכידות החברה עד כדי מלחמה בין חברים באותה חברה, נחשבת לאסון הגרוע ביותר שבני אדם מחוללים לעצמם. אנו על סף התדרדרות למצב זה בחברה היהודית שבמדינת ישראל.

תפקיד מרכזי של שלטון הוא למנוע מצב זה על ידי נקיטת צעדים למגר את האלימות לפני שהיא פורצת ומזיקה, ולפעמים פירוש הדבר הוא שימוש בכוח של השלטון נגד קבוצות בתוך החברה. דבר זה מעולם לא היה 'קל' או 'פשוט', אבל חוסר מעשה או תגובה רפה לאלימות עלולים לגרור לאסון גדול יותר.

תחושתי המחרידה היא היקש ממעשה אלימות נוסף בישראל, שגרם למלחמת אזרחים של ממש – מעשה "פילגש בגבעה", המסופר בספר שופטים פרק י"ט והלאה.

הסיפור עוסק במקרה מזעזע שבו אדם ופילגשו – אף על פי שהתקבלו כאורחים אצל תושב גבעה, מושב בשבט בנימין – בני בליעל מהמקום הוציאו את האישה ואנסו אותה עד מוות.

בתגובה למעשה הריגתה של פילגשו, האיש רתח מכעס, ובתגובה חתך אותה ל-12 נתחים ושלח אותם לשבטי ישראל. הזעזוע מן המקרה, הדומה לסיפור סדום, אלא שהתרחש בתוך מושב ישראלי – הביא את השבטים להגיב ולהחליט להעניש את שבט בנימין, באמצעות מלחמה נגדו.

"גבעה" הוא אמנם כינוי למקום מסויים, אך הצורה הפיזית מרמזת על יוהרה, אולי אפילו התנשאות, המאפשרת התנהגות שטופת זימה במסווה חסידי ומתחסד, נטולת כל מוסר ואחריות

"גבעה" הוא אמנם כינוי למקום מסויים, אך הצורה הפיזית מרמזת על יוהרה, אולי אפילו התנשאות, המאפשרת התנהגות שטופת זימה במסווה חסידי ומתחסד, נטולת כל מוסר ואחריות.

גישה זאת, אותה אכנה "התנהגות גבעתית", מצדיקה כביכול אלימות ושבירת חוק בלי חשבון. כך היה סיפור הזוועה של 'פילגש בגבעה', אשר גרם למלחמת אזרחים נגד שבט בנימין ולמותם של רבבות בישראל.

היום, התערבות של העם הכרחית כדי לתקן עוולות והתנהגות אלימה שפורעת חוק בחברה. אי אפשר תמיד להשען על טיפולו של השלטון. לכל הפחות נדרשת תמיכה ואולי אפילו יוזמה מהעם כדי לעורר את השלטון לפעול.

כשם שרבבות הפגינו לשינוי חברתי בתחום הכלכלה בקיץ שעבר, וכשם שבעבר הפגינו להקמת וועדות ממלכתיות, גם במקרה הזה אנו חייבים ליטול אחריות יחד עם פעולה בתוך הציבור, ובייחוד כשמדובר בדברים קשים יותר לציבור, כיוון שהנזק איננו ניכר מיד.

לאנשים נמאס מן הקיצוניות האלימה הפושה בקרב חלק מהמתיישבים, מן הקיצוניות העולה מן היחס לנשים בסקטור החרדי, מן הכפייה הדתית בכל הסקטורים של החיים, אלא שכל אלה כנראה אינם כואבים מספיק

לאנשים נמאס מן הקיצוניות האלימה הפושה בקרב חלק מהמתיישבים, מן הקיצוניות העולה מן היחס לנשים בסקטור החרדי, מן הכפייה הדתית בכל הסקטורים של החיים, אלא שכל אלה כנראה אינם כואבים מספיק. אולי תמים מצדי לצפות לתגובה של הפגנה ציבורית בתחום זה. אבל אני עדיין פונה לציבור להפגין.

מה טעם לכך שכל אחד רשאי לבחור את היהדות שהוא רוצה? האמת לאמיתה נאמרה על ידי מורי וחברי הרב פרופ' פינחס פלאי ז"ל: "אין היהדות אומרת משהו על כל נושא שהוא. יש יהודים רבים שאומרים דברים רבים, מגוונים ואף סותרים על כל דבר בעולם בשם היהדות."

היהדות נמצאת במקורות ישראל, במקרא, מדרש, משנה, תלמוד קבלה ופילוסופיה וכל השאר. שם אנו מגלים שהרב פלאי צדק לגמרי. יתרה מכך, המקורות הללו טרחו לשמור את כל הדעות המגוונות ואף הסותרות עבורנו כמורשה מדור לדור [ראה: תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב].

מורי וחברי הרב פרופ' פינחס פלאי ז"ל אמר: "אין היהדות אומרת משהו על כל נושא שהוא. יש יהודים רבים שאומרים דברים רבים, מגוונים ואף סותרים על כל דבר בעולם בשם היהדות"

הלקח ברור: על כל אחת ואחד מוטלת האחריות ללמוד את קשת הדעות ולפתח לב מבין ורגיש, שיחליט איזו מן הדעות תהיה היהדות עבורו. יש פה תובנה עמוקה, שרק מי שלמד את כל הדעות יש לו הזכות המוסרית לומר "פסיקתי והבנתי את היהדות היא כך וכך". בקיצור כל אחד יכול לדבר בשם היהדות, בתנאי שלמד קשת דעות הקיימות, ונוקט עמדה מנומקת מתוך הלימוד, יחד עם לב מבין ושומע.

כאשר נבין זאת, אז אולי נבין את הצורך בהקמת גוף ציבורי רחב, אשר יפגין את רצונו של העם נגד התנהגות "גבעתית". ברור כי צעד זה יוביל כנראה לזמנים קשים, כי הקיום של הדבקים בדרך של התנהגות "גבעתית" תלוי בתמיכה השלטונית שהם מקבלים, עבור השתתפותם במערכת הפוליטית, אבל היא נשענת לא פחות על התמיכה הסמויה והלא מחושבת כלל של רוב הציבור, שמתנגד למעשיהם אבל ממשיך להחניף להם.

בענין "תג מחיר", נשאלת השאלה איזה מחיר צפוי אם הציבור לא למד ולא לוקח לידיים את מהות אופי היהדות הציבורית של מדינת היהודים? מחיר כזה מבהיל אותי ואוי לנו אם נצטרך לשלם אותו. קביעת המחיר בידינו והעתיד בידינו.

קיום הדבקים בהתנהגות "גבעתית" תלוי בתמיכה השלטונית שהם מקבלים, עבור השתתפותם במערכת הפוליטית, אבל נשענת לא פחות על התמיכה הסמויה של רוב הציבור, שמתנגד למעשיהם אבל ממשיך להחניף להם

אני מציע לאזרחים ללמוד וללבן את היהדות לצבור הרחב. השיחה תהיה פתוחה, יהיו מורים, אבל התלמידים יהיו ביניהם. מנהיגות רוחנית ראויה יכולה לבוא מקהל האזרחים היהודים בישראל, שרואים חשיבות בהתייחסות ובפעילות בתוך ולמען שינוי חברתי זה.

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.