למה ארון הברית משמש כדגם לטיבה של היהדות, החיונית ביותר לתרבות של מדינה יהודית? התכונות של ארון הברית הן:
- הוא מכיל את לוחות הברית, את הערכים וההוראות למשתמש של חברה ומדינה מבחינה דתית.
- הארון מדגים באופן פיזי וסימבולי את התכונות העיקריות שחייבים לטפח כדי ליצור דת חיה וייצוגית לכל רואיה. הוא מדגים את גדולתו של ה' ושל העם שאמור לייצג את רצונו לעולם בפועל: את היחסים הרצויים בין בני אנוש, צדקה ומשפט, חמלה וגמילות חסדים, שימוש נאות בכח ושלטון, ונאמנות בלתי נלאית ואין סופית לתורת ה'. כזו שמתגלה לעיני כל מראשית העם הזה בארץ ישראל בימי אברהם ושרה ועד היום הזה. כולל קיומו וישותו בגלויות רבות, בקשריו הרבים והכוללניים עם כל עמי העולם, תוך כדי חיים בתוכם וקשר רוחני איתם לדורי דורות.
התיאור הפיזי של ארון הברית מגלה את התכונות של הצד הרוחני של חברה יהודית, אף-על-פי שזאת תצוגה פיזית:
"וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב" (שמות כה, יא)
המרכיבים הם עץ וזהב. חומר מצוי וזול וחומר נדיר ויקר. הזהב "מצפה" אבל גם "מקשט". והמדהים הוא שציפוי הזהב הוא גם בחוץ, כפי שהשכל היה דורש, אבל גם בפנים!
המרכיבים הם עץ וזהב. חומר מצוי וזול וחומר נדיר ויקר. הזהב "מצפה" אבל גם "מקשט". והמדהים הוא שציפוי הזהב הוא גם בחוץ, כפי שהשכל היה דורש, אבל גם בפנים!
כשאני מתבונן בכלי הזה, ומנסה להתייחס לרכיבים ולצורה הפיזית במונחים רוחניים, אני מגלה תורה שלמה של ערכים ואמונות מגולמת בכלי הפיזי.
"וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ":
הזהב שהוא החומר היקר ביותר, כזה שלא ניתן למצוא בקלות וללא מאמץ גדול של מחקר, חקירה, חפירה, צירוף, ניקוי ופיסול – מסמל את ראש סולם הערכים שה' דורש מן האדם. לחיות ולהתנהג כמו זהב בעולם רגיל ומצוי. ההשלכות הן לגבי חינוך, מחשבה, בירור ערכים, בירור כל מצב בכל ההיבטים שלו, דרך התנהגות ועמידה אישית כזהב, כמקום העליון ביותר בעיני האדם.
אבל האם אנו באמת שואפים לקבל החלטות ולפעול לפי האינטרסים העליונים והכי נעלים שה' דורש ממנו? אפילו אם ניקח ניסוח מקוצר מן הנביא מיכה:
"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" (ו, ח)
מי באמת יכול לטעון שהוא תמיד חי במאמץ לקיים את הערכים האלו בכל פרט ופרט שביחסים שלו עם בני אדם אחרים, או אפילו בינו ובין עצמו? אפילו רק ג' הדרישות האלו?
אבל כדי שהארון יוכל להכיל בתוכו את לוחות הברית, את דברי ה' לאדם, על הדרך הרצויה שהוא אמור לבחור בה, הוא צריך לציפוי של זהב מבפנים ומבחוץ. זהו האתגר הגדול של כל האנושות. בראש ובראשונה עלינו להיות מודעים לדרישות הללו. הם חייבות להיות לנגד עינינו ובלבנו כל הזמן.
כדי שאפשר לטעון שחינוך זה או אחר הוא חינוך דתי, ערכים אלו חייבים להיות במרכז, ואבן הבוחן האישי והחברתי למידת ההצלחה שלנו לחיות "חיים דתיים".
כדי שהארון יוכל להכיל בתוכו את לוחות הברית, את דברי ה' לאדם, על הדרך הרצויה שעליו לבחור בה, הוא צריך ציפוי של זהב מבפנים ומבחוץ. זהו האתגר הגדול של האנושות. הדרישות חייבות להיות לנגד עינינו ובלבנו כל הזמן
זה לא קשור לפוליטיקה ולא לשלטון, אלא להלך רוח ומוסכמה על חיים ביחד ועל היחס המועדף לאחרים בכל רגע ורגע של חיינו על האדמה. כן, הרף גבוה, אבל בלי שנחפש רף גבוה – נסכים להסתפק ברף נמוך יותר. וזה תמיד מביא לחורבן חברה או מדינה לאורך כל ההיסטוריה. התורה מזהירה אותנו מכך, ואני חרד מכך שאנחנו לא נותנים את המקום הראוי והמועדף שמגיע לעמדה זאת. תתבוננו, תחשבו, ונדבר על זה כשיח הכרחי להמשך קיומנו כעם בארצו.
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
הוירוס שמשנה באופן גורף את אורח החיים ה"רגיל" שלנו ידוע בציבור בשם "קוביד 19". השם נשמע כמו המילה בעברית "כבוד". חשבתי לעצמי בהומור, שמוזר לקרוא לנגיף קטלני בשם המזכיר כבוד. אמנם כשהתחלתי לחשוב קצת עלתה המחשבה שהשורש של כבוד הוא "כבד", המופיע בתורה 3 פעמים כפועל בלשון צווי. פעמיים ב-10 הדברות "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יב; דברים ה, טז) ופעם בפסוק "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" (משלי ג, ט).
הוירוס שמשנה באופן גורף את אורח החיים ה"רגיל" שלנו ידוע בציבור בשם "קוביד 19". השם נשמע כמו המילה בעברית "כבוד". חשבתי לעצמי בהומור, שמוזר לקרוא לנגיף קטלני בשם המזכיר כבוד
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
מבחינה הלכתית כבר כתבו הרבה תשובות על הצורך בציון יום העצמאות כחג שמפרסם נס. ומכיוון שהנס קרה לכל עם ישראל – יש בסיס הלכתי לחייב אמירת הלל בבית הכנסת. אבל כאן אני רוצה להתייחס לשאלה יותר כללית של המשמעות הדתית בקיום מדינה יהודית בארץ ישראל.
בתורה יש הנחה יסודית, לפיה חלק מן הברית בין עם ישראל והאל היא יחס מיוחד של העם אל ארץ ישראל. יחס זה קשור לאופי ההתנהגות של העם, ענין שבא לידי ביטוי בתחילת הדרך בברית בין ה' ואברהם. אחרי שה' מבטיח לאברהם את הארץ הוא מנסה אותו בפרשת החרבת סדום ועמורה. אברהם נאבק על צדק מוחלט וה' מציין:
"כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית יח, יט)
הגשמת הברית היא להנהיג צדקה ומשפט בחברה. עיקר הברית אינו האדמה אלא ההתנהגות של החברה האנושית השולטת באדמה זאת!
מבחינה הלכתית נכתב הרבה על הצורך בציון יום העצמאות כחג שמפרסם נס. משום שקרה לכל עם ישראל – יש בסיס הלכתי לחייב אמירת הלל בבית הכנסת. אך האם יש משמעות דתית לקיום מדינה יהודית בארץ ישראל?
בעקבות זה התורה מצווה על בני ישראל "קדושים תהיו" (ויקרא יט, ב). והפירוט של צווי זה כולל מעשים שונים של צדק ומשפט בחברה ויחס מוסרי לכל אדם שחי באדמת החברה. אם לא יקיימו את המצוות האלו הארץ תקיא אותם (ראה ויקרא יח, כח).
האם יעלה על הדעת שחברה "קדושה" תהיה חברה בה יש פער הולך וגדל בין העשיר והעני במקום חברה שבה הפער הזה מצטמצם? האם בחברה "קדושה" אפשר לחשוב שבני אדם ייתפשו כאובייקטים לניצול ולא כבעלי ערך אינהרנטי כי כל אחד נברא עם צלם אלוהים? האם ייתכן שבעלי השפעה ישחיתו מידות מוסריות כי יש ביכולתם לעשות זאת, ולא נחיה כך שבעלי השפעה יפעלו מתוך כיבוד הבריות ותחושת אחריות וחובה לקיים כבוד זה בפועל? האם יתכן שהפער בהזדמנויות ילך ויגדל בגלל חוסר ערכים בחינוך, במקום שכל המאמצים ייעשו להנהיג חינוך באיכות מרבית לכל ילדי החברה?
אפשר להוסיף עוד קושיות רטוריות כאלו, אבל ברור מכל זה שהמשמעות הדתית העליונה של חברה יהודית עצמאית קשורה למימוש הערכים המרכזיים של משפט וצדקה כפי שאנו מוצאים אותם במקורות ובמעשים של הדורות.
יותר מהשגחת כשרות הבשר אנו זקוקים להשגחת כשרות המעשים והמדיניות של חברה עצמאית. לכן, יום העצמאות הוא חג שעם ישראל חייב לציין אותו. אבל מבחן החגיגה יהיה לא בריקודים וזיקוקי דינור של היום, אלא בדרך שאנו מגשימים את הערכים של האמונה והמוסריות היהודית בחברה בפועל.
יותר מהשגחת כשרות הבשר אנו זקוקים להשגחת כשרות המעשים והמדיניות של חברה עצמאית. לכן, יום העצמאות הוא חג שעם ישראל חייב לציינו. אבל מבחן החגיגה יהיה לא בריקודים וזיקוקי דינור
מבחינה זאת אולי אפשר להגיד שיום העצמאות הוא החג החשוב ביותר בלוח היהודי ושתודעת משמעות החג אמורה ללוות אותנו יום יום. כל אזרח אמור להתבונן לעומק בחובתו לקדם את המשפט והצדקה בחברה. לקחים מעבר לחגיגה ולמנגל, שהם באמת חשובים, אבל מרוויחים את הזכות להתענג בהם רק אם כל השנה עובדים קשה על משפט וצדקה בכל תחומי החיים.
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
מה פירוש "יום העצמאות"? מה זה עצמאות בכלל? בעברית מילים רבות ומגוונות נוצרות מאותו שורש שבמקרה הזה הוא "עצם". במקרא השורש מופיע במובן של עצמות הגוף:
"וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי" (בראשית ב, כג);
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הבידוד שנכפה על כולנו מעורר מתחים גדולים בתוכנו, מתחים שלפי דעתי איננו מבינים אותם, ומתמודדים איתם על ידי הדחקה כללית של הבלבול שבתוכנו. אבל מבלי שהבחנו בזה – קבלנו הזדמנות פז של החיים. זמן וחופש להרהר בשאלות הקיומיות הגדולות האלו, בבדידות ובלי לחצים מהעולם החיצוני.
הבידוד שנכפה עלינו מעורר מתחים גדולים ולא מובנים בתוכנו, ואנו מתמודדים איתם בהדחקה כללית של הבלבול. אבל מבלי שהבחנו – קבלנו גם הזדמנות פז: זמן וחופש להרהר בשאלות הקיומיות הגדולות
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
"וידם אהרון" (ויקרא י, ג)
בתורה נמצא שלושה מוקדים של אמונה (אמון): אלוהים, הזולת (בני אדם אחרים) ואנו עצמנו. המצוות המוסריות מתבססות על אמונות אלו. יש המסיקים מאירועי השואה מסקנה הגורסת שאסור לנו להאמין באדם אחר או בעם אחר, שאפשר ללמוד שטיפשי להאמין באלוהים, ושנשאר לנו רק האמון בעצמנו. רעיון זה הוא בעייתי במיוחד.
הבעייתיות הטמונה באמון הבלעדי בעצמנו מתבהרת כשאנו מתבוננים באירועי השואה: אמון כזה יוצר "קונפורמיזם מוחץ" ("crushing conformism" – ראה מאמרים של נחמה טק ובראונינג). יכולתו של קונפורמיזם זה להשפיע תלויה באמון רב של החברה בעצמה. קונפורמיזם מוחץ היה אחת הסיבות המרכזיות להצלחת התוכנית הנאצית להשמדת היהודים. קונפורמיזם זה מעביר את האחריות המוסרית מן הפרט אל הכלל, אל המדינה (ראה מאמרה וספרה של קלודיה קונז).
מודלים של התנהגות בתקופת השואה, שמהווים מודלים חינוכיים לכולנו, היו המורדים, גם אלו שמרדו בנשק וגם אלו שמרדו ברוח. מודל נוסף, שאותו אין מדגישים מספיק, הוא המודל של חסידי אומות העולם. אלה שבחרו בטוב ובצודק למרות הכל.
נכון שהם היו מיעוט, אולם אנו יודעים שהצדק והמוסר לא נקבעו על פי התנהגות הרוב. בשבילנו, התורה היא תהליך מתמיד של חינוך מוסרי. לפי תפישת היהדות, חינוך מוסרי מתמיד הוא החובה הדתית הראשונית לכל בני האדם. ייתכן שאיש לא ייקח אותנו ברצינות אם נהלל את עצמנו על כך שיש לנו שליחות ללמד צדק ומוסר לעולם. אבל, אם נבין שהשליחות שלנו היא לימוד מתמיד של הצדק והמוסר, תוך ניסיון ליישם את הלימוד, אזי נהיה ראויים יותר להתייחסות רצינית.
נכון שחסידי אומות העולם היו מיעוט, אולם אנו יודעים שהצדק והמוסר לא נקבעו על פי התנהגות הרוב. בשבילנו, התורה היא תהליך מתמיד של חינוך מוסרי. והוא החובה הדתית הראשונית לבני האדם
אפשר ללמוד מן השואה שאסור להיות קרבן ואסור להיות רוצחים: עלינו להיות בבת אחת גם המורדים שידעו להלחם נגד האויבים שקמו עליהם, ובד בבד עלינו להיות כמו המצילים שידעו שלכל אדם מגיעה התייחסות של כבוד ואמון כל עוד הוא לא הוכיח בבירור שאין הוא ראוי להם עוד. תפקיד קשה להיות שניהם ביחד – תפקיד שדורש למידה מתמדת של המוסריות וכן גם גינוי מתמיד של האכזריות והאי-צדק.
נוכל לעשות זאת רק אם באותה עת שבה אנו לומדים לאחוז בנשק, גם נגנה כל תופעה של אכזריות, אפילו הקטנה ביותר בתוכנו. אל לנו לתת לעצמנו את הרושם שנוכל לסבול אכזריות כלפי אדם כלשהו, אפילו הוא אויב.
למידה זאת יכולה להחזיר לנו את האיזון הנכון והעדין בין שלושת מוקדי האמונה: אנו עצמנו, הזולת והאלוהים.
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
במסורת היהודית יש אבחנה בין "פסח מצרים" ו"פסח דורות". על "פסח מצרים" כתוב:
שמות פרק יב, ג-כ: "… וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת: … וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: … וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה': וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: …"
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
כל חטא זה רע מכח ההגדרה. אבל יש חטא אחד שמואשם במסורת שלנו כגורם העיקרי לחורבן, חטא "שנאת חנם". מעניין שחטא זה מופיע במקומות אחרים בשם ברור יותר "לא נהגו כבוד זה בזה". אפשר היום להבין את החטא הזה כאילו זה נגיף ה"קורונה". איזה וירוס שמכה בחברה ומקורו באדם.
יש חטא אחד שמואשם במסורת שלנו כגורם העיקרי לחורבן: "שנאת חנם". חטא זה מופיע במקומות אחרים בשם ברור יותר "לא נהגו כבוד זה בזה". אפשר היום להבין אותו כנגיף ה"קורונה". וירוס שמכה בחברה ומקורו באדם
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הרבה מדינות בעולם סובלות היום מקיטוב עמדות בציבור – שגורם לקוטביות בחיים הפוליטיים. כאילו אף אחד לא מסוגל לראות את רעהו, ללבן אתו באופן הגיוני מחלוקות ביניהם, ולהישאר חבר על אף המחלוקת. לא הקיטוב גורם לשיתוק המערכת הפוליטית, אלא התחושה שאין אמת או משמעות בכלל במחשבתו של החולק עלי. גם מדינת ישראל היא בין הסובלות מקוטביות זאת.
כאילו אף אחד לא מסוגל לראות את רעהו, ללבן אתו באופן הגיוני מחלוקות ביניהם, ולהישאר חבר על אף המחלוקת. לא הקיטוב גורם לשיתוק המערכת הפוליטית, אלא התחושה שאין כל אמת או משמעות במחשבתו של החולק עלי
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הגוף הממשלתי שאחראי על בחירה והענקה של פרס ישראל ביום העצמאות מגדיר את הפרס כך: "הזוכים הם אזרחי-ישראל – יחידים, או במקרים חריגים שותפי הישג שגילו הצטיינות מיוחדת, מצוינות ופריצת דרך בתחומם או שתרמו תרומה מיוחדת לחברה בישראל".
למרות שההגדרה היא כללית מכדי שניתן יהיה לקבל ממנה תמונה ברורה על כוונת הפרס, אפשר להבין ש"ישראל" פה הוא העם במדינה, "אזרחי-ישראל" שמעניקים פרס הוקרה לאזרח/ית שתרמ/ה במיוחד למשהו, "תחום" כלשהו, בחיי החברה כולה.
ההצצה של כל אזרחי המדינה אל תוך תהליך קבלת הפרס התקבלה לא מזמן בסרט המעולה של יוסף סידר: "הערת שוליים". הסרט הצליח לחשוף את המרקם הפסיכולוגי, מימדי האנוכיות, ויצר שמירת הכבוד – בקרב החוג המצומצם שמתלווה לתהליך בחירת מקבל/ת הפרס. וכל זה בתחום האקדמיה!
לא כל שכן כשמדובר בתחום פסיקת ההלכה. כאן מובן מאליו שהעמדה האידיאולוגית והנטייה לשמרנות משחקות תפקיד חשוב יותר. וחשובה עוד יותר היא השפעת פסיקת ההלכה על חיי בני אדם לטוב או לרע.
האם, להבדיל אלפי הבדלות, בא בחשבון להעניק פרס בתחום הרפואה לרופא שאחוז גבוה ממטופליו מתים מטיפולו? איך אפשר לא לקחת בחשבון את הסבל שחווים מאות ואולי אלפי בני אדם מפסיקות ההלכה במדינה שלנו כשבאים לתת פרס ב"תחום" זה?
האם, להבדיל, בא בחשבון להעניק פרס בתחום הרפואה לרופא שאחוז גבוה ממטופליו מתים מטיפולו? איך אפשר לא לקחת בחשבון סבל שחווים מאות ואולי אלפי בני אדם מפסיקות ההלכה במדינה שלנו כשבאים לתת פרס ב"תחום" זה?
השנה נוצרה דוקא התעוררות לגבי פרס ישראל בתחום ההלכה. בהתחשב בכך שאנו חיים בחברה די מקוטבת בכל הקשור ל"תחום ההלכה" – איך זה שלא יהיה סקנדל, ולא משנה מי המקבל? חשוב לציין: אני פוסל לגמרי פרס ב"תחום ההלכה" כאשר הכוונה היא לפסיקת ההלכה. אינני פוסל כלל פרס לחקר ההלכה.
הרב יהושע שפירא כתב על הנושא: "אני מכיר היטב את הרב יעקב אריאל (חתן פרס ישראל) שנים ארוכות, וזה לא משנה לו אם יקבל או לא יקבל את הפרס. הרי גם במידה וכן יקבל האם ישנה מאורחותיו ומסדר יומו? הרי גם במידה ויקבל את הפרס, למחרת בבוקר הוא יקום באותה שעה לתפילה, ילמד את אותו דף יומי, ימשיך עם אותה מלאכת כתיבה, ובמידה שלא יקבל לא ידגדג לו הדבר כי אין לרב כבוד".
לעומת זאת הענקת פרס ישראל לחקר התלמוד לפרופ' ורד נעם מאוניברסיטת תל אביב מעוררת סלידה אצל תומכי הרב אריאל. רק הרעיון שאישה לומדת תלמוד, ומגיעה לדרגת הידע וההישגים של פרופ' נעם בחקר התלמוד – הוא רעיון דוחה לדידם של חוגים מסוימים שבחברה. האם יד אחת לא יודעת מה עושה היד השנייה?
השנה נוצרה דוקא התעוררות לגבי פרס ישראל בתחום ההלכה. בהתחשב בכך שאנו חיים בחברה די מקוטבת בכל הקשור ל"תחום ההלכה" – איך זה שלא יהיה סקנדל, ולא משנה מי המקבל?
פרס ישראל אמור להיות אות להכרה והוקרה לתרומה לכלל החברה, ולא רק לחוג זה או אחר. כל "תחום" שמתייחס רק לקבוצה זאת או אחרת מסוימת איננו תחום ראוי לפרס ישראל. בתוך העולם החרדי אפשר להעניק פרסים לפסיקת הלכה, אבל לא בחברה כולה. לדאבוני אנו עדיין נאבקים בתוך תוכנו בין צורות היהדות שקיימות במדינה ובין הטוב המשותף ההכרחי שמוביל לשלום בחברה.
אין לי שום התנגדות לפרס לרב אריאל מהקהל שהוא משרת. אבל חבל להעניק פרס לעניין שמפלג את החברה. יתר על כן, אסור לשכוח את "הפיל בחדר", או יותר נכון את "הדינוזאור בחדר": מדינת הלכה.
השאיפה של אנשים מסוימים להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה, כך שכל המדינה תתנהל על פי ההלכה שהם פוסקים, יכולה לגרום לחורבן המדינה בדרך הקצרה ביותר מכל איום קיומי על המדינה אחר.
האזרחים שמעריכים את קיומם כבעלי זכויות במדינה, וחובות שהם מקבלים על עצמם מרצון כדי לאפשר את חופש הפרט ברוב תחומי החיים – יסבלו משינוי קיצוני בפרטיות ובחופש הבחירה שלהם, ובצורך לשנות את התנהלותם אם ניהפך למדינת הלכה. זה אומר שכל פרס שניתן על פסיקת הלכה חייב להיות עניין פרטי או סקטוריאלי, אבל אסור שיהיה בשם "אזרחי ישראל".
הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם