בחודש שעבר, לכבוד יום העצמאות ה־75 של ישראל, לשכת ראש הממשלה פרסמה סרטון, שבו רואים את בנימין נתניהו פונה באנגלית לידידי ישראל בעולם ומהלל, בין השאר, את הסכמי השלום שנחתמו עם המדינות הערביות במשך השנים, ובייחוד את "הסכמי אברהם" מ־2020.

"בכוונתי להוביל את הרחבת השלום הזה לגבהים בל ייאמנו", הוא הבטיח במסר המוקלט שלו לאומה. נתניהו שב והשמיע את ההבטחה הזאת עוד לפני שחזר ללשכתו בסוף השנה שעברה, ואין כמעט פגישה או נאום דיפלומטיים שבהם שר החוץ אלי כהן לא מדבר על הרחבת ההסכמים.

אולם, הנסיבות הנוכחיות מקשות על נתניהו לצרף מדינות ערביות נוספות – ובייחוד את ערב הסעודית, הפרס הגדול – ל"מעגל השלום", כפי שהוא מכנה זאת. ללא שינוי ניכר ביחסיו של נתניהו עם הבית הלבן של ג'ו ביידן וביכולת השליטה של ראש הממשלה על הקואליציה שלו, המעגל הזה אינו עומד להתרחב.

המפתח לוושינגטון

שתי סיבות עיקריות הובילו מדינות ערביות לנרמל את יחסיהן עם ישראל בשנים האחרונות, והביאו אחרות לשקול זאת.

בנימין נתניהו עובר מאחורי ג'ו ביידן בזמן שהוא עומד לחתום בספר המבקרים בבית ראש הממשלה בירושלים, 9 במרץ 2010 (צילום: AP Photo/Debbie Hill, Pool)

ראשית, חוסר היציבות האזורי, שמאלץ מדינות לבחור צד – או איראן או המערב. עבור קבוצת מדינות זו – לצד מדינות משוסעות מכדי לבנות מדיניות חוץ קוהרנטית כמו סודאן או תימן – הקשרים עם ארה"ב נתפסים באופן מסורתי כבעלי חשיבות עליונה.

אחרי עשרות שנים של הקרבת דם וכסף בעריכת ניסויים דמוקרטיים בעיראק ובאפגניסטן, לאף אחת מהמפלגות בארה"ב כבר לא נותר עניין במעורבות צבאית משמעותית במזרח התיכון

אולם, בשנים האחרונות שותפותיה הערביות של ארה"ב חשות בתזוזה בוושינגטון שמספקת להן סיבה גדולה לדאגה. אחרי עשרות שנים של הקרבת דם וכסף בעריכת ניסויים דמוקרטיים בעיראק ובאפגניסטן, לאף אחת מהמפלגות בארה"ב כבר לא נותר עניין במעורבות צבאית משמעותית במזרח התיכון.

כמו כן, סין – ולא אל־קאעידה – ממלאת את תפקיד הנבל של הרגע, והפנייה לאסיה ולאוקיינוס השקט, שהחלה בתקופתו של הנשיא לשעבר ברק אובמה, רק צברה תאוצה תחת יורשיו.

המדינות שחתמו על "הסכמי אברהם" הגיעו עם רשימת משאלות שביקשו להשיג מארה"ב ההולכת ומתנתקת מהאזור, כפרס על חתימת ההסכמים – וציפו מנתניהו להשתדל למענן אצל ידידו דונלד טראמפ, הנשיא לשעבר.

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו בבית הלבן, 28 בינואר 2020 (צילום: AP Photo/Susan Walsh)

מרוקו רצתה תמיכה בתביעתה על סהרה המערבית, סודאן רצתה להימחק מרשימת המדינות התומכות בטרור, איחוד האמירויות הערביות רצתה מטוסי F-35; ובחריין רצתה לחזק את מעמדה מול וושינגטון.

כעת, כשטראמפ מחוץ לתמונה, בעלות בריתה המסורתיות של ארה"ב זקוקות עוד יותר למי שיפעל למענן בוושינגטון. מדינות כמו מצרים וערב הסעודית ספגו מתקפה פומבית מביידן בענייני זכויות אדם ולא הצליחו לבנות איתו את מערכת היחסים האישית שהייתה להן עם טראמפ.

אף אחד באזור לא שוגה באשליה שביידן יורה על מתקפה צבאית נגד הכוחות האיראניים או על תוכנית הגרעין של איראן, מה שהופך את ישראל לשחקנית היחידה שעדיין מנהלת מלחמה פעילה נגד איראן

אולם, ישראל יכלה להציע דרך חזרה. ערב הסעודית אפילו פירטה שורה של בקשות מוושינגטון לפני שתחתום על הסכם עם ישראל. שנית, צריך להביא בחשבון את איראן. לא רק מדינות המפרץ רואות ברפובליקה האסלאמית את האויבת העיקרית שלהן, אלא אפילו מרוקו הרחוקה, שניתקה את הקשרים עם טהרן לפני שנים.

אף אחד באזור לא שוגה באשליה שביידן יורה על מתקפה צבאית נגד הכוחות האיראניים או על תוכנית הגרעין של איראן, מה שהופך את ישראל לשחקנית היחידה שעדיין מנהלת מלחמה פעילה נגד ניסיונותיה של איראן להרחיב את שליטתה במזרח התיכון ולהתקרב ליכולת של נשק גרעיני.

אילוסטרציה: תרגיל "אלוני בזלת" המשותף לצה"ל ולצבא ארה"ב, ינואר 2023 (צילום: דובר צה"ל)

יחסים גלויים עם ישראל לא רק משדרים מסר מרתיע לטהרן, אלא גם מקלים על מדינות ערביות לבצע תרגילים צבאיים משותפים וליצור תשתית צבאית אזורית נגד איראן. המחיר של שני היתרונות האלה – גישה למקבלי ההחלטות בוושינגטון ועמדה משופרת מול איראן – חייב להיות קביל בעיני המנהיגים הערבים, שמביאים בחשבון את אהדת הציבור שלהם כלפי הפלסטינים.

בכל ההיבטים הללו מדינות ערב רואות תמריצים הולכים ופוחתים לנרמול היחסים עם ישראל, לצד עלויות הולכות גדלות. אין צורך לעקוב מקרוב מאוד אחרי היחסים בין ישראל לארה"ב כדי להבחין במתחים. המנהיגים בבירות ערב מבחינים היטב באותות המגיעים משני הצדדים.

נקודת המחלוקת המרכזית היא המהפכה המשפטית בישראל. בתחילה, גורמים אמריקאים אמרו כי אינם רוצים להתערב במה שהם רואים כעניין פנימי של ישראל, אבל בהדרגה הם התרחקו מהעמדה הזאת – השמיעו הצהרות מעורפלות על חשיבותם של מוסדות עצמאיים, כשנשאלו, ואז עברו לביקורת גלויה יותר.

במרץ, ביידן התקשר לנתניהו כדי להעלות את נושא המהפכה באופן אישי. לאחר מכן הבית הלבן פרסם הודעה נוספת שבה הביע דאגה לנוכח החלטת נתניהו לפטר את שר הביטחון

הם גם הביעו מורת רוח לנוכח התבטאויות מצד אנשי הימין הקיצוני בממשלת נתניהו. במרץ, ביידן התקשר לנתניהו כדי להעלות את נושא המהפכה באופן אישי. לאחר מכן הבית הלבן פרסם הודעה נוספת שבה הביע דאגה לנוכח החלטת נתניהו לפטר את שר הביטחון יואב גלנט.

דגל ארה"ב בהפגנה נגד המהפכה המשפטית בתל אביב, 16 באפריל 2023 (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)

כמה ימים לאחר מכן אמר ביידן כי נתניהו לא יוזמן לבית הלבן ב"תקופה הקרובה". הוא ציין את דאגתו לנוכח ניסיון המהפכה המשפטית של הממשלה וקרא לראש הממשלה "לרדת" מהחקיקה. הבית הלבן ממשיך לומר באופן פומבי כי נתניהו אינו מוזמן לוושינגטון, ואף חזר על כך בתחילת החודש.

כל אימת שבכיר בממשל ביידן מזכיר לעולם כי לבית הלבן אין תוכניות לארח את נתניהו, ישראל מאבדת מהערך הנתפס שלה כמתווכת בוושינגטון. ערב הסעודית לא יכולה לתלות הרבה תקוות במנהיג ישראלי שאינו זוכה לאוזן קשבת אצל ביידן, שהזמין לבית הלבן את נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד וטס לג'דה כדי לפגוש את מנהיג ערב הסעודית מוחמד בן סלמאן.

בינתיים, המחיר הפנימי במדינות ערב עבור ההכרה בישראל ככל הנראה עלה. הביקור של איתמר בן גביר בהר הבית פחות משבוע אחרי השבעת הממשלה, וקריאתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' "למחוק" את חווארה – הם לא משהו שמנהיגי ערב יכולים להכשיר במסגרת חתימה על הסכמים עם ישראל.

כל אימת שבכיר בממשל ביידן מזכיר לעולם כי לבית הלבן אין תוכניות לארח את נתניהו, ישראל מאבדת מהערך הנתפס שלה כמתווכת בוושינגטון. ערב הסעודית לא יכולה לתלות הרבה תקוות במנהיג שאינו זוכה לאוזן קשבת

המדינות שכבר חתמו על "הסכמי אברהם" הבהירו את חוסר שביעות רצונן בכמה דרכים בעקבות ההתפתחויות הללו, בכלל זאת על־ידי התחמקות מביקורים רמי דרג וגינוי פומבי של ישראל.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בהר הבית, 3 בינואר 2023 (צילום: מינהלת הר הבית)

זמנים שמחים לציר ההתנגדות

בשעה שישראל נאבקת להשיג התקדמות דיפלומטית באזור, איראן ובעלות בריתה נהנות מרצף של הישגים. בעוד שמנהיגי ישראל ממשיכים לחלום על הסכם עם ערב הסעודית – ריאד חידשה את קשריה עם טהרן באפריל.

בתחילת החודש, רבים משותפיה הערבים של ישראל נפגשו עם שר החוץ הסורי בעמאן, מרחק נסיעה קצרה מהגבול הישראלי, במסגרת מאמץ להביא לסיום בידודה של דמשק בעולם הערבי.

רבים משותפיה הערבים של ישראל נפגשו עם שר החוץ הסורי בעמאן, מרחק נסיעה קצרה מהגבול הישראלי, במסגרת מאמץ להביא לסיום בידודה של דמשק

משטר אסד לא ניסה להסתיר את כוונתו לשמור על הברית הקרובה עם טהרן, גם עם חידוש הקשרים עם מדינות פרו־מערביות במזרח התיכון. במקביל, נשיא איראן אבראהים ראיסי הגיע לדמשק כדי להיפגש עם מקבילו הסורי בשאר אל־אסד ולחתום על שורה של הסכמים ארוכי טווח – המנהיג האיראני הראשון שעושה זאת מזה יותר מעשור.

ראיסי ניצל את ההזדמנות כדי להתגאות בהישגיה האחרונים של מדינתו וללעוג למאבקים שחווה ישראל, לאחר חורף קשה של מחאות מבית וזעם מערבי על תמיכתה הצבאית ברוסיה. "תומכי נרמול היחסים ניצבים מול מחאות ושאלות מצד בני עמם ומבינים כי אין דרך אחרת מלבד התנגדות ועמידה נגד השלטון הציוני", הוא אמר.

נשיא איראן איברהים ראיסי נוחת בנמל התעופה בדמשק, 3 במאי 2023 (צילום: Omar Sanadiki, AP)

נתניהו, ככל הנראה, יקבל את ההזמנה שלו לוושינגטון בשלב מסוים, וזהירותו הידועה סביב עזה יכולה להיחשב לטובתו. אבל אחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלו – שהוא המדינאי היחיד שמסוגל להרכיב קואליציה שתעצור את תוכנית הגרעין של איראן ותעשה שלום עם ערב הסעודית – מתערערת ברקע הכאוס השורר בקואליציה וחוסר היכולת שלו לשלוט באגף הימני שלה.

לרוע המזל של ראש הממשלה, אותם שרים המקשים על חייו באבו דאבי ובוושינגטון יודעים שהוא לא יכול להחליף אותם. לאחר שהפר כל כך הרבה הבטחות בעבר, אין עוד ראשי מפלגות בישראל שבוטחים בנתניהו

לרוע המזל של ראש הממשלה, אותם שרים המקשים על חייו באבו דאבי ובוושינגטון יודעים שהוא לא יכול להחליף אותם. לאחר שהפר כל כך הרבה הבטחות בעבר, אין עוד ראשי מפלגות בישראל שבוטחים בנתניהו מספיק כדי לשבת איתו בקואליציה.

משום כך, נתניהו מוצא את עצמו במלכודת ללא דרך מוצא – רחוק יותר ויותר מיעדיו, ומחויב לאותם שותפים שרק מרחיקים אותו מהם עוד יותר.