בשעת בוקר מאוחרת וקפואה בכניסה לתחנת הרכבת המרכזית של המבורג בצפון גרמניה, שני מחוסרי דיור התקוטטו. חבריהם ניסו להפריד – ואחרים צפו במתרחש. שוטרים שעמדו בקרבת מקום התעלמו לחלוטין, כך גם העוברים והשבים, שאפילו לא הבחינו במאבק. שני עולמות מקבילים באותו הרחוב.
באותה השעה בדיוק, קילומטרים בודדים משם, במלון הממוקם בקצה שכונת פרברים, התחילו להיאסף פעילים מתנועת בלוצ'יסטן החופשית – תנועה פוליטית חילונית ודמוקרטית השואפת לעצמאות חבל בלוצ'יסטן, שאת הנופים שלו יש המשווים לנופי מאדים.
בתוכנית, כנס לציון 75 שנות הכיבוש הפקיסטני במזרח בלוצ'יסטן – שמונה חודשים בלבד אחרי שפקיסטן הכירה בעצמאות החבל. הכנס עסק במאבק על עצמאות החבל; הזכות להגדרה עצמית של המיעוטים והלאומים החיים תחת שלטון איראן; דמוקרטיה, והפרות של זכויות אדם באזור.
רוב חברי התנועה שהגיעו לאירוע הם פעילים פוליטיים ועיתונאים שברחו לאירופה כדי לקבל מקלט מדיני. אולם, בדומה למאבק היצרי בתחנת הרכבת בהמבורג – גם המאבק של האומה המונה כ־10 מיליון אנשים נשאר רחוק מעיני העולם ומעיני הציבור הישראלי.
"אני עדיין לא מבין איך מחוז הגובל באיראן, פקיסטן ואפגניסטן נשאר בלתי מוכר לעולם. אני לא מצליח לחשוב על אנשים שמקבלים כל כך מעט תהודה כמו הבלוצ'ים"
"אני עדיין לא מבין איך מחוז הגובל באיראן, פקיסטן ואפגניסטן נשאר בלתי מוכר לעולם. אני לא מצליח לחשוב על אנשים שמקבלים כל כך מעט תהודה כמו הבלוצ'ים", אמר דר מרטין אקסמן, אחד מהדוברים בכנס. אקסמן פרסם ספר בשם "בחזרה לעתיד", שנחשב לאחד הספרים המקיפים בנושא בלוצ'יסטן.
אלו העוקבים אחר מחאת החיג'אב באיראו ישימו לב שמלבד הכורדים, חלק משמעותי מההרוגים ומהמוצאים להורג הם בני הלאום הבלוצ'י. גודלה של בלוצ'יסטן – שנמצאת לחופי הים הערבי – כגודלה של צרפת.
ההרים שלה עשירים במחצבים ממש כמו שההיסטוריה הבלוצ'ית עשירה במאבקים. חבל הארץ עבר תהפוכות רבות לאורך ההיסטוריה אבל הצליח לשמור על עצמאות במשך מאות שנים. במאה ה־19, תוך כדי המלחמה האנגלו־אפגנית הראשונה, השתלטו הבריטים על חבל בלוצ'יסטן.
ילידי המקום התקוממו, הבריטים שיסעו את החבל ההררי והמאוד קשה לשליטה – ובהמשך חילקו את המחוזות. השאה האיראני נאסר א־דין קאג'אר לקח את השליטה על מערב בלוצ'יסטן – ומאז היא נמצאת תחת שליטה איראנית. שמה שונה מאז ל"סיסתאן ובלוצ'סתאן".
בשנת 1947, כשהבריטים עזבו את האזור, הודו ופקיסטן הכריזו על עצמאות כמו גם נסיכות קלט. בכתבה שפורסמה בניו יורק טיימס ב־15 באוגוסט 1947 תחת הכותרת "שתי אומות הודיות הופיעו בזירה העולמית", צוין שפקיסטן הכירה בעצמאותה של קלט. חודשים אחר כך, ב־27 במרץ 1948, פקיסטן פלשה לקלט, סיפחה את החבל באלימות – והפכה אותו לגיהינום עלי אדמות.
"ברוך הבא גילעד", קיבל את פניי נובט מארי, מראשי התנועה. אף שהוזמנתי לתעד את הכנס, תהיתי איך חברי התנועה יתייחסו לעובדה שאני ישראלי. כשהגעתי, לא היה ברור מי סקרן יותר מהפגישה, חברי התנועה או אני.
"נולדתי ב־1 בינואר 1982 בהלמנד שבאפגניסטן", סיפר לי מארי שחי היום כפליט בלונדון ומתפרנס כמהנדס תוכנה. את פעילותו הפוליטית התחיל כנער. מארי היה מראשוני תנועת בלוצ'סטן החופשית.
"ההורים שלי ברחו מהאזור הכבוש של בלוצ'יסטן. בשנת 1970 פקיסטן יצאה למבצע צבאי בחבל, הורי עזבו הכול ונמלטו". מארי הוא לא היחיד שנולד במחנה הפליטים בלוצ'י באפגניסטן. במשך שנים הבלוצ'ים נמלטים מחבל הארץ הנמצא תחת כיבוש פקיסטני ואיראני אל אפגניסטן – מדינה שרבים מנסים להימלט ממנה.
"המאבק באיראן הוא מאבק לשחרור מלא של כל האוכלוסיות המדוכאות – להביא דמוקרטיה לאזור ולהשיג חופש ושוויון זכויות מלא", הסביר עיתונאי כורדי־איראני
"המאבק באיראן הוא מאבק לשחרור מלא של כל האוכלוסיות המדוכאות – להביא דמוקרטיה לאזור ולהשיג חופש ושוויון זכויות מלא", הסביר קווה פטחי, עיתונאי כורדי־איראני שהוזמן על־ידי מארגני הכנס. הוא דיבר על הדרכים לקיים דמוקרטיה באיראן, התייחס למחאת החיג'אב ולכך שהצלחת המאבק הנוכחי טמונה בקשר ההדוק הקיים בין קבוצות המיעוטים המנהלים אותו.
"אנחנו רואים בכורדים חברים ושותפים למאבק על עצמאותנו ועצמאותם, יש לנו ברית אסטרטגית איתם ועם לאומים אחרים", אמר לי אקסמן שהחזוור, סגן יו"ר התנועה ואחד מהדוברים בכנס. כשסיפר לי על תקופת מאסרו בכלא של משמרות המהפכה, היה לי קשה לדמיין את האיש החייכן ומסביר הפנים הזה במקום אכזרי כל כך.
"נעצרתי שלושה ימים אחרי יום השנה הראשון לעליית המשטר האסלאמי, הפגנו בעיר הולדתי, זו הייתה אחת מההפגנות הראשונות נגד המשטר האסלאמי מחוץ לכורדיסטן". לדבריו, כשאנשי המשטר הגיעו לאזור, הם איבדו שליטה על הרכב – ודרסו למוות את אחד מהסטודנטים המפגינים, יחד עם ארבעה עוברי אורח.
ההפגנה התלהטה ואנשי המשטר ברחו. שלושה לילות מאוחר יותר שהחזוור נעצר יחד עם חבר. הם הועברו לבית כלא בעיר זאהדאן: "אמיד קלמאבור – שהיה מפורסם באכזריותו – היה מי שהעביר אותנו אל בית הכלא הזה".
"אחרי ארבעה וחצי חודשי מאסר, ובאמצעות תכנון מדוקדק והכנות רבות, ברחנו מהכלא. כולנו הסתכנו". אחד מחבריו נתפס כמה ימים מאוחר יותר והוצא להורג באכזריות
לדבריו, בזמן מאסרו הוא שבת רעב פעמיים, יומיים פלוס 21 יום. "אחרי ארבעה וחצי חודשי מאסר, ובאמצעות תכנון מדוקדק והכנות רבות, ברחנו מהכלא. כולנו הסתכנו בהוצאה להורג". אחד מחבריו נתפס כמה ימים מאוחר יותר והוצא להורג באכזריות. הוא הצליח להימלט מאיראן ולהסתתר במשך כשנה. לאחר מכן הוא יצא למסע רגלי בן שבעה ימים ולילות בהרים.
"חצינו את קו הגבול לבלוצ'יסטן הכבושה על־ידי פקיסטן – והמבריח סיפר לנו שמאז שאיראן קיבלה את השליטה על מערב בלוצ'יסטן הם אף פעם לא שלחו את כוחות הביטחון שלהם לשם". מאז חלוקת ודיכוי בלוצ'יסטן על־ידי המדינות הכובשות, לוחמי חופש מקומיים מצאו מקלט בשטחים הכבושים המקבילים.
כשהבלוצ'ים התקוממו נגד מוחמד רזא שאה, לוחמים מהצד הכבוש על־ידי פקיסטן מצאו מקלט אצל חבריהם ובני משפחותיהם בצד האיראני. לדברי שהחזוור, לכורדים כמו גם לבלוצי'ם יש היסטוריה דומה, ותקווה לעתיד זהה – חילוני ודמוקרטי.
"אנחנו לא נלחמים כדי להחליף דיקטטור אחד באחר או כדי להחזיר את הבן של הרודן המודח אל כס השלטון. המטרה שלנו זה להביא דמוקרטיה לאזור ולתת לאנשים את זכות הבחירה ואת הזכות להגדרה עצמית".
"אנחנו לא נלחמים כדי להחליף דיקטטור אחד באחר או כדי להחזיר את הבן של הרודן המודח אל כס השלטון. המטרה שלנו זה להביא דמוקרטיה לאזור ולתת לאנשים את זכות הבחירה ואת הזכות להגדרה עצמית"
"הכורדים והבלוצ'ים חולקים סיפור משותף של דיכוי באיראן בשל 'מוגבלותם הכפולה' – שניהם אינם פרסיים ואינם שיעים. הכורדים, לעומת זאת, מאורגנים הרבה יותר טוב ויש להם אפילו מפלגות פוליטיות שונות (כולן מחוץ לחוק באיראן), חלקן בנות 20 שנים", מסביר הכתב הצבאי קרלוס זורוטוזה. זורוטוזה הוא אחד מהעיתונאים הבודדים בעולם שביקרו בכל חלקי בלוצ'יסטן וכורדיסטן.
תקווה
כשבועיים לאחר הכנס הגעתי לבית קפה בברלין כדי לפגוש את מרים (שם בדוי), ילידת אירן בשנות ה־30 המאוחרות לחייה. מרים, שחיה בגרמניה בשנים האחרונות, חזרה מביקור אצל משפחתה בצפון איראן.
היא נכנסה אל בית הקפה כששיערה המתולתל והמטופח קופץ לכל עבר: "השולחן והכיסאות כאן מזכירים לי את טהרן", היא אמרה כשהורידה את הצעיף והוסיפה – ספק בצחוק ספק ברצינות – ש"הצעיף זה בגלל מזג האוויר".
לאורך השיחה היא חזרה שוב ושוב על כך שהיא התקשתה לעכל את זה שהיא הסתובבה באיראן ללא חיג'אב, "תסתכלו עליהן – כמה אומץ יש להן. הייתה המחשבה הראשונה שעלת לי בראש כשירדתי מהמטוס בטהרן.
"זה היה ממש מוזר לנחות לביקור בבית (באיראן) ולראות נשים בשדה התעופה ללא כיסוי ראש. ממש כלום – לא חיג'אב, לא צעיף ולא שום דבר אחר"
"זה היה ממש מוזר לנחות לביקור בבית (באיראן) ולראות נשים בשדה התעופה ללא כיסוי ראש. ממש כלום – לא חיג'אב, לא צעיף ולא שום דבר שיכול להיראות כאפשרות לכיסוי ראש. נשים יפות עם שיער ארוך הגולש לאורך הצוואר והגב".
ניכר היה שמרים, שנעצרה בעבר על־ידי משטרת הצניעות של איראן, הופתעה מהאפקט של מחאת החיג'אב, שעדיין ממשיכה במלוא עוצמתה. היא עוד הייתה שבוייה בקסם החופשה. היא נסעה לביקור בית לכבוד ראש השנה הפרסי.
לדבריה, בניגוד לביקוריה הקודמים, בטיסה הזאת היא התרגשה בגלל המאבק. "רציתי לראות את המציאות במו עיניי ונדהמתי. כשעברתי את ביקורת הדרכונים, הורדתי את הצעיף לכיוון הצוואר. עניין סתמי בשביל נשים רבות בעולם – אבל זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה הסתובבתי ברחובות איראן ללא כיסוי ראש".
כששאלתי אותה בבדיחות אם היא עבריינית בגלל מעצרה הקודם, היא צחקה ואמרה: "תראה, באיראן אתה הופך לעבריין משום שאתה נלחם על הזכות הבסיסית שלך. חיג'אב זה עניין אישי ומי שרוצה לשים אותו צריכה לעשות את זה משום שהיא רוצה.
"בזמן שבעולם רישום פלילי הוא עניין גדול, באיראן לא מייחסים לזה חשיבות. רוב החברות שלי נעצרו או הושפלו על־ידי משטרת הצניעות". היא מספרת כי לפני כעשור היא הלכה במרכז טהרן בזמן שאנשי ההדרכה של משטרת הצניעות סיירו במקום. בדרך כלל מדובר בארבעה סיירים, שתי נשים ושני גברים.
כאן היא הוסיפה אנקדוטה מעניינת. לדבריה, בשנים האחרונות יש אפליקציה שבה אנשים יכולים להתריע איפה מסתובבים אנשי משטרת הצניעות כדי להימנע ממגע איתם. "הייתי עם חברה ועלינו במדרגות הנעות החוצה מהמטרו, ראיתי את הנשים עם הצא'דור – כיסוי גוף מלא – ואמרתי לה, 'אנחנו עצורות'.
"אתה יודע מתי זה ממש קשה? אחרי תקופה בחו"ל, כשאתה מגלה תחת איזה דיכוי אתה חי לעומת החיים פה – ואתה מקנא. לא הבנתי כמה הדיכוי השפיע עליי עד שהגעתי לחו"ל"
"הן ביקשו שנבוא אליהן ועניתי בשאלה – 'למה?' ברגע הראשון הן היו מאוד ידידותיות ואמרו שאנחנו חייבות לבוא איתן, סירבנו והסברנו שאנחנו ממהרות. חברה שלי חושבת שאנשי סיירת ההדרכה מחויבים למכסה יומית – וכשהם מסיימים למלא את הרכבים שלהם [בעצורים] הם נוסעים אל תחנת המשטרה.
בתחנת המשטרה לקחו את הפרטים שלהן ודרשו מהן להתקשר לבני משפחה כדי שיביאו להן ביגוד ראוי שיניח את דעת אנשי הסיירת. "אתה יודע מתי זה ממש קשה? אחרי תקופה בחו"ל, כשאתה מגלה תחת איזה דיכוי אתה חי לעומת החיים פה – ואתה מקנא.
"באיראן הייתה לי ילדות ובחרות יפה, טיילנו וחיינו אבל לא הבנתי עד כמה הדיכוי השפיע עליי עד שהגעתי לחו"ל. אני לא יודעת מה המילה הנכונה לזה – אתה בבית שלך, במדינה שלך, ואתה מגלה שאתה חי תחת כיבוש של מטורפים ושלא עשית שום דבר רע. הם עוצרים אנשים ללא סיבה, זה יותר מדי – ואתה מתחיל לשנוא אותם".
את השיחה היא סיימה ספק באופטימיות ספק בפסימיות: "אני לא יודעת מה העתיד של איראן אבל מקווה שנשמר את ההצלחה הזו. אני לא יודעת מה קרה – אבל משהו השתנה, אנשים, ובעיקר נשים, נהיות אמיצות יותר. כל מה שהיה לי בראש זה הרגשה של הצלחה מסחררת למאבק. רק נשים החיות תחת המשטר האסלאמי של איראן יכולות להבין את התחושה".
"אני לא יודעת מה קרה – אבל משהו השתנה, אנשים, ובעיקר נשים, נהיות אמיצות יותר. כל מה שהיה לי בראש זה הרגשה של הצלחה מסחררת למאבק"
מחיר ההצלחה
מי שכנראה לא מבינה את התחושה היא שרת המודיעין גילה גמליאל, שהזמינה לביקור ממלכתי את האיש השנוי במחלוקת רזא פהלווי, בנו של הרודן המודח מוחמד רזא שאה פהלווי. רזא פהלווי אף הוזמן באופן רשמי לטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אף שסבו היה מעריץ של אדולף היטלר והוא מעולם לא נקט עמדה פומבית בנושא או הסתייג מכך.
סבו ואביו גם התאכזרו למיעוטים באיראן – ואביו אף הודח פעמיים מהנהגת איראן (בפעם הראשונה באופן דמוקרטי ובפעם השנייה באופן אלים) אחרי שנים של משטר דיקטטורי. גמליאל "הפגיזה" את חשבון הטוויטר שלה בציוצים תמוהים שבהם כינתה את פהלווי כ"יורש העצר" ו"נסיך הכתר", תוך התעלמות מוחלטת מכך שהוא לא רצוי באיראן.
פגישה מוצלחת בוושינגטון עם רזא פהלווי, יורש העצר האיראני, יחד עם ד"ר בנג'מין שאביס וטיש קיי בזיל, פעילי זכויות אדם בארצות הברית וג'וש ריינשטיין, נשיא קרן Israel Allies. המדיניות הרצחנית של משטר האייתולות הפוגעת בעם האיראני ובעולם כולו דורשת התגייסות רחבה של הקהילה הבינלאומית. pic.twitter.com/hMQa4X19AX
— גילה גמליאל – Gila Gamliel (@GilaGamliel) May 17, 2023
"הכורדים – וגם הבלוצ'ים – נשבעו אמונים למאבק לביזור ולדמוקרטיזציה של המדינה או לחלופין לעצמאות במקרה של שינוי משטר. אין אף גורם המעוניין בחזרת השאה או בכל שליט אוטוקרטי ריכוזי אחר.
"אנחנו צריכים להביט על סוריה. הכורדים המציאו מודל משלהם, שלא צידד באסד ולא במורדים. אין להם מטרה לפרק את המדינה אלא לבזר אותה ולהפוך אותה לדמוקרטית. רוג'בה היא הניסוי הפוליטי הגדול ביותר במזרח התיכון, אזור שבו האיזון נע היסטורית בין לאומיות ערבית לאסלאמיזם", מסביר קרלוס זורוטוזה.
הביקור הממלכתי בהובלת גילה גמליאל וכמות הפוסטים המנותקים מעלים מספר שאלות על המטרה האמיתית של הביקור ועל הבורות של שרת המודיעין בנושא ההיסטוריה האיראנית והגיאופוליטיקה העכשווית
הביקור הממלכתי בהובלת השרה וכמות הפוסטים המנותקים מעלים מספר שאלות על המטרה האמיתית של הביקור ועל הבורות של שרת המודיעין בנושא ההיסטוריה האיראנית והגיאופוליטיקה העכשווית.
המאבק הוא מאבק לחופש – ואת המחיר הכבד משלמים לרוב הכורדים, הבלוצ'ים והמיעוטים. גם הפרסים לוקחים חלק במאבק אך באופן מסורתי יד הברזל של אנשי המשטר קשה יותר עם העמים והמיעוטים החיים באיראן.
באחד מהשרשורים שלה בטוויטר ציינה גמליאל: "הבוקר, לצד יורש העצר האיראני רזא פהלווי. רבים במזרח התיכון וברחבי העולם עוקבים אחר הביקור ההיסטורי הזה, שמקדם את חידוש היחסים בין העם האיראני לעם בישראל.
"משטר האייתוללות פועל באופן מובהק כנגד עמו – הוא משקיע את כל משאביו בשימור עצמי באמצעות טרור ברוטלי, הוצאות להורג, רמיסת זכויות אדם בסיסיות. נסיך הכתר הוא לוחם למען הצדק והחירות להם ראויים בני העם האיראני.
"הוא המגן האמיתי על העם האיראני, הוא לוחם הזכויות בעבור העם האיראני – מחאת החיג'אב, שכבשה את איראן כולה, כבשה גם את ליבי, ואת ליבנו כאן בישראל. הנשים האיראניות האמיצות, שזועקות 'אישה, חיים, חופש', מעוררות השראה ולכן אנו תומכים במאבקן – האהבה והתמיכה שהוא (רזה פהלווי) זוכה להם בעולם, במזרח התיכון וכאן בישראל, מלמדות על הכמיהה לשינוי באיראן".
מקור הסלוגן "נשים חיים חופש", שבו השתמשה השרה, "הוא בכורדיסטן הנמצאת תחת כיבוש טורקי", סיפר קווה לנוכחים בכנס של תנועת בלוצ'יסטן החופשית, כמה שבועות לפני הביקור של רזא שאה.
"הלוחמות הכורדיות האמיצות שנלחמו נגד דאעש בסוריה הביאו את הסלוגן הזה". קווה הסביר את השתלשלות האירועים שהובילה למחאת החיג'ב, שהתחילה על־ידי הכורדים, ובהמשך הצטרפו אליה גם המיעוטים והלאומים החיים באיראן, כמו גם חלק ניכר מהפרסים.
"הסלוגן 'נשים, חיים, חופש' תורגם מכורדית לפרסית – והתפשט ברחבי המדינה. המאבק הוא לשחרור כל המיעוטים, הלאומים והאנשים החיים בדיכוי האיראני. הופתעתי לראות ששרת המודיעין של ישראל הזמינה את רזא פהלווי לביקור רשמי, ישראל ידועה כמדינה עם אנשים חכמים. אולי מישהו הטעה אותה.
"נראה שהשרה לא מבינה את איראן, לא מכירה את המאבק ולא מודעת לכך שהסלוגן השולט במחאת החיג'אב הוא – 'סוף לדיקטטורה'. אין אף אחד שרוצה לחזור אל המונרכיה והדיקטטורה של השאה"
"נראה שהשרה לא מבינה את איראן, לא מכירה את המאבק ולא מודעת לכך שהסלוגן השולט במחאת החיג'אב הוא – סוף לדיקטטורה", סיפר שהחזוור בשיחת טלפון מביתו בלונדון.
הוא הוסיף שהכוחות הפוליטיים באיראן מחולקים לשלושה גושים: הגוש הראשון הוא של קבוצות הדורשות היפרדות מאיראן ועצמאות. מדובר בקבוצות חזקות ומאורגנות היטב – ויש להם תמיכה רחבה בחבלי הארץ השונים. מדובר בקבוצות פחות מוכרות משום שאין לנושא הזה תהודה בתקשורת העולמית.
הגוש השני, ולדברי שהחזוור גם הגדול ביותר, הוא של אילו הרוצים רפובליקה או פדרציה דמוקרטית המשותפת לפרסים ולשאר הלאומים והמיעוטים. גם הם נגד ממשלה ריכוזית, דיקטטורה ונגד מונרכיה. הגוש השלישי הוא של הדתיים, שכיום מחזיקים בכוח ובצבא.
"איראן היא לא פרס. יש עמים איראניים אבל רובם לא פרסים. לפרסים אין מחצבים אבל הם שולטים בכוח במיעוטים. אם הפרסים יגרשו אותם לא יישאר להם כלום.
"אין אף אחד, בעיקר לא בקרב הנלחמים בדיקטטורה הקיימת, שרוצה לחזור אל המונרכיה והדיקטטורה של השאה. לא הצעירים ולא אילו שחוו את הדיקטטורה האסלאמית ואת זו של השאה. הסלוגן שלנו מאז ומתמיד היה סוף לדיקטטורה".
על פי ההיסטוריון האיראני־אמריקאי האוורד אברמייאן, רזא שאה – סבו של רזא פהלווי – היה זה שפעל כדי "לשחרר את איראן מהשפעה דתית, מהתקוממויות של נוודים ומהבדלים אתניים" כדי להביא למערכת חינוך בסגנון אירופאי וכלכלה מודרנית.
בשנת 1941, בזמן מלחמת העולם השנייה, רזה שאה – שהעריץ, כאמור, את היטלר – גלה מארצו כדי להימנע מעימות צבאי עם הכוחות הסובייטים. הוא העביר את השלטון לבנו, אביו של רזא פהלווי, מוחמד רזא שאה.
במקביל, מוחמד רזה שאה היה צריך גם להתמודד עם הבדלנים האזרים מצפון ועם הבדלנים הכורדים ממערב, שנתמכו על־ידי הסובייטים. כשהצבא האדום עזב את האזור, השתלט השאה על חבלי הארץ האלו באלימות והתחיל לדכא את תושבי המקום.
כמה שנים לאחר מכן התחילה התקוממות נוספת של הבלוצ'ים והשאה האחרון איבד את האחיזה באזור במשך כעשור. בתקופת כהונתו, מוחמד רזא שאה נפל בצורה דמוקרטית וחזר אל השלטון בעזרת ארה"ב.
בדומה לאביו, הוא הוא פיזר לאומים ברחבי איראן ונהג במדיניות של הפרד ומשול. הוא עשה הכול כדי להביא לשינוי דמוגרפי במדינה ולהפוך לאומים למיעוטים הפזורים במדינה
במשך שלטונו הוא הפך לאלים ולאכזרי יותר, בעיקר כלפי הלאומים והמיעוטים החיים בפריפריה. בדומה לאביו, הוא הוא פיזר לאומים ברחבי איראן ונהג במדיניות של הפרד ומשול. הוא עשה הכול כדי להביא לשינוי דמוגרפי במדינה ולהפוך לאומים למיעוטים הפזורים בשטחי איראן באמצאות שינויי אוכלוסין. בשנת 1979 הוא נפל מהשלטון באופן סופי בעקבות המהפכה האסלאמית.
השרה גמליאל אף הגדילה לעשות ופרסמה בטוויטר צילום של מסמך עם הכיתוב: "לאחר שנודע לי בדבר היוזמה התומכת בהקמת מדינה בחלק משטחה של איראן עבור האזרים, הובלתי את רוב חברי הכנסת להסיר את חתימתם מהמכתב ולהסתייג ממנו.
"מהדיונים שקיימתי עלתה מסקנה כי היוזמה פוגעת ביצירת הקשרים בין העמים שהתחלנו לאחרונה. המאבק במשטר האייתוללות הוא האינטרס המשותף של כולנו".
"אף אחד לא היה מקריב את חייו בשביל הפרסים החולמים על מונרכיה חדשה", אומר ג'מל בלוץ', ראש קשרי החוץ של התנועה לבלוצ'יסטן החופשית. "אם ממשלת ישראל רוצה שהקהל באיראן והעמים החיים תחת דיקטטורה יתייחסו אליה ברצינות – היא לא יכולה להביא לביקור את רזא פהלווי.
"מדובר באיש שאין לו אפילו מפלגה או תוכנית פוליטית. אני מבין שישראל מנסה להראות שהם מגיבים להתחזקות הדיפלומטית של איראן, אבל גם משטר האייתוללות וגם מנהיגי מאבק החיג'אב יודעים שפהלווי הזה חסר יכולות ולא רלוונטי. אם ישראל רוצה להילחם בשלטון האייתוללות היא צריכה לחבור למיעוטים שמובילים את המאבק – ולקדם דמוקרטיה באזור".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנועוד עם מסכן שהמערב רואה כי כלי להלחם בי אתם מלחמתם בשלט רחוק מה לאלה ולדמקרטיה מתי כבר במערב יתחילו להלחם את מלחמתם בעצמם ויפסיקו את השימוש הציני בעמים אחרים זה יותר גרוע מהכיבוש של אירן לאותו חבל כולם מדברים על זכיות אדם ומצד שני משתמשים באותם אנשים בתור בשר תותחים כואב הלב על האוקראינים ועל הסכמים האלה הם לא יודע מה הכה בהם אנשים אפלים עם כוונות זדוניות