"במוצאי שבת האחרון שמעתי גלגל"צ בדרכי הביתה ברכב, ולא האמנתי למשמע אוזניי: פתאום החליטו בתחנה לפרגן לקהל הרוסי. זה התחיל עם מארינה מקסימיליאן והשיר 'עמוק בטל', שהוא עיבוד גאוני שמשלב שיר רוסי עממי; המשיך עם אלה פוגצ'ובה, זמרת רוסיה אגדית, שעל שיריה גדלו דורות שלמים של ילדי מדינות ברית המועצות לשעבר, ונגמר בשיר המפורסם באוקראינית של Kazka", כך מספרת בסיפוק אירית שמיר בלאט, בת 40 ממרכז הארץ.

שמיר בלאט עלתה לארץ בגיל 10 מאוקראינה, אבל אינה מגדירה את עצמה כמישהי שמשתייכת למגזר הרוסי. "כל הסביבה שלי היא סביבה צברית. חברי הקרובים אינם דוברי רוסית, אבל כששמעתי את השירים ברדיו, ריגשה אותי ההבנה שאולי דווקא עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים, יש מקום, או הכרה, בתרבות שממנה באתי".

אירית שמיר בלאט

העיסוק התקשורתי ב"קול הרוסי", בעקבות המרדף הפוליטי אחר מצביעים יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, מציף עוד קול הרוסי, שקצת פחות נשמע בישראל בשנים האחרונות – קולו של הדור הצעיר, המכונה דור 1.5.

מדובר בצעירים שנולדו במדינות ברית המועצות לשעבר, אבל גדלו והתחנכו בישראל. צעירים אלה, שנטמעו בחברה הישראלית, אבל נושאים איתם מטען תרבותי של ארץ מוצאם, מתחילים לתבוע הכרה מהחברה הישראלית ה"קולטת".

"זו תרבות שנשמרה בחדרי חדרים של ה'קליקות הרוסיות', שבזו לה ולבעליה כאן, ושעברה תהפוכות רבות בישראל", אומרת שמיר בלאט בכאב. "זו תרבות שנהגתי להתבייש בה פעם, והיום היא יוצאת לאור דרך הרדיו, ומשמחת את לבי".

הדרישה להכרה הגיעה לקהל הרחב בשנים האחרונות סביב חגיגות הסילבסטר המכונה על ידי דוברי הרוסית "נובי גוד". סרטונים ויראליים, ופרסומים ברדיו ובטלוויזיה הסבירו לקהל הרחב מה משמעות החג עבור העולים מרוסיה, במסגרת פרויקט "נובי גוד ישראל", שהוקם כדי להנכיח את סיפורה של העלייה הרוסית ואת תרבותה בשיח הישראלי.

ניצנים של מחאה אתנית

פרופ' לריסה רמניק, ראש מחלקת סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן תיארה את התופעה הזו במחקר שפרסמה באוקטובר 2018 תחת הכותרת: "דוברי רוסית צעירים בישראל: ניצניה של מחאה אתנית".

על פי המחקר, לא מעט התארגנויות עצמאיות הצליחו לעורר תשומת לב ציבורית, בהן ארגון אירועי תרבות, כתיבת יומני רשת ושלל כתבות בערוצי תקשורת בעברית וברוסית.

לדברי רמניק, זוהי מחאה של בני מעמד הביניים החדש, שעמו נמנים בעלי תארים אקדמיים שגדלו והתחנכו בישראל, ועובדים במקצועות חופשיים, בתקשורת, בחינוך ובהיי־טק. הם רואים את עצמם כעילית ישראלית־רוסית חדשה, וכאקטיביסטים הנאבקים למען שינוי חברתי.

"אלה אנשים שבאים מתרבות פוליטית שלא מעודדת איגודים חברתיים, ושמאסו בפעילות הקולקטיבית בתקופה הסובייטית. צעירים אלה אינם מאמינים בנציגים בכנסת, ומבחינתם המפלגות הרוסיות לא הביאו לשינוי אמיתי"

לא מדובר במחאה מאורגנת, אומרת רמניק. הם לא יוצאים להפגין, לא מבעירים צמיגים ולא חוסמים צמתים. "זו קהילה גדולה ומפוזרת, ללא דפוסי מגורים ותעסוקה אחידים. אלה אנשים שבאים מתרבות פוליטית שלא מעודדת איגודים חברתיים, ושמאסו בפעילות הקולקטיבית בתקופה הסובייטית.

"צעירים אלה אינם מאמינים בנציגים בכנסת, ומבחינתם המפלגות הרוסיות, לא הביאו להישגים ולשינוי אמיתי. מדובר באנשים שאינם מעוניינים לתפוס עמדה של קרבן, אלא מאמינים שכל בעיה שיש לך נפתרת אך ורק בכוחות עצמך".

אבל על פי רמניק, הדור הצעיר הרוסי מאופיין גם בפסיביות פוליטית. "בסקר שערכנו בשנת 2015 75% מדוברי הרוסית העידו כי הם לא מתעניינים בפוליטיקה ולא פעילים פוליטית או חברתית בשום צורה. עם זאת הם הציגו אחוזי הצבעה גבוהים ביחס לכלל החברה הישראלית – 80% לעומת כ-65%, אך נמוכים בהשוואה לדור של ההורים שלהם, עם שיעורי הצבעה של 90%.

"הייאוש והעייפות מענייני הפוליטיקה הלאומית אמנם מאפיינים את הצעירים בכל החברה, אבל כאן ניתן לזהות חוסר אמון במערכת הפוליטית. כראייה לכך ניתן להצביע על העובדה שאין כיום אף מפלגה בעלת אופי מגזרי. אפילו ליברמן מציג עצמו כבעל אופי לאומי יותר", אומרת רמניק.

תובעים מקום במרחב הציבורי

ניצני המחאה של הדור הרוסי הצעיר באים לידי ביטוי בעמותות, קבוצות פייסבוק והתארגנויות חברתיות שקמו במטרה להצהיר על קיומם, ולתבוע לעצמם מקום ראוי במרחב הציבורי בישראל.

עם ארגונים אלה נמנית למשל עמותת "הורים לצברים" המשמשת כתובת למשפחות דו־לשוניות של עולי ברית המועצות לשעבר בתחומי תרבות וזהות יהודית עכשווית, וכן קבוצת הפייסבוק "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן", שהקימה הפעילה לנה רוסובסקי, ועוסקת בביקורת פמיניסטית על סטראוטיפים מגדריים כלפי נשים ממוצא רוסי.

לנה רוסובסקי

מלבד המאבק להכרה והמאבק בהתבטאויות גזעניות, הנושאים שמעסיקים את בני הדור הצעיר הם נושאים שמשמשים קלף עבור הפוליטיקאים שפונים ל"מגזר הרוסי". הכרה ביהדותם של העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, פתרון לבעיית הנישואין והקבורה של אלה שאינם מוכרים כיהודים בישראל, ובעיקר פתרון לבעיית הקצבאות והדיור של העולים המבוגרים.

"הדור שלנו מושפע בצורה עמוקה מהבעיות הכלכליות של ההורים שלנו ושל הסבים והסבות שלנו. היעדר קצבאות והעדר דיור מאלץ את הדור הצעיר לתמוך כלכלית בדור הוותיק, וזה גוזל ממנו משאבים חשובים"

"הדור שלנו מושפע בצורה עמוקה מהבעיות הכלכליות של ההורים שלנו ושל הסבים והסבות שלנו", אומרת לנה רוסובסקי, עיתונאית ומגישה ברדיו כאן רקע וכאן תרבות, שמשתייכת לדור 1.5 של דוברי רוסית.

"היעדר קצבאות והיעדר דיור מאלץ את הדור הצעיר לתמוך כלכלית בדור הוותיק, וזה גוזל ממנו משאבים חשובים. הבעיה היא בין דורית ומשפיעה גם על דור הילדים הצברים, שנולדים כאן היום.

"בזרקור שמופנה עכשיו כלפי דוברי הרוסית בעקבות הבחירות יש יתרון עבורנו, כי הנושאים החשובים האלה עולים לתודעה הציבורית. השאלה המרכזית היא האם השיח הזה ימשיך גם אחרי הבחירות, או שזו הייתה התעניינות זמנית", מסכמת רוסובסקי.