בסרט "לקום אתמול בבוקר", שדרן הטלוויזיה פיל קונורס – אותו מגלם ביל מארי – מתעורר מדי בוקר לאותו יום עצמו. יום אחר יום, השעון המעורר מצלצל באותה השעה, הרדיו מנגן את אותו השיר ופיל נתקע בלולאת זמן עד שהוא מואיל להשתנות ולהתאים את עצמו למציאות החדשה – והעלילה עוברת הלאה.

תחושת לולאת הזמן עשויה לתאר היטב, במקרים רבים, את המציאות הפוליטית בישראל. קורים לא מעט דברים חדשים וחסרי תקדים בפוליטיקה הישראלית, אך הם ניצוקים לתוך תבנית החוזרת על עצמה – כמו שידור חוזר של אותם אירועים כשגם הדמויות הן, כמעט תמיד, אותן הדמויות.

מי שחי בתוך לולאת זמן צריך לשאול את עצמו על הלקחים שנלמדו – או לא נלמדו – מהפעמים הקודמות והאם לחיות בתוך הלולאה היא היעד. לא התקדמות, אלא לופ; לא התפתחות או התבוננות עצמית, אלא חזרה על אותם הצעדים רק כדי לחזור לנקודת המוצא.

קחו למשל את מינוי יועץ התקשורת במשרד ראש הממשלה גלעד צוויק. זכרתם שכבר הייתם באירוע הזה? כן, הייתם. לפני כשבע שנים, בסוף שנת 2015, מינה ראש הממשלה בנימין נתניהו את רן ברץ לראש מערך ההסברה של לשכת ראש הממשלה.

גלעד צוויק (צילום: מתוך חשבון הפייסבוק של המצולם)

קחו למשל את מינוי יועץ התקשורת במשרד רה"מ גלעד צוויק. זכרתם שכבר הייתם באירוע הזה? כן, הייתם. בסוף שנת 2015 מינה נתניהו את רן ברץ. המינוי נתקל בקשיים רבים. בין השאר בגלל הסטטוסים שלו

המינוי נתקל בקשיים רבים. בין השאר הועלו בכלי התקשורת סטטוסים של ברץ, שנכתבו רק כמה חודשים קודם לכן לקראת מערכת הבחירות לכנסת ה־20 כמו גם סביב נסיעתו השנויה במחלוקת של נתניהו לנאום בפני שני בתי הקונגרס.

"תרשו לי להיות קצת חריף", כתב אז ברץ בפייסבוק, "בניגוד להרגליי המתונים: ההתייחסות של אובמה לנאום של נתניהו — ככה נראית אנטישמיות מודרנית בארצות מערביות וליברליות. והיא באה, כמובן, עם הרבה סובלנות והבנה לאנטישמיות האסלאמית. כל כך הרבה סובלנות והבנה עד שמוכנים אפילו לתת להם אטום".

ברץ התייחס למשא והמתן שקיים אז ממשל ברק אובמה על הסכם הגרעין עם איראן, הסכם שנחתם באמצע אותה השנה. המינוי של ברץ עורר סערה והגיע עד לנאומו של סגן הנשיא דאז ג'ו ביידן באירוע השנתי של "האיחוד ליהדות רפורמית" (URJ) בפלורידה.

"אנחנו צריכים לנהוג בכבוד זה כלפי זה. אין שום תירוץ ולא צריכה להיות שום סובלנות לכל חבר ממשל ישראלי הפונה לנשיא במילות גנאי", אמר ביידן ב־2015 והוסיף: "נקודה, נקודה, נקודה, נקודה".

.רן ברץ (צילום: Hadas Parush/Flash90)

המינוי של ברץ עורר סערה והגיע עד לנאומו של סגן הנשיא דאז ג'ו ביידן באירוע השנתי של "האיחוד ליהדות רפורמית": "לא צריכה להיות שום סובלנות לכל חבר ממשל ישראלי הפונה לנשיא במילות גנאי"

ברץ מונה בסופו של דבר לתפקיד בעל דרגה פחותה כיוון שלא הושג אישור הממשלה. לפני כניסתו לתפקיד הוא פרסם התנצלות בעמוד הפייסבוק שלו ביחס לאובמה וגם ביחס לנשיא ראובן ריבלין ועוד.

"אני מתנצל על הדברים הפוגעניים שפרסמתי ברשת ביחס לנשיא המדינה, נשיא ארה"ב ואישי ציבור נוספים. אני מצטער שלא עדכנתי את ראש הממשלה על דברים אלה קודם לכן", הוא כתב. הוא מילא את התפקיד כחצי שנה – ועזב.

שבע שנים מאוחר יותר והאירועים חוזרים על עצמם כמעט אחד לאחד. לקום אתמול בבוקר גרסת לשכת ראש הממשלה. נתניהו בוחר בעל דעה מכלי תקשורת ימני, הפעם הגיע תורו של צוויק, חשבונות הפייסבוק והטוויטר שלו מלאים באמירות קשות על נשיא ארה"ב, הוא מפרסם התנצלות, אחר כך מוחק את חשבון הטוויטר (בפייסבוק האמירות נגד הנשיא נותרו).

וכל זה בזמן שנתניהו מנסה לשפר את יחסיו עם נשיא ארה"ב. אפילו הסכם הגרעין בין ארה"ב לאיראן ממשיך לעמוד ברקע. נתניהו לא מעוניין להיחלץ מהלופ ולעשות את הדברים באופן שונה? מתישהו? כנראה שלא.

כל זה בזמן שנתניהו מנסה לשפר את יחסיו עם נשיא ארה"ב. אפילו הסכם הגרעין ממשיך לעמוד ברקע. נתניהו לא מעוניין להיחלץ מהלופ ולעשות את הדברים באופן שונה? מתישהו? כנראה שלא

אולם, מה המשמעות של החזרה הזאת עבור הנהגת המדינה, עבור ניהול לשכת ראש הממשלה, כשהכתובת נמצאת כל הזמן על הקיר (של הפייסבוק)? צוויק אינו אדם אלמוני. הוא נבחר לתפקיד בשל הדעות שלו, בשל יכולתו לנסח מסרים עוינים נגד הממשל האמריקאי, השמאל, הפרוגרס. בשל העוינות למרצ, עבודה, יש עתיד, רע"ם ועוד – זו המעלה שלו, בעיני נתניהו ובני ביתו.

אבל אנחנו לא חיים רק בלופ הפרסונלי סביב המינויים המוזרים. יש גם לופ של מדיניות – שוב ממשל דמוקרטי אמריקאי נמצא במערכת יחסים בין גרועה לעוינת לראש הממשלה הישראלי נתניהו.

עוד פעם יושבים רון דרמר, צחי ברוורמן, שרה נתניהו ושאר היועצים בצוות המיידי ומחזיקים אצבעות שהדמוקרטים יפסידו בבחירות. זה אולי יקרה ואולי לא, ובכל מקרה יש עוד 18 חודשים עד לבחירות – המון זמן. פעם נוספת הממשל הדמוקרטי מנהל מגעים מתקדמים עם איראן לעצירת העשרת האורניום. ישראל, כמובן, מתנגדת לכל הסכם, ובמקביל מתקשה להציע חלופה אסטרטגית צבאית.

כן, יש הבדלים שהצטברו במהלך השנים. בשל הפרישה האמריקאית מהסכם הגרעין בשנת 2018 בעקבות דחיפה ולחצים מצד נתניהו, איראן הפכה למשוחררת מהתחייבויות והצליחה להגיע ל־4,744 קילוגרם של חומר מועשר בשיעור של 60%. קפיצה ענקית עבורם.

בנימין נתניהו נואם על איום הגרעין האיראני באו"ם, 27 בספטמבר 2012 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)

את הקו האדום ששרטט נתניהו על בריסטול בעצרת האו"ם בשנת 2012 הם חצו – ועדיין אנחנו בלופ. שוב מונחת טיוטת הסכם על השולחן. שוב יגיע נתניהו לעצרת האו"ם בספטמבר. הוא יזהיר פעם נוספת

את הקו האדום ששרטט נתניהו על בריסטול בעצרת האו"ם בשנת 2012 הם חצו – ועדיין אנחנו בלופ. שוב מונחת טיוטת הסכם על השולחן. שוב יגיע נתניהו לעצרת האו"ם בספטמבר. הוא יזהיר פעם נוספת. אולי הוא יקבל הזדמנות להצטלם עם הנשיא ביידן.

במקביל, שוב הוא ינסה לגייס את הפוליטיקה האמריקאית באופן חד־צדדי. ותנו לנו לנחש – עוד הפעם הוא יקבל מסרים מהממשל שעדיף לו לא להצטייד ביועצי תקשורת מוזרים – ויזרוק גם את האחרון שבהם מתחת לגלגלים.

מדובר רק בשתי דוגמאות מהשבוע האחרון. לולאת הזמן חוגגת בישראל בכל היבט: מחזוריות ירי הרקטות על ישראל מעזה ומבצעי חיסול בכירי ארגוני הטרור; הקמת הוועדות לטיפול ביוקר המחיה; דחיית פינוי חאן אל־אחמר; ודחיית חקיקת חוק הגיוס. אותם האירועים שוב ושוב – ודבר לא משתנה.

אפילו ההפגנות האישיות נגד השרה עידית סילמן הן חלק מלולאת הזמן. לפני שנה–שנה וחצי ראשי ממשלת השינוי ספגו הפגנות אישיות, לוחצות, עוינות בכל מקום. חלפו כמה חודשים ושרי הממשלה ה־37 חוטפים את אותה האש. מי שחצתה את הקווים ושימשה בתפקיד בכיר שם וכאן נמצאת חזק בתוך לולאת הזמן – וכל הזמן על המוקד.