האם איש או אישה הרצים לראשות עיר מסוימת חייבים להתגורר בה לפני היבחרם כדי לתפקד בצורה יעילה ומיטבת? השאלה הזו מעניינת במיוחד לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, לנוכח העובדה שהציבור עשוי לבחור במועמדים שעברו לא מזמן לגור בעיר מגוריהם.

אחת הדוגמאות הבולטות לראש עירייה שלא היה תושב ותיק לפני הבחירות הוא ראש עיריית ירושלים משה ליאון. לקראת מערכת הבחירות של שנת 2013 העתיק ליאון את מקום מגוריו מהמרכז לירושלים וטען שהעובדה שהוא לא התגורר שם במשך רוב חייו לא מונעת ממנו להיות ראש עיר מצוין.

באותן הבחירות הוא הפסיד (51.91% לעומת 44.57%) לראש העיר המכהן ניר ברקת, אבל נשאר לגור בעיר במשך חמש השנים הבאות. בבחירות 2018, ליאון התמודד לראשות העיר כתושב – וניצח. ליאון נחשב לראש עיר טוב, רגוע, לא מתלהם וכמי שפועל גם למען תושבי מזרח העיר.

לא היו בתקופתו מריבות עם הממשלה (שאפיינו את קודמו, ברקת). אין פיזור מכוון של זבל ברחובות כמחאה על תקציבים וכאמור, יש תשומת לב גם לתושבי מזרח העיר – שזה לכשעצמו כמעט חידוש במדינת ישראל. ירושלים היא מקרה ייחודי של עיר הכוללת את כל הנוף הישראלי.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון ושרת התחבורה מירי רגב בנסיעת מבחן ראשונה במקטע החדש של הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים, 16 בינואר 2023 (צילום: סיון שחור, לע"מ)

המעמד של ראש עיריית ירושלים מקביל (ואולי אף משמעותי יותר) למעמד של שר בממשלה. בסופו של דבר ליאון לא נבחר בהזדמנות הראשונה שלו אלא רק כשברקת פינה את מקומו והוא עצמו כבר התגורר בעיר

המעמד של ראש עיריית ירושלים מקביל (ואולי אף משמעותי יותר) למעמד של שר בממשלה. בסופו של דבר ליאון לא נבחר בהזדמנות הראשונה שלו אלא רק כשברקת פינה את מקומו והוא עצמו כבר התגורר בעיר במשך כמה שנים.

החוק

חוק הרשויות המקומיות (בחירות) קובע שכל מי שכלול בפנקס הבוחרים – וזכאי להצביע בבחירות לרשויות המקומיות – יכול להתמודד ובלבד שהוא בן 21 לפחות. כדי להיכלל בפנקס הבוחרים כל מה שצריך לעשות הוא להיות תושב המקום עד 40 יום לפני הבחירות.

מועמדים שרוצים "להתלבש" על עיר מסוימת צריכים להוכיח שעברו לגור בה, בין אם בקניית בית או בשכירות, עד 40 יום לפני הבחירות. החקיקה הגמישה מהווה פתח למניפולציות. עסקנים פוליטיים המחפשים אחיזה פוליטית מקומית משבצים (לעיתים מטעם מפלגות) מועמדים למקומות שונים כדי לנצח בבחירות ולהשתלט על עמדות ציבוריות.

מעומר לבאר שבע

מקרה זכור אחר של מועמד שעבר עיר זמן קצר לפני שהתמודד לראשותה הוא זה של יצחק רגר, אחד מראשי העיר המיתולוגיים של באר שבע, שעל שמו קרויים בית ספר תיכון, עורק התחבורה הראשי (שדרות רגר), מתנ"ס וגשר. רגר התגורר בעומר בזמן שהחליט להתמודד על ראשות עיריית באר שבע, בשנת 1989.

מבט על באר שבע (צילום: פלאש90)

רגר שכר דירה בבאר שבע וספג תביעה מצד אחד ממתנגדיו, בטענה שהוא לא יכול להיבחר כי הוא לא תושב העיר. התביעה נדחתה משום שהעותר לא הצליח להוכיח שרגר נעדר מהדירה השכורה

הוא שכר דירה בבאר שבע וספג תביעה מצד אחד ממתנגדיו, בטענה שהוא לא יכול להיבחר כי הוא לא תושב העיר. התביעה נדחתה משום שהעותר לא הצליח להוכיח שרגר נעדר מהדירה השכורה. לרגר היה חיבור לבאר שבע. הוא נולד בקהיר וגדל בירושלים, אך כשהיה בתיכון מונה אביו לתפקיד מהנדס העיר של באר שבע.

אחרי שהשתחרר מהצבא הוא החל לעבוד ב"קול ישראל" ונדד באירופה כשליח. במהלך הקריירה שלו הוא התקדם לתפקידים שונים בשליחויות לאומיות ו/או בכלי תקשורת – ובשנת 1983 הוא השתקעה עם משפחתו בעומר, שהייתה ישות מוניציפלית נפרדת.

כאמור, התביעה נגדו לא צלחה ובתקופת כהונתו כראש עיריית באר שבע במשך שמונה שנים (הוא נפטר כראש עיר מכהן ב־1997) רגר הקים את הקניון הראשון בבאר שבע, הוציא את העירייה מגירעון וקידם בניית מאות דירות בעיר, לרבות קליטת עולים רבים מרוסיה בגל העלייה של אותן השנים.

קשה לשפוט בדיעבד אם רגר נחשב לראש עיר מעולה, אך לכל הפחות הוא היה פעלתן והותיר חותם על העיר.

פינדרוס נפסל; רביץ מועבר מעיר לעיר

מקרה מפורסם אחר מהעת האחרונה הוא של ח"כ יצחק פינדרוס מדגל התורה, שבשנת 2018 חשקה נפשו להיות ראש עיריית אלעד מטעם סיעות דגל התורה וש"ס אף שהוא לא תושב העיר. באותו זמן לא רק שפינדרוס לא גר באלעד אלא שהוא בכלל היה חבר מועצה בעיריית ירושלים – והודיע על התפטרותו כדי להתמודד על ראשות העיר אלעד.

ח"כ יצחק פינדרוס מיהדות התורה בוועדת הכנסת, 12 בפברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

במקרה של פינדרוס הוצגו בפני בית המשפט ראיות פשוטות. פינדרוס שכר דירה באלעד שבוע לפני סגירת הרשימות – הדירה עמדה ריקה ללא ריהוט, בעוד שדירת המשפחה בירושלים נותרה מלאה

כשבועיים לפני הבחירות פסל בית המשפט בלוד את מועמדותו וקבע שאלעד היא לא מקום מגוריו הקבוע. פינדרוס עתר לבג"ץ. אותו בג"ץ שרק לאחרונה פינדרוס סיפר שהוא "חולם לפוצץ". העתירה נדחתה אך זה לא ריפה את ידיו של פינדרוס ודגל התורה – והם פנו לשר הפנים דאז אריה דרעי בבקשה לדחות את מועד הבחירות בעיר.

גם הבקשה הזו נדחתה (דרעי לא טיפל בה מטעמים של ניגוד עניינים) – וגם על זה עתר פינדרוס לבג"ץ ונדחה. במקרה של פינדרוס הוצגו בפני בית המשפט ראיות פשוטות. פינדרוס שכר דירה באלעד שבוע לפני סגירת הרשימות – הדירה עמדה ריקה ללא ריהוט, בעוד שדירת המשפחה בירושלים נותרה מלאה.

גם הסכם השכירות של פינדרוס באלעד היה לטווח קצר. אשתו של פינדרוס וילדיו החליטו להישאר בירושלים ולא נרשמו לבתי הספר באלעד ואפילו פינדרוס עצמו התכוון ללון כמה לילות בשבוע בירושלים עם האישה והילדים.

במקרה של פינדרוס, בג"ץ קבע:

"על המעוניין להיבחר כחבר מועצה להיות בעל זיקה ישירה ואקטיבית למקום שבו הוא מעוניין לכהן – ולא סתם זיקה ארעית, אלא זיקה של מגורי קבע במקום, לפחות ביום הגשת הרשימות. ללשון זו צמודה תכלית, והיא, אפוא, ששירות כשליח ציבור בתפקיד מועצה במקום מסוים דורש הימצאות בשטח אף מבחינה אישית. אופי העבודה דורש היכרות מעמיקה עם הקהילה שאותה המועמד מבקש לייצג, והשתייכות אליה בפועל.

ארכיון: אריה דרעי ויצחק פינדרוס בכנסת (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

לסיכום המקרה, הסיבה להתמודדות האגרסיבית הייתה הניסיון של אריה דרעי ומשה גפני להשתלט על העיר באמצעות דחיפת המועמד הירושלמי שלהם בכל הכוח. המהלך לא צלח ובראשות העיר מכהן ישראל פרוש מסיעת אגודת ישראל (החצי השני של יהדות התורה).

גם במקום אחר וקטן בהרבה – קריית יערים (טלז־סטון) – הוצנח ראש עיר חיצוני. יצחק רביץ שניצח שם בבחירות לראשות המועצה בשנת 2018 עבר להתגורר באזור במיוחד לקראת הבחירות. קודם לכן הוא היה חבר מועצת עיר וסגן ראש עיריית בית"ר עילית.

בסופו של דבר דרכו לראשות מועצת קריית יערים, מטעם סיעת דגל התורה, הייתה מעט פתלתלה. הוא סיכם על שותפות פוליטית עם ראש המועצה שכיהן (אז) אברהם רוזנטל, אך שבוע לאחר הבחירות רוזנטל נפטר בפתאומיות ורביץ נבחר לתפקיד בבחירות שהתקיימו באופן מיוחד כעבור כמה חודשים.

כך או כך, רביץ לא היה תושב המקום והוצנח מלמעלה בהוראת רבנים וח"כ משה גפני. לקראת מערכת הבחירות של 2023 עולה שמו של רביץ (שוב) כפרויקטור עירוני שניתן להעביר ממקום למקום. הפעם חושבים לשבץ אותו לעיריית בית שמש. אשתו של רביץ היא רבקה רביץ המפורסמת, ראשת לשכתו של נשיא המדינה לשעבר ריבלין.

יצחק רביץ משוחח עם ח"כ אורי מקלב (צילום: יהודה יואל מנדלוביץ, ויקיפדיה)

כך או כך, רביץ לא היה תושב המקום והוצנח מלמעלה בהוראת רבנים וח"כ משה גפני. לקראת מערכת הבחירות של 2023 עולה שמו של רביץ (שוב) כפרויקטור עירוני שניתן להעביר ממקום למקום

עכו, טבריה

ראש עיריית עכו שמעון לנקרי, שמכהן בתפקיד מאז 2003, הוא דוגמה לניסיון פחות בוטה. לנקרי נולד וגדל בטבריה, ובצעירותו עבד בחברה למתנ"סים של הערים נשר ועכו. במהלך השנים ההן הוא התגורר בקריית ביאליק, אך לקראת הבחירות המקומיות של 2003 הוא החליט לעבור לעכו ולהתמודד על ראשות העיר.

כאמור, בניגוד למקרים לעיל, ההיכרות של לנקרי עם העיר ועם תושביה הייתה עמוקה יותר, כמי שניהל את המתנ"סים המקומיים והכיר את האוכלוסייה ואת העיר.

יש עוד מקרים רבים של בני מקום שעזבו, התפתחו והצליחו – ומבקשים עתה לחזור לעיירות ילדותם ולהיבחר לראשות העיר. שני אילוז מטבריה, היא אחת מאותם המקרים. היא אומנם צריכה להעביר את כתובתה עד למועד הקבוע בחוק, אך ברור לכל שיש לה שורשים עמוקים בעיר.

בועז יוסף, שיתמודד מולה וקיבל השבוע חוק אישי על שמו – שמאפשר ליו"ר ועדה קרואה להתמודד על ראשות העיר – נולד בטבריה, כיהן כמבקר העירייה, כגזבר העירייה והיה ממונה על מחוז הצפון מטעם משרד הפנים. לכן, למרות החוק הפרסונלי שאריה דרעי העביר עבורו, יוסף הוא בן העיר.

.שני אילוז, שמתמודדת על ראשות עיריית טבריה, בכנסת, 3 ביולי 2023 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

יש עוד מקרים רבים של בני מקום שעזבו, התפתחו והצליחו – ומבקשים עתה לחזור לעיירות ילדותם ולהיבחר לראשות העיר. שני אילוז מטבריה, היא אחת מאותם המקרים