ה-24 ביולי 2023, היום בו חוקק חוק צמצום עילת הסבירות, ייזכר כיום מפנה בהיסטוריה של מדינת ישראל. זה לא בגלל הסיבה בגינה הוא נחקק (השלכותיו על מערכת המשפט) אלא בגין ההשלכות הלא צפויות שלו על קידום תהליך השלום העתידי מול הפלסטינים.

כמו בפצצת אטום, בה פיצוץ של מטען קונבנציונלי קטן דוחס פלחים של חומר בקיע גרעיני לכדי מסה קריטית המתניעה תגובת שרשרת בעוצמה שמחריבה ערים – כך הפיצוץ הקונבנציונלי של העברת החוק התניעה משהו אחר ועוצמתי הרבה יותר, והוא התפרקות מודל צבא העם.

כמו מטען קונבנציונלי הדוחס פלחי חומר בקיע גרעיני לכדי מסה קריטית המתניעה תגובת שרשרת בעוצמה שמחריבה ערים – כך העברת החוק התניעה משהו אחר ועוצמתי הרבה יותר – התפרקות מודל צבא העם

תגובת השרשרת שלנו התחילה באקט מחאה של חיילי המילואים שאיימו באי התנדבות לימי מילואים. האקט הפתיע משום מה את יוזמי המהפכה המשפטית, שלפי הצהרתם, חשבו כל ההשלכות האחרות, אבל לא על זו.

אקט זה הציף פתאום את היקף ההישענות של הצבא על התנדבות אנשי המילואים בכמה מערכים קריטיים לצבא כמו הטייסים ואנשי מודיעין, ויצר חרדה לא קטנה בקרב גופי הביטחון.

החוליה הבאה בתגובת השרשרת הייתה תגובת הנגד הכפולה של יוזמי החקיקה, בה מצד אחד בוצע מהלך של התבצרות תחת הטיעון שאסור להיכנע למיעוט כוחני, ומצד שני נפתח קמפיין דה-לגיטימציה תחת הכותרת של קדושת ביטחון המדינה שצריכה לעמוד מעל לפוליטיקה. "מה יקרה אם מחר תפרוץ מלחמה" הוא טיעון מוביל באותו הקמפיין. טיעון שמרחוק נדמה כי הוא רב כוח, אך בבחינה מקרוב הוא מתגלה כטיעון חלול.

כדי לפרק את טיעון "שעת החירום" הזה צריך להתבונן על התמונה הרחבה – מי הם אויבינו ומה יוביל אותם למלחמה. בלב כל האיום הביטחוני מולנו יושבת בעיית זכויות האוכלוסייה הפלסטינית שתחת שלטוננו. בעיה לה קיים פתרון מוסכם רחב תחת הכותרת "שתי מדינות לשני עמים". פתרון זה המוסכם לא רק על מרבית העולם, כולל ידידתנו הגדולה ארצות הברית, אלא אף על הפלסטינים עצמם. אבל לא עלינו.

החוליה הבאה בתגובת השרשרת הייתה תגובת הנגד הכפולה של יוזמי החקיקה – מצד אחד התבצרות תחת הטיעון שאסור להיכנע למיעוט כוחני, ומצד שני קמפיין דה-לגיטימציה תחת הכותרת של קדושת ביטחון המדינה

משום חולשתם הצבאית, בנרטיב הביטחוני שלנו אנחנו לא רואים בפלסטינים עצמם בעיה צבאית משמעותית, אלא מביטים על האיומים החיצוניים של איראן, סוריה וחזבאללה, ומעדיפים להתעלם מההקשר של זכויות הפלסטינים למרות האיומים החיצוניים הללו.

אבל כשאנו מביטים על חלוקת המשאבים הביטחוניים שלנו, אנו רואים כי מרבית המשאבים האלו, אם בצבא ואם בשב"כ, מושקעים דווקא במאמץ לסכל את האפשרות לפתרון הזה.

מרבית פעילות המילואים, ואף מרבית פעילות הצבא הסדיר מופנית לאבטחת שלטוננו בשטחים דרך מעטפת המגן זוללת המשאבים שמספק הצבא למפעל ההתנחלויות. מפעל שמטרתו המוצהרת היא להוביל לסיפוח אותם שטחים המוגדרים כיום כשטחי כיבוש, לכאורה זמניים.

כך קורה, שתומך מחאה בעל מעמד ביטחוני – בין אם הוא מתנדב, איש מילואים, איש קבע או סדיר, המבקש להשתמש במעמדו כמנוף למה שהוא רואה כהצלת המדינה מבפנים – נתקל בטיעון הזה של "קדושת ביטחון המדינה".

הטיעון מופנה לעברו משלטון, שעיקר הרציונל המכונן שלו הוא העמקת מפעל ההתנחלויות, ותומך המחאה יודע שעיקר פעילותו במסגרת הביטחונית תגויס לכך. הוא יודע גם שבעלי הברית הקואליציוניים של מעמיקי מפעל ההתנחלויות הם החרדים, המבקשים לעצמם פטור מוחלט משירות זה. לנוכח כל זאת – הוא ימצא לעצמו את הרציונל המתאים להימנע מלשרת.

כשאנו מביטים על חלוקת המשאבים הביטחוניים שלנו, אנו רואים כי מרבית המשאבים האלו, אם בצבא ואם בשב"כ, מושקעים דווקא במאמץ לסכל את האפשרות לפתרון עם הפלסטינים

רבים חושבים שהתפרקות מודל צבא העם הוא התפרקות הצבא בכלל, אך לא כך הוא. גם צבא חצי העם הוא צבא, וקיים מאגר אנושי רחב מספיק בצד שתומך במפעל ההתנחלויות, ביחוד בבני הציונות הדתית שכבר היום מגלים רוח התנדבות משמעותית ואיכותית. כך שעתיד הצבא לא להתפרק, אלא להפוך לצבא ההגנה להתנחלויות.

מאידך, בצל אירועי המהפכה המשפטית הסתתר אירוע אחר, דרמטי לא פחות, אליו התקשורת כמעט ולא התייחסה אך הוא לא פחות חשוב בתגובת השרשרת שלנו. מדובר בידיעה על הגשת כתב תביעה בידי הרשות הפלסטינית בבית הדין בהאג להכרה באי חוקיות הכיבוש (וזאת לאחר שהם כבר ניצחו במאבק להכרה במעמדם המשפטי בהאג).

עכשיו, בעקבות אירועי המהפכה המשפטית, מואצים שני פלחי גוש האורניום הרדיואקטיבי הזה, פלח שיעבוד משאבי המדינה והביטחון למאמץ הסיפוח מבפנים, מול פלח הדה-לגיטימציה למפעל ההתנחלויות בעולם, וכשהם יימעכו האחד לתוך השני – הפיצוץ שיבוא עתיד לשנות את המדינה ללא הכר.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.