עדיין מוקדם לקבוע אם הבחירות שנערכו ביום שלישי הניבו את השינוי המשמעותי ביותר שעמד על הפרק: החלפתו של בנימין נתניהו ביריבו בני גנץ כראש הממשלה.

הסיכויים שנתניהו ימשיך בתפקיד ראש הממשלה הם נמוכים, אבל לא אפסיים: עדיין עשויים להיות לו יותר ממליצים מאשר לגנץ – מספיק עבור נשיא המדינה ראובן ריבלין כדי להטיל על נתניהו את משימת הרכבת הממשלה ראשון.

ועדיין, עם שוך סערת הבחירות יוצאות הדופן הללו, נראה שכמה דברים התבהרו לגבי החברה הישראלית.

כפי שכבר צוין רבות, הציבור הערבי-ישראלי הפריך את הציפיות, עמד בפני תעמולת הבחירות הדכאנית וחסרת הבושה של הליכוד ובא לקלפיות לתבוע את זכותו.

ראש מועצת רהט מצביע בקלפי באפריל 2019 (צילום: AP Photo/Tsafrir Abayov)

ואמנם, על פי הנרטיב שמתגבש עכשיו במגזר הערבי, התעמולה האנטי-ערבית של הליכוד גרמה דווקא לעלייה של כ-10% באחוזי ההצבעה שלהם – 20% יותר הגיעו לקלפי להצביע מאשר באפריל – ובסך הכל קיבלה הרשימה המשותפת 35% יותר קולות. המשמעות היא שלא רק הערבים נהרו לקלפיות והצביעו לרשימה המשותפת, אלא גם יהודים שהרגישו צורך לתמוך במגזר הערבי לנוכח ההסתה המתמשכת נגדו.

חאמד חלאילה, עורך דין בן 28 מסכנין, סיפר לנו ביום הבחירות שהוא התעקש ללכת להצביע – עבור הרשימה המשותפת, למען הסר ספק – כדי להוכיח שהוא לא נבהל מניסיונות ההפחדה של הליכוד, בכלל זה הניסיון להכניס מצלמות לתחנות הקלפי ביישובים הערביים (ניסיון שצלח באפריל, אבל נמנע ביום שלישי האחרון) והרטוריקה של הקמפיין שלו, שהתמקדה ב"סכנה" שבהצבעתם של הבוחרים הערבים.

"לא פחדתי לבוא לכאן", הוא אמר. "זו זכותי להצביע, ונתניהו לא ימנע ממני לעשות את זה".

כפי שאמר ביום רביעי חבר הכנסת מטעם הרשימה המשותפת אחמד טיבי: "הקמפיין שלנו היה רדום וחלש, מקרטע, לפני שבועיים, אבל לפני שבוע או עשרה ימים מישהו, קוסם, שם שעון מעורר בכניסה הצפונית והדרומית של כל יישוב ערבי, קוראים לו חוק המצלמות, ולכן הייתה נהירה לקלפיות".

הליכוד מאמין שהוא מצא את הנוסחה, הלא מוסרית אבל האפקטיבית, למקסם את היתרון שלו ביום הבחירות. והיא גם עבדה – עד שהיא הפסיקה לעבוד. כפי שהודה חבר כנסת של הליכוד, נראה שהתעמולה האנטי-ערבית עזרה לעורר את אותו ציבור בוחרים שהיא ניסתה להרחיק מהקלפיות.

אבל הטעות של הליכוד עשויה להתגלות כבעלת מחיר כבד יותר מתוצאות הבחירות של יום שלישי, כפי שמראה ההיסטוריה של הפוליטיקה האתנית בישראל.

הטעות של הליכוד עשויה להתגלות כבעלת מחיר כבד יותר מתוצאות הבחירות של יום שלישי, כפי שמראה ההיסטוריה של הפוליטיקה האתנית בישראל

מפלגת העבודה, מפא"י לשעבר, נשלטה זמן רב בידי אשכנזים. בשנים הראשונות לקיומה של ישראל, המפלגה הדירה והזניחה באופן עיקש ושיטתי את העולים המזרחים, שהגיעו ממדינות ערביות ומוסלמיות. היא הרחיקה אותם מהמפלגה ומעמדות השפעה במדינה הצעירה.

האסטרטגיה הזאת עבדה – עד שהיא הפסיקה לעבוד. אליטה אשכנזית צרה החזיקה במושכות הכוח במשך 29 שנה. אבל ברגע שהקסם פג, מפלגת העבודה והשמאל הישראלי בכללו בילו את ארבעת העשורים הבאים (עד כה) בניסיון להיאבק בהזדהות הכמעט אקסיומטית של המזרחים עם הימין.

דוד בן-גוריון מבקר במעברת פרדיה, ב-22 בנובמבר 1950 (צילום: דוד אלדן/אוסף התצלומים הלאומי)

דחיקתם של המזרחים לשוליים, בדומה להפחדות הליכוד כלפי המגזר הערבי, הייתה פעולה מכוונת, כפי שמגלים הוויכוחים הפוליטיים שהתנהלו במדינה בראשית שנותיה. יחיאל הלפרן, מעורכי העיתון "דבר", ביטאונה המרכזי של מפא"י, הזהיר את קוראיו במאמר דעה שפרסם בינואר 1951 כי להדרתם המכוונת של העולים המזרחים עלולות להיות השלכות הרסניות.

"אין הם רואים את התועלת שאפשר להפיק מן הזכויות והחירויות הדמוקרטיות", הוא כתב על המזרחים, אבל תלה את האשם בכך במפא"י. על ידי הרחקתם מהמפלגה השלטת ומעמדות הכוח שלה, ולפיכך מההנהגה הלאומית במשך שנים, מפא"י שללה מהעולים המזרחים את החוויה של "בעלות של ממש" על ארצם החדשה ושל היותם "אדונים לגורלם", מה שהיה יכול להפוך אנשים שלא חוו דמוקרטיה מעולם לדמוקרטים לכל החיים.

בשנות ה-70, הדרת המזרחים הובילה אותם אל מחנה הליכוד, מה שסלל את הדרך לשליטה כמעט בלעדית של הימין במשך עשורים. אפילו בשנת 2019, בפער המזרחי-אשכנזי בין כחול-לבן לליכוד, הדיו הפוליטיים של אי-השוויון הזה עדיין מהדהדים.

הערבים מהווים כ-21% מהאוכלוסייה בישראל, אבל רק 16% מציבור הבוחרים. לפער הזה יש שני מקורות. האחד טמון בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמחשיבה את 200 אלף תושבי מזרח ירושלים לחלק מהאוכלוסייה הערבית-ישראלית, אף על פי שרובם אינם אזרחים ישראלים ואינם זכאים להצביע בבחירות לכנסת. השני טמון בגילה הצעיר של האוכלוסייה הערבית.

סביר להניח ששתי המציאויות הדמוגרפיות האלה בסופו של דבר יביאו לעלייה משמעותית בשיעור הערבים בקרב ציבור המצביעים. היות שלא סביר שישראל תוותר על מזרח ירושלים בעתיד הקרוב, סביר שאותם תושבים יבקשו ויקבלו בסופו של דבר זכות הצבעה לכנסת. בדומה לכך, אלא אם יתרחשו לפתע שינויים קיצוניים בביולוגיה האנושית, אותם ילדים ערבים יגדלו בקרוב להיות בגירים בעלי זכות בחירה.

כלומר, עתידה של ישראל צפוי להיות יותר ערבי מן העבר שלה.

ימין שבונה את זהותו הפוליטית על הפחדה ועל הדרה של נתח מהאוכלוסייה הוא ימין שלהוט לחזור על הטעות של השמאל עם המזרחים, ומסתכן בקצירת אותם פירות פוליטיים מרים במשך העשורים הבאים.

ימין שבונה את זהותו הפוליטית על הפחדה ועל הדרה של נתח מהאוכלוסייה הוא ימין שלהוט לחזור על הטעות של השמאל עם המזרחים, ומסתכן בקצירת אותם פירות פוליטיים מרים במשך העשורים הבאים

היערכותו המחודשת של ציבור הבוחרים הערבי בבחירות של יום שלישי עשויה להיות טעימה מהעתיד הלא נעים שמצפה לליכוד אם יסרב להבין את הסכנה.

המבט לטווח ארוך מבליט גם את הנימה הארסית להחריד של הקמפיינים האחרונים של הליכוד.

ואמנם, בני גנץ עצמו הסביר את ההצלחה שלו בקלפי בסלידה ההולכת וגוברת, לא ממדיניותו של בנימין נתניהו אלא מסגנון התעמולה שלו – "ההסתה והפילוג", כפי שגנץ ניסח זאת – שמאיים לגבור על הישגיו המדיניים ולהגדיר את המורשת שלו.

תוצאותיו של מירוץ הבחירות האחרון חושפות בפני הישראלים, לרבות הליכוד המופתע, את המחיר שעשוי להיות לקו תעמולה כה דורסני ומניפולטיבי שהפך לחלק מהגדרתה של מפלגת השלטון.

הליכוד מתח את הגבולות של כל מה שהיה לפני כן. קשה להגזים בתיאור המידה שבה התעמולה האנטי-ערבית הרחיקה לכת. צוות הקמפיין ששכר הליכוד כדי להכניס 1,200 מצלמות לתחנות הקלפי ביישובים הערביים בבחירות של 9 באפריל התרברב למחרת בפייסבוק שהוא גרם לשיעור ההצבעה במגזר הערבי לרדת אל מתחת ל-50%, וסתר את טענות המפלגה לאחר מכן שהיא פעלה למניעת זיופים בבחירות ולא להורדת שיעור ההצבעה במגזר הערבי.

כשנאסר על הליכוד להכניס מצלמות לקלפיות בבחירות של ספטמבר, פעילי המפלגה בגדה המערבית הודיעו על הרכבת "סיירת" של אלפי מתנדבים שיפטרלו מחוץ לתחנות הקלפי ביישובים הערביים (הם אינם רשאים על פי חוק להיכנס פנימה) כדי למנוע זיופים. לא הוסבר כיצד אותם "מאבטחים" של הליכוד, כפי שכינו אותם הפעילים, התכוונו למנוע זיופים מחוץ לקלפיות.

מצלמה נסתרת שהוגנבה לכאורה לתחנת קלפי בעיר ערבית על ידי משגיח מטעם הליכוד ביום הבחירות באפריל (צילום: באדיבות חד"ש-תע"ל)

ימים ספורים לפני הבחירות, הליכוד גם ניסה לזרז את הליך חקיקת חוק המצלמות, שיאפשר לו להכניס מצלמות לקלפי. כשגם זה לא עבד, דובר הליכוד יונתן אוריך הדליף לערוץ 13 כי הליכוד התקין עשרות מצלמות מחוץ לקלפיות במגזר הערבי, וכי למצלמות האלה יש יכולת לזיהוי פנים.

כתב ערוץ 13 שפרסם את הידיעה, עקיבא נוביק, ספג ביקורת על שמסר מידע שגוי ובכך תמך במאמצי הליכוד להרחיק את המצביעים הערבים מן הקלפיות, וחזר אל דובר הליכוד כדי לבדוק את העובדות. לאחר מכן הוא "הבהיר" את דיווחו הקודם בכך שציין כי המצלמות אינן יכולות לזהות פנים, אבל, אמר לו דובר הליכוד, הן יצלמו את העוברים ושבים ביישובים הערביים, ומאוחר יותר נציגי הליכוד יבדקו חריגות בלתי מוגדרות.

למחרת הבחירות, בעוד הוא נאבק להציג את עצמו כמנצח למרות היחלשות כוחו שניכרה בקלפיות, נתניהו המשיך והכפיל את ההימור שלו על סוגיית הערבים. "עכשיו קיימות רק שתי אפשרויות – או ממשלה בראשותי או ממשלה מסוכנת שנשענת על המפלגות הערביות", הוא אמר לחברי סיעת הליכוד בישיבה שהתקיימה בכנסת ביום רביעי בערב.

זה היה ניסיון יקר ובלתי נלאה, שהוכיח את מרכזיותו באסטרטגיה של הליכוד. העובדה שהוא נעשה במקביל למאמציו החוזרים ונשנים של נתניהו להכניס אל הכנסת את ממשיכי דרכו של כהנא – שהאידיאולוגיה הגזענית שלו הוצאה אל מחוץ לחוק על ידי מנהיג המפלגה לשעבר יצחק שמיר – רק מוסיפה לתחושה של התקפה חסרת פשרות נגד המגזר הערבי.

לאסטרטגיה הזאת היה היגיון טקטי בעיני מנהלי הקמפיין של הליכוד, בייחוד עופר גולן, שניהל את הקמפיין שלו זו הפעם השלישית. העבודה שלו, אמר גולן בריאיון שנערך עמו בחודש מאי, היא לא לדאוג לגבי אתיקה. "קודם כול מנצחים, ואז עושים בקרת נזקים", הוא אמר.

אבל גם אם אתיקה אינה מהווה שיקול מרכזי בתעמולת הבחירות, התקפות הליכוד על הערבים ממחישות עכשיו כיצד יכול להתפתח פער בין האינטרסים של מפלגה לטווח הקצר, לאינטרסים שלה לטווח הארוך. מנהל הקמפיין משרת בהכרח את האינטרס לטווח הקצר – הוא חייב לנצח כדי להראות לכולם שהוא טוב בעבודתו. האינטרסים של המועמדים מונעים גם הם מהאופק קצר הטווח הזה.

אבל מי דואג לבריאותה של המפלגה בטווח הארוך? יום אחד הליכוד ישתחרר מנתניהו. כמה זמן ייקח לו להיפטר מהצדדים האפלים של המורשת שלו?