מי שקורא את סיכומי טענותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוגשו לוועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, עשוי להתרשם כי ועדת החקירה שוקלת בכלל להעניק לו ציון לשבח, ולא כי שמו נכלל בין 18 המוזהרים שהוועדה שוקלת להסיק נגדם מסקנות אישיות.

באי כוחו של נתניהו מדגישים כי האזהרה שהופנתה לנתניהו כלל אינה מתמקדת בהכנות להילולת הרשב"י בהר מירון בשנת 2021, בעת השתוללות מגפת הקורונה, אלא בכך שבמשך 12 שנה לא פעל כראש הממשלה לטיפול באתר בהר מירון במטרה למנוע סיכון לציבור.

בדרך להצגה הגרוטסקית של מידת אחריותו של נתניהו לאסון הר מירון, משתמשים עורכי דינו, ד"ר יוסי כהן ועו"ד רינה מיוחס, בשורה של מניפולציות לוגיות יצירתיות – ולפרקים משעשעות – שבמידה רבה ממציאות מחדש את הכללים בדבר אחריות מיניסטריאלית לפעולותיה של הרשות המבצעת. את עיקרי הדברים חשף אתמול (חמישי) אמוץ שפירא ב"כאן רשת ב".

ועדת החקירה לעניין אסון הר מירון, בראשות השופטת בדימוס דבורה ברלינר, מתקרבת לישורת האחרונה של פעילותה. באסון שארע ב-30 באפריל 2021, נהרגו 45 בני אדם ו-102 נפצעו.

כזכור, באוגוסט 2022 פרסמה הוועדה הודעות אזהרה ל-18 אישים, ובראשם נתניהו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ששימש השר לביטחון פנים בעת האסון, יעקב אביטן ששימש השר לשירותי דת באותו מועד, מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי, קציני משטרה בכירים ואחראים נוספים על ניהול האתר.

חברי ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון: ראש הוועדה השופטת בדימוס דבורה ברלינר (במרכז), האלוף (מיל') שלמה ינאי (מימין) והרב מרדכי קרליץ (משמאל). 14 במאיר 2023 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

לפני כשלושה חודשים הסתיים שלב חקירת עדים מטעם 18 המוזהרים, ובשלושת השבועות האחרונים הגישו עורכי דינם של המוזהרים סיכומי טענות מטעמם. בתחילת חודש ספטמבר תקיים הוועדה ארבעה ימי דיונים ממוקדים, שבהם ישמיעו עורכי הדין השלמות בעל פה לסיכומיהם, ובזאת יסתיימו דיוני הוועדה והיא תתיישב לכתוב את הדוח המסכם שלה.

בדרך לניקוי ראש הממשלה מאחריות כלשהי, מחלקים עורכי דינו את נושאי התמקדותה של הוועדה לשניים – האחד הוא ההכנות הקונקרטיות של גורמים ביצועיים ופוליטיים להילולת הרשב"י בהר מירון בשנת 2021; והשני הוא האחריות הכוללת לפעולות לשיפור מצבו של אתר הר מירון בשנים 2009 עד 2021, שנות כהונותיהן של ממשלות נתניהו שקדמו לאסון.

באשר לנושא הראשון, מדגישים עורכי הדין כי הוועדה כלל לא מייחסת לו אחריות למהלכים הקונקרטיים לקראת ההילולה בשנת 2021, ולפיכך לא מרחפת מעל ראשו אזהרה בעניין זה.

עורכי הדין מדגישים כי הוועדה כלל לא מייחסת לנתניהו אחריות למהלכים הקונקרטיים לקראת ההילולה בשנת 2021, ולפיכך לא מרחפת מעל ראשו אזהרה בעניין זה

באשר לנושא השני, קובלים עורכי הדין כי נתניהו הוא הגורם היחיד מבין האישים הפוליטיים שהוזהרו בשל מחדליו בנושא לתיקון הפגמים באתר, בשנים שקדמו לאסון. מכאן הם פורצים למסקנה רדיקלית: אם השרים הרלוונטיים לא הוזהרו אלא רק ראש הממשלה, הרי שיש כאן "גלגול האחריות כלפי מעלה", שיוצרת "תסמונת ש"ג הפוכה" שלמעשה "הופכת את פירמידת האחריות על ראשה".

בנימין נתניהו מגיע למסור עדות בוועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, 21 ביולי 2022 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

המסמך שהוגש מטעמו של ראש הממשלה לוועדה, מדהים ומרתק בעת ובעונה אחת. בין השאר נכתב בו:

"מצב דברים בו פירמידת האחריות מתהפכת על ראשה, לא רק שאינו רצוי או מומלץ אלא שהוא אינו אפשרי. הוכח בפני הוועדה כי ראש הממשלה פעל כפי שהיה מצופה מכל ראש ממשלה, בהתאם לגדרי סמכויותיו […] המקרה הינו מקרה קלאסי המצדיק אי מתן המלצה אישית".

במקביל, ניתן ביטוי בכתב, במסמך הסיכומים, לטענה שהשמיע נתניהו עצמו גם במהלך עדותו בעל פה בפני הוועדה, כשהודיע כי "איש לא משך בדש מעילו" והתריע בפניו על האסון הממשמש. עורכי הדין ממשיכים את אותו קו:

"לאורך כל שנות כהונתו כראש הממשלה, אף גורם לא הביא לידיעתו כי האתר מנוהל בצורה לקויה באופן שעלול ליצור סיכון ממשי למשתתפים בהילולה […] בשום שלב לא היה גורם ברשות המבצעת שהניף בפני ראש הממשלה עצמו 'דגל אדום' כלשהו אודות ההתנהלות באתר מירון".

ראש הממשלה בנימין נתניהו לצד המפכ"ל קובי שבתאי בזירת האסון בהר מירון, 30 באפריל 2021 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

סביר להניח שהטיעון הזה לא יתקבל על דעתה של ועדת החקירה. בעת עדותו של נתניהו עצמו, כבר עימתו אותו חברי הוועדה בשאלותיהם עם העמדה כי היה עליו לוודא, מתוקף אחריותו כראש הממשלה, שהחלטות הממשלה מקוימות וממומשות.

חברי הוועדה אף הבהירו כי נתניהו אינו יכול להסתתר מאחורי הטיעון שלא ידע על המחדלים באופן אישי, מאחר שמתוקף אחריותו היה עליו לדעת. שאחרת, אין שום משמעות לאחריות המיניסטריאלית של נבחרי הציבור, ומתייתרת הסיבה לכך שהם בכלל קיימים ומכהנים בתפקידיהם.

חברי הוועדה הבהירו כי נתניהו אינו יכול להסתתר מאחורי הטיעון שלא ידע על המחדלים באופן אישי, מאחר שמתוקף אחריותו היה עליו לדעת. שאחרת, אין שום משמעות לאחריות מיניסטריאלית

בדוחות ביקורת של מבקר המדינה ושל ועדות חקירה קודמות, התגבשה לאורך השנים ההבחנה שבין אחריות אישית לאחריות מיניסטריאלית.

בדוח הביקורת שפרסם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בשנת 2012 בנוגע לאסון השרפה בכרמל בדצמבר 2010, הוא הגדיר סוג נוסף של אחריות של הדרג הממשלתי – "אחריות מיוחדת", שהייתה מעין שעטנז של שני סוגי האחריות הקודמים.

מיכה לינדנשטראוס בעת הגשת הדוח על השרפה בכרמל לנשיא המדינה, יוני 2012 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

"הכישלון אינו יכול להישאר יתום", כתב אז לינדנשטראוס בדוח הביקורת שלו בנוגע לאחריות נבחרי הציבור לאסון, "האחריות לבניין הכוח ולהפעלתו היעילה רובצת לפתחן של אותן המערכות שכשלו ושל אלו שעמדו בראשן.

"עם זאת, אין בקביעת אחריות פרטנית של בעלי התפקידים שכשלו בדרג הביצועי, כדי לפטור את ממשלות ישראל לאורך השנים ואת הממשלה המכהנת וחבריה, מאחריות משותפת, כוללת ומיוחדת, למעשים, למחדלים ולכישלונות".

"אין בקביעת אחריות פרטנית של בעלי התפקידים שכשלו בדרג הביצועי, כדי לפטור את הממשלות לאורך השנים ואת הממשלה המכהנת מאחריות משותפת, כוללת ומיוחדת, למעשים, למחדלים ולכישלונות"

דברים אלה יפים, כמעט מילה במילה, גם לגבי אחריותם של נבחרי הציבור שקיבלו מכתבי אזהרה מוועדת החקירה לעניין אסון הכרמל.