נתחיל במטאפורה. בקטע מסוים בסרט "אופנהיימר" אומר השחקן מפי בן דמותו האמתי כי תגובתו לפיצוץ פצצת האטום הראשונה, שכינויו "ניסוי טריניטי", ביולי 1945, הייתה: "עכשיו הנני המוות, מחריב העולמות".
היה זה ציטוט מספר הינדי קדוש אותו זכר. במשתמע רצה לומר כי הוא אחראי לשחרור הכוח העליון שעלול להרוס את העולם.
הסרט מבוסס על הביוגרפיה של ד"ר רוברט אופנהיימר, אבי פצצת האטום האמריקאית שפותחה במסגרת "פרויקט מנהטן", וכללה בין היתר ריאיון טלוויזיוני שהעניק עשרים שנים לאחר אותו פיצוץ, ב-1965. הוא נשאל על תגובתם של הנוכחים באירוע ההיסטורי וענה: "אנחנו ידענו שהעולם לא יהיה אותו דבר. אחדים צחקו; אחדים בכו; רוב האנשים היו שקטים. זכרתי את השורה מהספר הקדוש ההינדי".
הוא נשאל על תגובתם של הנוכחים באירוע ההיסטורי וענה: "אנחנו ידענו שהעולם לא יהיה אותו דבר. אחדים צחקו; אחדים בכו; רוב האנשים היו שקטים. זכרתי את השורה מהספר הקדוש ההינדי"
ההסתמכות על מקור זה העידה על הלך מחשבתו של אופנהיימר, והדרך בה פירש את המשמעויות של מעשי ידיו והאחריות המוסרית הנובעת מהם. לאחר הטלת הפצצות על הירושימה ונגסקי הוא הפך למבקר החריף ביותר של פיתוח הנשק הגרעיני המסכן את שלומו של העולם, ובשל כך הפך לחשוד ונחקר בידי הממסד הביטחוני האמריקאי.
לצורך הדיון וכמובן ללא שום קשר ענייני, סיפורו של אופנהיימר מתקשר אלינו במה שכונתה בפי יוזמיה "רפורמה משפטית" ובפי מתנגדיה הרבים "הפיכה משטרית", וניתן לזהותה כאן כ"פרויקט מנהטן של נתניהו". הפרויקט של אופנהיימר, כמו זה של בנימין נתניהו, נועד להביא לעולם "מוצר" חדש – מבלי שהם יזהו מראש את התוצאות וההשלכות הנובעות ממנו. זה קורה לא אחת בעולם הטכנולוגי, אבל הרבה יותר בעולם הפוליטי.
כיום, פרויקט מנהטן של אופנהיימר הוא פרק חשוב בספרי ההיסטוריה, כשאנו יודעים מה היו תוצאותיו ומה קרה עם הנשק הגרעיני שפותח בעקבותיו, כולל פצצות המימן. אנו יודעים גם כי בניגוד גמור לחשיבתו ושאיפתו של אופנהיימר – השימוש בו התפשט ברחבי העולם.
"פרויקט מנהטן של נתניהו" נמצא בשלבי פיתוח, לאחר שלוח הזמנים המקורי שובש עקב התנגדויות, שהפכו יותר ויותר ממשיות ומאיימות.
נתניהו הוא האחראי הבלעדי למצב הטעון מאד שנגרם בשל השקת הפרויקט, ללא הכנה והבחנה נדרשים, ובאופן שהסתבר כמסכן את לכידותה, חוסנה ובמקרה הקיצון גם את עתידה של מדינת ישראל, כפי שהכרנו אותה עד היום.
הפרויקט של אופנהיימר, כמו זה של נתניהו, נועד להביא לעולם "מוצר" חדש – מבלי שיזהו מראש את התוצאות וההשלכות הנובעות ממנו. זה קורה לא אחת בעולם הטכנולוגי, אבל הרבה יותר בעולם הפוליטי
היום בו התחיל פרויקט נתניהו
את התאריך בו התחיל ביבי במסע ערעור יסודותיה החוקתיים של המדינה קל לזהות והוא ייזכר לעד כדגל שחור שהורם מעל המשטר הדמוקרטי הישראלי: 24 במאי 2020, יום פתיחת משפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים. רגע לפני התייצבותו בפני השופטים הציב נתניהו במסדרון דוכן עם סמל המדינה, מיקרופון וצלמים להנצחת המעמד, כשמאחוריו ולצדו כמקהלה יוונית אילמת מספר שרים וחברי כנסת מהליכוד עטויי מסכות קורונה אך קלים לזיהוי.
בפתוס השמור להצהרות חשובות, נשא ביבי נאום מאשים נגד מערכת אכיפת החוק על כל שלוחותיה: על כך שהחקירות נגדו זוהמו ונתפרו, שכתבי האישום נגדו מופרכים והזויים ומטרתם הייתה ניסיון לבצע הפיכה שלטונית נגדו. זאת, לשיטתו, כיוון שלא נוצח בבחירות. הוא עמד ופירט את מספר הקולות שקיבל בבחירות, בלשון יחיד ולא בשם המפלגה, ובכך חשף שלא מדעת כי הוא הנאשם ולא המפלגה או הימין כולו, כפי שיחזרו וישננו הוא ותומכיו במורד הדרך.
מאז אותו יום הפכה הזירה המשפטית למקום התגוששות של שני מחנות, תומכים ומתנגדים. את ציר הזמן יש לחלק לשניים:
1
בראשון, ההתמקדות הייתה בעובדה שלא נודעה קודם, כי ראש הממשלה ממשיך לכהן בעודו נאשם בפלילים בשורה של תיקים. דיוני בית המשפט המחוזי הפכו לכרוניקה של ניתוחים ופרשנויות של העדויות מהן נגזרו חוות דעת ופסקי דין, משל כיכר העיר מינתה עצמה לשופט חיצוני שדעתו אמורה להישמע ולהשפיע באולם המשפטים פנימה.
את היום בו פתח ביבי במסע ערעור יסודותיה החוקתיים של המדינה קל לזהות. הוא ייזכר לעד כדגל שחור שהורם מעל המשטר הדמוקרטי הישראלי: 24 במאי 2020, יום פתיחת משפטו בביהמ"ש המחוזי בירושלים
2
החלק השני התחיל עם "השקת הרפורמה המשפטית", כהגדרת שר המשפטים יריב לוין. מיד התבהר כי מדובר בעליית מדרגה, כשהפעם היעד המרכזי הוא בית המשפט העליון ומטרת הבליסטראות לפגוע בסמכויותיו כפוסק ומפרש של חוקי ישראל.
לממשלת הימין על מלא, אשר בין חבריה גם מי שאמונתם נסמכת על חוקי התורה וההלכה יותר מאשר על חוקי הכנסת, לא נוח עם משטר בו הרשות המבצעת השולטת ברשות המחוקקת להלכה ולמעשה – ימשיך בית המשפט העליון לפסוק כבעבר. זאת למרות שכל בר-בי-רב יודע, או אמור לדעת, שאין מחסום משטרי אחר לרסן אותה. הרצון לקצץ בכנפיו של בית המשפט נועד לחזק עוד יותר את כוחה של הרשות המבצעת, שבה החשיבה כי הכל פוליטי שולטת בכיפה.
מכאן נובעת החשיבות המיוחדת של "ניסוי טריניטי" ב"פרויקט מנהטן של נתניהו" ב-12 בספטמבר 2023, כאשר כל שופטי בית המשפט העליון בירושלים ישבו לדון בסעיף ביטול עילת הסבירות, המצוי בבסיסו של הפרויקט הישראלי.
אם בג"ץ יותיר את החוק על כנו, יזכה הפרויקט בדחיפה אדירה קדימה. מאידך, החלטה לדחות את החוק עלולה להביא לפיצוץ עם פיזור של נשורת שעלולה להסתבר כרעילה. האפשרות היחידה למנוע זאת היא שנתניהו, כמי שהאחריות העליונה מוטלת על כתפיו, יתעשת ויעכל את חומרת המצב, ויורה להקפיא את הפרויקט בשפה שאיננה משתמעת לשתי פנים.
מכאן נובעת החשיבות המיוחדת של "ניסוי טריניטי" ב"פרויקט מנהטן של נתניהו", ב-12 בספטמבר 2023, כשכל שופטי ביהמ"ש העליון ישבו לדון בסעיף ביטול עילת הסבירות, המצוי בבסיס הפרויקט הישראלי
האם זה ייתכן? בניגוד לרוברט אופנהיימר שהביע חרטה עמוקה נוכח תוצאות מעשי ידיו, אין סיכוי לחרטה דומה מצדו של נתניהו. היהפוך נמר חברבורותיו? מעולם הוא לא הודה בטעויותיו ושגיאותיו.
דוגמה טרגית מאד הוא אסון הר מירון בל"ג בעומר 2021, כאשר דמם של 45 הנספים ו-102 הפצועים באסון האזרחי החמור ביותר בתולדות המדינה, לא היה בהם די להניע אותו ושותפיו החרדים – שכל או מרבית הנספים נמנו על צאן מרעיתם – להקים ועדת חקירה ממלכתית.
ועדת חקירה כזו הוקמה בהחלטת ממשלת השינוי. נתניהו, שהוזהר על ידי הוועדה לגבי חלקו כראש הממשלה באסון, התנער מכל אחריות.
כיוון שגם הפעם אין לצפות כי הוא ימצה את האחריות שלו כדי להעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרס האישי, ממדי פיזורה של הנשורת הם שיקבעו כיצד תיראה מדינת ישראל לאחר הפיצוץ.
צפי פני עתיד
ללא קשר מה יהיה עתידו של "פרויקט מנהטן של נתניהו", ובשולי הדיון עד כה וצפי פני העתיד, אני מבקש להוסיף הערה אישית: לו הדבר היה בידי הייתי מייעץ לפרקליטות לקצר עד כמה שניתן את רשימת עדי התביעה שנותרו במשפט האלפים, כדי לקדם את השלב בו נתניהו יזומן לדוכן העדים כנאשם הראשי.
הרגע בו נתניהו ייאלץ להשיב בפירוט על סעיפי האישום נגדם יצא חוצץ במסדרון בית המשפט, בעוד העולם עוקב בדריכות, השתאות וצימאון לשמוע את מוצא פיו, יהיה לא רק רגע מכונן מבחינתו אלא רגע של חשבון נפש עמוק.
כיוון שגם הפעם אין לצפות כי הוא ימצה את האחריות שלו כדי להעדיף את האינטרס הלאומי על פני האינטרס האישי, ממדי פיזורה של הנשורת הם שיקבעו כיצד תיראה מדינת ישראל לאחר הפיצוץ
לא עוד מסיבות עיתונאים נטולות שאלות, הצהרות כתובות בפריים טיים בטלוויזיה או ראיונות מתוזמנים עם תקשורת זרה, אלא הכרח להשיב על פרטי פרטים של התנהלותו והתנהגותו לאורך השנים. דברים שעד היום התייחס אליהם בתעלולי מלים ושוויון נפש.
לאור תכונותיו שצוינו לעיל, האפשרות שביבי ירצה להימנע מהמופע הזה היא במתחם הסבירות. בנקודת זמן כזו יבשיל הסיכוי לסכם עמו על עסקת טיעון שתכליתה להביא לפרישתו מהחיים הפוליטיים בכפוף לפתרון סוגיית הקלון. אם וכאשר זה יתרחש, אפשר יהיה לקדם את הפרויקט באווירה שיתופית ורגועה המתחייבת מיעדיו.
בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו