אם עמדתו של שר המשפטים יריב לוין תכתיב את עמדת הליכוד והקואליציה תשיב בשלילה להצעת מתווה הפשרה שמגבש נשיא המדינה יצחק הרצוג בעניין חקיקת ההפיכה המשטרית, לוין יעשה טובה גדולה מאוד לאנשי המחאה נגד ההפיכה המשטרית ולציבור הגדול המתנגד לחקיקה הדורסנית.
ניתוח ההסדרים המשפטיים המונחים על השולחן במסגרת מה שידוע כעת לגבי המו"מ לפשרה, מוליך למסקנה כי עדיף שלא לאמץ פשרה כזו. אף שהיא עשויה להיתפס במבט ראשון ככזו הכוללת הישגים גדולים למתנגדי ההפיכה, חסרונותיה מצדיקים את דחייתה.
הדיווחים על פשרה המתבשלת פעם נוספת במטבחו של הרצוג, פרצו שלשום (שני) בעת שראש הממשלה בנימין נתניהו פיזר חיוכים לכל עבר בדרכו חזרה מביקור מדיני בקפריסין. אלה פרטי המתווה המתגבש, בהתאם לפרסומים:
- סעיף הסבירות בחוק יסוד השפיטה ירוכך;
- לא ישתנה הרכב הוועדה לבחירת שופטים;
- יידרש רוב של 7 מ-9 לכל המינויים השיפוטיים, לרבות נשיא ביהמ"ש העליון;
- הקפאת החקיקה הנוגעת להפיכה המשטרית למשך 18 חודשים תעוגן בחוק יסוד.
אנשי המחאה פרסמו מייד הודעה כי הם מתנגדים לפשרה. "המתווה שפורסם לא מתייחס לבעיה המהותית שלשמה יצאנו לרחובות: מתקפה ישירה וחזיתית נגד הדמוקרטיה הישראלית וניסיון להפוך אותה לדיקטטורה משיחית ומסוכנת", הודיע כוח קפלן. "לא נחזור לשרת תמורת דמוקרטיה 'קפואה' לשנה. דמוקרטיה היא לא ארוחה קפואה שמחממים במיקרו".
ואולם את פרטיו של מתווה הפשרה יש לבחון גם באופן ענייני, במנותק מהמוטיבציות הפוליטיות המורכבות המשחקות כעת תפקיד – למשל רצונם של אנשי המחאה להקשיח את עמדתם של נציגי האופוזיציה, השותפים בהידברות בחסות הנשיא.
השאלה המרכזית בעניין זה היא מה טיבו של הסעיף המרוכך בעניין עילת הסבירות. המידע שפורסם עד כה בנוגע למתווה הפשרה אינו מספק תשובה בעניין זה. לכאורה, קיימות אפשרויות רבות לנתיב פשרה בין ביטול סעיף הסבירות, כפי שנשקל במסגרת העתירות לבג"ץ, לבין הנוסח הקיצוני והגורף שאותו חוקקה הכנסת.
מאחר שמהותה של הפשרה הנדונה לא ידועה כעת, אפשר להניח שהיא תהיה קרובה ברוחה להסדר בעניין עילת הסבירות שגובש במסגרת תוכניתו של הרצוג, שפורסמה במרץ 2023. לפי התוכנית ההיא, אכן תצומצם עילת הסבירות ביחס להחלטות הדרג הפוליטי, אך לא העילה תבוטל לחלוטין – ובנוסף יש הבדל בין החלטות מליאת הממשלה לבין החלטות של שרים מסוימים.
באותו מתווה נקבע כי "החלטות הממשלה במליאתה, בענייני מדיניות ומינויים לשרים, לא ייפסלו מחמת אי סבירות בלבד". בנוסף, "החלטות של שרים בענייני מדיניות לא ייפסלו מחמת אי סבירות בלבד אלא אם יש בהן משום שרירותיות או שהן מופרכות".
סעיף הסבירות, כפי שנחקק בחוק יסוד השפיטה בחודש יולי, מחסן את הממשלה והשרים מפני כל ביקורת שיפוטית לפי עילת הסבירות, בין אם ההחלטות מופרכות או שרירותיות ובין אם לא; ובנוסף – גם מפני ביקורת שיפוטית לגבי כל מינוי שהוא במערכת הציבורית, ולא רק ביחס למינויי שרים.
פשרה בעניין הסבירות ברוח תוכניתו של הרצוג היא פשרה רעה. היא כוללת בתוכה צמצום עילת הסבירות, שיהפוך כל החלטה שלטונית לכזו התלויה בחסדיו של כל יועץ משפטי (או בלחצים שיופעלו עליו, במפורש או בהיחבא) שיצטרך להחליט אם מדובר בהחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני "סתם", או כזו שהיא גם שרירותית או מופרכת.
ואחרי הייעוץ המשפטי, יצטרך בג"ץ לשרטט מדרג של אי סבירות קיצונית, מה אפור כהה ומה שחור משחור. התוצאה תהיה דומה באופן מבהיל לתרחיש האפוקליפטי ששרטטה היועצת המשפטית לממשלה בתשובתה לעתירות בעניין עילת הסבירות, שהוגשה לבית המשפט השבוע.
גם הסעיף המחיל דרישת רוב מיוחד בוועדה לבחירת שופטים לכל החלטה שהיא בנוגע למינויים שיפוטיים – בין אם מדובר על שופטי שלום או תעבורה, ובין אם מדובר על מינוי נשיא בית המשפט העליון – טומן בחובו סכנה גדולה.
זהו סעיף מתעתע: בימים כתיקונם אפשר היה לשקול אותו, כמעין תמריץ עבור הסקטורים השונים בוועדה לבחירת שופטים להגיע להסכמות ביניהם, במעין "תן וקח" חיובי, שאין בו את ההיבטים השליליים של דילים הנכרתים בחדרי חדרים.
אך הימים הללו אינם ימים כתיקונם, והמוטיבציה הפוליטית העומדת מאחורי דרישת הרוב המיוחד היא שקופה ביותר. לקואליציה יש שלושה נציגים בוועדה לבחירת שופטים, גם בהרכבה הנוכחי. פירוש הדבר הוא שכמו לשופטים, גם לקואליציה יש אפשרות להטיל וטו, במצב שבו נדרש רוב מיוחד של שבעה.
אך בעוד שלשם מינוי שופטי עליון יש היגיון בכלל הזה, מאחר שניתן לצרף שני מינויים או יותר באותה נקודת זמן ולהגיע למעין הסכמות על המועמדים השונים שימונו במקביל – ביחס לנשיא בית המשפט העליון ההיגיון הזה אינו חל. זהו משחק סכום אפס, שכן במועד שבו פורש נשיא העליון, מתפנה רק כיסא אחד.
הפקרת הליך מינוי נשיא העליון למשחק כיפופי הידיים הכוחני בוועדה לבחירת שופטים לא רק מאיינת את כלל הסניוריטי, אלא מעניקה לשלטון כוח להטיל וטו על כל מועמד ראוי מקרב שופטי העליון, עד שלא תיוותר ברירה אלא למנות מועמד בלתי ראוי.
הפקרת הליך מינוי נשיא העליון לא רק מאיינת את כלל הסניוריטי, אלא מעניקה לשלטון כוח להטיל וטו על כל מועמד ראוי מקרב שופטי העליון, עד שלא תיוותר ברירה אלא למנות מועמד בלתי ראוי
בהינתן שני החסרונות הבולטים הללו של מתווה הפשרה, אין צורך להתבשם מהעובדה שהרכב הוועדה לבחירת שופטים לא ישתנה, ושמאמצי החקיקה של ההפיכה המשטרית יוקפאו למשך שנה וחצי.
אלה הם הישגים מפוקפקים למדי, שאינם משתווים בעוצמתם לנזקים שייגרמו נוכח ההסכמה לפשרה בעניין עילת הסבירות, ובעניין הרוב הדרוש בוועדה לשם מינוי נשיא בית המשפט העליון.
אם אנשי המחאה לא יצליחו לשכנע את האופוזיציה שמן הראוי לנטוש את הרעיונות הללו במסגרת ההידברות אצל הנשיא, אולי התנגדותו של שר המשפטים תוריד את הפשרה הזו מן השולחן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם