מול אקלים הולך ומקצין, אורח חיים בזבזני ודורסני אסונות הטבע שהולכים ומתממשים לנגד עינינו – הגיעה העת להכיר במותה של קלישאת "המבוגר האחראי".

אנחנו המבוגרים התנהלנו וממשיכים להתנהל באופן חסר אחריות לחלוטין, מכלים את משאבי הטבע והורסים את כדור הארץ –  כשאת המחיר המלא ישלמו הילדים שלנו וילדיהם. הילדים שיגדלו לתוך עולם שאינו מאפשר חיים ראויים ויחוו את הקטסטרופות המתדפקות על הדלתות כבר בשנים הקרובות.

אנחנו המבוגרים מתנהלים בחוסר אחריות גמור, מכלים את משאבי הטבע והורסים את כדור הארץ. את המחיר ישלמו ילדינו וילדיהם, שיגדלו לתוך עולם שאינו מאפשר חיים ראויים ויחוו את הקטסטרופות המתדפקות

יש קונצנזוס מדעי חד משמעי בשנים האחרונות על תרומת האדם לשינוי האקלים והשלכות ההתחממות, זה כמעט בלתי נתפש עד כמה לא היינו אחראים. עד כמה אנחנו עדיין מסרבים לקחת אחריות, וזאת כשהנתונים מראים בבירור שקצב ההתחממות מואץ ושהשינויים הרסניים עוד יותר ממה שהערכנו. העולם מתחמם וההפקרות חוגגת.

אבל בתוך העשן הקודר האופף אותנו, יש נקודת אור משמעותית שנותנת תקווה אמיתית – את האדישות וחוסר המסוגלות של העולם הבוגר מאתגרים ילדים ובני נוער מרחבי העולם.

את הוואקום של המבוגר האחראי תפסה נערה עם שתי צמות.

גרטה טונברג, בת ה- 16 משוודיה פרצה לחיינו כהוריקן והיא סוחפת אחריה בסערה את העולם. היא מסרבת לקבל את האדישות של מנהיגי העולם, ודורשת לא רק מילים אלא התגייסות אמיתית מלאה ומיידית לכלכלה מעוטת פחמן שתאפשר למתן את שינוי האקלים ולהשאיר אחרינו כדור ארץ שניתן לחיות בו.

באוגוסט 2018 יזמה הפגנה נגד יחס העולם המערבי למשבר האקלים ליד בניין הפרלמנט השוודי, בנובמבר 2018 נשאה דברים בוועידת TED בסטוקהולם, בדצמבר נאמה בפסגת האו"ם בנושא שינויי האקלים, ובינואר 2019 הוזמנה לשוחח עם משתתפי הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס.

אבל בתוך העשן הקודר האופף אותנו, יש נקודת אור משמעותית – את האדישות וחוסר המסוגלות של העולם הבוגר מאתגרים ילדים ובני נוער מרחבי העולם. את הוואקום של המבוגר האחראי תפסה נערה עם שתי צמות

עכשיו היא מעוררת מהומה בעצרת האו"ם בניו יורק (אליה הגיעה בספינה קטנה, כי היא מסרבת לטוס כדי לא לתרום לזיהום האוויר שנגרם על ידי המטוסים).

גרטה לא לבד. מיליוני בני נוער מרחבי העולם הצטרפו אליה בדרישה מממשלות העולם להפסיק את ההתנהלות השערורייתית ולהתחיל לקחת אחריות על האקלים ועל העתיד של ילדינו.

ברחבי העולם מוגשות תביעות של בני נוער נגד ממשלותיהם בשל מחדליהן האקלימיים. גם בישראל יותר ויותר בני נוער קמים ודורשים שינוי, במסגרת תנועת Strike for Future Israel שהוקמה בהשראתה, ובהתארגנויות נוספות.

המאבק הנחוש של הצעירים במערכות המדינתיות, הבינלאומיות, הכלכליות המסואבות מעורר השראה ותקווה. אולי הנוער כן יצליח לתקן את שקלקלנו. אבל ההתגייסות הזו לא פוטרת אותנו מאחריות – ההפך הוא הנכון.

אל מול זעקת בני ובנות הנוער, אנחנו חייבים להתייצב עם תשובות מספקות. אנחנו חייבים להשפיע מבפנים ומבחוץ על אותן המערכות ולדרוש שינוי – ברחוב, בכנסת, מול משרדי ממשלה, בבית המשפט ובקלפי. משבר האקלים הוא שעת חירום עולמית, והאיומים על ישראל גדולים במיוחד.

גרטה לא לבד. מיליוני בני נוער מרחבי העולם הצטרפו אליה. ברחבי העולם מוגשות תביעות של בני נוער נגד ממשלותיהם בשל מחדליהן האקלימיים. גם בישראל יותר ויותר בני נוער קמים ודורשים שינוי

סכנת המידבור, התדלדלות ופגיעה באיכות מקורות המים, קריסת מערכת הבריאות, היעלמות גידולים חקלאיים, מזיקים ומחלות חדשים, שיטפונות, שריפות, וגם סכנה ביטחונית אסטרטגית בשל החרפת חוסר היציבות באזור ורבבות פליטי אקלים עתידיים. מול סכנות אלו מדינת ישראל מתנהלת כמעט באדישות, עם יעדים ותכניות פעולה תבוסתניים, שאף בהם איננו עומדים.

עלינו לדרוש מראש הממשלה הבא, מהממשלה הבאה, לאמץ באופן מידי יעדי הפחתה שאפתניים, תכניות פעולה מידיות ותכניות היערכות למזעור נזקי האקלים שאנו כבר חווים.

אחרת, איך נוכל להסתכל לילדינו בעיניים?

עו"ד תמי גנות רוזנשטריך מנהלת מדיניות ואסטרטגיה באדם טבע ודין גרה בגבעת אולגה עם בן זוגה, שתי בנות ושתי כלבות. חובבת סדרות פשע בריטיות ואוהדת הפועל תל אביב

עולם הרפואה הצליח לשנות את אופי מחלת האיידס, שנתפסה כגזר דין מוות, לכזו שניתן לנהל כמו כל מחלה כרונית אחרת. לא פחות משמעותי הוא השינוי התודעתי – הפחדים, הסטיגמות והבידוד החברתי פינו את מקומם למודעות, אמפתיה ויכולת לקבל את המחלה כחלק מהחיים המודרניים.

*  *  *

בימים אלו שבהם אנו מציינים את יום האיידס העולמי, שחל החודש, אני זוכרת היטב את תחושות הפחד המצמית שנגיף האיידס עורר במהלך שנות ה-80. כמחלה שנחשבה לבעלת יחסי הציבור הגרועים בעולם – אנשים חששו מהדבקה, השמועות והמיתוסים חגגו והסטיגמות כלפי אוכלוסיות ספציפיות עבדו שעות נוספות.

דר' מרינה צדקין תמיר היא פרמקולוגית קלינית ומומחית לזיהומים בחוג לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן.

לאחרונה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את "דוח המדדים הלאומיים להזדקנות מיטבית, המתמקד באוכלוסיית בני ה-65 ומעלה בישראל". הדוח מופק ומפורסם אחת לשנתיים, וזאת בהמשך להחלטת ממשלת ישראל 127 מיולי 2021: "מפת מדדים לאומיים להזדקנות מיטבית". משרדי הממשלה אמורים לאמץ את המפה שגובשה.

החלטת הממשלה הזו נובעת מההכרה של מדינת ישראל באתגר העומד מולה של הזדקנות האוכלוסייה והמשמעויות שלה על כלכלת ישראל, מערכת הבריאות, חוסן האוכלוסייה ועוד. זהו פרסומו השני של הדוח והוא מתייחס לשנת 2022.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגו"ניט וקרן אלי ודליה הורוביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים, מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.

"גדולה אמת שאפילו מתוך השקר אמת ניכרת" (ש"י עגנון)

בחודש העשירי לשנת 2023, בשנת 76 לקיומה של מדינת ישראל, ארע בה דבר נורא. בבוקר שבת חג שמחת תורה, פרצו גדודי אויב את גדר גבולה של המדינה, דהרו אל יישוביה, ובמשך כל אותו היום הרגו, רצחו וטבחו בתושבי ישראל – נשים ילדים גברים וטף: בתים על יושביהם הועלו באש, משפחות שלמות- הורים וילדיהם נטבחו למוות. למעלה מ-1,200 איש נספו במהלכו של יום נורא זה, למעלה מ-240 אנשים, ובהם חיילות וחיילים, נערות ונערים, נשים, גברים, ילדים, פעוט ותינוק נחטפו אל מעבר לגבול. שבועיים לאחר מאורע הדמים יצאה מדינת ישראל למלחמה בשטח האויב. בחלוף שנה מהמאורע, מעל מאה איש נותרו עדיין חטופים בידי האויב.

איריס שמואלי היא משפטנית ועורכת דין ישראלית, העוסקת בנושאים כלכליים, חוקתיים ומנהליים. היא שירתה משך שנים כפרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), והועסקה כתובעת בעבירות צווארון לבן. היא מכהנת כיום כחברת הועד המנהל של התנועה לאיכות השלטון, ומתנדבת במערך עוטף עצורים לעצורי המחאה. המציאות החברתית והפוליטית ושינוי האווירה ברחוב הישראלי בשנים האחרונות, הוציאו אותה ואת כתיבתה אל הרחוב.