הרמטכ"ל, רא"ל דוד אלעזר: "אנחנו זימנו היום את הפורום להגיד 'גמר חתימה טובה' ובהזדמנות זו שאתם פה, יש לנו כמה אינפורמציות. אנו נתחיל בסקירת מודיעין".

ראש אמ"ן, אלוף אלי זעירא: "אני אמסור כמה דברים שהם די חזרה על האינפורמציה ש(עלתה) בדיון מטכ"ל האחרון. סוריה, כזכור, נכנסה למערך חירום בחמישה בספטמבר ותרגלה ותכננה את כיבוש רמת הגולן לפי תוכנית אב מסוימת שנמצאת בידינו, ונראה לנו שזו התוכנית הבסיסית לכיבוש רמת הגולן.

"הדבר הנוסף שקרה בסוריה הוא קידום קרוב לשתי טייסות של סוחוי בקרבת דמשק, בעוד שעד עכשיו המטוסים האלה היו מוצבים בטי-4, שזה רחוק מדי בשבילה לתקוף בעומק מדינת ישראל. במצרים, כזכור, התחיל תרגיל, והתרגיל הזה משולב היום בכוננות…

"בנוסף לכך, תוגבר אזור התעלה בכ-300 תותחים והגיע לבערך 1,100 תותחים. עלה מכ-800 לאלף בערך. טנקים די רבים קודמו אל החזית, אל קו המים, ומוצבים בעמדות ירי לאורך התעלה. במקביל אנחנו מוצאים אצל הסורים ואצל המצרים עצבנות לא מבוטלת וחששות רציניים מהתקפה ישראלית על סוריה ועל מצרים. מה שהזין את החששות האלו הייתה סדרה של פעולות צה"ליות שלא היה להן שום קשר עם כוונות התקפיות, אבל כך הן פורשו על ידי הערבים והרוסים.

"ראשית, בסיני קוים תרגיל צנחנים גדול, וכתוצאה מכך המצרים הגיעו למסקנה שקודמו כוחות לסיני, ושסד"כ המטוסים המוצב בסיני גדל בעשרים מטוס. בנוסף לכך, בסוריה היה הקרב האווירי המפורסם ב-13 בספטמבר שפורש על ידי הסורים כתרגיל, כמארב, כדבר מתוכנן מראש, וכחלק מסדרת התגרויות ישראליות שייגמר בהתקפה בחזית הסורית. גם הגיוסים שהיו וגם התגבורים שהיו בחזית הסורית וגם גיחות הצילום הלא מעטות במצרים ובסוריה, הזינו את ההרגשה שאכן ישראל הולכת לתקוף.

"כך שקיים היום, בצד הכוננות, בצד מערכי החירום, חשש רציני מפני תקיפה צה"לית כל יום. העיתונות המצרית, העיתונות הסורית והעיתונות והרדיו הסוריים מזינים את הכוונות האלו ואת מצב הרוח הזה.

"בנוסף לכך קרו שני דברים בהחלט משמעותיים הלילה והבוקר. הדבר הראשון הוא שהרוסים שלחו 11 מטוסי תובלת אנשים למצרים ולסוריה. שישה מטוסים למצרים וחמישה לסוריה. לא ברור לנו באיזה מגמה. ייתכן שהמגמה היא להוציא פרסונל רוסי מתוך אותן המדינות. ואם כן – השאלה היא מדוע. ואין לנו פירוש ברור מדוע. ייתכן חשש רוסי שאנו עומדים לתקוף. ייתכן חשש רוסי שהם עומדים לתקוף. וייתכן שהסיבה אחרת והיא פנימית ביחסים בין ברית המועצות למצרים וסוריה".

"כל הדברים שמניתי לא משנים את ההערכה הבסיסית של אמ"ן שהסבירות למלחמה ביוזמת מצרים וסוריה היא עדיין מאוד נמוכה. וסביר שכל מה שקורה היום – להוציא את העניין הרוסי שעוד אין לנו הסבר ברור עליו – נובע מחששות סוריים ומחששות מצריים מפני תקיפה שלנו.

"בסבירות נמוכה קיימת אפשרות של תקיפה סורית-מצרית מתואמת. ואני אומר שזה בסבירות נמוכה, ואפילו נמוכה מנמוכה. כאשר המטרה הסורית יכולה להיות איזשהו מחטף ברמת הגולן, ואם זה ילך, גם ריצה יותר עמוקה. ולגבי מצרים – או פתיחה באש או איזושהי פשיטה בהליקופטרים או בחצייה. בסבירות הכי נמוכה תרגיל גדול של חצייה במגמה לכבוש את שני עברי התעלה ולנסות לנוע אל המְצָרִים.

"אני רוצה לחזור בסיכום ולומר, שהמצב הוא מצב עצבני אצל המצרים ואצל הסורים, והם מפלפלים את עצמם שאנו עומדים לתקוף. והתרגיל הרוסי של הלילה ושל הבוקר, הוא תרגיל שאין לנו הסבר סביר מה קורה שם ולמה. אני מקווה שתוך השעות היותר קרובות נדע. הצרה היא שלכל מצב כזה יש איזו דינמיקה פנימית שאתה פוחד ואתה מתגבר, והצד ממול חושש ומתגבר, והעסק הזה יכול לגלוש ולצאת משליטה של הערבים על עצמם.

"בסיכומו של דבר, אני לא חושב שאנחנו הולכים למלחמה, אבל המצב היום הוא עם יותר סימני שאלה מאשר היה – אני יודע – לפני 24 שעות".

הרמטכ"ל אלעזר: "אני ביסודו מקבל את הערכת אמ"ן ורואה את המלחמה כפחות סבירה כרגע. כלומר – אני רואה את הסכנה שתפרוץ היום או מחר מלחמה כפחות סבירה מאשר לא תפרוץ. וישנה אפשרות שההיערכות הזאת היא הגנתית, שהיא נובעת מהחששות, משורה של סימנים. אנו בכל זאת טסים, וטסנו טיסות צילום, ותגברנו את הקווים, ויש להם פה ושם אינדיקציות, ועל ידי ניתוח מודיעין גרוע יכול להיות שהם הגיעו לתמונה הרבה יותר חמורה.

"יכול להיות שיש להם סיבות פנימיות טובות למה להיכנס להיערכות כזאת, ויכול להיות שגם סיבות פוליטיות קיצוניות. העובדה שכרגע מתקיימת העצרת (באו"ם) והם צריכים להבליט שהמזרח התיכון הוא חבית של חומר נפץ ובזה כל העולם צריך להתעסק.

"יחד עם זאת, כפי שאנחנו יודעים, המערך ההגנתי הזה הוא בהחלט גם מערך התקפי. ולמערך הזה גם תיאורטית וגם מעשית ישנן כל האפשרויות לעבור למתקפה.

"שני דברים אני חייב לקחת בחשבון – האחד, שאם הם ירצו, הם מסוגלים לתקוף תוך זמן קצר ביותר. והשני – שאין לנו הוכחה פוזיטיבית שהם לא מוכנים לתקוף. כלומר, אין לנו אף ידיעה מודיעינית אחת שלפיה אני יכול לומר: יש לנו מקור יוצא מהכלל שבא ואמר לנו שהם לא הולכים לתקוף, אלא כל מיני דברים אחרים.

"ולכן שני הדברים האלה, חוסר הוכחה פוזיטיבית והיכולת שלהם לעבור למתקפה, צריכים להיות בסיס להערכת מצב ולפעולות שאנו עושים. אי לזאת אנחנו נכריז על כוננות דרגה ג' בצה"ל. הכרזנו כבר, כלומר. לחג הזה, וייתכן שגם אחרי החג, נהיה בכוננות מוחלטת… הכוננות הזו חייבת לחול גם על כל יחידות המילואים, כלומר – כל הסגלים של יחידות המילואים, היה ונרצה לגייס, שנהיה מסוגלים לגייס.

"למרות שאין לנו התראה קונקרטית על התקיפה, אני מעריך שאם אמנם יש להם כוונה לתקוף בו-זמנית מסוריה וממצרים, אנחנו עוד נקבל את ההתראה. בכל זאת, יש לנו כך וכך מקורות, שגם אם הם לא נתנו לנו התראה פוזיטיבית, יכול להיות שהם יתנו.

"יכול להיות שהם יתנו לנו אותה עוד היום ויגידו: שעת השין היא בעוד 24 שעות. יכול להיות שהם יתנו אותה ויגידו: שעת השין בעוד 12 שעות. אבל אני עדיין מעריך, שלמרות העובדה שאין לנו התראה, ההתראה הזאת עוד יכולה להיות. באם תהיה לנו התראה פוזיטיבית, כמובן שאנו נגייס מילואים ונעשה את כל ההכנות הנוספות.

"אם יקרה המצב הכי גרוע שאפשר, כלומר שתיפתח התקפה בלי אף מילה נוספת, אז אנו נצטרך לבלום באמצעות הכוחות הסדירים. זאת אומרת, באמצעות חיל האוויר וכל הכוחות שיש לנו בקווים. לצורך זה אנו לא רק מכריזים מצב ג', אלא גם מתגברים את הקווים על ידי כוח סדיר שישנו בארץ.

"במקרה הקטסטרופה הזאת, אנו נצטרך לגייס גיוס מיידי. מבחינה זאת יש לנו מגבלה מסוימת, שביום כיפור אין רדיו. עוד נבדוק את הדבר הזה ונבדוק האם אפשר לעשות איזשהם סידורים. אני עוד לא יודע בדיוק. עוד לא מספיק בדקנו. כמו למשל: באמצעות הדואר לטלפן לכל הטלפונים בארץ ולהגיד: תפתח את גלי צה"ל ותגיד לכל השכנים להאזין לגלי צה"ל. ולהחזיק את גלי צה"ל בכוננות שאם נעשה דבר כזה, גלי צה"ל ישדר כל הזמן אותות קריאה. זה רעיון שעוד לא נבדק פה אצלנו. ואם אנחנו נסגור על איזה סידור כזה, אז תקבלו הודעה שיש סידור.

"והיה אם נפתחה אש או הייתה לנו התראה קצרה מדי, כמו למשל היום בארבע אחר הצהריים אנחנו יודעים ששעת השין היא שמונה בערב, במקרים כאלה נצטרך לעשות גיוס חפוז מאוד.

"אני חוזר לראשית דברי: אני, כהערכה, אינני חושב שהם עומדים לפתוח במלחמה, כי אני מעריך שהם מקבלים אינדיקציות יותר טובות. אני לא חושב שזה שעת השין להערב או למחר. ואם אמנם יש להם כוונה כזאת ויש להם שעת שין, אני מקווה שנקבל התראה.

"אנו לא עוסקים פה בפרשנות צבאית. אילו הייתי פרשן הייתי שם פה נקודה ואומר: אני מעריך שזה לא הולך לקרות. היות ואנו לא עוסקים בפרשנות אלא אנו אחראים למצב, אנו חייבים לנקוט באמצעי הביטחון הדרושים, ואמנם אנו נוקטים.

"אם יש שאלות או השגות או הערות או הצעות למצב הזה, אני מוכן לשמוע, לפי הסדר".

מפקד חיל האוויר, אלוף בני פלד: "רק דבר אחד. כבר עכשיו מתקרבת פעולת הטסה די מאסיבית של כוחות ממקום למקום. זה לא נהוג שבערב יום כיפור טסים מטוסים. אני אומר שצריך לעשות את זה, השאלה היא באיזו מידה אנו מעוניינים שהדבר הזה לא יוודע. כי אז אני צריך לעשות סידורים מיוחדים. אני צריך לדעת מה הלאה.

"ודבר שני – עניין גלי צה"ל. אני חוזר על ההצעה שנתתי אותה קודם, גלי צה"ל תפתח על השעה לחמש דקות, בלי לשדר כלום, כדי שלפחות אנו בחיל האוויר נוכל להודיע לאנשים ששחררנו, לחזור חזרה לבסיס. שהם יחזיקו את גלי צה"ל (פתוח, בשקט, לאורך כל יום כיפור) במקרה שתהיה הודעה".

הרמטכ"ל אלעזר: "נבדוק את זה. אני נוטה לעשות אחרת. אני נוטה לא לפתוח את גלי צה"ל אלא להחזיק אותו בכוננות לשידור… אבל אנחנו נגבש את זה. אני צריך נתונים טכניים".

הרמטכ"ל אלעזר: "ואם אין מנות קרב אז צמים. סוף סוף זה יום כיפור. צמים".

הרמטכ"ל אלעזר: "חתימה טובה לכולכם. אנו נהיה מוכנים לכל מצב. אין לנו כידוע עניין במלחמה, ואני מאוד לא הייתי רוצה שהיא תקרה לנו בהפתעה מוחלטת. בהפתעה מוחלטת היא לא תהיה. גם אם היא תקרה היום, אפשר לקרוא לזה הפתעה כמעט מוחלטת. לא משום שאני חושש מהתוצאות הסופיות. אבל זו כניסה (למלחמה) לא כמו שאנו אוהבים. אבל אם תהיה לנו התראה ונדע שזה אמנם הולך לקרות כעבור 24 שעות ונספיק קצת להתארגן, אז אני בטוח שנעשה אותה טוב מאוד".

שר הביטחון דיין: "בתקופה האחרונה היו הרבה ידיעות והרבה סימנים בשטח על תגבור בשתי חזיתות: החזית המצרית והחזית הסורית. התגבור היה בפועל והידיעות היו אינפורמציה כאילו הם מתכוננים לחדש את המלחמה – בשתי החזיתות, רק בחזית הסורית, וכן הלאה.

"בלילה האחרון, או ב-24 השעות האחרונות, באו בעניין זה ידיעות נוספות, ששינו במידת מה את הערכה השלילית שלנו לידיעות אלה. לא הייתי אומר חיובית. אבל מספיק כדי לזמן אתכם הנה. אני מבקש מהרמטכ"ל ומראש אמ"ן להציג את הדברים בפניכם".

ראש אמ"ן זעירא: "בחמישה בספטמבר הסורים נכנסו בצורה הדרגתית למערך חירום והיום הם במערך חירום מלא מול הגבול הישראלי, כאשר הם בודקים ומתרגלים תוכנית מסוימת, שהיא כנראה תוכנית העבודה שלהם לכיבוש רמת הגולן.

"תוכנית זו מדברת על כיבוש רמת הגולן בעזרת כל הצבא הסורי תוך זמן קצר, יומיים-שלושה, הגעה עד הירדן וגם מעבר לירדן. במקביל, עם תרגול תוכנית זו והכנסת כל צבא סוריה למערך חירום, הם קידמו לכיוון החזית שתי טייסות של מטוסי סוחוי, שהיו עד עתה מוצבות באזור טי-4, שהינו אזור מרוחק מהחזית.

"באותו זמן הביעו הסורים חששות רציניים מפני תקיפה ישראלית. ומערך זה, שאנו קוראים לו מערך חירום, הוא הגנתי ולפי הדוקטרינה הסובייטית, משמש מוצא למלחמת הגנה וגם התקפה. אם אנתח את המערך, הוא המתאים ביותר מבחינת הדוקטרינה הסובייטית שהיא הסורית, להגנה ולהתקפה. הסורים נכנסים למערך זה, תרגלו את ההתקפה וחוששים מאוד מהתקפה שלנו.

"הדבר המשמעותי שעשו בנוסף לכך, הוא קידום שתי טייסות של מטוסי קרב הפצצה מסוג סוחוי 7, מבסיס טי-4, שהוא שדה רחוק, לשני שדות קרובים לחזית".

שר הסעד מיכאל חזני: "כמה מטוסים בטייסת?"

ראש אמ"ן זעירא: "בטייסת 14-16 מטוסים. בשבוע האחרון הם מקיימים תרגיל רב-ממדים של כל הזרועות – אוויר, ים ויבשה, והגנה אווירית. תרגיל זה הוא מטכ"לי וברמת הארמיות והדיוויזיות. תרגיל כזה התקיים בשנה שעברה בערך באותו הזמן, כך שמבחינת עיתוי וגודל, אין בו שום דבר יוצא דופן. אבל גם אצל המצרים אנו רואים סימנים רבים מאוד של כוננות למלחמה אמיתית, בעיקר הגנתית, תוך חשש רציני שננצל את התרגיל ונתקוף אותם.

"הלילה קרה דבר מוזר, כאשר בצורה מפתיעה שלחו הרוסים 11 מטוסי תובלה-אנשים למזרח התיכון… בנוסף לכך, כמעט כל כלי השיט הרוסים שהיו מוצבים באלכסנדריה עזבו את הנמל, דבר שלא קרה אלא פעם אחת, כאשר היה חשש שהמצרים יבצעו את מה שהם קראו לו 'מלחמת שנת ההכרעה'. זה היה בשנת 1971. אקט שמשמעותו – הסתייגות ברית המועצות ממתקפה מצרית".

השר בלי תיק ישראל גלילי: "הייתה אז הסתייגות?"

ראש אמ"ן זעירא: "כן. אחזור ואומר, שכל הידיעות שלנו אומרות שבריה"מ מנסה להשפיע גם על סוריה וגם על מצרים, לא לפתוח בהתקפה על ישראל. עם זאת – יש לנו ההערכה שכוח ההשפעה של בריה"מ על שתי המדינות האלו הוא א' – קטן. ו-ב' – הולך וקטן…

"עם זאת, אנו עדיין רואים בסבירות גבוהה שהכוננות הסורית והמצרית נובעת מחששם מפנינו".

הרמטכ"ל אלעזר: "ההערכה הבסיסית של אמ"ן שאיננו עומדים בפני מלחמה היא ההערכה היותר סבירה בעיניי… יחד עם זאת, אני חייב לציין שהמערך ההגנתי, על פי הדוקטרינה הסובייטית, הוא גם מערך התקפי ואפשר לעבור ממנו למתקפה. על כן – יש למערך הזה את כל התכונות כדי לתקוף.

"היות שאיני עוסק בפרשנות – חשוב בכל זאת לבחון אם יש לנו הוכחה שזה לא מערך התקפי. ואני חייב לומר, שאין לנו הוכחה מספקת שהם לא מתכוונים לתקוף. אין לנו אינדיקציה מספקת שהם אמנם רוצים לתקוף. אבל איני יכול לומר, על סמך ידיעות, שהם לא מתכוונים. אני חייב להודות שיש להם יכולת טכנית לתקוף בהיערכות זאת".

שר המסחר והתעשייה חיים בר-לב (שהיה רמטכ"ל לפני אלעזר, ובתקופתו הוקם "קו בר-לב" על גדות תעלת סואץ): "אמרת שהייתה ידיעה או יש ידיעות על כוונה באוקטובר לערוך מתקפה מצרית. ממתי הידיעה הזאת בידינו? האם בנוסף לתופעות בשטח והסימנים המעידים – ישנה ידיעה או ידיעות טריות על כוונה לצאת עכשיו למהלך כזה?"

ראש אמ"ן זעירא: "הידיעה על אוקטובר היא מלפני כמה חודשים. יש ידיעה על הזמן הקרוב, אבל לפי ההערכה – זה מקור לא מוסמך".

שר המשטרה שלמה הלל: "הידיעה הישנה ממקור מוסמך?"

ראש אמ"ן זעירא: "די מוסמך. אבל קשה להיות נביא בעולם הערבי, גם אצל מקורות מוסמכים".

השר גלילי: "שאלתי לשר הביטחון ולרמטכ"ל: האם אתם רואים עצמכם מוסמכים לתת את כל ההוראות הדרושות, או שנחוצה איזו החלטת ממשלה בנדון? יכולה להיות התפתחות מהירה, שהיא חורגת מהתנהגות אפשרית על פי השולחן ערוך".

ראש הממשלה מאיר: "אני רוצה לשאול, כי לא התנסיתי במצב כזה: מה הדין בממשלה או במדינה, אם צריך לגייס מילואים, באיזה דרגות, והאם נחוצה החלטת ממשלה בעניין זה?".

השר גלילי: "בדיוק על זה גם כן חלה שאלתי. איני יודע מה היה לפני שש שנים (במלחמת ששת הימים)".

שר הביטחון דיין: "ביררתי עם ראש הממשלה, היא תהיה ביום הכיפורים בתל אביב. ואם יקרה משהו ביום הכיפורים, לפני ישיבת הממשלה ביום ראשון, נסתפק באישור ראש הממשלה בכל דבר, אם לקרוא למילואים או לפתוח בהפצצות נגד. איני מתאר לי שניתן יהיה לכנס ישיבת ממשלה באותו קצב. אני יוצא, בכל אופן, מהנחה שזה יהיה בסדר וחוקי וכן הלאה…

"כמובן שבמגע שוטף עם ראש הממשלה, היא תדע על כל שלב, ואם היא תמצא לנכון, היא תכנס את הממשלה בלי שזה יעכב את הפעולה… אם אחשוב, מפה לשם, שצריך לתת אישור מיידי לעשות משהו – ואחר כך לקבל אישור ראש הממשלה, אעשה כך. אם ניתן לקבל אישור, נקבל קודם אישור.

"אנו נמצאים עכשיו במצב כזה, שהיות וזה לא התקפה שלנו ולא ביוזמה על ידינו, אין לנו על מה לקבל אישור עכשיו. ואם יפתחו באש או יזיזו 500 טנקים בגבול הסורי כדי לכבוש את רמת הגולן, אז לא יהיה ספק שייעשה כל מה שצריך לעשות כדי למנוע זאת ותובא תוכנית מפורטת בפני ראש הממשלה, שהולכים לעשות דברים אלה ואלה".

השר חזני: "יכולה להיות פעולה מוגבלת, כמו הפגזת ישובים ברמה או דבר דומה?"

שר התחבורה שמעון פרס: "זו כבר מלחמה".

שר הביטחון דיין: "אני מציע לא להיכנס כרגע לא רק לתכנונים אלא להתפלפלות על תכנונים. כי מה יהיה אם הם יעשו משהו – כאשר איננו יודעים מה הם יעשו – קשה לומר. יכולות להיות לכל מצב חמישים וריאציות… אני מניח שכמה חברי ממשלה שאפשר להתקשר איתם בטלפון ביום כיפור יהיו מוכנים לכך ואפשר יהיה לעשות זאת אם יהיה צורך בכך".

ראש הממשלה מאיר: "הלוואי ולא נצטרך לכך. גמר חתימה טובה לכולכם".

זמיר: "מה בעניין המלחמה?"

המלאך: "יש 99 אחוזים שמלחמה תתחיל מחר, בשבת".

זמיר: "מדוע מחר?"

המלאך: כי כך הוחלט. זהו יום חג אצלכם".

זמיר: "כיצד תתחיל המלחמה?"

המלאך: "היא תתחיל בו זמנית, משני הצדדים, המצרי והסורי".

זמיר: "מה הרעיון?"

המלאך: "הדבר תוכנן לפני כחצי שנה. כל הצבא היה בחזית מינוס שתי דיוויזיות. שתיהן הועברו לחזית בשבוע האחרון. סאדאת החליט ב-25 בספטמבר על תאריך המלחמה, אולם הוא לא אמר זאת לאיש. אחר כך ביקש להכין את מפקדתו בארמון אל טאהרה ומכך הרגשתי שהוא רציני.

"ב-29 בספטמבר הזמין סאדאת חברי המועצה לביטחון לאומי לפגישה סודית ומסר להם על החלטתו לפתוח בקרוב במלחמה. הוא לא אמר מה התאריך שקבע. חברי המועצה שהם כולם שכירים שלו הסכימו. איש לא התנגד. אולם כמה מהם העירו שהסובייטים חייבים לסייע במלחמה.

"לפני יומיים מסר סאדאת לסובייטים על כוונתו להפר בקרוב את הפסקת האש. גם להם לא מסר את התאריך. הוא סיפר להם כיוון שהם הרגישו שמשהו עומד להתרחש…"

זמיר: "האם מתכוונים לחצות את התעלה?

"המלאך: "כן".

זמיר: "האם יפתחו במלחמה באופן סימולטני, ממצרים ומסוריה?"

המלאך: "כן".

זמיר: "האם המלחמה תיפתח ביום או בלילה?"

המלאך: "לפנות ערב".

זמיר: "לכמה זמן מתוכננת המלחמה?"

המלאך: "הנשיא מתכנן מלחמה ארוכה".

זמיר: "מדוע אתה אומר שיש 99 אחוז סיכוי שהמלחמה תתחיל מחר ולא 100 אחוז?"

המלאך: "כי לפי הניסיון שלי עם הנשיא, הוא יכול לשנות את דעתו גם כשאצבעו על הכפתור. הוא טיפש מדי. הוא בטוח שיפתיע אתכם. אבל אני אישית לא בטוח בזה".

זמיר: "האם אתם בטוחים שהסורים ילכו איתכם?"

המלאך: "אישית אינני בטוח בזה. אולם הנשיא בטוח שאסד ילך איתנו, כי לדעתו זו ההזדמנות היחידה שלו למלחמה".

זמיר: "האם הירדנים ישתתפו?"

המלאך: "לא. רק המצרים והסורים".

זמיר: "אתם די חשופים. מה יקרה אם נכה בכם בעומק? בקהיר?"

המלאך: "אז הם יתקיפו את תל אביב במטוסים נושאי טילי אוויר-קרקע. המטוסים יבואו בגובה נמוך מצד הים. המטוסים יחזרו אחר כך לא למצריים אלא לבנגאזי. הכנתי את זה בביקורי האחרון בלוב".

זמיר: "לאיזו שעה תוכננה המלחמה?"

המלאך: "שבת. בערך בשעה 16:00".

זמיר: "האם המבצע כולו הוכן כהלכה?"

המלאך: "אני חושב שכן".

זמיר: "כפי שאמרת, המצרים מתכוננים להתחיל מחר לפנות ערב. האם אתה יכול עדיין להתקשר בטלפון עם אנשים ולדעת מה קורה?"

המלאך: "לא. הקווים מנותקים".

שר הביטחון דיין: "אני מבקש להעלות מספר דברים. על חלק מהם הרמטכ"ל וראש אמ"ן יפתחו. אציג את הבעיות מן הקל אל הכבד:

"א) קודם כל, ביחס לערביי השטחים, לא למנוע מהם לבוא לעבוד, להשאיר הכול כרגיל. לא לסגור הגשרים. המשך מדיניות ליברלית. ירצו לברוח – יברחו.

"ב) מציע לפנות היום את הילדים מרמת הגולן, מרש"ל (מרחב שלמה – הכינוי לחופי סיני, שהיו אז בשליטת ישראל) ואבו-רודס. סך הכל בגולן – 30 ילד. אם יש להם רעיונות אחרים, זה עניינם. לפנות ערב או אחר הצהריים, להציע להם להוציא את הילדים לטיול. להוריד אותם משם. נשים, תרצנה להישאר – תשארנה. או דבר לגבי אבו-רודס. אם יש משפחות ומטיילים, לא נתעסק איתם. בהחלט יכולה להיות התקפה על שארם או אבו-רודס".

ראש הממשלה מאיר: "כדי לא לגרום להם לנחת רוח, מציעה שהילדים יתחילו לרדת מרמת הגולן כבר עכשיו, ולא ערב הפעולה".

הרמטכ"ל אלעזר: "אנחנו כבר ערב הפעולה".

ראש הממשלה מאיר: "בעניין הילדים – אני מכירה את האנשים. לא מוציאים את הילדים. אני חושבת שזו צריכה להיות הוראה".

שר הביטחון דיין: ""אומרים לרדת – שיורידו. מחר שיערערו בפנייך".

הרמטכ"ל אלעזר: "מסכם: בעניין הילדים – מוציאים מהרמה, אבו-רודס, מרש"ל והמשפחות מבסיסי חיל האוויר בשדות שלנו בסיני".

שר הביטחון דיין: "בעניין ארצות הברית, הם הודיעו עד עכשיו שאינם רואים הכנות למלחמה. אף אינם יודעים להסביר הוצאת המשפחות של הרוסים וכו'. צריך לעשות איתם עימות מודיעיני, פה ובארצות הברית. הנציג שלנו שם ואנשינו כאן. הם הרבה דברים אינם יודעים להסביר".

ראש הממשלה מאיר: "ביקשתי להבריק לשלו ששמחה (דיניץ) יצא עוד הלילה, וביקשתי את שלו שיעשה הסידורים להשיג האנשים בבית הלבן בכל עת".

שר הביטחון דיין: "עכשיו שני עניינים יותר רציניים – מכה מונעת וגיוס מילואים. באשר למכה מונעת, מבחינה מהותית, לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות זאת הפעם. אם רק מצרים תתקוף, נוכל להכות בסורים. על סמך הידיעות שיש עתה, לא נוכל להכות מכה מונעת. אפילו חמש דקות קודם אי אפשר. אם נהיה במצב שמצרים התחילה והיא התחילה לבד, נוכל להכות גם בסוריה. עקרונית, אם לא יפתחו באש, לא נפתח באש.

"בעניין גיוס המילואים – הרמטכ"ל ימסור אחר כך פירוט הכוחות. 300 טנקים בסיני ו-180 ברמה. דדו רוצה גיוס יותר גדול. אני מסויג. אני מציע לגייס את כל מילואי חיל האוויר, לגייס אוגדת שריון בגולן ואוגדה לסיני. זה יכול להגיע ל-50-60 אלף איש. יגלוש אולי לקצת יותר מזה. גיוס זה יש לעשות עד שש בערב. אנחנו צריכים לגולן עוד טנקים וכן גם לסיני. צריך להיערך. בחזית הירדנית – לא."אם הדברים יחמירו ותתחיל אש – נגייס את המערך המלא. אחרת יהיה שאנחנו עושים מלחמה. גם כך יגידו זאת. לו הייתי חושב שאין מנוס, הייתי מגייס הכול. עד הערב הגיוס המוגבל וכוחות אלה יתכוננו לפעולה עד מחר בבוקר. אם בלילה נרצה לגייס עוד – נגייס. בעניין זה ייתכן שיש לרמטכ"ל דעה שונה".

הרמטכ"ל אלעזר: "קראתי המברק של האיש של צביקה. השדר אותנטי. בשבילנו זו התראה קצרה מאוד. אם יתקפו בעוד עשר שעות, אנו ערוכים באופן מקסימלי עם הצבא הסדיר, אך לא גייסנו מילואים בכלל. עוצמת צה"ל היא 25% סדיר ו-75% מילואים. כתוצאה מזה צריך להגדיל מייד את הכוח.

"לגיוס מילואים, אנו צריכים לפחות כ-24 שעות. מילואים שאנו מגייסים עתה, אפשר להפעילם מחר. בבוקר יום א' יוכלו להיכנס לקרב. המילואים שלא נגייס עכשיו – לא יוכלו מחר להשתתף במלחמה. הם ייכנסו לפעילות רק ביום ב' בבוקר. מילואים שלא נגייס עכשיו – זה הפסד של יום. לכן אני בעד גיוס גדול.

"אני מחייב גיוס של כ-200 אלף חייל. זה המערך הלוחם. אני לא זקוק לכולם היום… ארבע אוגדות משוריינות פלוס ארטילריה ותחזוקה. גיוס כזה צריך לחשוב בסדר גודל של כ-200 אלף איש. עם כוח כזה נהיה ערוכים עד מחר בבוקר/צהריים, באופן יותר יסודי.

"אם נגייס פחות מזה, מחר אוכל לתגבר. מבחינה הגנתית נוכל לבלום, אך נהיה מוגבלים למהלכים הגנתיים. בעוד שאם יהיו יותר כוחות, נוכל לתקוף ולעבור להתקפת נגד. כמובן שאם תתחיל מלחמה, פרוגים (טילים) על צפת וטבריה והפצצות וכו', זה יפחית מהירות הגיוס. אם אצליח לגייס ולנוע בלילה, זה יותר טוב. אני פחות חשוף. לכן אני מציע את הגיוס הגדול. אם לא נעשה את הגיוס הגדול, אני לא רואה פחות מ-70-80 אלף.

"מבחינת האימפקט הבינלאומי-מדיני – זה לא משנה אם נגייס 70 או 200 אלף איש. בעצם, ייתכן שזה ישפיע כי הערבים יבינו שהם איבדו את יתרון ההפתעה. מצד שני, הגיוס מפליל אותנו. יאמרו שגייסנו על מנת לפתוח במלחמה. מוטב שיגידו שאנו פתחנו – וננצח. ממילא יגידו זאת. אני בעד הגיוס הגדול.

"זה באשר לגיוס. באשר למכה מונעת – מכה מונעת היא כמובן יתרון עצום. היא תחסוך הרבה חיים. אם ניכנס למלחמה שהשלב הראשון שלה הוא בלימה, ויש לי ביטחון שנעמוד בה – ואחר כך תקיפה, זו תהיה מלחמה רצינית.

"מבחינה אופרטיבית – אנו מסוגלים היום בשעה 12:00 להשמיד את חיל האוויר הסורי בשלמותו. אנו צריכים אחרי זה עוד 30 שעות לחיסול מערך הטילים. אם הם מתכוונים לתקוף בחמש (שעה 17:00), בשעה זו חיל האוויר יפעל בחופשיות נגד הצבא הסורי. זה מה שאנו יכולים לעשות. אותי זה מאוד מפתה מבחינה אופרטיבית.

"לא מוכרחים להחליט עתה בעניין זה, יש זמן של ארבע שעות להידברות עם האמריקאים. אם הם מגיעים לאותן מסקנות כמונו, אם הם תוקפים הערב – זה הישג הפתעתי שלהם. ייתכן שעד הצהריים גם האמריקאים יגידו שהתקפה היא ודאית ואז יכול להיות שאנו יכולים לעשות המכה המונעת.

"אם לא יהיו תנאים נוספים, חיל האוויר מוכן לתקוף במקביל. במלחמה, הם מתכוונים לפתוח במתקפה על השדות שלנו. הם יכולים להקטין, באופן משמעותי, את הכוח שלנו, באם יפגעו בשדות. שיבוש יכולת ההפעלה שלנו. מה שמקנה לנו הסיכויים הטובים ביותר, זה מכה מונעת על סוריה היום, לפני הצהריים.

"אם נפעל לפי האפשרות השנייה, כלומר תקיפה במקביל, לא נוכל להכות הטילים היום. הם יוכלו בהתקפה יבשתית לחדור פה ושם. אין הרמטיות. הם יוכלו לתקוף מטרות גדולות"

ראש הממשלה מאיר: "השאלה היא אם לדאוג שתהיה האפלה הלילה".

שר הביטחון דיין: "יש הג"א וכו', והם ידאגו לכך".

עוזר שר הביטחון, הרמטכ"ל לשעבר צבי צור, אומר כמה משפטים שנמחקו על ידי הצנזורה מהפרוטוקול מטעמי ביטחון המדינה ל-90 שנה ומוסיף: "אם נגייס כל המילואים, מחר המשק משותק. אנו מאורגנים לטפל בכך. החולשה העיקרית היא הרכב. צה"ל לוקח הכול. הדברים הרגילים נתקעים. זה בדרך כלל האחריות של המשרדים הנוגעים בדבר. מזון, דלק וכו'. בגלל הפתאומיות, זה יכביד מחר ומחרתיים".

השר גלילי: "לגבי המכה המונעת, לכמה זמן התראה אתה צריך?"

הרמטכ"ל אלעזר: "אנו מוכנים ב-12:00 לבצע. בין חיל אוויר וטילים אנו צריכים שלוש שעות. לחיל האוויר יש זמן מ-12:00 עד 16:00. אחרי 13:00 אי אפשר להספיק גם את הטילים".

ראש הממשלה מאיר: "מה היכולת שלנו בכוחות עצמנו לדעת מה מתרחש?"

ראש אמ"ן זעירא: "אנו יודעים מה מתרחש. הם במצב שהם יכולים לצאת להתקפה כל רגע. המערך הקדמי מתאים להגנה ולהתקפה. עכשיו יש סימנים שהוא בהתקפה".

הרמטכ"ל אלעזר: "הסורים קידמו הלילה את הארטילריה הבינונית, כלומר הם בהתקפה, לא בהגנה".

ראש אמ"ן זעירא: "הם בשלים טכנית ומבצעית למלחמה, לפי התוכנית שאנו יודעים עליה. הכול מוכן. אבל – למרות העובדה שהם מוכנים, לפי דעתי הם יודעים שיפסידו. סאדאת היום לא במצב שהוא מוכרח לעשות מלחמה. הכול מוכן, אבל אין כורח. והוא יודע שהמאזן לא השתפר".

ראש הממשלה מאיר: "היו תאריכים ודיבורים. הפעם זה אחרת?"

ראש אמ"ן זעירא: "הפעם זה אחרת. הוא עוד לא נתן את הפקודה לצאת. ייתכן שעד הרגע האחרון יירתע. יכול להיות שאנו יכולים להשפיע על מה שהוא יעשה או יחליט".

השר גלילי: "על ידי?"

ראש אמ"ן זעירא: "א' – גיוס. ב' – אם למשל נפעיל את האמריקאים ונגיד לו, באמצעותם, 'אנו יודעים שאתה הולך לתקוף, אנו מזהירים, אנו מחכים, אין לך הפתעה'. בין עכשיו להערב, ייתכן שזה ישפיע. יש עוד דברים שאפשר לעשות".

השר גלילי: "האם ישנו הבדל אופרטיבי אם בעוד שעה הוא ידע שאנו יודעים?"

ראש אמ"ן זעירא: "לנו זה לא מזיק. אלא אם אנו רוצים להקדים. פה המצב לגמרי שונה בהשוואה ל-1967. הוא לגמרי מוכן. אך הוא חי בהרגשה שיפסיד. אולי אני טועה, אך הוא יודע שלא השתנו יחסי הכוחות".

השר גלילי: "המקור של צביקה (ראש המוסד) אומר, ניתן לסכל מלחמה על ידי הדלפה. צביקה מציע לנסות זאת. אפשר להשתמש ולהזכיר כל הפרטים, פרט לתזוזת מקום משכנו של הנשיא ועוזריו (כדי לא להסגיר את העובדה שהמקור של המוסד הוא מהמעגל הקרוב ביותר לנשיא סאדאת)".

ראש אמ"ן זעירא: "כל המנגנון להליכה למלחמה עובד, אך הוא עוד לא נתן הפקודה לפתיחה. ואפילו אילו נתן היה יכול לבטל. ייתכן שפעילות שלנו תרתיע אותו או תיתן לו אמתלה".

שר הביטחון דיין: "מציע קודם להחליט על עניין המילואים".

ראש הממשלה מאיר: "אני שוקלת. יש עניין ההשפעה על המשק מחר. אם באמת מלחמה, זה לא אסון. אם תהיה מלחמה, אז לא נבין מדוע היה עיכוב של 12 שעות. יש מקומות שיש כבר הרגשה שמשהו קורה. אשר למכה מונעת – הלב נמשך, אך עוד נראה.

"מה יהיה אם באמת נקבל את העצה של החבר הזה? (המלאך). מדוע לא ניזום אנו שהבי-בי-סי, סי-בי-אס ואחרים יודיעו על הרוסים, שהרוסים מפנים את סוריה ומצרים, ולתת הערכה מדוע הם עושים זאת.

"שנית, אולי אפשר קצת, לכל הפחות, להדליף לסוכנויות מה נעשה על הגבולות. זאת אומרת, להרוס אצלם את האשליה של הפתעה. ב-1967 הם לא ניסו להסתיר. הפעם הם מסתירים, מתוך הנחה שאיננו יודעים. במידה וזה לא יכול להזיק לנו, אם הם יודעים שאנו יודעים, זה מכביד עלינו או לא?"

שר הביטחון דיין: "אם תאשרי גיוס גדול, לא אתפטר. אך המלצתי היא לגייס כל חיל האוויר, לגייס אוגדה לצפון ואוגדה לדרום. בלילה נראה שצריך לגייס – נגייס. הנימוק שלי הוא לא משקי. אני בעד זה שהאמריקאים יאמרו לרוסים שהערבים הולכים למלחמה וכו' ושיפרסמו. אני חושש שכל אמצעי התקשורת יגידו שאנו הולכים לתקוף. גיוס מלא לפני שנורתה אפילו ירייה אחת וכו'. מייד יגידו שאנו התוקפנים… לא מן הנמנע שגם האמריקאים יגידו שלא עמדה להיות מלחמה, אבל צה"ל וישראל דחפו…

"אני לא חושש שישראל תהיה מופצצת והכבישים יהיו חסומים וכו'. אני מאמין שנשלים את הגיוס גם מחר. זה לא כמו ב-1967. המלחמה תתחיל בסואץ ובגולן. חשוב שלא יגידו שאנחנו פתחנו".

שר הביטחון דיין: "אמרתי לדדו לא לעשות היום סיורים באוויר מעבר לגבול. צריך שיהיה ברור שלא אנו התחלנו במלחמה".

ראש אמ"ן זעירא: "רק לאמריקאים נגיד שיש ידיעות על מלחמה היום".

ראש הממשלה מאיר: "צריך להגיד שהרוסים יוצאים. שיש ידיעות על ריכוזים בגבולות. ושיש שם גיוס. אך בשלב זה נאמר זאת רק לאמריקאים".

הרמטכ"ל אלעזר: "אני מוכן לגיוס לא מלא. אך אני רוצה את ארבעת האוגדות המשוריינות. כל הכנותיי שהיום בשעה 18:00 תיפתח מלחמה. גיוס כל חיל האוויר, וארבע אוגדות משוריינות. אני מחפש לעצמי מצב יותר טוב. הסך הכול הוא עוד 30 אלף איש".

שר הביטחון דיין: "זה מינימום גיוס של 100-120 אלף איש. מבחינת האימפקט, מי יידע אם זה 70 או 100 אלף?"

ראש הממשלה מאיר: "מבחינת האימפקט המדיני, אם לא מודיעים מייד על גיוס כללי, אז 70 או 100 אלף, זה לא משנה".

שר הביטחון דיין: "מבקש הגדרה מדויקת מה מגייסים".

הרמטכ"ל אלעזר: "מגייסים את כל חיל האוויר, את ההשלמות למערך הסדיר, כלומר המילואים של היחידות הסדירות, מבחינה מספרית זה 10-12 אלף איש. ארבע אוגדות מילואים ומה שצריך לשרת אותן. באוגדה יש כ-12 אלף איש. 4 אוגדות הן כ-45 אלף איש. את זה צריך להכפיל (להוסיף השוליים וההשלמות). סך הכול גיוס – 100-120 אלף איש. כולל הכול בכול".

שר הביטחון דיין: "לא שיניתי דעתי".

ראש הממשלה מאיר: "מה המספר שלך?"

שר הביטחון דיין: "פחות מחצי… היום הגורם הקובע יהיה חיל האוויר. חיל האוויר הוא המשמעותי ביותר".

הרמטכ"ל אלעזר: "מחר חיל האוויר לא יכול לתקוף בקווים".

שר הביטחון דיין: "לא עושים עדיין תוכניות אופרטיביות. אם נגייס הערב, יהיה לנו רק פיגור של שמונה שעות. לעצמנו ולאחרים, הייתי מתחיל התחלה צנועה, על כל הקשיים שכרוכים בכך. זה ישרת אותנו".

ראש הממשלה מאיר: "מה זה קשיים?"

שר הביטחון דיין: "שנצטרך בפחות כוחות לעמוד בחזיתות, ויהיה לנו יותר קושי בגיוס בזמן המלחמה… אם יותר כוחות – מצבנו יותר טוב. במלחמה לגייס, פחות טוב. אך זה לא המצב שבקווים יחסרו לנו כוחות. אבל אני לא מתעקש על זה".

ראש הממשלה מאיר: "יש לי קנה מידה אחר: אם באמת תהיה מלחמה, אנו צריכים להיות במצב הטוב ביותר. כלפי חוץ, אם תהיה מלחמה מוטב שיכעסו עלינו ושמצבנו יהיה יותר טוב. איש לא יוכל למדוד בדיוק כמה גייסנו. אנו צריכים לחשוב עוד פעם ולהחליט – אם תהיה מלחמה, אנו צריכים להיות במצב הטוב ביותר".

שר הביטחון דיין: "הכי טוב פירושו גיוס מלא".

ראש הממשלה מאיר: "שלא יהיה מצב שבמכה הראשונה ייפגעו יותר מאשר אילו היה לנו יותר כוח. קנה מידה אחד: אם מלחמה, אז כמה שאפשר פחות פגיעות. באשר למכה מונעת – לא נוכל להסביר זאת. אך גם כאן, נראה בהמשך היום. אם המצרים יפתחו והסורים לא יצטרפו, נכה גם בסורים".

שר הביטחון דיין: "ברור".

השר יגאל אלון: "אם הסורים יתחילו והמצרים לא יצטרפו, מה עם המצרים?"

הרמטכ"ל אלעזר: "כנ"ל".

שר הביטחון דיין: "אני לא בטוח שהסורים יפעלו כך. אך במקרה הראשון, נוציא אותם מהמערכה קודם כל".

ראש הממשלה מאיר: "בתשובה לשאלה, הוצאה עכשיו הודעה, ונאמר שיש גיוס חלקי, לאור ריכוזי הצבא בגבולות".

שר הביטחון דיין: "אני מניח שכולם יודעים על הידיעות שהגיעו עד לפני זמן מה. אעדכן אתכם, ותוך הדברים יתברר, שמה שידוע היה קודם – זה קצת פחות. עכשיו יודעים יותר. ההנחה היא, בעיקר על יסוד ההודעה המפורטת, על יסוד הודעת המודיע, שהיום לפנות ערב, עם חשיכה, או קצת לפני או קצת אחרי החשיכה (זה תלוי בתוכנית האופרטיבית) תתחיל התקפה מלאה בשתי החזיתות – של מצרים מצד אחד, ושל הסורים מצד שני… לקראת חשיכה, תתחיל התקפה מתואמת משני הצדדים".

שר הביטחון דיין: "אם הם יקימו ראש-גשר ויכבשו את אבו-רודס, הם יכולים לנסוע גם ביבשה מאה קילומטר, מא-טור, ולהגיע לשם גם בכוחות-רגלים ובו-זמנית להפציץ מקומות אחרים בארץ. כל זה יכול בהחלט לכלול את תל אביב ואשדוד ובאר שבע. בעניין תל אביב יש גרסאות שונות: שלא יעשו הפצצות בעומק, אלא אם כן אנו נעשה זאת.

"להתחיל ביצירת פאניקה אצל הישראלים ולהכביד על גיוס המילואים, ועוד. כאמצעים לתקיפה כזאת של תל אביב ומקומות אחרים – יש להם שלושה סוגי נשק. מפציצים ארוכי טווח, שיכולים להגיע לתל אביב, אך הערכת חיל האויר שלנו, שאין להם סיכוי להגיע, כי יירטו אותם בדרך.

"יש להם טיל קרקע-קרקע 'סקאד', שקיבלו במספרים לא גדולים. זו דעת המודיעין. ספק רב אם הם מאומנים להשתמש בו באמצעים שלנו.

"יש להם מספר לא רב, כתריסר או מספר דומה, של ראשים קונבנציונליים, שהטווח שלהם מעל 300 ק"מ, אש מדויקת, ואש לא מדויקת – 400 ק"מ. כלומר – עד מעבר לנתניה. אם אינם מקדמים אותו עד התעלה, אלא 40 ק"מ משם, זה יכול להגיע צפונית מתל-אביב עד נתניה ולכסות כל שפלת החוף הדרומית.

"זה נשק לא מדויק. יכולה להיות כאן טעות של עד ק"מ אחד. בשדה התעופה – זה אולי לא יעיל כל כך. אבל מקום כמו תל-אביב, אם לא מתכוונים באופן אישי, היכן שזה ייפול – זה יהיה טוב… הוא נושא ראש של 900-800 ק"ג חומר נפץ, וזה יכול למוטט בנין רב-קומות.

"מה שידוע לנו, שמשגרים יש להם, כלים במה לשלח – יש להם במספרים גדולים יותר, כנראה, אבל מספר הראשים שנתנו להם, הפצצות עצמן – הוא היום מוגבל. אם איני טועה, זה משהו בסביבות 10-12, שקיבלו לפי מה שידוע לנו. יכול להיות שלפני שבוע קיבלו עוד חמישים כאלה, שלא ידוע לנו עליהם.

"יש להם סוג שני שנקרא 'פרוג', שישנו גם בסוריה וגם במצרים. הטווח שלו 70 ק"מ. משקלו של הראש כמעט אותו משקל, ואולי במאה ק"ג פחות. הוא קצת יותר מדויק. בטווח של 70 ק"מ, הסורים יכולים לכסות ולהגיע עד חיפה או כמעט עד חיפה וטבריה. המצרים לא יכולים, בטווח של שבעים ק"מ, אפילו אם יתקדמו לתעלה, לעבור למקומות מאוכלסים".

שר האוצר פנחס ספיר: "בים יש להם גם כן משהו?"

שר הביטחון דיין: "לא במיוחד. הים פגיע כל כך על ידי חיל האויר שלנו, שאם יצליחו לפתוח באש מאיזה מקום – בבוקר יתגלו, כי אלה שעות רבות של שיט. על-כן, הים אינו משמעותי, אלא אם חלק מהטילים יירו מאוניות, או אפילו ממטוסים.

"התוכנית הסורית הרבה יותר אמביציוזית ומבחינה אופרטיבית היא ניתנת לעשייה. והיא – לכבוש את כל רמת-הגולן. זה אמביציוזי מבחינה לאומית שלהם. הם מציעים שבפעולה קרבית מוצלחת, ישחררו כל אדמת סוריה ויתייצבו על קו הגנה נוח, שהירדן יהיה להם ומורדות רמת הגולן יגנו עליהם.

"פה יש שוני יסודי בין המצב הסורי והמצרי. המצרים צריכים לעבור תעלה ואם יצליחו – יתפסו חלק מהמדבר, ולא פתרו בזה שום דבר עד הסוף, ויהיו במצב שקשה להם להתגונן. הסורים – אם יצליחו – יחסלו בעיית הפסד ששת הימים ואינם צריכים לעבור קו כדי לעשות זאת. וכאן הם יתייצבו אחרי קו הגנה טבעי, כמו שאנו עומדים היום אחרי הסואץ. למצרים יש יתרון שהם מוגנים יותר מאיתנו אחרי קו הסואץ, כי הסואץ הינו קו הגנה. הסורים, אם יעשו ויצליחו – זה יהיה להם הישג.

"התוכנית להתחיל בערב, ובמשך הלילה להעביר כוחות מזויינים רגלים, לפתוח בהפגזה ארטילרית, להעביר כוחות רגלים… לתפוס מאחז של 8-10 ק"מ ולמחרת להעביר עוד דיוויזיה או שתיים. זה ענין של 25 ק"מ ולהגיע עד הירדן. ובזה לגמור את העניין ברמת הגולן.

"התוכנית שלנו היא כזאת: בשלב ראשון ברור שהמטה היה רוצה שנעשה מלחמת מנע, התקפת מנע או מכת מנע. לפני שהם פותחים באש – לפתוח עליהם באש. אני אפילו לא הצעתי זאת לראש הממשלה והמטה לא לחץ בעניין. ההנחה שלא נעשה זאת.

"כלומר: אם הם לא יפתחו באש ועד שלא יפתחו באש, אז גם אם אנו רואים ויודעים שכל התכונה הזאת הם מכינים לנו – לא נהיה אנו הראשונים הפותחים במלחמה. אבל אם מצרים תפתח באש והסורים יתחילו רק אחר שעתיים – ברגע שהם מתחילים במלחמה, למרות שרק מצרים פתחה באש – נעשה זאת ויכול להיות שיזדמן דבר כזה".

סגן ראש הממשלה יגאל אלון: "מה לגבי שדות התעופה שלנו?"

שר הביטחון דיין: "איני יודע. אין לנו, מבחינת המראות ונחיתות, אין כל בעיות… מבחינת חיל האוויר, יש 300 מטוסים, שכולם יהיו מוכנים לפעולה הערב. מה שבסדיר – בסדיר. ומה שצריך לגייס – לגייס. למחר בבוקר, יש מלוא הכוח של חיל האוויר".

"אין שום ספק שמחר, אם לא תהיה מלחמה, יהיה שיבוש עצום בארץ באורח החיים, לא רק מבחינת כוח העבודה, גם מבחינת המזון, כי כל הקהל הזה של 100 אלף איש, צריך יהיה להאכילו. זאת – אפילו אם לא תהיה מלחמה.

"ואפילו אם היא תהיה – איננו רוצים לסגור את השטחים בארץ בפני ערבים הבאים לעבוד בתוך השטחים. נראה מה יתפתח אחר כך. יכול להיות שבעצמם לא ירצו לבוא. אבל לא נגיד להם שאסור להם לבוא הנה. זה ייצור שם מצב קשה מאוד. יהיו כולם לפתע פתאום בלי עבודה ופרנסה ומתקוטטים האחד עם השני. אם יתפתח מצב שנצטרך להתייחס אחרת לערביי השטחים – נדון בזה. אבל מבחינת החלטות מראש, גם אם תתפתח אש, החיים שם יהיו כתיקונם".

שר התיירות משה קול: "מהיכן המידע הזה? האם זה הופיע פתאום היום? עד אתמול לא שמענו שום דבר. דבר כזה, בדרך כלל המודיעין יודע מקודם, אם מתחילים להתכונן למלחמה. האם זה דבר שבא בחטף, שהנה ערבים החליטו לנצל את יום הכיפורים, כאשר איננו ערוכים? או שיש ידיעות על הכנות, תכנון מוקדם, שלא שמענו על זה עד עתה?".

שר הבריאות ויקטור שם-טוב: "שאלה לי: האם אפשרית אופנסיבה אווירית נגד שדות התעופה שלנו?"

השר פרס: "המחשבה הפוליטית המרכזית ששמענו משר הביטחון, שישראל תבהיר עד כמה שאפשר שהותקפנו, ולא ניתן שום פתחון פה, שלא ייאמר שהייתה כאן מלחמת מנע ולא שום פרובוקציה. כל תוכנית ההגנה ותוכניות אחרות כפופות להיגיון זה… מבחינה פורמלית, ישיבת הממשלה צריכה להחליט על שורת גיוסים, שיש להם השלכות על המשרדים השונים: גיוס רכב, תקשורת, כמו תחנות חובבים וכו'".

השר גלילי: "האם נעשה משהו להמחיש למצרים שהם לא יהנו מיתרון של הפתעה?"

שר המשפטים יעקב שמשון שפירא: "האם יש ביטחון שהם לא יקדימו את האופרציות הללו? אנו מצפים להם כאשר יחשיך. ואם יקדימו? אני יודע שיש אנשי או"ם ואני מאוד דואג לכך, שאחר כך לא יאמרו שהם לא התחילו ואנחנו התחלנו במלחמה. אם אנחנו רוצים הפעם באמת להתנהג כמו ילדים טובים – האם ישנה דאגה שכל העולם, לא יהיו לו ספקות בעניין הזה? ידעו כולם מי החל ומה החל".

ראש הממשלה מאיר: "חוזר כאן אותו הסיפור של שנת 1967, שהרוסים מודיעים להם שאנו מרכזים כוחות התקפה, והעיתונות המצרית כותבת על כך. אלה אותן מנגינות כמו אז. הידיעות שקבלנו אתמול אחר הצהרים, לא השאירו כל ספק בלבנו. ומשה (דיין) מסר כאן מה התוכניות שלהם ומה הם רוצים לעשות וכו'. ואת זה העברנו גם כן לאמריקאים. גם בדרג המודיעיני, אך גם בדרג המדיני הועברו הדברים.

"נוסף לכך, הזמנתי היום את השגריר האמריקאי על מנת לומר לו שלושה דברים: א' – שאלוהים עד, ושהוא צריך להיות עד: אנחנו לא החלטנו לצאת למלחמות. אבל זה מה שיש כאן והמקורות שלנו בדוקים וזה למעלה מכל ספק וישנם נציגי הרוסים המעידים על כך, וריכוז של הכוחות המצריים בתעלה ואלה המתרכזים אצל הסורים. הידיעות בדוקות, שזהו זה. אבל עליו לדעת, שלא אנחנו פותחים בעניין הזה.

"ב' – אם הם יתקיפו, חזקה עלינו שיקבלו מה שמגיע להם. אבל הדבר הנעים לנו ביותר הוא – שזה בכלל לא יקרה. לכן, במידת היכולת, יש לדבר גם עם הרוסים, וקודם כל עם המצרים, ולומר להם שאנחנו איננו מתכוננים להתקיף, אבל אם יפגעו בנו – נשלם להם כערכם".

שגריר ישראל בארה"ב שמחה דיניץ: "אין להם (למצרים) נציג בוושינגטון אבל יש להם נציג באו"ם. יש להם, על כל פנים, דרך להגיע אליו".

ראש הממשלה מאיר: "צריך לומר להם, שאיננו מתכוונים לדבר כזה. אם יתקיפו – יקבלו מכה. שני הדברים האחרונים – אם האמריקאים יכולים להשפיע על הרוסים, שישפיעו על המצרים או בעצמם ישפיעו, ואולי אפשר למנוע את המלחמה".

שר הביטחון דיין: "לשאלה של השר קול: העניין של המידע החל מזה, שהאמריקאים באו אלינו ואמרו שיש להם ידיעות מהימנות, שהולכים לתקוף אותנו. ואנחנו אמרנו להם שזה לא נכון. זה היה לפני כמה ימים. ביום שבת בשבוע שעבר. בדקנו זאת, אבל אנחנו כל כך איננו רוצים להאמין בזה, וחשבנו שזו אבנטורה כזאת מצדם, וכי מה הם צריכים את זה? אמרנו להם: תשמעו, מה שקורה עם מצרים, שיש להם תרגיל גדול, והם בכל שנה עושים תרגיל כזה ומה שאתם רואים כהזזת כוחות, זה בסך הכול תרגיל.

"אחר כך האמריקאים אמרו לנו, שאנו צודקים. הם 'נענו' לנו… אמרנו להם שישנה הזזת כוחות, אבל איננו חושבים שזה יהפוך להיות מלחמה. רק ב-48 השעות האחרונות התחילו לבוא התופעות. הראשונה הייתה ב-24 השעות האחרונות, בלילה הקודם, יציאת הרוסים. זה הדליק אצלנו אור אדום. זו אינה יציאה של גברים, אלא של משפחות. זה היה שילוח מהיר של נשים וילדים במטוסים שבאו מבריה"מ, כדי לקחת אותם ממש בחצי-פאניקה, וזה היה גם במצרים וגם בסוריה.

"הדבר המדויק והמהימן ביותר היה על יסוד ידיעה אנושית, שממנה יש גם פרטי התוכנית, שהיא מוכרת לנו כבר מזמן, ושם נאמר שצריך לעשות זאת במוצאי יום הכיפור, כי בשעות היום, כאשר הישראלים בחופשות, כי זה החג הקדוש ביותר שלהם – זה הזמן המתאים. וצריך לעשות זאת בחיפוי התרגיל שהם עושים. וזו תהיה הפתעה, שיעשו אותה בעקבות יום הכיפורים והזזת כוחות ברגע האחרון.

"הידיעות המפורטות האלה באו הלילה הזה. אתמול הייתה התרעה כללית אבל רק הלילה, בשעות מאוחרות, בארבע בבוקר, באו ידיעות מפורטות. כאשר באו הידיעות – ביקשתי מראש הממשלה והיא קבעה להביא ביום ראשון לישיבת הממשלה – את העניין כולו, בהרחבה. ריכוז הכוחות, עם מגמות תוקפניות. אך לא חשבנו שזה יהיה מיועד להיום. זה המצב עם ידיעות אלה.

"השר שפירא שאל, ואני רוצה להחמיא לאחת השאלות היפות: מה יהיה אם יקדימו הם? חיל האוויר מסתובב כבר משעות אחר הצהרים בשמיים. ובבוקר הוא טס למקומות. עתה הוא ליד התעלה ושומר שם ולמקרה שירצו בכל אופן, בשעה האחרונה לפני החושך, לעשות גיחות, כדי לתקוף את המערך שלנו ולו גם גיחות של התאבדות, ואפילו אם יפילו לנו את המטוס לתוך העמדות שלנו – ואז יהיה הטייס שבוי אצלנו. אנו נתקוף ואם ייפול המטוס – הטייס יצנח. וזו אפשרות. ואז – חיל האוויר שלנו נמצא בפטרול אווירי כבר משעות אחר הצהרים, כדי שתהיה אפשרות לקדם התפתחות כזאת".

שר התיירות קול: "אם תהיה פעילות ארטילרית, זה גורר מייד מלחמה?"

שר הביטחון דיין: "במאה אחוז".

ראש הממשלה מאיר: "הבוקר, יחד עם שר הביטחון והרמטכ"ל וראש אג"ם, ראש אמ"ן, ישבנו וכל האחרים התחננו: תנו לנו חצי שעה לפעולה יזומה, ואז נגמור את שדות התעופה שלהם ואת הטילים שלהם וגמרנו את העניין. אני מודה ומתוודה שליבי נמשך לזה מאוד. אבל אני יודעת באיזה עולם אנו חיים ואני יודעת כמה טוב לנו בעולם אחרי שנת 1967. אך בכל זאת – שנת 1967 אינה שנת 1973. ואני מבינה את מידת הצדק והיושר וההגינות בעולם… וכולנו אמרנו: חבל מאוד, אבל זה לא הולך…

"כאשר קראתי לשגריר האמריקאי, אחרי שאמרתי לו מה שאנו יודעים שישנו, אבל אם יתחילו – הם יקבלו מכה, הוא שאל אותי: הרי אתם בכלל ידועים ככאלה, שלא אוהבים לחכות עד שמכים אתכם. האם אתם מתכוננים לתת מכה לפני זה? אמרתי לו: לא. אבל הוספתי: הבט, אנחנו יכולים לעמוד במצב, שבמקום אחד יתחילו ובמקום אחר – עדיין לא, כלומר: רציתי לומר איזו מלה, שלא יכול לומר ששיקרתי לו במאה אחוז.

"אבל עכשיו עלינו להחליט לעצמנו: אם מתחילים במצרים – וכל מה שצריך מאורגן ומסודר בסוריה וללא שמץ של ספק לא הביאו אותם שם כדי לצלם אותם – האם עלינו לחכות עד שהסורים מתחילים? ואז פירוש הדבר, שאם זה יהיה ביום – יתחילו גם בחיל האויר ואפילו רק עם ארטילריה – גם במצרים. זה יכול להיות רע אם המעוזים שלנו לא יחזיקו מעמד, חלילה, אבל ברמת הגולן זה דבר פשוט וקל לגמרי. לכן, אני בהחלט בעד זה, שאם מצרים מתחילה – לתת מכה גם לסוריה".

סגן ראש הממשלה אלון: "טוב, ברור שמבחינה צבאית, אם הם יצאו למלחמה היום – הם במלחמה חסרת היגיון. יש לנו שכנים בלתי הגיוניים. גם בערב מלחמת ששת הימים נהגו בחוסר היגיון, אבל נהגו כך. זו עובדה וחלק מהנוף שאנו חיים בו. ייתכן שיש להם איזה שיקול מדיני לפתוח במערכה, ובעקבות החלטת מועצת הביטחון או פניית המעצמות להסכים להפסקת אש. וזאת – על מנת להמחיש בפועל שהם מתכוונים לאמצעים צבאיים אם לא תהיה תזוזה מדינית.

"אבל נוכח כל מה שסיפר שר הביטחון – אין כל ספק שהם יכולים לעבור עכשיו בנקל ממצב של דממה למצב של מתקפה תוך דקות. הם לא זקוקים להערכות נוספת. עלינו להתייחס לזה בכל החומרה.

"אני חושב שההכרעה הייתה נכונה, שלא לתת מכה לפני שהם מתחילים. יכול להיות שזה יעלה לנו קצת ביוקר. אבל אם נראה את השיקול המדיני הכולל, אזי יש לנו עכשיו מערכים הרבה יותר טובים מאשר היו לנו ערב מלחמת ששת הימים. על כן, מותר לנו להרשות לעצמנו לוותר הפעם על העדיפות הצבאית שיש במתקפה מקדימה ולתת להם את אפשרות היוזמה, מתוך הנחה שאנו ערוכים למכה מוחצת אדירה, מיידית, צמודה לפתיחת האש שלהם".

השר הלל: "אני מציע שיפגשו עם אנשי האופוזיציה".

ראש הממשלה מאיר: "חיפשנו את (מנחם) בגין הבוקר והיה בבית הכנסת".

שר הביטחון דיין: "איני מתנגד לזה, אבל אני בטוח בדבר אחד: בשעה חמש לא הרמטכ"ל ולא אני נוכל להיות בישיבה, כי זו שעת השין".

ראש הממשלה מאיר: "אני מציעה, שבשעה חמש וחצי או שש, בלי שר הביטחון ובלי הרמטכ"ל – אלא תשלח לנו מישהו, במידה שנהיה כבר אחר התחלת האש, שיספר מה קורה. לא אתה ולא הרמטכ"ל – אינכם צריכים להיות כאן בשעה חמש ושלושים, אלא תדאגו שיהיה כאן מישהו במקומכם".

השר הלל: "ומה קורה עד השעה חמש וחצי?"

ראש הממשלה מאיר: "אני אומרת שעה זו או אחרת, ויכול להיות שיתחילו בכלל בשעה ארבע. אבל לא אכפת לי. אם אתה רוצה – זה יהיה בשעה ארבע וחצי או לפני כן. איני יכולה לומר בדיוק מתי הם מתחילים במלחמה".

השר הלל: "אני מקווה שניפגש בשעה חמש וחצי. אך בינתיים, שיישאר הסיכום שהציע ישראל גלילי, שאם עד אז קורה משהו – יש לך סמכות להתחיל את הפעולה נגד סוריה".

השר גלילי: "זו הייתה הצעתי".

סגן ראש הממשלה אלון: "יכול להיות שבכלל לא תהיה אש, הודות ליוזמות הפוליטיות שנקטנו הבוקר. אבל להזמין ישיבה לשעה מסוימת ועד אז להיות כבולים בידיים, זה מסוכן".

שר הבריאות ויקטור שם-טוב: "אנחנו יכולים לשבת כאן כל הזמן. אם מתקבלת ידיעה שפותחים באש – אז מחליטים".

ראש הממשלה מאיר: "להשלות אתכם – ודאי שאיני רוצה. איני יודעת מתי הם יתחילו, או אם הם יתחילו כאשר יש עוד מעט אור, ואם אנחנו לא נעשה שום דבר בסוריה – גמרנו את העסק עם סוריה מבחינה זו. אבל אינני יודעת. לי לא אכפת וממילא אני לא אלך מכאן. אם החברים רוצים לשבת – אדרבא. אבל אני יכולה לומר לכם, שניפגש כאן בשעה ארבע וחצי – אם אז זה יקרה…"

ראש הממשלה מאיר: "…אם לא התחילו במלחמה עד שעה ארבע וחצי, אפשר יהיה להצביע שוב. אני רוצה לדעת מה המצב, ואם עד ארבע וחצי הם מתחילים…"

תא"ל ליאור: "זה מתחיל כבר ויש הזנקות בסוריה. הסורים פתחו באש".

ראש הממשלה מאיר: "אנחנו נשארים כאן".

תא"ל ליאור: "המצרים הורידו את כל הסוואות התותחים והסורים התחילו להזניק מטוסים".

מחליטים:
"א' – בהתחשב בידיעות ובריכוזי הכוחות בגזרה המצרית והסורית במטרה לערוך היום התקפה משולבת יזומה של צבאות מצרים וסוריה – רושמת לפניה הממשלה את החלטת ראש הממשלה ושר הביטחון על גיוס מילואים חלקי; גיוס מלא של חיל האויר; גיוס ארבע אוגדות שריון (וגיוס משלים) בשיעור של כמאה אלף איש בנוסף לצבא הסדיר.

"ב' – הממשלה רושמת לפניה הצעדים שננקטו להפעיל גורמים מדיניים למניעת המלחמה.

"ג' – ישראל לא תפתח במלחמת-מנע.

"ד' – באם ההתפתחות תחייב פעילות צבאית אופנסיבית – התוכניות תובאנה לאישור הממשלה.

"ה' – לא למנוע מאת ערביי השטחים העובדים בישראל לבוא לעבודה.

"ו' – לא לסגור את הגשרים הפתוחים.

"ז' – להסמיך את שר הביטחון להתקין תקנות שעת חירום

"ח' – בתוקף סמכות הממשלה לפי תקנה 1 לתקנות שעת-חירום (סמכויות מיוחדות), למנות את חברי הממשלה הבאים לעניין תקנות אלה: ראש הממשלה, שר האוצר, שר הבריאות, שר החקלאות, שר המסחר והתעשיה, שר המשפטים, שר העבודה, שר השיכון, שר הפנים, שר התחבורה והתקשורת

"ט' – להפעיל את רשות השידור היום – יום הכיפורים – לשידור מהדורת חדשות הקשורות במצב החירום בלבד".