אני חושש שכחול-לבן עשו טעות קשה בכך שאיפשרו לבנימין נתניהו לקבל את המנדט להקמת ממשלה תחילה. יש סיכויים, למרות הספין ההפוך שלו, שיצליח. אבל אם בני גנץ אכן יקבל את המנדט אחריו, כדאי מאד שיחליף דיסקט.

יש מי שיופתע מעצם הטיעון שביבי עשוי להצליח, וזה משקף התקדמות מסויימת בבחירות מועד ב'. לפחות נגמרה הגישה האינפנטילית שהאיש כל-יכול.

כך זה עשוי להראות: נתניהו משכנע את החרדים להעניק לליברמן כמה ניצחונות בנרטיב החילוני – מסחר ותחבורה בשבת וחוק הגיוס האנמי ממילא, למשל – בתמורה לממשלת ימין נוספת והמשך המימון הסחטני של הישיבות. ליברמן יקבל קרדיט על ההתקדמות ואולי אפילו רוטציה לשנה (מי שמאמין להכחשותיו מוזמן לקנות את המכונית המשומשת שלי). כחול-לבן תוכל לחגוג את "הניצחון" שלה באופוזיציה עד 2023.

אם זה לא יקרה, אני מציע לגנץ לשבור את הכלים. כן, אני יודע, זה לא בגנים שלו. אבל כדאי מאד להתאמץ.

הדה-לגיטימציה של המפלגות הערביות הייתה תעמולת נתניהו קלאסית ולמרבה הצער, זה הצליח. מתוך הבנה שהשמאל לא יוכל למשול בשום תרחיש סביר בעתיד הקרוב ללא הערבים, הוא ביקש להוציא אותם מהשיח: כך התבקשנו להסכים שהציונות היא הבסיס ללגיטימיות פוליטית.

האמנם?

חברים: הציונות היא הרעיון שליהודים צריכה להיות מדינת לאום בארץ ישראל. זה רעיון מעניין, למרות שלא כל היהודים תומכים בו ולא כל השותפים הקואליציוניים החרדים של נתניהו תומכים בו. אין זה מבחן הנאמנות העיקרי של מדינת ישראל. הנאמנות למדינת ישראל היא מבחן הנאמנות של מדינת ישראל.

אפשר לבקש מהאזרחים הערבים להיות נאמנים למדינה, ולרוב הם כאלה, לטעמי יותר מהימין המשיחי. אי אפשר לבקש מהערבים להיות ציונים. זו שטות מוחלטת, צביעות וטמטום. ערבי שיטען שהוא כזה, אני לא אאמין לו.

אבל נתניהו הצליח לדפוק למספיק אנשים את המוח כך שאפילו בשמאל יש המקבלים את הטיפשות הזו. הם מוכנים להוציא את הערבים מהחשבון הפוליטי ובזאת לחסל את הסיכויים שלהם עצמם להיות בשלטון. זה שיקוף עצוב של חולשת דעת ורפיון כללי בשמאל.

כן, חלק מחברי הכנסת הערבים לא נחמדים. הם אינם נטולי אשמה אכל הם נמצאים במצב רגיש שראוי להבנה. רוב הבעה עם בל"ד. אך אפילו שלושת חברי הכנסת של בל"ד אינם ראויים לדמוניזציה שעברו. אפשר לפרש כמה אמירות שלהם כתמיכה במחבלים אחדים; כך המצב גם עם כמה יהודים ימניים. יש פה סכסוך נורא, אין הרבה חבר'ה טובים, ויש אנשים שאומרים דברים מטופשים. חייבים להתקדם.

נתניהו בוודאי לא היה מעלה על הדעת לוותר על הערבים אם המצב היה הפוך. אין לו טיפת בושה. אסור שלגנץ תהיה בושה. אם הוא יקבל את המנדט עליו לפנות מייד לערבים. מי שלא אוהב את זה מוזמן למחות בכיכר רבין.

נידוי הערבים הוא דבר שנראה נורמלי לחברה לא נורמלית – עד שיום אחד הוא קורס.  קורס כתוצאה של מנהיגות.

לליברמן ייאמר: עם תמיכת הערבים אפשר ליישם את סדר היום החילוני שלך, הרבה יותר ממה שתקבל מהליכוד. אולי אפילו לימודי ליבה וסוף המונופול האורתודוקסי.

אני לא מקל ראש. תהיה טלטלה בציבור היהודי והפגנות וזעקות שבר. חלק מזה יבוא מגזענות (ההסתה של נתניהו כבר מוכנה בקופי-פייסט) וחלק מהכרה שהמצב בהתחלה עשוי לסבך ענייני בטחון מסויימים.

אבל הערבים (אולי בניכוי בל"ד) כל כך כמהים ליחס לא מחפיר שלהערכתי בתמורה לחיבוק שכזה הם יעשו הרבה כדי לא להקשות. תשעה מהם יספיקו גם עם כתומכים מבחוץ.

וכנראה שתוך זמן לא רב הממשלה תחדל להיות תלויה בערבים. לליכוד ולש"ס תהיה הזמנה פתוחה להצטרף. ש"ס עשויה לבוא כמעט מיד (רק כדי לדפוק את ליצמן זה כדאי) ובהמשך גם ליכוד, אחרי שייפרד מנתניהו שכנראה יפנה למשפטיו . כך שליברמן בסופו של דבר יקבל אפילו את ממשלת האחדות שהוא כה רוצה.

יידרשו הרבה אומץ ורטוריקה חיובית מצד גנץ – מבחן מנהיגות אמיתי. זה יותר מסובך מאשר לשכנע שמאלנים להצביע לגנרלים חביבים בתקווה להפיל את נתניהו. אבל ייתכן שזה ייעודו.

אם מהלך כזה יצליח זה יהיה מרהיב במישור הפנימי.  זה יהיה ארגון מחדש של המבנה הפוליטי והחברתי, בכיוון של חברה נורמלית יותר.

זה יאתחל באיחור מביש את תהליך שילוב אזרחי ישראל הערבים בענייני המדינה, גם אם הם לא יצטרפו בתחילה לקואליציה כשותפים מלאים. מחוקקים הגונים כמו אחמד טיבי ואיימן עודה יהיו ראשי ועדות בכנסת. התקציבים יהיו יותר שוויוניים. המשטרה תתחיל להתייחס למגזר. תושביו ירגישו שיש להם קול. הסיכון לתסיסה יירד ויחסי יהודים וערבים ישתפרו. אלה יעדים חשובים ביותר.

בעניין הפלסטיני יימשך הקיפאון כמובן, אבל אולי לפחות ייעצר מצעד האיוולת של עיבוי ההתנחלויות.

מה הסכנה הגדולה? שזה ייכשל ונלך שוב לבחירות חוזרות? המשך שלטון הימין הרבה יותר מבעית. מנהיג יודע לקחת סיכון. מנהיג עושה את הדבר הנכון.

כרגע ליברמן אומר שהוא לא ילך על זה – אבל זה כרגע.

התרחיש מהווה ניצחון כה גדול לכוחות התבונה בישראל, עד כי אפילו ליברמן כנראה יבין. הוא אדם מאוד מוזר אבל הוא לא טיפש.  ייתכן, וכאן אני מסתכן קצת, שהוא גם לא בהכרח מרושע.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com

הציר האיראני, ה"מקאומה" נפגע קשות אחרי חיסול הנהגת חזבאללה. הצבא הסורי חבול אחרי עשור של מלחמת אזרחים, והמיליציות בעיראק שחוקות אחרי המלחמה נגד דאע"ש.

כעת החות'ים הם כנראה החוליה החזקה ביותר בקרב המיליציות הפרו-איראניות בעולם הערבי. מדוע הם מהווים פצצת זמן מתקתקת? והאם הפתרון נמצא דווקא בירושלים?

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

אין ספק שאנו עוברים ימים לא פשוטים בכלל, זאת עובדה, אנו עם שעבר טראומה רצינית ברמה הקולקטיבית והאישית ברבדים שונים, ולא נתפס שאנו מציינים שנה ליום הארור בו הכל התחיל ועוד לא ידוע מתי ייגמר.

אז איך כל זה קשור לסבא וסבתא שלכם, אתם שואלים? השבעה באוקטובר לימד אותנו יותר מהכל את חשיבותו של המוסד המשפחתי כערך עליון. חובה עלינו להעריך ולנצור את הרגעים המשותפים יחד. היום כבר ברור לנו ששום דבר לא מובן מאליו וכי בלי האנשים הכי קרובים אלינו ברגעי משבר – קשה מאוד להתקיים.

ד"ר אילנה בן דב היא סבתא פסיכולוגית וסטנדפיסטית ודיירת באחוזת צהלה.

מאפיין מובהק של המעבר לדיקטטורה פשיסטית הוא שהמנהיג אחראי למה שמצטייר בעיני הציבור כהצלחות, בעוד שלכישלונות האיומים ההולכים ונערמים – אחראים מתנגדיו מקרב האזרחים.

האחראים לכישלונות יהיו גם מקרב שומרי הסף המוחלשים, או מערכת המשפט המוחלשת, או האזרחים מקרב המיעוט האתני, או ארגוני זכויות האדם, או מערכת המשפט הבינלאומית, או האופוזיציה, או נציגי האופוזיציה שנכנסו לממשלה בתמימות לאחר טבח 7 באוקטובר 2023, תוך שהם מגישים את ראשם על מגש של כסף למערך התעמולה הפשיסטי. תפקידם האמיתי היה, כמובן, שיהיה את מי להאשים בכישלונות. בני גנץ וגדי איזנקוט הם כמובן אלה שעיכבו את הניצחון המוחלט.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.