סביב שולחן החג, לצד הברכות, השירים והמאכלים, התפתחה שיחה רגועה ומכבדת ביני לבין גיסי על המצב הפוליטי הסבוך בו נתונה המערכת הפוליטית בישראל. הרבה לא למדנו משיחה זו. אנו מכירים זה את עמדות רעהו, אך תגובותיהם של האחיינים הצעירים (כמעט בעלי זכות בחירה) הדהימה את כולנו.

נראה היה כאילו הם "אלרגיים" למשמע מבוגרים העוסקים בשיח פוליטי. ההתרחשות הלחיצה אותם, הם היו דרוכים, כאילו הרגישו שבכל רגע השיחה תגלוש לפסים קולנים ואלימים. הם לא לקחו חלק בשיחה, לא אמרו דבר, למרות שמדובר בצעירים רהוטים ודעתנים בעלי עמדות ערכיות/פוליטיות ברורות ומגובשות.

הם רק ביקשו שנפסיק לריב!

הסיטואציה בה מבוגרים מדברים פוליטיקה, הפעילה אצלם כמעין תגובה פבלובית של סלידה, הימנעות והתגוננות.

חשבתי לעצמי, כל זאת למה?

"הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו…." (ירמיהו פרק יג' פסוק כג')

עם היוודע תוצאות סבב הבחירות האחרון, כאילו הכל התהפך.

לפתע, בניגוד מוחלט למציאות שחווינו במשך חודשים ארוכים, החלה לחלחל מחשבה כי אין מנוס ובנסיבות שנוצרו "חייבים אחדות".

נשיא המדינה, התקשורת, ופוליטיקאים רבים מעברים מסרים ברורים וחדים בדבר הצורך להניח מאחור את המחלוקות ולמצוא נתיב שיוביל לאיחוי הקרעים ולהקמתה של ממשלת אחדות – ממשלה שתצליח למשול, לשרת ולממש את רצון הבוחר.

איור: בן מישקיט, סטודיו אנקורי

קולות אלו באים בניגוד מוחלט לקולות הבוטים והעכורים שנשמעו לאורך תקופה ארוכה וסוערת של שתי מערכות בחירות ברצף (ומי בכלל מבין מדוע נדרשנו למערכת בחירות נוספת?).

הפלגנות, ההפחדה ומשחקי השנאה תפסו מקום מרכזי בשיח הציבורי לאורך חודשים ארוכים . כמונו, גם התלמידים והתלמידות שלנו חוו לאורך זמן שיח ציבורי עכור, עמוס בשנאה, שיסוי ושקר.

פתאום הכל התהפך – כולם מדברים אחדות!

ומה מבינים מתבגרים ממציאות מתעתעת שכזו?

האווירה הציבורית שאנחנו המבוגרים חווים ומרגישים הילדים שלנו בבית – הם.ן תלמידי.ות מערכת החינוך, שומעים, חווים ומרגישים. כולנו עסוקים בכל כך הרבה דברים. המציאות בה אנו חיים יוצרת עומס גדול, ונראה כי לא נותר לנו זמן לעצור לרגע ולהסביר לילדים שלנו מה באמת קרה כאן בחודשים האחרונים.

לאמיתו של דבר, אולי גם אנחנו לא באמת מבינים את המציאות שחווינו.

בפער הזה, שבין ה"הלכה למעשה" – תפקידה של מערכת החינוך להיכנס ולמלא את החלל.

חינוך במהותו מתרחש במרחב של הדגמה!

למרבה הצער, המבוגרים הרואים עצמם ראויים להנהגת המדינה, הדגימו בהתנהגותם, לאורך חודשים ארוכים, התנהגות כוחנית המתאפיינת בהשמצות הדדיות, ירידה לרמות הנמוכות ביותר של זוהמה שקרית, הפחדה ופלגנות. כל זאת, תוך ניסיון לעטות מעטה של הנהגה והובלה אידאולוגית, שקולה ואחראית.

לדעתי, אף אחד (כמעט) לא באמת קונה את זה.

מתבגרים, מרגישים בדיוק את מה שאנו המבוגרים מרגישים. חינוך במהותו הוא פעולה פוליטית, כל חינוך הוא פוליטי, וככזה הוא יכול להיות כוח משמר או כוח הפועל לשינוי. חינוך פוליטי/אזרחי הכרחי להמשך קיומה של חברה דמוקרטית. אנחנו, ומערכת החינוך שלנו, לא עושים מספיק!

חייבים לספר לתלמידים שלנו את האמת.

חייבים לקחת אותם ברצינות.

חייבים להסביר להם מה קורה כאן במציאות הפוליטית הסבוכה.

אנחנו מחנכים אותם למעורבות אזרחית, תרומה לקהילה חינוך לסולידריות ועוד, אבל אנחנו מפחדים לדבר על פוליטיקה בתוך בתי הספר. בכך אנו מצמצמים את התהליך החינוכי-ערכי לו זוכים תלמידינו.

חוקר החינוך החשוב, צבי לם ז"ל, הגדיר היטב במאמרו "חינוך פוליטי וחינוך אידאולוגי – הבחנות" את ההבחנות בין חינוך אידאולוגי לחינוך פוליטי.

עיקרו של החינוך האידאולוגי, על-פי לם, מתממש כאשר בוחר המחנך לעשות שימוש בתוכני החיים הפוליטיים/אקטואליים ובתכנים של תכניות הלימודים לצורך גיוס תמיכתו של התלמיד בעמדה פוליטית מסוימת, אשר נתפסת בעיני המחנך כעדיפה. מטבע הדברים, פעולה מסוג זה נאסרה ויש להימנע ממנה.

אולם, לצד החינוך האידאולוגי, חשוב שנמצא את התנאים לעיסוק מעמיק דווקא בחינוך הפוליטי.

החינוך הפוליטי, כפי שהגדיר לם, הוא הפעילות המתבצעת בבית הספר שמטרתה פיתוח כישוריו האינטלקטואליים ורגישותו המוסרית של התלמיד לצורך הפעלתם במצבים המזמינים נקיטת עמדות בעניינים פוליטיים.

סלידה, הימנעות והתגוננות מצידם של מתבגרים/צעירים כתגובה (כמעט פבלובית) לשיח פוליטי – ממחישה חסר של ממש בחינוך הפוליטי לו הם.ן זוכים.

השינוי שאני מאחל למערכת החינוך שלנו בשנת הלימודים תש"פ – שתבוא עלינו לטובה, שנזכה שלא לפחד לעסוק בסבוך, ובמורכב ולחנך חינוך פוליטי ערכי שיכין את תלמידינו להיות א.נשים טובים יותר.

א.נשים שימשיכו לפתח את החברה והקהילה בה אנו והם חיים וייצליחו ליצור מציאות חיים טובה יותר, כזאת בה נשמח כולנו להזדקן.

רק שינוי עמוק בתרבות ובחינוך הפוליטי בישראל יאפשרו את צמיחתו.ה של גרטה טונברג הישראלי.ת.

שנה טובה – שנה של שינוי וצמיחה! 🙂

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך (17 שנות ניהול תיכון) – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות וצוותים חינוכיים. מנכ"ל בית עדן.