ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני וחוקר בתחום הפסיכולוגיה הבין־תרבותית, עבד בחטיבת המחקר באמ"ן תקופה קצרה, מאוגוסט 2021 ועד ינואר 2022. בעקבות ניסיונו באמ"ן הוא פרסם ב-26 בנובמבר 2023 מאמר בהארץ בכותרת "הייתי פסיכולוג באמ"ן. ללא שינוי, הם ימשיכו לטעות".

במאמר מנסה גרוזברד להבין ולהסביר את הפרדוקס, לפיו חטיבת המחקר באמ"ן, הבנויה על קבוצה איכותית של אנשים שמוינו בקפידה ועובדים יחד לאורך שנים, כושלת בניבוי אירועים ביטחוניים רבים כמו מלחמת יום כיפור, הסכמי אוסלו, שתי אינתיפאדות והטבח בעוטף עזה ב-7 באוקטובר.

גרוזברד מנסה להבין את הפרדוקס, לפיו חטיבת המחקר באמ"ן, קבוצה איכותית שמוינה בקפידה ועובדת יחד שנים, כושלת בניבוי אירועים ביטחוניים כמלחמת יום כיפור, הסכמי אוסלו, שתי אינתיפאדות והטבח בעוטף

גרוזברד לא חושב שיש פרט מסוים שאשם במיוחד בטבח הנורא של ה–7 באוקטובר. למיטב הבנתו, מבנה המערכת הוא בעייתי, וכתוצאה מכך כישלונות המערכת בניבוי הם רבים ועקביים.

הוא מציין מספר בעיות בחטיבת המחקר באמ"ן בפרט, ובאמ"ן בכלל. אציין שתים הנראות לי כחשובות בהן:

• חטיבת המחקר באמ"ן היא קבוצה הומוגנית למדי, ללא אנשים מבוגרים ועם מעט נשים בתפקידים הבכירים, וכמעט ללא גיוון תרבותי, מגדרי, וגילאי. חבריה הם בעלי רקע מודרני ומערבי, שבו יש קדימות לחשיבה אנליטית, אבל הם בעלי כישורים חברתיים נמוכים וחסרים את ההיבט הרגשי, הן כלפי עצמם והן כלפי האויב.

• המבנה של אמ"ן, כמו כל הצבא, הוא היררכי באופן שמגביל את החשיבה הפתוחה, הביקורתית והיצירתית, והמפקדים לא מרשים לעצמם לבטא את דעתם בחופשיות. כתוצאה מכך, גרוזברד חושב שבחטיבת המחקר נוצרה סוג של "שפה של הסתרות", שתפקידה לא לתת המלצות, אלא לקדם הסתרות והתחמקויות. אמנם במערך הבקרה של המודיעין קיימת קבוצת "איפכא מסתברא", שתפקידה לאתגר קונספציות ולהציג חשיבה שונה מזו המקובלת. אך לפי גרוזברד, לא ניתן לדרוש מאדם לשכנע אחרים, ולו רק לשם התרגיל, בקונספציה שהוא עצמו לא משוכנע בה.

גרוזברד לא חושב שיש פרט מסוים שאשם במיוחד בטבח הנורא של ה–7 באוקטובר. למיטב הבנתו, מבנה המערכת הוא בעייתי, וכתוצאה מכך כישלונות המערכת בניבוי הם רבים ועקביים

*  *  *

המצב בגבול עזה בחודשים הראשונים של 2023 עמד בפני התוכנית למתקפה כוללת, רצחנית, של חמאס שתביא לפתיחת מלחמה ועיצוב חדש של האזור.

וכמו תמיד, כאשר הידיעות על האירועים ועל ההכנות של חמאס לפעולה הכוללת זרמו למקבלי ההחלטות בצה"ל ובירושלים – האירועים מוינו שם לא על פי טבעם האמיתי אלא על ידי האמונות והתפיסות (קונספציות) שהיו טבועות ומוכנות במוחם של מקבלי ההחלטות בצה"ל ובירושלים.

רובנו רוצים להאמין כי הדעות שלנו נוצרו לאורך זמן על ידי שיקול זהיר ורציונלי של עובדות ורעיונות וכי ההחלטות שלנו, המעוגנות בדעות אלה, הן מבוססות ומושכלות.

אבל המחקר גילה כי לעתים קרובות אנו מבססים את הדעות שלנו על האמונות שלנו. האמונות שלנו יכולות להכתיב את העובדות שבחרנו לקבל. יותר מזה, הן יכולות לגרום לנו לשנות את העובדות כך שיתאימו טוב יותר עם הדעות הקדומות והאמונות שלנו, עם הקונספציות שלנו.

מחקרים אלו עוזרים להסביר מדוע בחטיבת המחקר ובאמ"ן, לא היו מסוגלים להתמודד עם המציאות של ההתרעות המודיעיניות. בכירי חטיבת המחקר באמ"ן ובכירי אמ"ן בחרו רק את העובדות שיבדלו אותן מהאמיתות שאינן נוחות, וכל מי ומה שאיים על מערכת האמונות שלהם מודר או הותקף.

רובנו רוצים להאמין כי דעותינו נוצרו בשיקול זהיר ורציונלי של עובדות ורעיונות, וכי החלטותינו, המעוגנות בהן, מבוססות ומושכלות. אך המחקר גילה כי לעתים קרובות דעותינו מתבססות על אמונותינו

כך הם יכלו להתעלם מההתרעות של התצפיתניות ששילמו בחייהן על המחדל הנורא הזה, ומהמסמכים שכתבה הנגדת הבכירה באמ"ן, אשר במשך החודשים שקדמו למלחמה כתבה שלושה מסמכי אזהרה לבכירים ביחידה שלה ובמודיעין בדבר כוונות חמאס.

לפני כמה חודשים היא דיווחה כי חמאס ברצועה השלים סדרת תרגילים שדימו פשיטה על קיבוצים ומוצבים מצדה הישראלי של הגדר. ביולי היא דיווחה על סיום סדרת תרגילים נוספת.

באחד המסמכים צירפה אמירה מחרידה שעלתה בחומר המודיעיני החושפת את כוונתו של חמאס לפגוע קשות בתושבי הקיבוצים, ודיווחה למפקדיה כי אנשי חמאס סיכמו תרגיל שערכו במשפט "סיימנו לרצוח את כל תושבי הקיבוץ".

האזהרה האחרונה של הנגדת הגיעה באוגוסט, במסמך בו פירטה את התוכנית כפי שהיא מבינה אותה ואת התרגילים שערך חמאס, והזהירה כי למודיעין הישראלי לא נותר יותר מרחב התרעה. מעתה, אמרה, זה יכול לקרות בכל רגע. או במילים שלי: האירועים יכולים לנוע במהירות מהבלתי אפשרי לבלתי נמנע מבלי לעצור בצפוי.

התברר שאלו שצדקו וטענותיהן הוכחו כנכונות, היו התצפיתניות שאמרו את מה שראו עיניהן. שום מחקרים או קונספציות למיניהן לא טשטשו את מה שהן ראו בחודשים שקדמו לשבת, 7 באוקטובר, אבל לא הייתה התייחסות נאותה להתרעות שלהן.

הנגדת הזהירה כי למודיעין הישראלי לא נותר יותר מרחב התרעה. מעתה, אמרה, זה יכול לקרות בכל רגע. או במילים שלי: האירועים יכולים לנוע במהירות מהבלתי אפשרי לבלתי נמנע, מבלי לעצור בצפוי

אפילו ההתראות של הנגדת הבכירה מ–8200 לא לא נלקחו ברצינות, ובצמרת היחידה ובצמרת אמ"ן לא יוחסה להן חשיבות מספקת. כמו התצפיתניות, גם היא זכתה להתייחסות מבטלת, אם כי כנראה לא מבזה ומאיימת כפי שספגו החיילות הצעירות יותר מכמה ממפקדיהן.

האומץ להביע דעה עצמאית

ב-2010 פרסם אל"מ אמיר אבולעפיה (לימים אלוף בצה"ל) מאמר ב"מערכות" בכותרת "האומץ להביע דעה עצמאית". במאמרו כתב אבולעפיה כי לקצינים רבים בצה"ל אין אומץ לחלוק על מפקדיהם, בין היתר בגלל השתרשות של "נורמות ונהלים שמעודדים את התופעה של היעדר אומץ להביע דעות עצמאיות…דיונים רבים מדי מתנהלים כטקס ואינם מעודדים שיח והגעה לתובנות משותפות".

אבל ההישענות על אמונות ודעות קדומות אינה גזירת גורל.

אציין את את ההתייחסות הרצינית והמעשית של עמוס גלעד במחצית שנות התשעים להתראה של קצין צעיר בדבר הפעילות של איראן לפתח נשק גרעיני. את ההתראה באוגוסט 2001, של קצינה צעירה ממודיעין חיל הים, שמפקדיה התייחסו אליה ברצינות, ושהוכחה כאמת, בדבר אוניית הנשק האירנית קארין A, ואת העובדה שגם המבנה של חיל האוויר הוא היררכי, אבל חיל האוויר השכיל מזה שנים לעודד את החשיבה הפתוחה את התחקירים הפתוחים של צוותי האוויר, ואת הביקורתית והיצירתית, בשילוב עם פעילות לפי הספר הנדרשת במערכות טכנולוגיות מורכבות.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.