אין ספק בכך שיהודי פולין במאה השמונה עשרה היו דתיים שחיו בקהילות מסוגרות ופרנסתם הייתה מושתתת על ייצור אלכוהול. כל עוד ייצרו אלכוהול, חכרו טחנות קמח וזיכונות כריתת יערות (כמו משפחת רוזמן למשל) הייתה הפרנסה מצויה בשפע, דבר שאפשר את יצירתה של קהילת לומדים ותלמידי חכמים הנשענת על גבירים יהודים. במשפחתי מתהלכים מיתוסים על סבתא רבקה שהייתה צדקת ובימי שישי הייתה מאכילה מאה תלמידי חכמים. סבא אלכסנדר שמקורו היה בפרוסיה בה חייבו את היהודים לקבל עליהם שמות גרמניים (אוסטרו הונגריה), סבא זה חכר יערות באזור הקרפטים, היה כורת עצים ומשיט את בולי העץ בנהר אל העיר.
בשלב מסוים התגלה לשליטי האזור שיש קושי בגביית מיסים והחלו הגבלות על ייצור אלכוהול ועל החכרת תחנות קמח ויערות. המלך הפולני גילה את שיעורם הרב של בתי המרזח היהודים ש"גזלו" מהמקומיים את כספי המיסים שאמורים היו להגיע לשלטונות.
חגיגת האלכוהול היהודית החלה לדעוך מסוף המאה ה–18. שורה של חוקים ותקנות אסרו על יהודים לייצר ולמכור משקאות אלכהוליים. בדוכסות ורשה, למשל, הוחל האיסור הזה מ–30 בדצמבר 1812. בשטחה היו אז 802 מבשלות, 1,116 מזקקות ו-10,455 מסבאות. רובן נוהלו בידי יהודים.
תוך שנים מועטות ירד שעורם של בתי המרזח מ-10,000 ל-2,500 דבר שפגע אנושות בחברת הלומדים. דבר כזה קרה גם בישראל, כאשר בג"ץ קבע שכל בית אוכל יכול לתלות תעודה שהמזון המוגש אצלו (כולל בשר) נרכש מספק בעל תעודת כשרות. לא נערך מחקר עד היום שהציג ירידה של משגיחי הכשרות.
פסיקתו של בג"ץ (המלך הפולני) נוסחה כדלקמן: השופטים קבעו שבתי עסק אינם יכולים להשתמש בכתב בביטוי "כשר" על כל הטיותיו, כולל "על פי כללי ההלכה". השופטת נאור כתבה כי "בית אוכל שאינו בעל תעודת הכשר לא יוכל לתלות תעודה הנושאת את הכותרת 'כשרות אלטרנטיבית', ולא יכול להציג כל מצג כשרותי מכל סוג שהוא". ואולם, נאור הוסיפה כי "עמדתי היא כי קיים גם שער שלישי. יכול חנווני להעיד על מרכולתו. אין דבר בחוק המלמד שאסור לבית אוכל להציג מצג אמת בדבר המזון הנמכר בו". לפיכך, עסק יוכל לציין כי המזון שהוא מוכר נרכש ממקום בעל תעודת כשרות, וכי רב, שאינו מטעם הרבנות, מפקח על המסעדה.
כל עוד שבויה המדינה בקוריהן של המפלגות החרדיות לא נראה ששיעור משגיחי הכשרות נוטה לרדת, אלא ההיפך. הספקת משגיחי כשרות עשויה להגיע מחברות העסקה, ממועצות מקומיות, מהרבנות הראשית מחצרות חסידים וגופים הקשורים למשרד הדתות. שיעורם נע היום סביב 20,000 משגיחים!!!
השליטה האבסולוטית בקרקעות לקבורה נתונה בידי גופים דתיים. 122 חברות קדישא. עדיין לא שמענו על אף לא אחת שסגרה את שעריה, פשטה רגל או מצויה בגירעון כספי. המדינה מסבסדת חלק מהוצאות הקבורה, אך חלק הארי משולם על ידי האזרחים עצמם. כל בקשה של משפחת נפטרים יש בצידה תשלום. הספסרות בקרקעות הרקיעה לשחקים, יש מקומות בארץ שתשלום עבור חלקת קבר עשוי להגיע ל- 100,000 ₪ ואף למעלה מזה. משפחתנו שילמה קרוב ל-40,000 עבור חלקת קבר זוגי להורים.
אגרת כשרות לבתי מלון מעל 251 חדרים מגעת עד 13,000 ₪ חוץ מתשלום חודשי למשגיח אחד סך של קרוב ל-10,000 ₪ והוצאות נוספות כגון העמדת רכב לרשותו ועוד.
יכול הייתי להוסיף עוד כהנה וכהנה, כיצד מוסדות חברתיים נופלים ברשתה של האורתודוכסיה הדתית, החל בחינוך, דרך מוסדות הרווחה דרך הצבא ומוסדות התרבות, אך די במה שכתבתי על המלך הפולני שבהחלטתו למגר את שליטתם של היהודים בבתי המרזח, בטחנות הקמח וביערות כבעיה המרכזית להתפתחותה של מערכת מיסים הראויה למדינה המבקשת להתפתח… פועל יוצא של הצרת-מקורות הפרנסה של היהודים דחף להתפתחותה של תנועת ההשכלה והרצון לצאת אל העולם להתבשם מאורו ולהאיר לעולם את אורו שלו – הרצון היהודי אינו הסתגרות – מושג שהשיג אותנו לאחור כל אימת שהסתגרנו.

רק תאר לעצמך את ח"כ צבי סוכות יושב במסעדה עם ח"כ ואטורי וח"כ טלי גוטליב (אגב המסעדה כשרה למהדרין), תאר לעצמך שהם דנים בביטחונם של תושבי הספר, מה שקוראים פריפריה, אלה שיש להם מפעל פלסטיק במגן, בית דפוס בבארי, טפטפות בחצרים, חוחובה ומיני רעיונות טכנולוגיים שפרצו את גבול האי-אפשר (אפילו החליפו את סוג האדמה), תאר לעצמך שבראשם של השלושה עדיין מצויים שבבי זיכרון מאמירתו של חולה הנפש (דיכאון היא מחלת הנפש), זה שסיים את חייו נצור ומבודד בירושלים, אמירה נגד הקיבוצים השבעים, המשכשכים בבריכות השחיה, אלו שנזקקו להתערבות ממשלתית על מנת להציל עצמם מפשיטת רגל, אמירה מסיתה, זדונית, מהנדסת תודעה של מי שמחשיב עצמו כשייך לקבוצת מקופחים, שוליים, חלשים, עולים חדשים, ערי פיתוח, מזרחים, ספרדו-מזרחים, חסרי השכלה, שלא לאמר בורים ונבערים… רק תאר לעצמך מה היה להם לאמר לאותם שלושה הבוצעים פיתה כשרה וטובלים ברוטב הזולג מזוויות הפה, מדי פעם בפעם אפשר לראות תנועת יד המסדרת את הכיפה למקומה במרכז המוח, רטט שרירי הפנים של טלי רק מפגין בוז לאותם קיבוצניקים וח"כ ואטורי פותח את עיני העגל שלו כמו מבקש לטרוף את השולחן ואפילו את השולחן הרחוק מהם, משל רגיל לשבת על שני שולחנות, משל גר בשני ישובים שונים… תאר לעצמך ששלושה חברי כנסת הם נציגיה החוקיים של אוכלוסייה "מסוימת", "דווקנית", "חמסנית" הדורשת להיכנס לכל אתר במדינה אפילו אם הוא נמצא ברשות קיבוץ (לא חסרות דוגמאות)… רק תאר לעצמך שהם מבקשים לשנות את חוקי המסעדה – מהיום לחברי כנסת אסור לשלם עבור השירות), שהרי משכורתם הדלה בקושי מפרנסת חמש משפחות פריפריאליות… אני חש שהגזמתי בתיאור עלילה בלתי אפשרית, בדיוק כמו התקפת החמאס שהייתה בלתי אפשרית בגיאומטריה המרחבית של מוחות -ימין מדושן מעונג- ימין המתבצר במלון בנוה-אטיב, ימין המתבצר בקיסריה, ימין התולה מסך שחור, ימין מסתיר, ימין שמאפשר לגרמניה למכור צוללות למדינה ערבית ושובר בכך את העדיפות הביטחונית בים… לא אמשיך לכתוב על העוולות של מנהיגות תאבת-כוח… כמו שאני מבקש, אולי דורש, לא ללכלך את אמ"ן… פניו כפני מנהיגיו… מפקדיו, ח"כיו, שריו ובמיוחד ראש ממשלתנו הבוגד בנשותיו ובאנשי אמונו, בעמו ובמדינתו… הנדסת תודעה בעת מלחמה היא פשע מול זעקת משפחות-השכול/חטופים המבקשות תשובה.