פסוק כ"ד מספר שמות פרק כ"ב: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ".

בגמרא ממשיכים ואומרים (בבא מציעא,ע"א, עמוד א'):

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

עמי ונכרי – עמי קודם, עני ועשיר – עני קודם, ענייך ועניי עירך – ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין.

משמעות הכלל ההלכתי דנן, הינה כי כאשר אדם מבקש לתת צדקה, עליו לתת אותה ראשית כל לנזקקים הקרובים אליו, בטרם יתרום לנזקקים במעגל רחוק יותר. לכאורה, יש בכך הדגשה של חיי הקהילה של הפרט, והרי אם כל אחד יתרום לנזקקים הקרובים לו, יושג שוויון מסוים בתרומות והעולם יהיה שוויוני וצודק יותר.

ומה הדרש?

בכל מיני דיונים מטופשים על קליטתם של פליטים, נאמר שאין לקלוט אותם, כי "עניי עירך קודמים", יענו בואו נעזור קודם לעניים שלנו. נכון, לפי הגמרא, אם פלוני מבקש לתת עשרה שקלים לצדקה, יש הגיון שיתרום לנזקק בשכונה שלו, לפני שיתרום בשכונות אחרות.

אולם אין דין מקרה זה כדין סיוע לפליטים: במקרה של פליטים, לא מדובר בפלוני אלא במשאבי מדינה שלמה. אמנם משאבים אלו אינם בלתי מוגבלים, אך מדובר ביכולות גדולות בניצול משאבים והפעלת משאבים. אלו המעלים טיעון כי אין לעזור לפליטים כי "עניי עירך קודמין", אומרים בעצם כי אין לנקוף אפילו אצבע, ואין להוציא אפילו אגורה שחוקה, כדי לסייע לפליטים, היות והם לא יהודים.

הטוענים שאין לעזור לפליטים כי "עניי עירך קודמין", אומרים בעצם כי אין לנקוף אפילו אצבע, ואין להוציא אפילו אגורה שחוקה, כדי לסייע לפליטים, היות ואינם יהודים

שהרי אין מחלוקת כי יש בישראל רשויות רווחה אשר מעניקות שירותים סוציאליים מכל מיני סוגים לעניים כבר כעת, אך אם "עניי עירך קודמים" – גם את המעט אשר מקבלים מבקשי המקלט, צריך לקחת מהם, כי הם לא משלנו. לפי הגיון זה, גם אם תושב עיר בה כולם עשירים מבקש לתרום, עליו לתרום בעיר שלו בלבד, ולא חלילה בעיר שבה יש נזקקים.

רוצה לומר, הפרשנות אשר ניתנת לכלל ההלכתי ההולך והופך שגור, "עניי עירך קודמין", הופכת לחסרת כל הגיון מעשי. עניי עירך קודמין, אין משמעו בלעדיות מוחלטת בכל הקצאה של משאבים לעניי עירך בלבד, אלא רק שיש להם עדיפות מסוימת ("קודמין" מלשון קדימות), וכזו אכן מתקיימת ממילא בעניין שלנו.

מעבר לכך, הפליטים לא באמת מקבלים מן המדינה מזון, קורת גג או זכויות סוציאליות (כאשר דווקא בכליאתם, משקיעה המדינה משאבים לא מעטים). אם נאפשר לפליטים לעבוד, הם אף לא יצטרכו דבר מן המדינה, ויוכלו להסתדר ולדאוג לעצמם.

הפליטים לא באמת מקבלים מן המדינה מזון, קורת גג או זכויות סוציאליות (כאשר דווקא בכליאתם, משקיעה המדינה משאבים לא מעטים). אם נאפשר להם לעבוד, הם לא יצטרכו דבר מן המדינה

בסיכומם של דברים, אין כאן טענה כי ישראל צריכה לפתוח את הסכר ולאפשר לכל מי שחפץ בכך להיכנס לשטחה. לא צריכה להיות מחלוקת בנקודה זאת: מדינות דמוקרטיות אשר טרחו ובנו חברות מתקדמות ומשגשגות, צריכות ליהנות מן המשאבים שיצרו לעצמן, ולא לחלוק אותם "חופשי" עם מי שהסתנן לשטחן.

אולם זה לא המצב בעניין מבקשי המקלט מאפריקה: מדובר במבקשי מקלט אשר ברובם הגדול עומד בקריטריונים הנדרשים "לפליטות" לפי המשפט הבינלאומי.

מעבר לכך, מדובר בקבוצה קטנה מאד, ודאי לא נטל אמיתי על כלכלת ישראל. מי שאומר עניי עירך קודמים, לא מעוניין לעזור לעניים, אלא מעוניין להעיף מכאן מבקשי מקלט מאפריקה. די לצביעות.

עומר כהן הוא משפטן וכותב תוכן מראשון לציון. מנהל את הבלוג ״תשובת השמאל״.

ארמנים הגיבו בפליאה לאחרונה כאשר בנימין נתניהו מתח ביקורת על טורקיה על כך שלא הכירה ברצח העם הארמני על ידי העות'מאנים לפני מאה שנה.

אחרי הכל, ישראל עצמה נמנעת מהכרה כזאת בשואה הארמנית במשך עשרות שנים, תוך התעלמות מכך שארמנים רבים חשים קרבה ליהודים. האם סוף סוף מתחולל שינוי? עד כמה שזה נשמע נאיבי, אני מייחל לכך שכן.

גריגור הובהניסיאן הוא שגריר ארמניה לשעבר בארצות הברית ובמקסיקו, ושירת כסגן שר החוץ.

הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט מת במהלך הכהונה הרביעית שלו. יש אומרים שאלמלא מת היה נבחר גם בפעם החמישית. בו ביום השביעו את הארי טרומן סגנו לנשיא. בכהונתו השנייה טרומן נבחר בבחירות. במהלך כהונתו הגבילו בחוק את מספר הכהונות של הנשיא לשתיים. החוק לא חייב את טרומן, הוא היה צריך לחול רק לאחר תום כהונותיו, אך הוא בחר לא להתמודד בפעם השלישית.

אנחנו בסוג של מלכוד. בנימין נתניהו איננו רוזוולט ולדאבוננו גם לא טרומן. כתבי האישום נגד ראש הממשלה מחריפים את השנאה כלפיו מצד מתנגדיו אך מגבירים את אחיזתו בכל מחיר בשלטון ואת התמיכה בו מצד המאמינים בהיותו נרדף.

חוקר ומרצה למשפט פלילי. חבר סגל בכיר בחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי, ומנהל המכון לבטיחות במשפט הפלילי. מחבר הספר הקבצן השביעי – רשימות מבית המעצר.

"הפתעת אוקטובר" איננה רק במתקפת חמאס. זוהי גם קריסה פתאומית בינלאומית של ישראל. לכאורה, על לא עוול בכפה, אולם זוהי תולדה של ההפיכה המשטרית מבית מדרשו של בנימין נתניהו, ויש האומרים שהמשך המלחמה משרת את מטרותיו. ואילו "מתקפת אפריל" האיראנית חשפה את הלְקוּת הישראלית, אך גם פתחה פתח לשובנו לשפיות מדינית. אל לישראל להתנהל כעת בנקמנות אלא לבחור מהלכים חכמים שישיבו את החטופים שבשבי, יוליכו להסדר בר-קיימא עם הפלסטינים ויצמצמו את האיום האיראני.

*  *  *

בשפה האנגלית יש מילה העשויה לתאר את התנהלותו של נתניהו: reckless, כלומר פזיז או נמהר, אלא שעצם הכתרתו כ-reckless מחטיאה. הוא מחושב מאד ופועל למטרת-על כפולה: הבטחת שלטונו בצד המשך התחמקותו מהכלא. כך יש להבין את מהלכיו, כולל בעזה ומול איראן. יש הטוענים שהוא פועל לקבֵּע את מצב המלחמה כדי להרחיק את אימת הדין.

ברוך בינה הוא שגריר בדימוס. הוא כיהן כשגריר בדנמרק, קונסול כללי בשיקגו וקצין עיתונות בניו-יורק.בוושינגטון שירת פעמים - תחילה כקצין קישור לקונגרס וציר לדיפלומטיה ציבורית ובהמשך -- סגן ראש הנציגות. במטה בירושלים היה סמנכ"ל משרד החוץ ועמד בראש האגף לצפון אמריקה. כיום הוא עמית מדיניות במכון "מיתווים" למדיניות חוץ אזורית, חבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל וכן חבר-מייסד של הפורום למדיניות חוץ שהוקם לאחרונה. הוא פירסם שני ספרי שירה ופרוזה.