הנה נפטרנו מחום הקיץ המתיש ושוב הגיע סתיו מענג, שאמור היה כבר להתחלף בחורף אך נראה שזה מתמהמה. האוויר הצטלל ואפשר כבר לשאוף את הניחוח הדק שלאחר הגשם. ממטרות העוז שהגיעו אחרי הגשם הראשון הותירו אחריהם אוויר רווי ריח גשם כמעט ממכר. אבל הפעם קשה לחגוג את הקרירות ואת הקסם הסתווי, בגלל העצב, הבלבול, תחושות הכאוס, החרדות, הלחצים.

גם במלנכוליה הקלה הנלווית כתמיד לסתיו יש נעימות כלשהי. ואני נזכרת איך שמעתי לראשונה את אריק איינשטיין. הייתי אז בת בגיל 15 16. נדמה לי ששירו הראשון ששמעתי היה "רוח סתיו" עם המילים שחיבר יחיאל מוהר והלחן של יוחנן זראי. השיר הזה חוזר אלי מדי שנה בהגיע הסתיו.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

זוכרים שבמתקפה הראשונה של איראן על ישראל כל המזרח התיכון גונן על ישראל? סעודיה, האמירויות, ירדן, ארצות הברית ומדינות אירופיות? התוצאה הייתה מדהימה. כמעט אפס פגיעות בישראל, ומכה מורלית קשה לאיראן.

מי שהצטיינה בקואליציית ההגנה על ישראל במתקפה הראשונה של איראן הייתה ירדן, שיירטה את כל הכטב"מים שעברו תחת שמיה. הפעם היא סייעה ביירוט בלילה שחלף, אך חזרה בה מהסיוע במהלך הלילה, ונקווה שתמשיך לסייע בהמשך. במקום למנף את ההתייצבות האזורית ההיסטורית לברית מזרח תיכונית מדהימה, בנימין נתניהו העדיף את בית הכנסת על הר הבית שהבטיח לאיתמר בן גביר, ואת תכנית ההכרעה של בצלאל סמוטריץ'. סעודיה הבהירה באופן חד משמעי – נתניהו חייב להחליט בינה לבין בן גביר וסמוטריץ', ונתניהו בחר "בשותפיו".

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

ישראל נכנסה למערכה מאסיבית מול איראן. התקיפות הראשוניות של חיל האוויר נראות כהצלחה מרשימה, עם פגיעה קשה גם במערכות הגרעין, הטילים, וההגנה האווירית וגם בבכירי משמרות המהפכה והצבא.

אבל אין מה להשלות את עצמנו – זו תהיה מלחמה ארוכה וקשה. האיום – גם על העורף הישראלי – הוא רציני, ומצריך מדיניות מפוכחת וחכמה. מדיניות כזו מחייבת ריכוז המאמץ, וריכוז המאמץ מחייב הסכם שיסיים את המלחמה בעזה, יחזיר את כל החטופים, וייבצר משטר אלטרנטיבי לחמאס בעזה.

בועז אצילי הוא פרופסור למדע המדינה ויחסים בינלאומיים באמריקן יוניברסיטי בוושינגטון, מתמחה בלימודי ביטחון וסכסוכי גבולות. בין הספרים שפרסם: Triadic Coercion: Israel’s Targeting of States that Host Non-State Actors (עם ונדי פרלמן) ו-Good Fences, Bad Neighbors: Border Fixity and International Conflict.