איך שלא ננתח את אירוע ביום שישי – שבו הרגו בשוגג חיילי גדוד 17 של בית הספר למ"כים את החטופים אלון שמריז, יותם חיים וסאמר אל טלאלקה בשכונת שג'אעיה שבצפון רצועת עזה – הוא היה חייב להסתיים אחרת.
בצה"ל מתחקרים ביומיים האחרונים את השתלשלות הדברים בצורה יסודית, כולל הגעה של הרמטכ"ל רב-אלוף הרצי הלוי לרצועת עזה אמש. כבר מהתחקיר הראשוני שפורסם אתמול בצהריים ברור שהכוח כשל, והירי בוצע בניגוד להוראות הפתיחה באש – שגם בלחימה בעזה, לא שונו: יורים רק בתגובה לירי ישיר או אחרי זיהוי ודאי של אמצעי וכוונה – המונח שמתורגם לתחושת סכנת חיים.
נראה שבמקרה הזה, ככל הידוע עד כה, אף אחד מהתנאים הללו לא התקיימו.
שלושת החטופים הסירו את החולצות והחזיקו בבד לבן. על השאלה מדוע הם נורו כמעט מייד על ידי החייל בקומה התחתונה שבה שהה הכוח, עדיין אין תשובה. האירוע הזה מטריד אף יותר, שכן אחרי שמפקד הגדוד שנכח במקום הורה על "חדל אש", והחל לנוע לעבר הבית ממנו יצאו החטופים, הפקודה לא קוימה.
האירוע הזה מטריד אף יותר, שכן אחרי שמפקד הגדוד שנכח במקום הורה על "חדל אש", והחל לנוע לעבר הבית ממנו יצאו החטופים, הפקודה לא קוימה
כשהחטוף האחרון, הפצוע, יצא אל הכוח – הוא נורה שוב. עדיין לא ברור על ידי איזה כוח – אם זה של המג"ד שעמד סמוך אליו או של הכוח שנותר בבית מאחור. כך או כך, נראה שפקודת "חדל" לא הייתה ברורה או אולי אפילו לא נשמעה על ידי הכוח שנותר בחיפוי מאחור.
הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי על אירוע הירי (וידאו: דובר צה"ל)
נדגיש, בשני שלבי הירי החטופים החזיקו דגל לבן, ועדיין נורו בניגוד לפקודות שלא יורים באזרחים שנכנעים, ובניגוד לפקודת המג"ד שלא לירות לאחר מכת האש הראשונה. צה"ל יצטרך לבדוק את הנקודה הזו ביסודיות ולו רק כדי לוודא שאין כאן אצבע קלה מדי על ההדק.
קשה שלא לראות את קווי הדמיון ביו האירוע בשג'אעיה לפיגוע בכניסה לירושלים ב-30 בנובמבר השנה. גם שם חייל המילואים אביעד פריג'ה ירה בעורך הדין יובל קסטלמן ז"ל למרות שזה הרים ידיים, זרק את ארנקו לעברו כדי שיבדוק את תעודת הזהות, ופתח את מעילו כדי להראות לסובבים אותו שאין עליו חגורת נפץ. פריג'ה, למרות כל הפעולות הללו, המשיך בירי והרג את קסטלמן.
קשה שלא לראות את קווי הדמיון ביו האירוע בשג'אעיה לפיגוע בכניסה לירושלים ב-30 בנובמבר השנה. גם שם חייל המילואים אביעד פריג'ה ירה בעורך הדין יובל קסטלמן ז"ל למרות שזה הרים ידיים
מהתחקיר הראשוני של צה"ל עולה עוד סימן שאלה מטריד באשר להתנהלות המבצעית של הכוח, בסביבה שבה יכולים להימצא חטופים: בשום שלב לא הוצג לחיילים תרחיש כזה.
בהודעת דובר צה"ל לאחר התחקיר הראשוני נאמר כי לקחי האירוע הטרגי הועברו לכוחות האחרים שפועלים בעזה: "יש אפשרות שחטופים ננטשו או נמלטו, הכוחות צריכים להכיר את ההתכנות למפגש כזה ולשים לב לסימנים מעידים – כמו שיח בעברית, הרמת ידיים, לבוש".
מדוע ההנחיות הללו לא עברו מלכתחילה? איך יכול להיות שאחרי המידע הרב שנאסף מהמשוחררים בחודש שעבר – ביניהם רוי קריבוי שסיפר כיצד נמלט מהשוביו – האפשרות הזו לא הועלתה בפני הכוחות?
נקודה מטרידה נוספת שעולה מהתחקיר היא הבית עם הכתובת בעברית "SOS שלושה חטופים ישראלים", שנמצא כמה מאות מטרים מהבית שבו נהרגו שלושת החטופים. בתחקיר הראשוני סיפרו המפקדים כי הבית סומן כחשוד במלכוד וכי חשדו שמדובר באירוע של פיגוע משיכה. לכן, אף אחד לא נכנס לבית עצמו. זה לכשעצמו מובן.
אבל, האם הדיווח על הבית והשלט הועבר הלאה? הרי השלט אינו אירוע שכיח. ראוי היה שהבית הזה ייבדק על ידי המודיעין והדרג הפיקודי. גם על השאלה הזו עדיין לא ניתנה תשובה.
האם הדיווח על הבית והשלט הועבר הלאה? הרי השלט אינו אירוע שכיח. ראוי היהשהבית הזה ייבדק על ידי המודיעין והדרג הפיקודי. גם על השאלה הזו עדיין לא ניתנה תשובה
סביר להניח שבימים הקרובים כל הבתים בסביבת האירוע ייסרקו ביסודיות כדי לנסות להבין מה היה מסלול התנועה של השלושה, והאם אולי ניתן להפיק מכך מודיעין לגבי חטופים אחרים שאולי היו באזור.
מתברר שמודיעין לגבי הימצאותם יחד של השלושה היה בידי שב"כ וצה"ל מחקירתו של פועל תאילנדי שהיה עימם במנהרה ושוחרר. צריך לומר בכנות: לא ברור עד כמה המידע הזה היה יכול לסייע לסיים את אירוע הירי אחרת.
נשאלת כאן השאלה האם שב"כ, לאחר חקירת הפועל התאילנדי, ידע להצביע על מיקום כללי של מקום השבי בשכונה – ואם כן, מדוע מידע כזה של התכנות להימצאות חטופים באזור לא הגיע לשטח, לפחות לדרגי הפיקוד?
באופן טבעי, הריגתם של שלושת החטופים הציתה מייד מחאה חריפה של המשפחות. הזעקה שלהם למהלך יזום של ישראל לעסקת שחרור לצד הלחימה, התעצמה אחרי ההודעה של דובר צה"ל בליל שישי. נכון להבוקר (ראשון), ישראל לא שינתה את הפעילות הקרקעית והיא נמשכת כרגיל לצד נסיונות לחדש את המגעים אם חמאס.
אלא שמה שעבד בחלק הראשון של העסקה, לא עובד עכשיו. יחיא סנוואר ניתק למעשה מגע ולא עונה. בתחילת הפעולה הקרקעית, הלחץ הצבאי הביא אותו להסכים לעסקת חטופים; עכשיו הוא פשוט מתעלם מכולם.
מה שעבד בחלק הראשון של העסקה, לא עובד עכשיו. יחיא סנוואר ניתק למעשה מגע ולא עונה. בתחילת הפעולה הקרקעית, הלחץ הצבאי הביא אותו להסכים לעסקת חטופים; עכשיו הוא פשוט מתעלם מכולם
ישראל בינתיים מפעילה את מנופי הלחץ דרך קטאר ומצרים, אבל אלה כאמור לא ממש משפיעים על סנוואר. הוא, מבחינתו, הצליח לתקוע טריז בין הדרג המדיני למשפחות החטופים וליצור לחץ ציבורי כבד על מקבלי ההחלטות בדרג המדיני, מתוך תקווה להתגמשות ישראלית.
ישראל חייבת בהקשר הזה להגיב מחוץ לקופסה. אחד הצעדים האפשריים הוא פרסום רשימה של מאות אסירים פלסטינים שישראל מוכנה לשחרר, הן מהגדה ובעיקר מהרצועה. פרסום רשימה כזו ייצור תכונה רבה ברחוב הפלסטיני ויביא ללחץ על חמאס דרך הפגנות או אפילו עימות עם סמלי שלטון בעזה שעדיין נותרו על תילם.
מידת האפקטיביות של מהלך כזה אולי מוגבלת בהשפעתה על סנוואר, אבל בהחלט משמעותית כשמדובר על הנהגת החוץ והמתווכים.
במילים אחרות, לצד הפליטוּת וההרס הרב ברצועה, ישראל תציג לציבור הפלסטיני תג מחיר ממשי שלא קשור ללחימה, אלא אך ורק להחלטה של סנוואר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנויש שתי אופציות: או שהיתה פה טעות של חיילים לא מספיק מאומנים, ואת זה אפשר להבין; או שהיה פה צפצוף מכוון על הוראות הפתיחה באש בניסיון מכוון להרוג עזתים שנכנעו (ובסוף הסתבר שאלה בכלל החבר'ה שלנו). במקרה כזה החיילים – ובמידה ורלוונטי גם המפקדים שלהם – צריכים לעמוד לדין פלילי ולהכנס להרבה מאוד שנים בכלא. בכל אופן, נראה לי שיש ירידה קשה במשמעת בצה"ל וזה מפחיד.
כפי שאמר הרמטכ"ל דעתי באופן לא מספיק חריף יש הוראות פתיחה באש. לא יורים על מי שנכנע כולל מחבלי חמאס.
הוראות/נוהל פתיחה באש הן פקודות חייל צריך למלא אלא אם הפקודה בלתי חוקית בעליל ודגל שחור מתנופף מעליה.
דגל שחור זה פקודה לירות במי שנכנע לא לנצור את האש כאשר מישהו נכנע.