מלחמת ה-7 באוקטובר שמנהלת ישראל למיטוט כוחו הצבאי של חמאס הגיעה בימים אלה לפרשת דרכים שמחייבת קבלת החלטות קשות: האם על צה"ל להמשיך בכל מחיר במהלך הצבאי, או להסכים בהקדם על הפסקת אש וכניסה למשא ומתן על החזרת החטופים?

בשעה שמהלכי הקרבות בדרום הרצועה מוסתרים תחת ערפל הקרב, פרשני האולפנים מחווים את דעתם המלומדת על "מה צה"ל צריך לעשות". אני רוצה להציע כאן גם "מה צה"ל לא צריך לעשות".

בשעה שמהלכי הקרבות בדרום הרצועה מוסתרים תחת ערפל הקרב, פרשני האולפנים מחווים את דעתם המלומדת על "מה צה"ל צריך לעשות". אני רוצה להציע כאן גם "מה צה"ל לא צריך לעשות"

אסור לנו לחפש תמונת ניצחון בכל מחיר, בדמות הישג סמלי כגון הגעה לבונקר של יחיא סנוואר, או הישג מדומיין אחר שאין לו משמעות מדינית או אסטרטגית כלשהי, ולשלם על כך מחיר כבד בחיי חיילים ו/או חטופים. האחראים למתקפה מטעם חמאס יחוסלו במוקדם ובמאוחר.

הדוגמה ההיסטורית הכואבת שאציג כאן באה להמחיש את הסכנה מהלחץ הציבורי שחשים מקבלי ההחלטות וצמרת הצבא בניהול מערכה שהחלה בתבוסה צבאית, להשיג עוד ניצחון אחד שבסופו של יום אין לו כל חשיבות בראייה היסטורית.

סיפור הקרב על העיר סואץ ביומיים האחרונים של מלחמת יום הכיפורים, הוא כזה. כן. שוב המלחמה ההיא מלפני 50 שנים כנקודת ייחוס למלחמה הזו. הנה הסיפור בקיצור נמרץ למי שלא מכיר:

ב-22 באוקטובר 1973, קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה על הפסקת אש במלחמה בשעות הערב. בלילה שבין ה-22 ל-23 באוקטובר צה"ל הצליח להשלים את כיתור הארמייה המצרית השלישית. הישג צבאי יוצא מן הכלל שהיה יכול לסיים את המלחמה מבחינתה של ישראל.

אסור לחפש תמונת ניצחון בכל מחיר, בדמות הישג סמלי כגון הגעה לבונקר של יחיא סנוואר, או הישג מדומיין אחר שאין לו משמעות מדינית או אסטרטגית כלשהי, ולשלם על כך מחיר כבד בחיי חיילים ו/או חטופים

אולם, ב-23 לאוקטובר, לאחר קבלת החלטה שנייה באו"ם על הפסקת אש, בטרם הגעתם של פקחי האו"ם לאזור, הורה שר הביטחון דאז משה דיין לכבוש את העיר סואץ. זאת למרות שאזל החול בשעון המדיני, ולא הייתה כל חשיבות אסטרטגית באותו שלב של המלחמה לכיבוש העיר. סגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל התנגד למהלך אולם לא הצליח לעצור אותו, וכתוצאה מכך לא מונה לתפקיד הרמטכ"ל אחרי המלחמה.

כוחות משוריינים של אוגדה 162 נכנסו לעיר החרבה, נקלעו למארב מצרי ונזקקו לחילוץ של כוחות צנחנים. בקרב המיותר לכיבוש העיר סואץ נפלו 80 חיילי צה"ל ונפצעו 120, שריונרים וצנחנים. הכישלון יוחס להכנה חפוזה ולקויה של הכוחות לפעולה, מודיעין חסר על היקף הכוחות המצרים בעיר, וכמובן הזמן המועט שהיה למהלך בשל הפסקת האש שנכפתה על צה"ל על ידי האו"ם.

לימים, חוקרי המלחמה ההיא הגיעו למסקנה ששר הביטחון משה דיין חיפש בדקה ה-90 תמונת ניצחון והורה על כיבוש העיר למרות שבפועל המהלך הזה לא היה משנה באופן מהותי את תמונת הסיום של המלחמה, וחרף ההתנגדות במטכ"ל ליציאה לאותו קרב.

הסיפור ההיסטורי העגום של הקרב על העיר סואץ הוצג כאן  מחשש שההיסטוריה תחזור על עצמה ונחזה שוב ב- 'תסמונת הקרב האחרון'. החששות שלי כבדים במיוחד לנוכח הניסיון הנואל של ראש הממשלה בנימין נתניהו להתנער מאחריותו לתבוסה ולמחדל ההיסטורי של ה-7 באוקטובר.

הסיפור ההיסטורי העגום של הקרב על העיר סואץ הוצג מחשש שההיסטוריה תחזור על עצמה ונחזה שוב ב"תסמונת הקרב האחרון". חששותיי כבדים לנוכח הניסיון של רה"מ להתנער מאחריותו לתבוסה ולמחדל ה-7.10

מלחמת ה-7 באוקטובר 2023, לעולם לא תירשם בתולדות צה"ל ומדינת ישראל כניצחון. אולם יש לומר ביושר, שבניגוד לממשלת נתניהו המקורית, צה"ל הצליח להתאושש במהרה מהמחדל ויצא באופן מקצועי למלחמה בחמאס.

מפקדי הצבא וחיילי הסדיר והמילואים וארגוני החברה האזרחית התגייסו כולם ותרמו את חלקם על הצד הטוב ביותר. לניהול המלחמה בפועל התגייסו השרים בני גנץ וגדי אייזנקוט כדי לשמור על המדינה וצה"ל מפני ראש הממשלה ושריו הכושלים.

בימים הקרובים על קבינט המלחמה להורות על הפסקת המאמצים לחפש את אותה תמונת ניצחון – שמחירה יהיה חיילים הרוגים נוספים לשווא – ולקבוע לצה"ל יעדים בני השגה לקראת סיום המלחמה.

על ישראל לחתור באופן מיידי להפסקת אש מלאה בתמורה להסכם לשחרור יתרת כל החטופים. אין כל תוחלת בהמשך ההתבוססות של צה"ל ברצועה והחרפת המשבר ההומניטרי ברצועת עזה, שיגבה מישראל מחיר כבד מנשוא במישור הבינלאומי.

למחרת הפסקת האש, על שרי המחנה הממלכתי בקבינט להציב אולטימטום חד לנתניהו: אם  הוא ימשיך להתנגד להכנסת כוח בינלאומי ואנשי הרשות הפלסטינית שייקחו על עצמם את האחריות על ניהול הרצועה, הם יתפטרו מהממשלה ויפעלו להקדמת הבחירות.

בימים הקרובים על קבינט המלחמה להורות על הפסקת המאמצים לחפש את אותה תמונת ניצחון – שמחירה יהיה חיילים הרוגים נוספים לשווא – ולקבוע לצה"ל יעדים בני השגה לקראת סיום המלחמה

הפלת ממשלת נתניהו, היא שלב הכרחי בתחילת שיקום המדינה והחברה מהמלחמה והאירועים שקדמו לה.

ד"ר דן סגיר הוא עמית מחקר במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייוויס באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו: "דימונה – ההרתעה הגרעינית של ישראל" יצא לאור בהוצאת כרמל.