שלושה חודשים למלחמה וכשארגון "לתת" מפרסם את דו"ח העוני האלטרנטיבי לשנה זו ובו נתונים מזעזעים – האדמה לא רעדה. אם בעבר נתונים – לפיהם חמישית ממקבלי הסיוע נמצאים בעוני מחריד ומצבם החמיר – היו חלק מהכותרות הראשיות אם לא כותרת ראשית, הפעם שורר בעניין שקט נורא.
הנתונים הקשים שעולים מדוח העוני האלטרנטיבי, מתייחסים לתקופה שברובה היא מלפני המלחמה. אך ההכנסה של 19.7% מהציבור נפגעה במלחמה ו-45.5% חוששים ממצוקה כלכלית בעקבותיה.
הדו"ח סקר משפחות החיות בעוני ומקבלות סיוע. יותר ממחצית דילגו על ארוחות עקב מחסור כספי, 70.4% ויתרו על תרופות או טיפול. "מצב חירום חברתי-כלכלי בצל המלחמה שצפויה להחמיר ולהעמיק את העוני", כך הגדיר ארגון "לתת" את דוח העוני האלטרנטיבי שפורסם בימים אלה.
דו"ח העוני של "לתת" סקר משפחות עניות המקבלות סיוע. יותר מחצי דילגו על ארוחות בשל מחסור כספי, 70.4% ויתרו על תרופות או טיפול. "מצב חירום חברתי-כלכלי בצל המלחמה שצפויה להחמיר ולהעמיק את העוני"
זה דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת" ה-21, שמתפרסם בכל שנה בחודש דצמבר. השנה הוסיפו נדבך נוסף למחקר העוסק בעלויות המחיה המינימליות והנורמטיביות בישראל. כך הסביר אותו הארגון:
"אומדן כלכלי של עלויות המחיה בישראל מאפשר לבחון בצורה מורכבת יותר את האוכלוסייה העומדת על סף העוני או מעבר לו, להבין מה טווח השונות בין עלויות המחיה בעשירונים ובמעמדות הסוציו-אקונומיים השונים, ולהוות מצפן ליצירת הלימה של המענה הציבורי הניתן באמצעות קצבאות והגדרת שכר מינימלי, כמו גם להוות קרקע לקידום מדיניות רווחה יעילה המותאמת לצורכי האוכלוסייה הזקוקה לה".
עלות המחיה המינימלית בישראל נאמדת בכ-5,107 שקלים לנפש, ובכ-12,938 שקלים למשק בית הכולל שני מבוגרים ושני ילדים.
לעומת זאת, עלות הקיום הנורמטיבית, המשקפת את עלויות המחיה של מעמד הביניים הבינוני בישראל, נאמדת בכ-8,259 שקלים לנפש וכ-21,143 שקלים למשק הבית הנבחן. וכך נכתב בדו"ח:
"קיים בישראל פלח אוכלוסייה שעל אף שאינו מוגדר כעני על פי הביטוח הלאומי, בפועל חי בעוני. משקי בית בישראל, שהכנסתם לנפש מעל קו העוני כפי שמוגדר על ידי הביטוח הלאומי (3,851 שקלים לחודש), אך נמוכה מעלות המחיה המינימלית לאדם (5,107 שקלים לחודש), משקפים משקי בית בהם לא מתאפשרים תנאי מחיה מינימליים, ולכן משקי בית אלה חיים בפועל ברמות שונות של עוני".
"פלח אוכלוסייה שאף שאינו מוגדר כעני עפ"י הביטוח הלאומי, בפועל חי בעוני. משקי בית בישראל, שהכנסתם לנפש מעל קו העוני אך נמוכה מעלות המחיה המינימלית לאדם – חיים בפועל ברמות שונות של עוני"
ב"לתת" מפרסמים מחקר שנערך בקרב 1,358 משפחות ואנשים החיים בעוני ומקבלים סיוע. ל-81.8% מנתמכי הסיוע יש חוב לגורם כלשהו, פי 2.6 מהאוכלוסייה הכללית (31.8%) – "זו עלייה בשיעור 36.1% ביחס לאשתקד (60.1%) ושיא של ארבע שנים", הוסיפו.
לטענתם, ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה נתמכת סיוע עומדת על 9,529 שקלים והיא גבוהה פי 1.6 מההכנסה החודשית הממוצעת שלה, 5,938 שקלים.
המשמעויות מטרידות: 37.7% חוו חסימה ו/או עיקול חשבון הבנק, כמחצית נותקו מחשמל או קיבלו מכתב התראה לפני ניתוק, 45.4% נאלצו לבחור באופן תדיר בין תשלום חשבון החשמל ובין רכישת מוצרים בסיסיים.
עוד נכתב כי 50.9% מנתמכי הסיוע צמצמו או דילגו על ארוחות עקב מחסור כספי, 38.3% העידו כי ילדיהם צמצמו בגודל הארוחות או דילגו על ארוחות בשל חוסר יכולת לרכוש מספיק מזון, כמחצית, 50.8%, נאלצו לוותר על תחליפי חלב אם עבור תינוקם או לצמצם בכמות המומלצת בעקבות מצבם הכלכלי.
62.1% מנתמכי הסיוע מעידים כי מצבם הכלכלי הורע בשנה שחלפה. 20.8% העידו שיש סיכוי גבוה או גבוה מאוד שייאלצו לפנות את מקום מגוריהם בשל הקושי לשלם שכר דירה או משכנתה, 66.2% העידו כי נמנעו מתיקון ליקויים חמורים בדירתם מסיבות כלכליות.
המשמעויות מטרידות: 37.7% חוו חסימה ו/או עיקול חשבון הבנק, כמחצית נותקו מחשמל או קיבלו מכתב התראה לפני ניתוק, 45.4% נאלצו לבחור באופן תדיר בין תשלום חשבון החשמל ובין רכישת מוצרים בסיסיים
"התייקרות מחירי המזון ומוצרי הצריכה והחשמל מקטינה את כוח הקנייה של המשפחות הנזקקות, שהיה מוגבל כבר קודם לכן, ומגבילה את הניידות החברתית שלהן, יוקר המחיה מקשה על היחלצות ממעגל העוני, הוא אף דוחק לתוכו משפחות חדשות, החוות מצוקה כלכלית וקושי בסיפוק צורכיהן הבסיסיים, וזאת מבלי שיסווגו כעניות לפי אמות מידה רשמיות.
"נסיבות בלתי צפויות כמו שינוי פתאומי במצב הבריאותי ו/או התעסוקתי, צבירה והעמקה של חובות ויוקר המחיה, אינם מבחינים בין אנשים מרקע סוציו-אקונומי שונה.
"הפערים קיימים גם בנושאי חינוך והשכלה. 73% מנתמכי הסיוע העידו כי בעקבות המצוקה הכלכלית נאלצו לוותר על רכישת ציוד לימודי בסיסי וספרי לימוד לבית הספר עבור ילדיהם, ל-69.4% אין מחשב זמין עבור ילדיהם לצורכי למידה. 85.1% העידו כי נאלצו לוותר על חוגים ופעילויות העשרה.
"ילדים עניים אינם זוכים לקבל את הכלים והמיומנויות המתאימים למיצוי הכישרון והפוטנציאל האישי הגלום בהם, וכך מצטמצם הסיכוי שלהם להצליח בלימודים, לרכוש השכלה גבוהה ומקצוע עתידי שיאפשרו להם לפלס את דרכם ולהיחלץ מהעוני", הדגישו.
גם שירותי הבריאות אינם נגישים עבור אוכלוסייה זו. 70.4% מנתמכי הסיוע נאלצו לוותר על רכישת תרופות או טיפול רפואי נחוץ כי לא יכלו לשלם עבורם.
ילדים עניים אינם זוכים לכלים ולמיומנויות למיצוי הכישרון והפוטנציאל האישי, וכך מצטמצמים סיכוייהם להצליח בלימודים, לרכוש השכלה גבוהה ומקצוע עתידי, שיאפשרו להם לפלס דרך ולהיחלץ מהעוני
בבחינת ציבור הקשישים נמצא כי 81.6% מהקשישים נתמכי הסיוע חיים בעוני, בהם 50.5% בעוני חמור. יותר משליש, 35.5%, מהקשישים הנתמכים נמצאים באי-ביטחון תזונתי חמור, ו-64% ויתרו על רכישת תרופות או טיפול רפואי משום שלא יכלו לשלם עבורם.
המצוקה אף החמירה כתוצאה מהמלחמה. "לצד המלחמה, אסור לשכוח את העניים", אומר מנכ"ל "לתת" ערן וינטרוב. "תקציב המדינה חייב לכלול מענה לביטחון תזונתי ולמילוי שאר הצרכים הבסיסיים, ועכשיו ביתר שאת. נכנסנו למלחמה בשנים של משבר כלכלי אחרי הקורונה ובתקופה בה יוקר המחיה, האינפלציה והריבית במשק בשיא. עלות המערכה הצבאית, המיתון הצפוי ותקופת השיקום הארוכה, יביאו בין היתר להעמקת הפערים החברתיים ולהחרפת העוני. למרות ואולי גם בגלל המלחמה, לא נוכל להרשות לעצמנו שנים נוספות של סדר עדיפויות חברתי לקוי".
ובעוד הנתונים הקשים האלה עושים את דרכם בימי המלחמה אל העמודים האחוריים או נעלמים מעין הציבור, כי עוצמת המלחמה מטבע הדברים דוחקת את כל השאר, יש לומר לנבחרי הציבור שהם חייבים להציב גם את הנושא הכאוב הזה בראש סדרי העדיפויות.
כששר האוצר מפנה גבו לציבור ומתרכז רק באוכלוסייה במגזר הדתי-חרדי, זו אפליה שחייבת לעמוד לדיון ציבורי.
כשמול הנתונים האלה הממשלה מאשרת, אחרי אישור התקציב, להוסיף 75 מיליון שקל, להתנחלויות הצעירות (שם מכובס להתנחלויות לא חוקיות), לא שמעתי על דרישה לכינוס בהול של ועדות הכנסת. לא שמעתי את חברי הוועדות החברתיות דורשים כינוסים בהולים כדי למחות ולהתנגד.
כשמי שעומד בראש הממשלה מאשר עם שר האוצר ביטול החלטות שאמורות לטפל ביוקר המחיה, כמו למשל ביטול הרפורמה בחקלאות, ובמקום להוזיל את מחירי הפירות והירקות הם מעבירים סיוע ישיר בתמיכה בחקלאים – מי ייתן לידינו שההוזלות אומנם יקרו.
ובעוד הנתונים הקשים עושים דרכם לעמודים האחוריים או נעלמים מעין הציבור, כי עוצמת המלחמה דוחקת את כל השאר, יש לומר לנבחרי הציבור שהם חייבים להציב גם את הנושא הכאוב הזה בראש סדרי העדיפויות
גם בחברה הערבית מצביעים על פגיעה כלכלית קשה, בעיקר בעסקים המשפחתיים. ויש את הדחייה בתשלומי המשכנתאות בחצי שנה (סה"כ תשלומים שנדחו – 4.8 מיליארד שקלים), ויש את עלות מימון 135 אלף המפונים המגיעה לכ-40 מיליון שקלים ביום. הזעקה שהשמיע איש המילואים ליאור מושיב בדיון בוועדת הכספים, היא רק פתיח למה שיקרה כאן ביום שאחרי.
הגידול בגרעון, בד בבד עם אישור עוד העברות לתקציבים קואליציוניים, מעידים שחברה שלמה נלקחה כבת ערובה למימוש גחמות מפלגתיות של אנשים חסרי אחריות, הממשכנים את עתידה החברתי והכלכלי של המדינה, תוך סיכון חוסנם הכלכלי של אזרחיה.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו