במאי 1943, קריסטינה חיגר בת ה-7 נמלטה מהשואה אל תעלות הביוב של גטו לבוב בפולין, עם אמה, אביה ואחיה הצעיר. כשאביה של חיגר, איגנצי, שמע שעומדים לחסל את הגטו, הוא החביא את בני משפחתו מאחורי קיר של מרתף נסתר וחפר בור אל מערכת הביוב, שדרכו הם נמלטו יחד עם 12 יהודים נוספים.

רוב חברי הקבוצה לא יכלו לשאת את השהייה הממושכת בתוך התעלות הצרות, שקוטרן התאים לגודל גוף של ילד, ועלו חזרה אל מעל פני האדמה, שם הם נלכדו ונורו למוות על ידי הגסטפו. אולם בני משפחת חיגר, בעזרתם של שלושה עובדי ביוב קתולים – לאופולד סוֹכה, יז'י קובלוב וסטפן ורובלבסקי – הצליחו לשרוד בביוב 14 חודשים, עד שחרורה של העיר על ידי הצבא הסובייטי.

כל אותו הזמן, קריסטינה ובני משפחתה בקושי נעו בתעלות הביוב החשוכות והטחובות. הם נאבקו בחולדות ובתולעים, ולעתים היה עליהם ללחוץ את גופם אל דופנות האבן כדי שלא להיסחף במים הזורמים.

כל בני המשפחה סבלו מכינים, וקריסטינה ואחיה פבל חלו בחצבת ובמחלות אחרות. הם שרדו בזכות מנות קצובות של לחם שחור ומרגרינה שהבריח להם סוכה.

בזמן שהסתתרו, קריסטינה לבשה את הסוודר שסבתה סרגה לה. שירדו אל מתחת לאדמה, היא הספיקה לצפות בסבתה מועלית על קרון בדרכה אל מחנה הריכוז ינובסקה

בזמן שהסתתרו בביוב, קריסטינה לבשה את הסוודר הירוק האהוב עליה, שסבתה האהובה סרגה לה לפני המלחמה. לפני שירדו אל מתחת לאדמה, היא הספיקה לצפות בסבתה מועלית על קרון בדרכה אל מחנה הריכוז ינובסקה, שם היא מתה.

משפחה חיגר בלבוב, פולין. משמאל: פבל, איגנצי, קריסטינה ופאולינה (צילום: באדיבות ד"ר קריסטין קרן)

הסוודר הירוק של קריסטינה משוכפל כעת על ידי מאות סורגות ברחבי העולם, ביוזמתה של ד"ר לאה שטרן, סורגת מומחית המתגוררת באזור וושינגטון הבירה.

לאחר שראתה את הסוודר המקורי במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, בתערוכה על ילדים שהסתתרו וניצלו במלחמת העולם השנייה, שטרן יצרה דוגמת סריגה שתאפשר לכל סורגת מיומנת לשחזר את הסוודר.

"ילדה לבשה אותו תחת איום קיצוני. זוהי היסטוריה חיה שחייבים לספר אותה. צריך לשמר את סיפוריהם של ילדים בשואה", מסבירה שטרן את החלטתה לשחזר את דוגמת הסריגה של הסוודר.

שנה  של נסיונות שכנוע

שטרן, רופאה מרדימה במקצועה, נאלצה לזנוח את הפרויקט למשך עשור כשבעלה חלה במחלה סופנית. אבל הסוודר וסיפורה של קריסטינה נשארו באחורי תודעתה עד שביקרה בבית אנה פרנק באמסטרדם ב-2012, והחליטה שהגיע הזמן להוציא את התוכנית שלה לפועל.

"לקח לי יותר משנה לשכנע את המוזיאון לתת לי גישה לסוודר ולאפשר לי לעשות את זה", היא אומרת.

לדברי אוצרת מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, סוזי סניידר, הסוודר הירוק הוא פריט פופולרי. חוקרים ועמיתים רבים המבקרים במקום מבקשים לשאול אותו ממרכז האוספים, השימור והמחקר של משפחת דוד ופלה שאפל לצורך בחינה ומחקר.

ד"ר לאה שטרן מראה לד"ר קריסטין קרן כיצד היא שחזרה את הסוודר הירוק (צילום: ג'וליה גרוסמן)

אולם הסוודר לא הוצג מאז התערוכה "חיים בצללים: ילדים מוחבאים והשואה" ב-2003 וסבב תערוכות בן שנתיים במישיגן, ניו יורק ושיקגו.

"הוא במצב די טוב בהתחשב במה שהוא עבר. ייצבנו אותו, אבל צריך להיות זהירים מאוד, משום שזה טקסטיל, וזה ירוק. צריך לעמוד על המשמר לגבי חשיפתו לאור", אומרת סניידר.

"אנחנו לא נוטים להשאיל אותו לתצוגות רבות משום שהוא עדין מאוד", היא מוסיפה.

"הסוודר המקורי במצב די טוב בהתחשב במה שהוא עבר. ייצבנו אותו, אבל צריך להיות זהירים מאוד, משום שזה טקסטיל, וזה ירוק. צריך לעמוד על המשמר לגבי חשיפתו לאור"

בזמנו, סניידר חשבה שבקשתה של שטרן לקבל גישה לסוודר היא יוצאת דופן במיוחד. לאמיתו של דבר, שטרן הייתה האדם השני שפנה למוזיאון בבקשה לשחזר את הסוודר, אבל היא הייתה היחידה שהמשיכה והתעקשה.

"אם להיות כנה, בהתחלה חשבתי שמדובר בבקשה מוזרה", אומרת סניידר. "אבל אחותי, שהיא סורגת גדולה, הבינה את העניין של לאה בסוודר, ועודדה אותי להגיב אחרת".

עד מהרה סניידר התחילה להבין את המוטיבציה של שטרן. "בסופו של דבר פיתחנו איתה יחסים מאוד טובים. היא עשתה את זה בשבילנו ובשביל עצמה. זה הפך לשליחות בשבילה", אומרת סניידר.

דוגמאות של הסוודר שנסרגו בגוונים שונים (צילום: ג'וליה גרוסמן)

משימה קשה מהמצופה

שטרן, 66, קיבלה רשות לבחון מקרוב ובזהירות את הסוודר באפריל 2014. היות שהיה לה ידע בשיטות ובדוגמאות סריגה היסטוריות, היא האמינה שתוכל למצוא בקלות את דוגמת הסוודר בספר סריגה כלשהו. אולם להפתעתה, שחזור דוגמת הסריגה של הסוודר התגלה כקשה בהרבה מהמצופה.

"חיפשתי בכל ספר שהציע דוגמאות סריגה ודוגמאות של סוודרים, אבל לא הצלחתי למצוא את זה. הסקתי שהדוגמה הזאת כנראה פשוט עברה מיד ליד, או שנעשה בה שימוש נפוץ בתקופת סבתה של קריסטינה", מספרת שטרן.

לאחר שמיצתה את המחקר ההיסטורי, שטרן פשוט הסיקה בעצמה את אופן השילוב הפשוט של העיניים הימניות והשמאליות. "זה לקח לי פחות משבוע", היא מספרת.

שטרן בחרה בצמר דק, 100% טבעי, של חברת Quince & Co. Finch, המציעה מגוון רחב של גוונים. היות שהסוודר מתקופת השואה דהוי ומוכתם, היה קשה לקבוע במדויק את צבעו המקורי, אבל כמה מגוני הירוק שמציעה החברה נראים קרובים למדי.

הצעד הבא של שטרן היה לסרוג את הסוודר בעצמה, וכן לתת לחברות ולקרובות משפחה סורגות לנסות את דוגמת הסריגה.

אוצרת מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה סוזי סניידר (מימין) מטפלת בסוודר הירוק עם מומחית לשימור (צילום: באדיבות מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה)

"זה הגוון שהיא זכרה"

אף על פי שד"ר קריסטין קרן (שמה של קריסטינה חיגר כיום) מסרה את הבעלות על הסוודר למוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בעקבות התערוכה ב-2003, שטרן הרגישה שמן הראוי לבקש את אישורה לפרויקט.

אחרי המלחמה קרן ומשפחתה התגוררו בקרקוב, עד שעלו לישראל ב-1957. קרן למדה רפואת שיניים בירושלים, פתחה מרפאה פרטית ונישאה למריון קוושנייבסקי, ניצול שואה. בשנת 1968 עברו בני הזוג עם שני בניהם לארצות הברית, שם קרן, כיום בת 84, המשיכה לעסוק ברפואת שיניים.

שטרן נסעה לביתה של קרן בלונג איילנד, ניו יורק, כדי להראות לה את דוגמת הסריגה שיצרה לסוודר הירוק שלה. היא גם הביאה איתה כמה עותקים של הסוודר בגוונים שונים של ירוק, והציעה לקרן אסירת התודה לבחור אחד כמתנה.

"היא בחרה את זה שלדבריה הצבע שלו הוא הקרוב ביותר למקורי", מספרת שטרן. "זה לא הירוק שאני חשבתי שהיה המקורי, אבל זה הגוון שהיא זכרה".

אחרי המלחמה אמה של קרן שמרה אצלה את הסוודר במשך עשורים, ואז העבירה אותו לקרן למשמורת. לא היה לקרן קל לתרום את הפריט היחיד שמקשר אותה לסבתה, שנרצחה בידי הנאצים.

"אבל הרגשתי שאם אני אשמור אותו בבית שלי, אף אחד לא ידע מה קרה", היא אומרת. "הסוודר מספר על המלחמה".

העתק של הסוודר של קריסטינה חיגר מוצג למכירה בחנות הספרים של מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, לצד דוגמת הסריגה שלו וספרה של ד"ר קריסטין קרן (צילום: ג'וליה גרוסמן)

תרומה למוזיאון בארה"ב

שטרן תרמה את אב הטיפוס של הסוודר, יחד עם הזכויות על דוגמת הסריגה, למוזיאון ארצות הברית לזכר השואה. הסוודר והדוגמה נמצאים כיום בחנות המתנות של המוזיאון, לצד ספרה של קרן "הילדה בסוודר הירוק: חיים בצל השואה".

הדוגמה מוצעת למכירה תמורת 7 דולרים בחנות המוזיאון, וכן באתר Ravelry, וכל ההכנסות הולכות למוזיאון. יותר מ-1,000 העתקים של הדוגמה נמכרו מאז אוקטובר 2014, והעניין בפרויקט גובר לאחרונה, לאחר ששטרן פרסמה מאמר עליו ב"פיסוורק מגזין".

לדבריה של שטרן, שיצרה דוגמה של הסוודר הירוק גם בגרסה מעודכנת למבוגרים, וכן דוגמה לסוודר אחר ששרד את תקופת השואה, היא נדהמה מהתגובות שקיבלה.

"עניתי למאות אי-מיילים ששלחו לי אנשים מכל העולם. יצרו איתי קשר בנים של ניצולים, אנשים שמוטרדים מעליית הפילוג והשנאה בחברה, מורים ואנשים אחרים", היא מספרת

"עניתי למאות אי-מיילים ששלחו לי אנשים מכל העולם. יצרו איתי קשר בנים של ניצולים, אנשים שמוטרדים מעליית הפילוג והשנאה בחברה, מורים ואנשים אחרים", היא מספרת.

אף על פי ששטרן, שסורגת רוב חייה, אוהבת לסרוג פריטים שאנשים ילבשו, היא יודעת שהסוודר הירוק לא נועד רק לחימום הגוף או ליופי.

"הסוודר עצמו הוא לא בהכרח משהו שהילדים של היום ירצו ללבוש. סריגתו והצגתו לאחרים הן דרך להעביר את הסיפור הלאה", היא אומרת.