מצד אחד, השופט אהרון ברק, המשפטן הישראלי הכי בכיר והכי משפיע ואחד המשפטנים הגדולים בעולם, ניצול שואה שהוברח כילד מגטו קובנה בשק תפוחי אדמה – נבחר השבוע לייצג את המדינה בחבר השופטים בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, שבו מואשמת ישראל ברצח עם בעזה.

מצד שני, מירי רגב, אחת הפוליטיקאיות הקטנות והמעצבנות, אופורטוניסטית, מניפולטיבית, חנפנית, צינית, צעקנית, שאמרה בערוץ 14, ערוץ הבית שלה, שהיא מתנגדת למינוי של ברק ו"לא הייתי בוחרת בו" (אני מתאפק לא לצחוק).

מירי רגב, פוליטיקאית אופורטוניסטית, מניפולטיבית, חנפנית, צעקנית – אמרה בערוץ הבית שלה, 14, שהיא מתנגדת למינוי השופט ברק לביה"ד לצדק בהאג ו"לא הייתי בוחרת בו" (אני מתאפק לא לצחוק)

מצד אחד שופט ציוני ופטריוט בלב ובנפש, אדם ערכי, ישר וצנוע, שאוהב את המדינה ומוכן לייצג אותה למרות החוזה שהוציא נגדו הימין ורצח האופי שעשו לו שרי ממשלת הטירוף והחורבן.

מצד שני שרה בעייתית וחסרת השראה, שהכישרון הבולט שלה הוא כיכובה בליכודיאדה ומינוי עסקני ליכוד לתפקידים בכירים כדי לבסס את מעמדה המפוקפק בצמרת המפלגה, שהידרדרה למחוזות הרפש הפוליטי והימין הקיצוני.

מצד אחד אהרון ברק בן 87, הפנים היפות והנאורות של ישראל, מצד שני מירי רגב – הפנים המכוערות שלנו בארץ ובעולם (נכון, יש גרועים ממנה, היא לא נמצאת בליגה של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ').

מצד אחד משפטן מבריק, מצד שני פוליטיקאית עילגת ואחת מהנציגות הבולטות של מכונת הרעל הביביסטית.

רגב, שלא מבינה במשפט בינלאומי, אבל מבינה בפוליטיקה, מתנגדת למינוי ברק "כי הוא לא בקונצנזוס" לדבריה.

אבל ההתנגדות שלה היא, לכאורה, גם משיקולי פריימריז: היא מכוונת לבייס שלה, שנמנה על אלו שסימנו את ברק בתור הבוגד הגדול של מדינת ישראל, שמייצג את "האליטה האשכנזית" ואת אלה ש"שכחו מה זה להיות יהודים" – המשפט הידוע מבית מדרשו של המסית והמפלג הראשי נתניהו. בכל מקרה, את הכותרות שלה רגב קיבלה והיא יכולה לסמן עוד "וי" בקריירה המפוארת שלה.

רגב, שלא מבינה במשפט בינלאומי, אבל מבינה בפוליטיקה, מתנגדת למינוי ברק "כי הוא לא בקונצנזוס" לדבריה. אבל היא מכוונת לבייס שלה, שסימן את ברק כבוגד הגדול ומייצג "האליטה האשכנזית"

תסתכלו עליהם ותראו אותנו. ככה אנחנו נראים לטוב ולרע.

אם תרצו, אנשים כמו ברק ורגב מייצגים את שני הקצוות של הישראליות. מצד אחד שמירה על הדמוקרטיה, על טוהר המידות ועל שלטון החוק, מלחמה בשחיתות והגנה על החלשים בחברה; מצד שני זלזול בשלטון החוק, דמגוגיה זולה, פוליטיקה קטנה ואי הבנה בסיסית בדמוקרטיה.

כשאני בחו"ל אנשים כמו ברק גורמים לי לגאווה ישראלית. טיפוסים כמו רגב גורמים לי להתבייש שאני ישראלי.

אפילו בכירי הליכוד ושפויים אחרים בימין הצליחו להתעלות על עצמם והם תומכים במינוי של ברק. אבל רגב כמו רגב צועקת את עצמה לדעת, עם עזרה קטנה מהאחות טלי גוטליב.

רגב, יחד עם דודי אמסלם ואחרים, עובדת קשה בימים אלה כדי לתקוף את הרמטכ"ל ואת קציני צה"ל במטרה להגן על הפטרון שלה בנימין נתניהו, האשם העיקרי במחדל ובאסון 7 באוקטובר, שלא לוקח אחריות ונאחז בכיסאו כדי להימלט מהמשפט נגדו.

אנשים כברק ורגב מייצגים שני קצוות של הישראליות. שמירה על הדמוקרטיה, טוהר מידות ושלטון החוק, מלחמה בשחיתות והגנה על החלשים בחברה – לעומת זלזול בשלטון החוק, דמגוגיה זולה ופוליטיקה קטנה

עכשיו השופט הבכיר אהרון ברק, במינוי דרמטי, הולך לייצג בהאג את ממשלת החורבן, את השופרות של נתניהו, את  צמרת צה"ל וגם את רגב, אמסלם, גוטליב ושות'. איזו אירוניה. ולמרות שזו משימה קשה, נאחל לו בהצלחה.

ביחד ננצח – בזכות אהרון ברק ולמרות מירי רגב.

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.