פתיחת דיוני בית המשפט לצדק בהאג היא גם תמרור אזהרה לישראל, אך גם סיכוי חדש להתייצב בראש יוזמה בינלאומית חדשה לעדכון אמנות זכויות האדם וחוקי המלחמה. הגיע הזמן להתאים את החוקים, שנקבעו תחת רושם מלחמת העולם השנייה, למציאות העולמית החדשה של עולם מאוים ע"י אירגוני טרור חובקי עולם.

תמרור האזהרה דולק מול המשך צעידתה של ישראל בנתיב "מדינת יהודה" של ממשלת הימין מלא-מלא, בערכים הנושקים לפשיזם, על פי ערכי המערב. אם ישראל לא תעצור בתמרור הזה, היא עלולה למצוא את עצמה בבית הדין הפלילי, שהוא כבר אירוע חמור הרבה יותר, ואני לא מציע להקל בו ראש.

זהו תמרור אזהרה מול המשך צעידת ישראל בנתיב "מדינת יהודה" של ממשלת הימין מלא-מלא, בערכים הנושקים לפשיזם. אם ישראל לא תעצור, היא עלולה למצוא עצמה בביה"ד הפלילי בהאג, אירוע חמור בהרבה

מדוע? מכיוון שבמעקב אחרי ההתפתחויות במאמציה של הרשות הפלסטינית להביא את ראשי המדינה, את מפקדי צה"ל ואת המתנחלים בפני בית הדין הפלילי בהאג – מסתמן שחלו התפתחויות שיש לתת עליהם את הדעת.

מלכתחילה, הבאת מדינת ישראל לדין פלילי בינלאומי מלווה את הרשות הפלסטינית מימי הנשיא ברק אובמה, ואולי עוד לפני כן. שניים מראשי הרשות, סאיב עריקאת ושר החוץ הנוכחי ריאד אל-מאלכי – עשו לילות כימים ולא חסכו שום מאמץ בכיוון זה.

בשיחה שהייתה לי עם עריקאת זמן קצר לפני מותו, הוא הביע אופטימיות שהתובעת הראשית בבית הדין הפלילי בהאג באותם ימים, פאטו בנסודה, תשים לפני סיום כהונתה את עניין האשמת ישראל על שולחן הטריבונל – אבל זה לא קרה.

כדאי להסביר מעט את הרקע האישי של עריקאת ושל אל-מאלכי, ומדוע דווקא הם, יותר מאחרים, היו להוטים לשים את ישראל על ספסל הנאשמים.

עריקאת איננו פלסטיני ממש, למרות שנולד באבו דיס, וקבע את מרכז חייו ביריחו. הוא בן לשבט הירדני הגדול, חוויטאת, שהשתקע בירדן עם לורנס איש ערב במלחמת העולם הראשונה. השבט הזה הנפיק למלחמת 1948 כמה מפקדים לכוחות הג'יהאד הקדוש שפעלו באזור בית לחם, ובראשם קרובו של סאיב עריקאת, כאמל עריקאת, אשר לדעתי הכוח בפיקודו ביצע את טבח הל"ה בדרכם לגוש עציון, אבל אין לזה הוכחות.

בשיחה שהייתה לי עם עריקאת זמן קצר לפני מותו, הוא הביע אופטימיות שהתובעת בביה"ד הפלילי באותם ימים, פאטו בנסודה, תשים לפני סיום כהונתה את עניין האשמת ישראל על שולחן הטריבונל – אבל זה לא קרה

אחרי המלחמה כאמל עריקאת מילא תפקידי מפתח בירדן. עם הופעת דאע"ש, השבט הזה הניף את הדגלים השחורים של המדינה האסלאמית, והיום הוא עומד בראש שבטי דרום ירדן נגד המלך. זה לא מקרה שבראשית אמירות עבר-הירדן הם מילאו תפקידי מפתח בממלכה לעתיד, והיום מקומם נפקד.

גם ענף חוויטאת בסעודיה לא מקובל על יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן. הוא הקים את עיר העתיד ניום על אדמות השבט, ובמקום לשלב אותם בעיר, סילק אותם מנחלתם כי לא סמך עליהם. עיר העתיד ניום גם קטעה את הרציפות השבטית הדאע"שית של חוויטאת מדרום ירדן לתוך חיג'אז ומשם לסיני.

אז זה הרקע השבטי של סאיב עריקאת. אשר לשותפו בהאג ריאד מאלכי, אפשר לומר שלמרות תוארו כשר החוץ, המשרד שלו עוסק בשני דברים בלבד – לוח הנסיעות של אבו מאזן והכפשת ישראל מעל לכל בימה אפשרית – ובראש ובראשונה גרירת ישראל לטריבונלים של פשעי מלחמה.

אחרי שבנסודה פרשה בלי לקיים הבטחה שהפלסטינים הבינו כאילו נתנה להם, מאלכי ניסה בכל הכוח לחדש את ההבטחה אצל יורשה, כרים חאן. אבל על פי מקורות פלסטיניים, כרים חאן אמר לו שעם כל הכבוד לתלונות של הפלסטינים, יש זירות בוערות אחרות של פשעי מלחמה, ויש קדימות לזירות האלה.

אחרי פרישת בנסודה מבלי לקיים את ההבטחה שלטענת הפלסטינים נתנה להם, מאלכי ניסה לחדש את ההבטחה אצל יורשה, כרים חאן. לפי מקורות פלסטיניים, חאן ענה לו שיש זירות בוערות יותר של פשעי מלחמה

בעוד עריקאת הוא בן שבט בעייתי בירדן ובסעודיה, ריאד אל-מאלכי שייך באופן כזה או אחר לקשת האיראנית. בפתח הבניין המהודר של משרד החוץ ברמאללה יש כתובת תודה לסין, שהיא אשר תרמה את הכסף למבנה. כלומר: מאלכי חייב תודה לסין, שהיא בעלת בריתה של איראן.

בעברו היה אל-מאלכי חבר בחזית העממית לשחרור פלסטין, ארגון טרור הקשור בסוריה של אסד. הוא עצמו נזהר שלא להביע הזדהות גלויה עם איראן, אבל האיראנים מדווחים עליו באהדה רבה, כמו על יחסיו המיוחדים עם ונצואלה.

הוא הכי קרוב לאיראן שהוא רק יכול, ובנוסף לקשריו המיוחדים עם ונצואלה, הוא גם מקדם את הרשות הפלסטינית באמצעות אלג'יריה, המדינה הכי פרו-איראנית בצפון אפריקה.

אפשר לומר בשורה התחתונה כי פרויקט גרירת ישראל להאג הוא פרויקט איראני.

מי שציפה שהרשות ברמאללה תנצל את ההזדמנות כדי להיכנס לחלל שמותיר חמאס אחרי טבח העוטף, הרי שטעות קשה בידו. לא רק שלא גינו את הטבח, ראש הממשלה הבעייתי, מוחמד שתייה, הרחיק לכת ומנה את פשעי ישראל כתמונת מראה של פשעי חמאס – אנחנו רוצחים ילדים, אנחנו טובחים באזרחים תמימים, אנחנו שורפים בתים אנחנו מבצעים טבח עם, בלי מילה על הזוועות של חמאס.

מי שציפה שהרשות ברמאללה תנצל את ההזדמנות ותיכנס לחלל שמותיר חמאס אחרי הטבח – טועה קשות. לא רק שלא גינו את הטבח, רה"מ הבעייתי, שתייה, מנה את פשעי ישראל כתמונת מראה של פשעי חמאס

על מנת להבין את עמדות רמאללה, צריך להבין את מהות המחלוקת עם חמאס. שניהם מסכימים שאנו האויב ויש להילחם בנו. המחלוקת היא על איך – חמאס אומר שרק המאבק המזויין יביא את הניצחון ואילו רמאללה אומרת שאת המאבק המזויין יש לחדש בדור הבא, ובגלל זה היא מקדישה משאבים לחינוך של שנאה כדי להכשיר את הדור הבא להחזיק את הנשק. בדור הזה, לשיטתה, הדרך הטובה ביותר היא המלחמה הדיפלומטית, כדי לסמן את ישראל עם סטיגמה של אויב האנושות, שתצדיק את חיסולה כאשר יבשילו התנאים בדור הבא.

כעת חמאס "הוכיחה" שדרכה היא הנכונה. רמאללה חייבת עכשיו "להוכיח" מנגד שדרכה היא הנכונה, ובעקבות הדיונים בבית הדין לצדק בהאג, היא תמנף גם את בית הדין הפלילי הבינלאומי שם.

ופה נערי חווארה יבואו לעזרתה. אחרי שכרים חאן אמר למאלכי שיש סדר עדיפויות אחר, באו המראות מחווארה כדי להחזיר את התיק הפלסטיני אל שולחנו של התובע הפלילי.

אחרי שבא לבחון את פשעי חמאס, כרים חאן הגיע לרמאללה, ואבו מאזן דרש ממנו, על פי מקורות פלסטיניים, להעמיד גם את בנימין נתניהו לדין כפושע מלחמה. התובע הבינלאומי ענה לו: נתניהו לא, אבל מתנחלים קיצונים כן.

כלומר: התביעה בהאג שמה עין על נערי הגבעות, והדרך היחידה לשמור על ישראל ממזימות הרשות הפלסטינית היא שישראל עצמה תעמיד אותם לדין. וזה המבחן של היועמ"שית גלי בהרב מיארה, כי ביבי לא "ינחה" לעשות זאת.

בעקבות הדיונים בביה"ד לצדק נגד ישראל בהאג, רמאללה תמנף גם את ביה"ד הפלילי הבינל' נגדה. ופה נערי חווארה יבואו לעזרתה כדי להחזיר את התיק הפלסטיני אל שולחן התובע הפלילי שקבע סדר עדיפויות אחר

אלה הסכנות. אבל גם יש הזדמנויות. ישראל יכולה ליזום מערכה בינלאומית על תיקון האמנות הבינלאומיות שעוצבו תחת רושם מלחמת העולם השנייה.

העולם הכיר מציאות של מדינות הנלחמות נגד מדינות, ואיש לא חזה שאירגוני טרור ישתלטו על מדינות וילחמו נגד מדינות, כאשר הם מגייסים את אמנות זכויות האדם וחוקי המלחמה הישנים ככלי נשק בידי הטרור.

זה לא רק חמאס בעזה, אלא גם החותים בתימן וחזבאללה בלבנון. מכיוון שהקהילה הבינלאומית דואגת לאזרחי המדינות שנחטפו בידי אירגוני טרור, אירגוני הטרור משוחררים מן החובה לאזרחים, ומייחדים את כל מרצם ומשאביהם לטרור.

והטרור מופנה לא רק נגד ישראל, כמו שאנו רואים בתימן – אלא נגד העולם כולו, ואמנות חופש השייט הבינלאומיות. זאת מציאות שאיש לא חזה אחרי מלחמת העולם השנייה, וישראל חייבת לעמוד בראש היוזמה לתיקון האמנות.

צה"ל יכול לנסח דוקטרינת מלחמה בינלאומית ללחימה מול אוכלוסייה אזרחית המשמשת מגן אנושי לטרוריסטים. כל עוד לא נעשה זאת, כי איש מלבדנו לא יעשה זאת, אנחנו ניהפך בעיני העולם לטרוריסטיים – והטרוריסטים יהפכו ללוחמי חופש.

העולם הכיר בעבר מציאות של מדינות הנלחמות נגד מדינות, ואיש לא חזה שאירגוני טרור ישתלטו על מדינות וילחמו נגדן תוך גיוס אמנות זכויות האדם וחוקי מלחמה ישנים ככלי נשק בידי הטרור

ולמה אני חושש שגם ישראל לא תעשה זאת?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.