איראן יורה לכל הכיוונים
איראן הפגינה השבוע את יכולותיה הצבאיות ותקפה בעיראק ובסוריה – ולאחר מכן גם בפקיסטן, בלי לחשוש מתגובה כלשהי או הסלמה.
פקיסטן אומנם החזירה את שגרירה מטהרן ואף תקפה ביום חמישי בתגובה בשטח הרפובליקה האסלאמית, אך סוריה לעומת זאת לא תעז להוציא הגה בגלל תלותה באיראן, וכך גם עיראק, שאומנם עשתה קולות מחאה (פעילים במדינה קראו להחרים את המוצרים האיראניים), אך עדיין תלויה באיראן וקשורה אליה באלף ואחת דרכים.
יתרה מכך, איראן המשיכה לאיים על ארה"ב. שר החוץ האיראני חוסיין אמיר עבד א־להיאן הזהיר את ג'ו ביידן בעת ביקורו בדאבוס שמא יכרוך את גורלו בזה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. השבוע גם פורסם כי משמרות המהפכה של איראן היו אחראים לתקיפת אוניות ישראליות בים האדום בתחילת ינואר.
ככל הנראה, בטהרן מנתחים את המצב הבינלאומי באופן הבא: ארה"ב לא מעוניינת בהרחבת הלחימה מעבר לעזה – לא בלבנון, שם היא מזהירה את ישראל מפני פעולה צבאית נרחבת נגד חזבאללה; ולא בתימן, שם הקואליציה שהקימה פועלת בזהירות כדי לא להפוך את הקערה על פיה.
ביידן נמצא בשנת בחירות, ומעורבות צבאית נוספת במזרח התיכון זה בדיוק ההפך ממה שמתמודד בבחירות צריך. ביידן כבר מסובך מספיק בגלל העמדה הבלתי מתפשרת שלו בנושא ישראל והמלחמה בעזה.
אז אם אין "מבוגר אחראי" שיכול לאיים על טהרן במלחמה שתביא לסיום דרכו של המשטר – או לפחות תפגע משמעותית בתשתיות שלו – מדוע שאיראן לא תתגרה בישראל, בשכנותיה הערביות ואף במדינות נוספות כמו פקיסטן ואפילו בארה"ב?
נראה שכרגע לאף אחד בעולם אין פתרון לבעיית "הילד הרע האיראני", שמנסה בכל מאודו לשמור על הפרוקסי שלו בעזה, בזמן שהוא ממשיך בהעשרת אורניום
נראה שכרגע לאף אחד בעולם אין פתרון לבעיית "הילד הרע האיראני", שמנסה בכל מאודו לשמור על הפרוקסי שלו בעזה, בזמן שהוא ממשיך בהעשרת אורניום – ודוהר לפצצה.
מאמצים דיפלומטיים בהילוך גבוה בלבנון
הרחק מלבנון הדרוכה, ראש הממשלה הזמני נג'יב מיקאתי אישר בפני מראיינים ערביים בפורום הכלכלי בדאבוס כי הוא וארצו "בוחרים בשלום". מיקאתי אף הוסיף לטובת מי שהיה לו ספק, ש"במלחמה כולם מפסידים, ובשלום כולם מרוויחים".
בראיונות אחרים שיבח מיקאתי את חזבאללה ש"פועל בחכמה ובתבונה", אולי בניסיון לשכנע את העולם שיש עוד סיכוי לדיפלומטיה בלבנון – ולמניעת מלחמה שתביא לנזק בלתי הפיך לארץ הארזים. לפני כן מיקאתי שיגר מכתב לאו"ם, בו ציין כי ארצו מוכנה ליישם את החלטה 1701, לפיה רק לצבא הלבנוני מותר לפעול בדרום לבנון.
הבעיה היחידה היא שלמיקאתי – דמות מוכרת בנוף הלבנוני, אך גם חסרת שיניים בהיעדר מנופי לחץ על חזבאללה – אין כל דרך להבטיח את יישום ההחלטה. המצב מורכב במיוחד גם בגלל היעדר נשיא במדינה. הנשיא הקודם מישל עאון סיים את תפקידו באוקטובר 2022, וחזבאללה תקע את בחירת הנשיא החדש משום שהתעקש על מועמד נוח עבורו – סולימאן פרנג'יה.
נראה שהדרך להסדרה כלשהי בלבנון צריכה קודם כל לעבור דרך ארמון הנשיאות. רק אם ייבחר נשיא שלא יהיה תלוי בחסן נסראללה וייהנה מתמיכה ציבורית רחבה, אולי יהיה סיכוי להביא לנסיגה כלשהי של חזבאללה
נראה שהדרך להסדרה כלשהי בלבנון צריכה קודם כל לעבור דרך ארמון הנשיאות. רק אם ייבחר נשיא שלא יהיה תלוי בחסן נסראללה וייהנה מתמיכה ציבורית רחבה, אולי יהיה סיכוי להביא לנסיגה כלשהי של חזבאללה מדרום לבנון, כנראה לא מעבר לליטני, אך כפי שהציע המתווך האמריקאי עמוס הוכשטיין – כשבעה–שמונה קילומטרים מהגבול.
כרגע גם ההישג הזה נראה הרבה מעבר למה שאפשר לצפות לו בתקופה הנראית לעין, ובינתיים חזבאללה תוקף את ישראל, גורם להרוגים בנפש – ומונע מעשרות אלפי ישראלים מהצפון לשוב לביתם.
פלסטינים משלמים הון תועפות למבריחים מצריים
על פי תחקיר של בלומברג, פלסטינים נואשים מוכרים את כל רכושם, לוקחים הלוואות – ומשלמים אלפי דולרים למבריחים מצריים ולחמאס כדי לעזוב את עזה. חלקם אף נעזרים באתרים לגיוס המוני משום שמדובר בסכומי עתק.
גם בתקופות של שלום היציאה מהרצועה לרפיח הייתה כרוכה בכסף. עזתים רבים סיפרו כי נאלצו לשחד פקידי חמאס תמורת אישור יציאה. כדי לעזוב את עזה, התושב המקומי זקוק לכמה דברים: דרכון זר ואשרת כניסה לארה"ב או לאחת המדינות הערביות – וקשרים, הרבה קשרים שיעזרו לו להכניס אותו ואת בני משפחתו לרשימות המיוחלות המאושרות על ידי חמאס, מצרים, ישראל וארה"ב.
אחד האנשים שלא נתקל בשום בעיה לקבלת האישורים הדרושים הוא ואיל דחדוח – אחד הכתבים הוותיקים של רשת אל־ג'זירה הקטארית בעזה
אחד האנשים שלא נתקל בשום בעיה לקבלת האישורים הדרושים הוא ואיל דחדוח – אחד הכתבים הוותיקים של רשת אל־ג'זירה הקטארית בעזה. בתחילת המלחמה, אשתו וילדיו של דחדוח נהרגו בהפצצות הישראליות, ולפני כשבוע בן נוסף – שככל הנראה היה פעיל ג'יהאד אסלאמי – נהרג גם כן.
דחדוח עצמו נפצע ביד והשבוע חצה את הגבול למצרים – ומשם הוטס לקטאר. בעיני הציבור העזתי דחדוח הוא גיבור ששכל את משפחתו על מזבח המאבק המזוין עם ישראל. מעטים בלבד העזו להציע נקודת מבט שונה עליו ועל מצבו.
במשך שנים אל־ג'יזרה הפכה לכלי שרת של חמאס בעזה, ואף סייעה לארגון הטרור הפלסטיני להפיץ את משנתו ולגייס תמיכה – גם ברצועה וגם מחוצה לה. היום, כשעזתים רבים לכודים ברצועה וסובלים מהשלכות המלחמה של חמאס, דחדוח זוכה לטיפול מיוחד וטס לקטאר, בעוד שרבים אחרים – שגם שכלו את משפחתם ונפצעו – לא מסוגלים למממן את ההברחה – ונאלצים להישאר.
החקלאים בסוריה עוזבים את השדות
מלחמת אזרחים, זוועות דאעש, גלי חום ובצורת – כל הסיבות הללו גורמים לחקלאים הסורים לוותר על אדמתם לטובת עבודות אחרות, יציבות וקלות בהרבה. מאז שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה, האוכלוסייה הכפרית במדינה הצטמצמה בכ־50%.
אזור א־רקה, בחלק הצפוני של סוריה, תמיד נחשב לסל הלחם של המדינה כולה. היום, כאמור, חקלאים רבים נוטשים את החוות המשפחתיות בגלל ההזנחה הקשה וחוסר ההשקעה מצד השלטון המרכזי
רבים מהם הפכו לפליטים וברחו מצבא בשאר אל־אסד או מהרוצחים הסדיסטיים של דאעש. אחרים זונחים את העבודה כי בתנאים של חום כבד וגשמים שהולכים ומתמעטים היא הפכה לבלתי נסבלת.
אזור א־רקה, בחלק הצפוני של סוריה, תמיד נחשב לסל הלחם של המדינה כולה. היום, כאמור, חקלאים רבים נוטשים את החוות המשפחתיות בגלל ההזנחה הקשה וחוסר ההשקעה מצד השלטון המרכזי – וגם בגלל מחסור במים להשקיה, חומרי הדברה איכותיים וסיבות אחרות.
רבים מהם עוזבים את הכפרים ועוברים לערים הגדולות – ובדרך כלל לא חוזרים. מה יקרה אם המגמה הזאת תימשך? המערב השית סנקציות רבות על סוריה, וכל עוד אסד ומשטרו ממשיכים לשלוט במדינה – הן לא יבוטלו. לכן, סוריה זקוקה ליותר ייצור עצמי כדי לפרנס את אנשיה.
אולם, דווקא בגלל הסנקציות היא לא יכולה לייבא את המכונות הדרושות שייסעו לחקלאים להתמודד עם נזקי האקלים, כמו גם את חומרי ההדברה האיכותיים. הפוליטיקה בסוריה תוקעת את החקלאים ובסופו של דבר תגרום לעלייה ביוקר המחיה ואולי גם לרעב במדינה ההרוסה, הנשלטת על ידי דיקטטור אכזר.
הפוליטיקה בסוריה תוקעת את החקלאים ובסופו של דבר תגרום לעלייה ביוקר המחיה ואולי גם לרעב במדינה ההרוסה, הנשלטת על ידי דיקטטור אכזר
היום הזה בתולדות מזה"ת: "סופה במדבר"
ב־17 בינואר 1991 בשעה 01:30 בלילה הקואליציה הבינלאומית – ובראשה ארה"ב – החלה בהפצצת בגדאד במסגרת מבצע "סופה במדבר". זאת לאחר שבתחילת אוגוסט 1990, הצבא העיראקי פלש לכווית השכנה וכבש אותה.
סדאם חוסיין פזל לכיוון כווית העשירה בנפט – שתמיד החשיב לחלק מארצו – ומאוחר יותר אף טען בראיונות שונים כי קיבל "הסכמה שבשתיקה" לכיבוש משגרירת ארה"ב בעיראק דאז אפריל גילספי.
ב־12 בינואר 1991 הקונגרס האמריקאי אישר לצבא ארה"ב להשתמש בכוח כדי להסיג את הצבא העיראקי מכווית, וכעבור חמישה ימים הקואליציה הבינלאומית תקפה את עיראק ואת הצבא העיראקי ששלט בכווית. בסך הכול ביצעו כוחות האוויר של צבאות הקואליציה יותר מ־100 אלף גיחות במהלך המערכה האווירית, והטילו יותר מ־88.5 אלף פצצות, בהן גם סוגים חדשים של פצצות חכמות.
יום אחרי תחילת המבצע, נחת מטח ראשון של טילי סקאד על אזור גוש דן. במשך שישה שבועות נחתו על ישראל 38–43 טילים. שלושה בני אדם נהרגו, כ־300 נפצעו וכ־7,000 בתים נפגעו. המבצע הסתיים ב־28 בפברואר אחרי שהנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש הכריז על שחרור כווית והפסקת אש.
יום אחרי תחילת המבצע, נחת מטח ראשון של טילי סקאד על אזור גוש דן. במשך שישה שבועות נחתו על ישראל 43 טילים. שלושה נהרגו, כ־300 נפצעו וכ־7,000 בתים נפגעו
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו