גם ביום כיפור וגם בשבעה באוקטובר אכזבה אותנו קשות ההנהגה שבחרנו, וכמו שאירועי מלחמת יום כיפור רודפים אותנו גם חמישים שנה אחרי, כנראה שגם אירועי השבעה באוקטובר ירדפו אותנו שנים רבות. אבל כשאני רואה היום את דור הטיקטוק והאינסטגרם נלחם בעוז נפש, אני מאמין שיש תקווה לזריחה. בתקווה שנדע לבחור הנהגה ראויה לקורבן שמקריב הדור הלוחם ולכולנו, האנשים הפשוטים שמתגייסים מתנדבים ותורמים.

לכול מי שחוזר משדה הקרב צפויה תקופה של הסתגלות. התחלתי לכתוב שירה כשנתיים אחרי מלחמת יום הכיפורים. לכל לוחם שחווה מלחמה יש סוג של שריטה והמנעד רחב. בשבילי השירה היא רפואה לנפש פצועה. בימים אלו חוזרת תחושת הסכנה.

*  *  *

"שנייה אחת רודפת אחריי כבר חמישים שנה", היא שיר על טראומה וסיוט מלחמה וגם חזרה לשגרה לטבע ולחיים.

שניה אחת

חֲמִשִּׁים שָׁנָה
הִיא רוֹדֶפֶת אַחֲרַי.

בַּיּוֹם בַּלַּיְלָה
בָּעִיר בַּכְּפָר,
מוֹפִיעָה בְּאַקְרַאי.

לוֹעַ תּוֹתַח טַנְק
מוּל עֵינַי בַּמִּשְׁקֶפֶת.

אֲנִי מַטָּרָה.

הֶבְהֵק יְצִיאַת פָּגָז
שְׁנִיָּה אַחַת –
זעֲַזוּעַ הַפְּגִיעָה.

קשה לדבר על חוויות מלחמה ואפשר לכתוב עליהן רק מתוך כאב, כשרואים את המוות בעיניים ומסביב חברים נופלים פצועים או מתים. אני מרגיש שאני וחבריי דור תש"ח – אבל תש"ח אחר, שלא נגמר.

אריה טרינקר בשירותו הצבאי (צילום: באדיבות המצולם)

בימים אלו אנחנו, לוחמי מלחמת יום הכיפורים, שוב מרגישים סכנה. התחושה של סכנה למדינה, למשפחה ולנו באופן אישי, שליוותה אותנו במלחמות, קיימת גם כיום. ההפיכה המשפטית הטילה איום כבד על קיומנו כמדינה דמוקרטית, ורבים מאתנו שאלו האם בשביל המדינה הזאת נלחמנו? וכעת, טבח השבעה באוקטובר שאנו חיים עדיין את השלכותיו.

קשה לדבר על חוויות מלחמה ואפשר לכתוב עליהן רק מתוך כאב, כשרואים את המוות בעיניים ומסביב חברים נופלים פצועים או מתים. אני מרגיש שאני וחבריי דור תש"ח – אבל תש"ח אחר, שלא נגמר

את השיר "אומה עייפה" כתבתי הרבה לפני ה-7 באוקטובר 2023.

אומה עייפה

יָרֵחַ קוֹרֵעַ צְעִיף עֲנָנִים
אוֹר דּוֹעֵךְ בָּרְחוֹב,
אֵין קֵץ
לְטִפְטוּף הַבְּרָזִים,

אֻמָּה יְשֵׁנָה
בְּלִי מָגֵן וּמִסְתּוֹר.
אֻמָּה עֲיֵפָה
מִמַּשָּׂא הַשָּׁנִים,

נוֹלְדָה בִּסְעָרָה
לִהְיוֹת עַם סְגֻלָּה.
הַיּוֹם
אֻמָּה רְגִילָה.

עָנָן מְכַסֶּה אֶת אוֹר הַיָּרֵחַ
טִפְטוּף הַבֶּרֶז פָּסַק,
אֻמָּה עַתִּיקָה שֶׁהַזְּמַן אַחֲרֶיהָ –
הַאִם יֵשׁ תִּקְוָה לַזְּרִיחָה.

התחלתי לכתוב שירה כשנתיים אחרי מלחמת יום הכיפורים. שורות כמו "ראיתי את המוות בעיניי" או "לנצח הן איתי מוראות המלחמה" נובעות באופן טבעי מכאב זה. כתבתי למגרה ומבחינתי היה בזה סוג של פורקן.

לכול לוחם שחווה מלחמה יש סוג של שריטה. המנעד רחב בין סובלים מפוסט טראומה, שאינה מאפשרת תפקוד יום יומי, לבין בעלי שריטה קלה של כתיבת שירה. לא כתבתי רק על המלחמה, כי בחיים של כולנו יש מגוון רגשות של אהבה ואכזבה, תשוקה, טבע, נוף וטיולים.

נולדתי בשנת 1948 בוורשה להורים שורדי שואה. בגיל 18 התגייסתי לשריון במחזור נובמבר 1966. היינו 100 צעירים בפלוגת הטירונות והמקצועות, ורק שניים מאתנו חתמו קבע לתקופות קצרות מאוד. בתוך שש שנים מהגיוס נהרגו 18 מאתנו במלחמות. מבין אלה שהמשיכו לקורס קצינים אחד מכל שלושה נהרג.

התגייסתי לשריון בנוב' 1966. היינו 100 צעירים בפלוגת הטירונות והמקצועות, ורק שניים מאתנו חתמו קבע לתקופות קצרות. בתוך 6 שנים נהרגו 18 מאתנו במלחמות. מבין הממשיכים לקורס קצינים אחד מכל 3 נהרג

אנחנו חיים בין מלחמה למלחמה.

מחכה להפסקה

מְחַכֶּה לְהַפְסָקָה
הַפְסָקָה בַּמִּלְחָמָה,
מְחַכֶּה לְהַפְסָקָה
הַפְסָקָה שֶׁלֹּא בָּאָה.
חַי בֵּין הַפְסָקָה לְהַפְסָקָה
לֹא חַיִּים וְלֹא מִיתָה,
מַצָּב שֶׁל הַבְלָגָה.
לִחְיוֹת בִּזְמַן רָגִיל
לָלֶכֶת בֹּקֶר אֶל הַיָּם,
וְאַחַר כָּךְ בַּהַפְסָקָה
לִשְׂרֹף אֶת הָאוֹיֵב הָרָע,
שֶׁמְּקַלְקֵל בְּלִי סִבָּה
אֶת הַחַיִּים
בֵּין הַפְסָקָה לְהַפְסָקָה.
זוֹ הַפְסָקָה
שֶׁל יוֹם יוֹמַיִם
אוּלַי שָׁנָה שְׁנָתַיִם
עָשׂוֹר
מֵאָה אַלְפַּיִם,
לָנֶצַח הֵם אִתִּי
מוֹרְאוֹת הַמִּלְחָמָה
שְׁכוֹל כְּאֵב
וְאֵם בּוֹכִיָּה.

במהלך שירותי הסדיר השתתפתי כטנקיסט במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה בתעלת סואץ ובפעולת כראמה בירדן. השתחררתי בדרגת סגן. עד לסיום שירות המילואים בגיל 48 בדרגת סגן אלוף השתתפתי במלחמת יום הכיפורים, במלחמת לבנון הראשונה ובמלחמת המפרץ.

אריה טרינקר בשירותו הצבאי (צילום: באדיבות המצולם)

כשפרצה מלחמת ששת הימים ב-5 ביוני 1967 היינו טירונים עם הכשרה חלקית מאוד. כתותחן בצוות לא יריתי פגז חי מתותח לפני המלחמה. שיבצו אותי בגדוד 82 בחטיבה 7, שפרץ בבוקר לכיוון סיני בין חאן יונס לרפיח.

ביום השני למלחמה שקע הטנק שלנו בדיונות בהתקפה על ביר לחפן. הגדוד המשיך בתנועה ותוך שעה יצאנו מטווח הקשר. נשארנו לבד על הטנק באמצע המדבר כעשרה ימים. לאחר כחמישה ימים נגמרו לנו המים והאוכל.

הוריי, שלא קיבלו ממני אות חיים אחרי סיום המלחמה, נסעו לחיפה לקצין העיר לחפש אותי ברשימות הפצועים. קצין העיר הודיע להם שאני נעדר. אחותי אומרת שכאן התחילה מחלת הלב של אמי.

ביום השני למלחמה שקע הטנק שלנו בדיונות בהתקפה על ביר לחפן. הגדוד המשיך בתנועה ותוך שעה יצאנו מטווח הקשר. נשארנו לבד על הטנק באמצע המדבר כעשרה ימים. לאחר כ-5 ימים נגמרו לנו המים והאוכל

את מלחמת ההתשה ביליתי על המזח בפורט תואפיק מול העיר סואץ בחילופי אש עם הכוחות המצרים. ובקיץ נשלחתי מהקו לקורס מפקדי טנקים שלאחריו המשכתי לקורס קצינים במסגרתו נלחמתי בכרמה.

שוחררתי מסדיר בדרגת סגן והוצבתי בגדוד המילואים של חטיבה 188 ברמת הגולן. ביולי 1973, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, הייתי בפריז בטיול אחרי סיום לימודיי בטכניון. פניתי לשגרירות שארגנה מטוס אל-על מיוחד עבור קצינים ולוחמים לחזרה לארץ.

כשנחתנו בלילה בלוד הייתה בשדה התעופה עמדה עם קצין שלישות. השליש שאל אותי לאיזו חטיבה אני שייך. "חטיבה  188", עניתי לו. הוא הניד את ראשו ואמר: "החטיבה שלך הושמדה". נציב אותך ביחידה אחרת. חטפתי שוק. נפרדתי מהוריי, שהביאו לי את הנעליים הצבאיות ומדי ה-ב'. הצטרפתי לפלוגה א' בגדוד 94 בחטיבה 205 של יוסי פלד והשתתפתי בקרבות שהסתיימו בכיבוש תל ענתר במרחק 30 ק"מ מדמשק.

קשה מאוד לתאר במילים מלחמה וקרבות. 24 שעות אחרי 24 שעות של קרבות שריון בשריון, מלווים בארטילריה כבדה שיורדת ללא הפסקה. לארטילריה ברמת הגולן יש אפקט כפול ומכופל מהארטילריה בסיני, כי כל פגז ארטילרי מרים בנוסף לרסיסיו גשם של רסיסי בזלת.

ביום האחרון למלחמה עם שחר בעמדות על תל ענתר היינו כוח שחוק ומצומצם. אנו צופים מזרחה ורואים שובלי אבק של מאות טנקים ונגמ"שים של חיל המשלוח העיראקי שועטים לכיווננו והשמש בעיניים.

חטפתי פגז חודר שריון שהעיף חלקים מהטנק אבל לא חדר. הספקתי להגיד לנהג: "אחורה מהר" ויצאתי מתמונת פני העדשה של הטנק היורה. ההישרדות בשדה הקרב היא תערובת של מזל ומקצועיות.

כשנחתנו בלילה בלוד הייתה בשדה התעופה עמדה עם קצין שלישות. השליש שאל אותי לאיזו חטיבה אני שייך. "חטיבה  188", עניתי לו. הוא הניד את ראשו ואמר: "החטיבה שלך הושמדה". נציב אותך ביחידה אחרת

שירתנו חצי שנה במילואים. ישנו על הטנק, אכלנו מנות קרב, לא התקלחנו ולא התלוננו. אחרי השחרור החזרה לשגרה איננה פשוטה. אין הרבה מדינות בעולם שאזרחיהן נתונים במשך עשרות שנים לחוויות וטראומות כאלה. אין הרבה מדינות בעולם שאזרחים מהשורה שאינם אנשי צבא מקצועיים ומשפחותיהם נלחמים מעורבים ומשתתפים בהגנה עליהן.

בינואר 2023, כשהחלה ההפיכה המשפטית, הרגשתי שוב במלחמה והבנתי שצריך להתגייס ולהילחם על הערכים הליברליים ועל המולדת. כשהשתחררנו אחרי מלחמת יום כיפור מחצי שנה מילואים, עלינו כמעט כל החטיבה להפגין לפני הכנסת בירושלים נגד המחדל הנורא של המלחמה.

גולדה מאיר לקחה אחריות והתפטרה. פעם היו מנהיגים שבאו לשרת את האזרחים והמדינה. כואב לי שכיום המנהיגים דואגים לעצמם, לשמר את שלטונם לנצח ובדרך לשימור השלטון כל דבר כשר, כולל לפלג לשסות אותנו אחד בשני.

אריה טרינקר הוא סגן אלוף במיל', הוציא בימים אלו לאור ספר שירה שלישי - שירה על טראומה וסיוט מלחמה וגם חזרה לשגרה לטבע ולחיים, כולל תמונות שלו ממלחמת יום הכיפורים.