אגמון החולה נסגר למבקרים ב־7 באוקטובר ב־15:00 בצוהריים. מאז ועד היום הוא לא פתח את שעריו לקהל. ב־8 באוקטובר, יום ראשון, הגיעה ענבר רובין, מנהלת ההדרכה של האגמון למשרדה, בניסיון להבין לאן הולכים מכאן.

"אני יושבת במשרד ושומעת רעש מוזר", היא משחזרת, "ואני רצה החוצה להבין מה זה. אני רואה עשרות טנקים שפשוט חוצים את האגמון – ואני עומדת שם ובוכה".

מעבר להיותו אתר תיירות וטיילות פופולרי, שכמו כל האתרים בגליל העליון נעול כבר שלושה וחצי חודשים, אגמון החולה הוא גם הבית של העגורים. אלה, בשונה מרוב העופות הנודדים האחרים, הכריזו בשנים האחרונות על ישראל כתחנה האחרונה במסע הנדודים שלהם – ונוהגים להעביר כאן את החורף.

"העגורים צריכים מקום שיש בו מקווה מים ומזון, והשילוב של האגמון והגידולים החקלאיים קלאסי בשבילם", אומר הצפר המומחה הפרופסור יוסי לשם. "בעבר רובם חרפו באתיופיה מצפון לאדיס אבבה, גם שם יש מקום עם תנאים דומים, אבל אז התחילו לגדל שם פרחים – ודפקו להם את בית הגידול".

רק שהשנה גם הנוכחות של העגורים באגמון החולה אינה כתמול שלשום. ספירה שנערכה בדצמבר, אומרת ענבר רובין, העלתה שבאגמון שוהים 15–16 אלף עגורים, לעומת שיאים של 40–50 אלף בחלק מהשנים האחרונות.

עגור באגמון החולה, 26 בינואר 2023 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

באחד מימי הלחימה הראשונים נצפה מסוק קרב עומד באוויר ממש מעל האגמון ויורה לכיוון לבנון. לאור זאת, עולה השאלה האם העובדה שצפון הארץ הפך לאזור מלחמה משפיעה על מסלול נדידת הציפורים וגורמת להן להימנע מלהגיע? התשובה, מתברר, מורכבת יותר מכפי שנדמה – ואולי אפילו מדאיגה יותר.

"בהחלט יכול להיות שלמלחמה יש חלק בהחלטה של העגורים איפה לבלות את החורף", אומר ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע, "אבל אני לא נוטה לייחס את הירידה באופן בלעדי למלחמה, מהסיבה הפשוטה שהיא לא התחילה השנה.

"הירידה במספר העגורים המגיעים לעמק החולה החלה כבר לפני המלחמה. לפני שנתיים הייתה התפרצות קשה של שפעת העופות ובשנה שעברה הייתה הרעלה גדולה ברוסיה שקטלה אלפי עגורים"

"זה נכון שציפורים לא אוהבות רעש ופיצוצים, יש המון מחקרים שמראים שרעש משפיע עליהן, אבל הן סתגלתניות, והירידה במספר העגורים המגיעים לעמק החולה החלה כבר לפני המלחמה. לפני שנתיים הייתה התפרצות קשה של שפעת העופות ובשנה שעברה הייתה הרעלה גדולה ברוסיה שקטלה אלפי עגורים. גם השנה הייתה התפרצות של שפעת העופות בהונגריה, שקטלה 20–30 אלף עגורים".

יש לעופות הנודדים בכלל מסלול עוקף ישראל? הרי ממערב יש ים וממזרח מדינות שקשה הרבה יותר למצוא בהן מקורות מים.
"עמק החולה מהווה תחנת עצירה חשובה מאוד לציפורים ואין לו כל כך חלופות. אני לא חושב שיש מסלול עוקף מלחמה.

שקנאים עפים באזור אגמון החולה (צילום: דב גרינבלט, החברה להגנת הטבע)

"יש מקומות נוספים בישראל שבהם עגורים חורפים. למשל בעמק יזרעאל, קצת בעמק חפר, דרום רמת הגולן ובנגב המערבי, אבל גם במקומות האלה לא רואים עלייה גדולה השנה במספר העגורים. אנחנו לא ממש יודעים מה קורה במדינות האחרות במרחב".

"האגמון לא ריק, הוא מדהים ביופיו, אבל יש תחושה של שקט, הרבה פחות ציפורים והרבה פחות עגורים", מדווחת ענבר רובין מהשטח. "בחודש הראשון של המלחמה הירי היה מאוד קרוב. הייתה גם תנועה מאוד אינטנסיבית של צבא בשטח בכל שעות היום.

"חלק מהעגורים כבר בכלל לא ממשיכים לאפריקה. פעם נדדו לצפון אפריקה, היום אין עגורים יותר בצפון אפריקה. הם נשארים בספרד ובצרפת"

"עכשיו זה איכשהו התרחק ונפרס יותר לצדדים, אבל לעמק יש אקוסטיקה טובה וכל בום קטן שלנו נשמע כאילו זה ממש לידך, גם אם הרוב לא בקרבת האגמון. זה פשוט לא כיף".

רובין סבורה שמעבר לפס הקול של המלחמה ולשפעת העופות יש עוד גורם המשפיע על מפת הנדודים של הציפורים: "חלק מהעגורים כבר בכלל לא ממשיכים לאפריקה. פעם נדדו לצפון אפריקה, היום אין עגורים יותר בצפון אפריקה. הם נשארים בספרד ובצרפת, אנדלוסיה זה האפריקה החדשה. היו כאלה שאפילו חרפו בגרמניה ופולין. התחמם לנו".

אגמון החולה (צילום: ענבר שלומית רובין, אגמון החולה, קק"ל)

בפולין וגרמניה עדיין קפוא למדי בחורף.
"העגורים בעיקר צריכים שיהיה אוכל, ועם ההתחממות והתפתחות של שיטות חקלאיות במקומות שבעבר לא הייתה בהם חקלאות, אז יש אוכל ואפשר להישאר. מדברים על מאות אלפי עגורים שחורפים שם".

ואיפה העגורים שחסרים בישראל?
"אני מאמינה שחלק עברו כאן והמשיכו לאפריקה, הבעיה שאין לנו כל כך מידע על מה שקורה באפריקה. יש עוד אופציה – שחלק חזרו לטורקיה, גם שם יש אוכלוסייה יותר ויותר גדולה שנשארת לחרוף בשנים האחרונות. כבר אמרנו שאנחנו מתחממים?"

"רוב הציפורים שנודדות דרכנו עושות טאץ' אנד גו – נודדות בלילה, נוחתות בבוקר ובערב כבר ממריאות שוב ואפילו לא מסתכלות למטה, הן פשוט מסתכלות קדימה"

אולי אין ודאות לגבי מידת ההשפעה של המלחמה על העגורים, אך די ברור שלהם ולבעלי הכנף האחרים יש השפעה על הטכנולוגיות הצבאיות: לא פעם ולא פעמיים בחודשים האחרונים הופעלו בצפון אזעקות מפני חדירת כלי טיס עוין, ובסופו של דבר התברר שהמערכת יירטה עוף גדול שנחשד בטעות כרחפן של חזבאללה.

יש גם מי שמרוויחים מהירידה במצבת העגורים בעמק – החקלאים. אלה צריכים להשקיע פחות בפרויקט ההאכלה של העגורים. בשנים האחרונות, כשהעגורים התחילו לחסל כמויות מוגזמות של גידולים, כולל את הבוטנים החביבים עליהם, החקלאים הגיעו למסקנה שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם האיום היא להאכיל אותו – והעגורים קיבלו תירס בכמויות גדולות כדי שיעזבו את השדות בשקט.

ציפורים נודדות באזור אגמון החולה (צילום: ענבר שלומית רובין, אגמון החולה, קק"ל)

השנה נדרש הרבה פחות תירס כדי להשיג את המטרה. כעת העיניים נשואות אל האביב שבו הציפורים יתחילו לחזור צפונה, לאירופה. "הנדידה של הסתיו לא כל כך הושפעה מהמלחמה", אומר יואב פרלמן, "רוב תחנות העצירה של העופות הנודדים, בעמק החולה ובעמק המעיינות, פחות הושפעו באוקטובר.

"רוב הציפורים שנודדות דרכנו עושות טאץ' אנד גו – נודדות בלילה, נוחתות בבוקר ובערב כבר ממריאות שוב ואפילו לא מסתכלות למטה, הן פשוט מסתכלות קדימה. מה שכן, כל המערכות הטבעיות נפגעות באזורים שבהם יש לחימה ושטחי כינוס ותנועה של כלים כבדים שהורסים את הקרקע והצמחייה.

"זה פחות משפיע על ציפורים נודדות אבל בהחלט משפיע על דוגרות – אנחנו נמצאים בפתח עונת הדגירה, ובגבול הצפון ובחרמון זה בעייתי".

"זה בהחלט מעניין אותנו אם תהיה השפעה על מסלולי הנדידה. זה מעניין גם את חיל האוויר שכבר שנים עובדים איתנו במשותף על איתור מסלולי נדידה ושינויים במסלולים כדי לצמצם את הסיכויים להתנגשויות"

איך תיראה הנדידה באביב?
"זה בהחלט מעניין אותנו אם תהיה השפעה על מסלולי הנדידה. זה מעניין גם את חיל האוויר שכבר שנים עובדים איתנו במשותף על איתור מסלולי נדידה ושינויים במסלולים כדי לצמצם את הסיכויים להתנגשויות של ציפורים עם כלי טיס. כך שאנחנו ממשיכים לעקוב ולהיות ערניים".

בכנס שבו השתתף השבוע בשוויץ, העביר פרופסור יוסי לשם הרצאה תחת הכותרת "מוח של ציפור" – דרכו לנתץ את המיתוס ולהסביר כמה תבונה יש בציפורים. "מהותית אני לא חושב שהמלחמה יכולה להשפיע על העובדה שישראל היא מעצמת נדידה", הוא אומר, "אם העופות הנודדים לא יוכלו לנחות ליד גבול הצפון הם יעשו את זה כמה עשרות קילומטרים דרומה, למשל בבקעת בית שאן".

עגורים באגמון החולה (צילום: ענבר שלומית רובין, אגמון החולה, קק"ל)

לא רק עתיד הציפורים הנודדות הוא בגדר נעלם. גם זה של אגמון החולה והאזור כולו. "היה לנו היום דיבור על היום שאחרי", אומרת ענבר רובין, "בתור הצד האופטימי מהיום הראשון אני מתכננת את היום שאחרי. אבל זה לא פשוט. אנחנו אפילו לא במתווה של פיצויים כי אין לנו סמל יישוב. מבחינת המדינה אנחנו לא קיימים.

"היום מוקדם בבוקר היה כאן ממש מקסים, ופתאום נחת ענן ערפל לבן ורך על העמק ואמרתי לעצמי שזה המצב שלנו – לוט בערפל". עד שהערפל יתפזר, היא משקיעה חלק מזמנה בסיורים לחיילים שמקבלים הפוגה קלה מהגזרה. "היה יום אחד שהגיעו חבר'ה שושואיסטים עם רכבים שלדעתי הייתה להם כמות תחמושת של מדינה קטנה.

"בדרך כלל הסיורים נעשים ברגל אבל הם אמרו שהם לא יכולים להשאיר את הרכבים, אז הושיבו אותי ברכב הראשון ועשיתי להם את ההדרכה בקשר. באיזשהו שלב אמרתי להם 'חבר'ה די, מספיק, תעצרו ונרד ונשב על שפת האגמון. המלחמה הזו נהייתה לי מוזרה מדי".