1
עיר ירוקה חדשה עומדת לקום בישראל. טוב, לא בדיוק בישראל. "יש לך הזדמנות של פעם בחיים להשתתף בהקמתה מחדש של העיר העברית עזה", בישרו המודעות שחולקו בכנס שנערך בתחילת השבוע בבנייני האומה, "כעיר טכנולוגית, ירוקה, פתוחה לכולם ומאחדת את חלקי החברה הישראלית".
בבית הספר הזה, אפילו אורוול לא היה עולה כיתה. השילוב בין תאוות ההרס והגירוש של מיליוני אנשים לשימוש במילים הנכונות של השעה כמו "טכנולוגית" ו"ירוקה" מעורר חלחלה.
"צריך לחפור את יסודות הבתים, לגרוס את הבטון לשימוש חוזר ולבנות, זה הכי מהיר והכי סביבתי," צוטט ב"הארץ" אבי פרחן, אחת הדמויות הבולטות בין מפוני ימית, כשהוא מציג את משנתו האקולוגית להקמה מחודשת של ההתנחלויות ברצועה.
רגע לפני שמקימים לנו מתחת לאף מאחזים "אקולוגיים" על חוף עזה או רפיח משאריות של בתים פלסטיניים, כדאי להזכיר את האמת: לקיימות אין קיום במצב מלחמה.
יישובי גוש קטיף, בניגוד לסיפורים השקריים ועטופי הנוסטלגיה, מעולם לא היו "ירוקים" – חלקם היו יעד מבוצר שכל יציאה ממנו נעשתה ברכבים משוריינים. לא היה להם קיום – בטח לא קיימות – בלי תועפות של צבא וחיילים שהקיפו אותם, וחלקם שילמו על כך בחייהם.
התיישבות מבודדת מוקפת תשתיות, גדרות וביצורים היא לעולם אסון לסביבה, תקיעת אצבע בעין, והיא בשום מצב לא מעשה אקולוגי.
מי שרוצה לראות במו עיניו איך נראית הסביבה באזור שנתון תחת ממשל צבאי, איזה מחיר משלם הטבע ואיזה נזק נגרם למים, לאוויר ולקרקע, מוזמן לעשות סיבוב קצר בשטחים ולהתרשם מהמתרחש באזור הדמדומים:
מערימות הפסולת האינסופיות, ממפגעי העשן, מהביוב שזורם בנחלים, מהמחצבות שבוזזות את החול ומכרסמות את הרכסים הנהדרים, מהיישובים – של יהודים ופלסטינים כאחד – שאינם מחוברים לרשת הביוב ומזהמים את הסביבה ומי התהום.
ערימות הפסולת האינסופיות, מפגעי העשן, הביוב שזורם בנחלים, המחצבות שבוזזות את החול ומכרסמות את הרכסים הנהדרים, היישובים שאינם מחוברים לרשת הביוב ומזהמים את הסביבה ומי התהום
המערכות הטבעיות ובעלי החיים הם הקורבן השקט של אזורי מלחמה, וכבר עכשיו הם משלמים מחיר כבד מנשוא על המלחמה בעזה.
המחיר שהם משלמים, למען הסר ספק, מגולגל בסופו של דבר אלינו, בני האדם, ואנחנו גם אלה שנשלם את המחיר אם המלחמה הזו תסתיים עם שורה של גטאות יהודיות בלב מיליוני עזתים – גטאות שיהיו הכול חוץ מ"ירוקות, פתוחות לכולם ומאחדות את חלקי החברה הישראלית".
2
צרת רבים לא באמת מהווה נחמה, אבל עבור תושביה הוותיקים של שכונת חפציבה בחדרה היא לפחות סיפקה תזכורת ותחושת ביטחון שהם לא לבדם במאבק.
רק שעכשיו, אחרי שהמשרד להגנת הסביבה פרסם את פרטי היתר הפליטה עליו חתם לתחנת "אורות רבין" (רידינג חדרה), בחפציבה מרגישים שהבעיה של כולם נפתרה – חוץ משלהם.
אחרי שהמשרד להגנת הסביבה פרסם את פרטי היתר הפליטה עליו חתם לתחנת "אורות רבין" (רידינג חדרה), בחפציבה מרגישים שהבעיה של כולם נפתרה – חוץ משלהם
תזכורת: לפני כשבועיים נערך בחדרה דיון ציבורי קולני ונוקב בסוגיית המשך פעילותה של תחנת הכוח הפחמית המזהמת בישראל, שלפי החלטת הממשלה הייתה אמורה להיסגר כבר לפני שנה וחצי.
רבים מהדוברים בכנס בירכו השבוע על ההודעה של המשרד להגנת הסביבה: לפי היתר הפליטה החדש שנוסח במשרד, דינן של היחידות המזהמות בתחנה להיסגר עד סוף 2025. בפועל, אומרים בחברת החשמל, שריפת הפחם אמורה להסתיים עוד לפני כן.
פליטת המזהמים מהארובה, שלפי דוח שהוכן במשרד הבריאות גורמת לתמותת יתר של כ-50 בני אדם בשנה באזור חדרה-פרדס חנה, תיפסק.
רק שבסוף המשפט האופטימי הזה – בהנחה שזה אכן יתממש – יש אבל: שריפת הפחם בתחנה תיפסק, אבל ערימות הפחם הגדולות שעומדות למרגלות הארובות לא ילכו לשום מקום. הן יישארו לצרכי הפעלת התחנה בחירום. מבחינת תושבי השכונה הסמוכה, זה הרבה יותר בעייתי מאשר עצם פעילותה של התחנה.
"הזיהום שנפלט מהארובות עובר מעלינו כמו מזרקה ונוחת על היישובים הרחוקים יותר, עד זיכרון יעקב", אומר חיים משכונת חפציבה, "אנחנו נושמים את וחיים עם אפר הפחם מהערימות, הן ממוקמות 600 מטר מהבית שלנו. הן מגיעות באוניות ואוגרים אותם. אנחנו עולים על כביש 2 ורואים אותם מולנו.
"הזיהום שנפלט מהארובות עובר מעלינו כמו מזרקה ונוחת על היישובים הרחוקים יותר, עד זיכרון יעקב. אנחנו נושמים את וחיים עם אפר הפחם מהערימות, הן ממוקמות 600 מטר מהבית שלנו"
"אומרים לנו שמרטיבים אותם, אבל זה לא עובד. אי אפשר לתלות כביסה בחוץ, כשמעבירים אצבע על הריצפה או השולחן הכול שחור. גרגירים מכסים את החלונות. הפילטרים של מכשירי החשמל נסתמים.
![אבק פחם שחור שנאסף על הרצפה בבית סמוך לתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה, ינואר 2024](https://static.zman.co.il/www/uploads/2024/02/IMG-20240130-WA0069-1024x640.jpg "אבק פחם שחור שנאסף על הרצפה בבית סמוך לתחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה, ינואר 2024")
"אנחנו נמצאים בהליך משפטי נגד התחנה, השופט ביקר אצלי בבית, שם את היד על הריצפה והכל היה שחור. הוא היה המום, אמר לחבר'ה של חברת החשמל 'תסתכלו מה קורה פה'".
"אנחנו נמצאים בהליך משפטי נגד התחנה, השופט ביקר אצלי בבית, שם את היד על הריצפה והכל היה שחור. הוא היה המום, אמר לאנשי חברת החשמל 'תסתכלו מה קורה פה'"
במשרד להגנת הסביבה סבורים שחלק הארי של הבעיה ייפתר ברגע שהתחנה תפסיק לפעול, מכיוון שהערימות לא יהיו פעילות. "זה כמו ערימת פודרה שאתה מזיז ונוגע בה כל הזמן", אומר גורם במשרד, "ברגע שהיא סטטית, אין סיבה שהפחם יתעופף ויתפזר".
רק שאת חיים למוד הניסיון וההבטחות זה לא מרגיע: "הערימות עומדות באוויר הפתוח. אין שום סיכוי שהאפר לא יעוף אלינו גם אחרי שהטורבינות יפסיקו לשרוף פחם. אם המדינה לא מבינה את זה לבד, ננסה לגרום לה להבין את זה בעזרת בית המשפט".
3
הביטו בעמוד שבתמונה: זה לא סתם עמוד. זה עמוד שמספר, על קצה קצהו של המזלג, את סיפורה של התחבורה הציבורית בישראל. וזה לא סיפור משמח.
מלכה, אישה לא צעירה וכבר לא קלת רגליים, גרה בשכונת קריית משה ברחובות, שרוב אוכלוסייתה נמנית עם העשירונים שנהוג לכנות קשי יום. כלומר, כאלה שיש להם תלות רבה בתחבורה הציבורית.
רבים מתושבי השכונה עושים שימוש בקו מס' 15, רק שיום אחד, בגלל עבודות בינוי של העירייה, התחנה של הקו בוטלה. התחנה הבאה מרוחקת מעבר לטווח הליכה סביר עבור אנשים מבוגרים.
רבים מתושבי השכונה עושים שימוש בקו מס' 15, רק שיום אחד, בגלל עבודות בינוי של העירייה, התחנה של הקו בוטלה. התחנה הבאה מרוחקת מעבר לטווח הליכה סביר עבור אנשים מבוגרים
כשפנו לעירייה, נענו שזו דווקא הציבה תחנה חלופית בקרבת התחנה המבוטלת. רק שעל התחנה הזו לא מופיע מספר הקו שאמור לעצור בה, והיא לא רשומה בתכנית הקו שמופיעה במשרד התחבורה ואצל החברה המפעילה.
התוצאה: רוב הנהגים לא עוצרים בתחנה כי הם כלל לא מודעים לקיומה, וגם אם מודעים – רשמית אסור להם לעצור שם, כי מדובר בנקודה סתמית ברחוב.
כדי להבין מה קורה ומדוע התחנה הזו מתקיימת באזור דמדומים, פנה צוות "יהיה בסדר" בגלי צה"ל למשרד התחבורה. שם התפלאו והשיבו שעיריית רחובות מעולם לא פנתה למשרד בבקשה להציב תחנה חלופית במקום המדובר.
כי זאת יש לדעת: על המסלולים של קווי האוטובוס בישראל אחראי רק גורם אחד – משרד התחבורה. אם יש הסכמה על מיקום תחנה, העירייה היא זו שמציבה את העמוד בפועל, אבל אם היא עושה את זה בלי לתאם ולאשר עם משרד התחבורה, זה כאילו לא קרה.
ומדוע עיריית רחובות לא פנתה לרגולטור הממשלתי? למען האמת, יש לה נימוק לא לגמרי מופרך: הביורוקרטיה של משרד התחבורה. או בלשון העירייה: "תהליך ביורוקרטי סבוך, ארוך ומייגע".
מדוע עיריית רחובות לא פנתה לרגולטור הממשלתי? למען האמת, יש לה נימוק לא לגמרי מופרך: הביורוקרטיה של משרד התחבורה. או בלשון העירייה: "תהליך ביורוקרטי סבוך, ארוך ומייגע"
בעירייה טוענים שבמשרד התחבורה סירבו לפטור אותם מ"נוהל אישור תחנות אוטובוס חדשות", על אף שמדובר בהזזה זמנית למרחק עשרות מטרים בודדים. הביורוקרטיה כה מסורבלת, אומרים בעירייה, עד שהעדיפו לוותר על התענוג.
אין סיבה הגיונית לכך שראש עירייה בישראל לא יכול להזיז עמוד תחנה למרחק 50 מטר בלי לעבור בדרך החתחתים של משרד ממשלתי שיושב בירושלים.
מצד שני, המהלך הפרטיזני של העירייה הוא אלתור שלא באמת מסייע לציבור: אם רוב הנוגעים בדבר – נוסעים ונהגים – כלל לא מודע לכך שיש תחנה חלופית, ואם הנהגים לא מורשים לעצור בה, אז מה הועילו חכמי העירייה בתקנתם? לאור העובדה שהם אפילו לא טרחו להצמיד לעמוד דגל עם מספר הקו, זה גם כנראה לא מאוד אכפת להם.
וכך, בין ממשלה מסורבלת לעירייה שלא באמת דואגת לתושביה, מלכה ושכניה עומדים בתחנה-לא-תחנה ולא מבינים למה האוטובוס לא עוצר להם. פלא שמי שיש לו אפשרות בורח בהזדמנות הראשונה אל המכונית הפרטית?
4
בעודי ממתין על אופניי שהרמזור במעבר החצייה יתחלף לירוק, עצר לידי רוכב נוסף. הוא הביט בי בחמלה מסוימת. המכנסיים שלי והתיק שהיה מונח בסלסלה היו מלאים רסס בוצי.
צריך להודות: החורף הוא לא ידידם הטוב של הרוכבים. כשהגשם שיורד מלמעלה נפסק ואפשר לצאת לדרך, מתחיל הגשם מלמטה, זה שעולה מהכבישים והמדרכות ספוגי המים ומותז על המדוושים.
צריך להודות: החורף הוא לא ידידם הטוב של הרוכבים. כשהגשם שיורד מלמעלה נפסק ואפשר לצאת לדרך, מתחיל הגשם מלמטה, זה שעולה מהכבישים והמדרכות ספוגי המים ומותז על המדוושים
לרוכב השכן היה טיפ קטן: "אפשר לפתור חלק גדול מהבעיה עם אביזר פלסטיק קטן שתמצא בכל חנות אופניים", אמר.
מדובר במגן שמולבש על הגלגל האחורי – יש סוגי אופניים שבהם הוא מובנה מלכתחילה – ובולם לפחות חלק מהרסס שהצמיג מתיז כלפי מעלה בכל סיבוב.
הייתי נבוך מהעובדה שבמהלך 20 שנות רכיבה זה לא עלה על דעתי. סרתי לחנות האופניים הסמוכה לביתי, הצטיידתי במגן הפלסטיק, ומאז – בעיקר בשבוע האחרון, עתיר הגשמים והשלוליות – הרכיבות שלי יותר יבשות ונעימות, והתיק בסלסלה כבר לא מגיע אל היעד בגוון חום.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם