חמאס "דורש את הפסקת המלחמה" וערבויות בינלאומיות לכך שלא תחודש.
בואו נקרא את זה שוב. חמאס דורש את הפסקת המלחמה. חמאס דורש את הפסקת המלחמה.

נכון שהוא אומר זאת מול הדרישה של ישראל לשחרר את החטופים ולחסל את חמאס. ובכל זאת משהו פה לא הגיוני. במשך שנים חמאס נלחם בישראל ומבטיח מלחמה ואת שחרור אדמותיו הכבושות. חמאס הוא שאסר מלחמה על ישראל וכעת הוא "דורש", מבקש, את הפסקת המלחמה.

משהו פה לא הגיוני. במשך שנים חמאס נלחם בישראל ומבטיח מלחמה ואת שחרור אדמותיו הכבושות. חמאס הוא שאסר מלחמה על ישראל וכעת הוא "דורש", מבקש, את הפסקת המלחמה

התירוץ הוא עסקת החטופים ושחרור אסירים, אבל  כיצד ארגון טרור – שכל מהותו היא מלחמה בישראל – דורש את הפסקת המלחמה בישראל? או ניתן להגדיר זאת, דורש את הפסקת המלחמה של ישראל בו. בארגון חמאס.

בכל זאת למלחמה יש שני צדדים והנה צד אחד מבקש להפסיק את המלחמה. הצד שפתח במלחמה מבקש להפסיק אותה.

משהו כאן לא הגיוני.

מנגד, לא הגיונית גם עמדת ישראל. האם לא זה מה שרצינו כל השנים? להפסיק את המלחמה עם חמאס? האם לא רצינו שחמאס יודיע שהוא מפסיק את המלחמה בישראל ונכנס איתה להסכם? למה ישראל לא מקבלת את התנאי הזה?
ברור שאירועי ה-7 באוקטובר עדין מרתיחים את הדם ומבקשים תגובה חריפה,  ניצחון מוחלט, פירוק חמאס, נקמה, הכל נכון.

אבל גם ישראל הרי יודעת שאחרי יחיא סנוואר יקום סנוואר חדש. כמו שמוחמד דף וסנוואר החליפו את השייח' אחמד יאסין ואת אחמד ג'עברי ורבים אחרים ממנהיגי חמאס שחוסלו. גם לסנוואר יהיה מחליף. אז מדוע שנמשיך במלחמה אם חמאס הוא שדורש את הפסקת המלחמה?

דורש נסיגה של צה"ל מעזה? ישראל יכולה לדרוש נסיגת הגדודים החמושים של חמאס מעזה ופירוק נשקם. שיילכו לקטאר.

גם ישראל יודעת שאחרי סנוואר, יקום סנוואר חדש. כמו שדף וסנוואר החליפו את השייח' יאסין ואת ג'עברי ומנהיגים אחרים שחוסלו. גם לו יהיה מחליף. אז מדוע שנמשיך במלחמה אם חמאס הוא זה שדורש את הפסקתה?

דורש ערבויות בין לאומיות לאי חידוש המלחמה? גם ישראל יכולה לדרוש זאת מחמאס. מה המשמעות של הבטחה חמאסית שלא לחדש את המלחמה בישראל? אין לזה משמעות בעצם ואיש לא מאמין שחמאס יעמוד בהסכם כזה.

אבל מה זה משנה בעצם? אם הסכם כזה יביא להחזרת החטופים, ולסיום המלחמה ולערבויות בי"ל לאי חידושה מצד כל הצדדים, הרי זה מה שישראל מבקשת.

ואם ההסכם יופר אחר כך הרי שני הצדדים יוכלו לחזור למלחמה. תמיד אפשר לחזור למלחמה. בתקווה כמובן שהפעם ישראל, ממשלתישראל וצבאה, יגנו על אזרחי ישראל כפי שהתחייבו.

את ה-7 באוקטובר אי אפשר למחוק. לא בכיבוש חאן יונס ולא בעוד ועוד תמרונים צבאיים בעזה.

גם סיסמת "ניצחון מוחלט" לא תביא ניצחון מוחלט, כי בעזה ימשיכו לחיות 2 מיליון פלסטינים וחמאס בליבם או במוחם. נתניהו יודע וישראל יודעת שאי אפשר לשלוט בכל הפלסטינים כל הזמן בכל השטחים.

לכן משהו פה לא הגיוני.

את ה-7 באוקטובר אי אפשר למחוק. לא בכיבוש חאן יונס ולא בעוד תמרונים צבאיים בעזה. גם סיסמת "ניצחון מוחלט" לא תביא ניצחון מוחלט, כי בעזה ימשיכו לחיות 2 מיליון פלסטינים וחמאס בליבם או במוחם

לכאורה ישראל וחמאס היו צריכים לחבק את ההסכם המוצע כעת. לסיים את המלחמה ולהחזיר את החטופים. כמו שמסיימים כל מלחמה, בהסכם. וקודם לכל מחזירים שבויים.

אחר כך מתחילים לנסח הסכמים להפרדת כוחות ואולי אף שלום.

אחרי הכל חמאס הוכיח שהוא צבא. הצבא של מדינת עזה. אכזרי, ברוטלי, צמא דם, שכבש יישובים וטבח באזרחי ישראל. הרי חמאס הוא האויב. על מה אנחנו מדברים? מה חשבנו שחמאס? מה שחמאס ביצע זה מה שחמאס הבטיח לעשות כל השנים. הוא לא הסתיר זאת. בישראל התעלמו מאיומיו והבטחותיו ויכולותיו. אין מה להיות מופתעים ממה שחמאס עשה. כן צריך להיות מופתעים מהעובדה שעכשיו חמאס הוא שדורש את הפסקת המלחמה.

תגידו שזה הלחץ הצבאי, רצון ההישרדות של מנהיגיו, שחרור האסירים שלו. הכל מדויק. אבל רגע, בואו נחשוב בהיגיון –

האם זה לא הניצחון שביקשנו לעצמנו? האם זה לא הניצחון שעליו אפשר כבר מחר להכריז?

היי ישראלים, יצאנו למלחמה והאויב הוא שכעת מבקש את הפסקת המלחמה. הוא יחזיר את שבויינו ויקבל ערבויות בין לאומיות לאי חידוש המלחמה. האם זה לא מה שאנחנו רוצים כדי לחזור לשקם את יישובינו מאותו מחדל שבו צבא הגנה לישראל לא הגן על אזרחי ישראל וממשלת ישראל חטאה לאחריותה וחובתה להגן עליהם באמצעות צבא או הסכם מדיני?

אז כעת, בגלל המחדל הנורא, נמשיך במלחמה ונחפש איזה ניצחון דמיוני שלפיו חמאס ייעלם מעל פני האדמה לנצח?

מה שחמאס ביצע זה מה שהבטיח בגלוי כל השנים. בישראל התעלמו מאיומיו והבטחותיו ויכולותיו. אין מה להיות מופתעים ממעשיו. כן צריך להיות מופתעים מכך שעכשיו חמאס הוא שדורש את הפסקת המלחמה

משהו פה לא הגיוני.

הוא לא הגיוני משני הצדדים.

כי הרי לכאורה מתרחש פה המצב ההגיוני ביותר כדי לסיים את המלחמה, אבל נראה שאיש לא מבחין בו או לא רוצה בו בניגוד גמור לאינטרס של כל הצדדים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.