בקצות המפה הפוליטית, מימין ומשמאל, יש קבוצות עם חזונות של תקווה. באמצע יש רוב גדול ופסימי, שנוטה פעם לכאן ופעם לכאן. העמדות של כולם נובעות מהנחות יסוד שונות על טבע האדם והישראליות. עמדת המרכז שינתה בעבר את מדיניות ישראל, ועשויה לשנותה גם בעתיד.

המתנחלים האמוניים

המתנחלים האמוניים ותומכיהם מתנגדים לחלוקת הארץ תמיד, גם במחיר ויתור על שלום. מבחינתם, המפעל הציוני הוא ראשית הגאולה. בורא העולם התניע מהלך של גאולה שבו יש אינטראקציה בין היהודים לבינו.

המתנחלים האמוניים ותומכיהם מתנגדים לחלוקת הארץ תמיד, גם במחיר ויתור על שלום. מבחינתם, המפעל הציוני הוא ראשית הגאולה. בורא העולם התניע מהלך של גאולה שבו יש אינטראקציה בין היהודים לבינו

בורא עולם מתכוון שהגאולה תגיע, הם פועלים להבאתה, הוא מחזק את ידיהם ומקרב את הגאולה, הם ממשיכים לפעול להבאתה. זאת אמונה יהודית חדשה, שמעולם לא נוסחה כך לפני המאה העשרים.

מקור הסמכות שלהם הוא התורה על רבדיה, ושם הם מחפשים הוראות לניהול מלחמות ושלום. אין להם עוינות הכרחית לערכים אוניברסליים או לדין הבין-לאומי, כל עוד אלה לא סותרים את התורה. אם יש סתירה, התורה קובעת.

התנגדותם להסכמי ההפרדה אחרי מלחמת יום הכיפורים, להסכם השלום עם מצרים, לנסיגות הישראליות בלבנון, להסכמי אוסלו ולהתנתקות, נוסחו בעיקר במונחים ביטחוניים, כדי לשכנע יהודים לא גאוליים.

אולם זה מסך עשן. גם אם המציאות תאפשר נסיגות, הם לא יתמכו בהן לעולם. מבחינתם חלוקת הארץ עוצרת את המהלך הגאולי, היא מנוגדת לכוונתו של בורא העולם, ופוגעת בסיבת הקיום של מדינת ישראל, שהיא להביא את הגאולה. מה שמניע אותם הוא התקווה לעולם משיחי.

הביטחוניסטים

הביטחוניסטים הם הקבוצה הגדולה ביותר. זו קבוצה שמשתרעת מהימין המסורתי ועד בוחרי מפלגת העבודה לשעבר. בתיאוריה אין להם התנגדות לחלוקת הארץ עם הפלסטינים, אם הפלסטינים יתכוונו לחיות בשלום. עוד בתיאוריה, ערכים אוניברסליים מקובלים עליהם, וגם דיני המלחמה. אין להם רצון לפגוע באזרחים.

בפועל, עד שהפלסטינים ישתנו, עמדתם היא שעל ישראל להישאר חזקה ולשלוט בכל שטח שצריך. הם דוחים ביקורת בין-לאומית, וסוברים שמי שרחוק איננו מבין את המצב.

בפועל, עד שהפלסטינים ישתנו, עמדת הביטחוניסטיים היא שעל ישראל להישאר חזקה ולשלוט בכל שטח שצריך. הם דוחים ביקורת בין-לאומית, וסוברים שמי שרחוק איננו מבין את המצב

כל הנסיגות הישראליות, מהסכמי ההפרדה ב-1974 ועד ההתנתקות, כולם קרו כי רוב הביטחוניסטים תמכו בהן. היום הם סבורים שהנסיגות מול מדינות הצליחו, אבל מול הפלסטינים נכשלו.

האינתיפאדה השנייה שכנעה אותם שהשלום ימתין לדור עתידי. המלחמה הנוכחית שכנעה אותם שאותו דור העתידי, רחוק מאוד. מבחינתם מטרת קיומה של ישראל היא להגן על היהודים ולהיות להם בית לאומי. עמדתם פסימית ביסודה, ומתאפיינת בפחד מהאיום הפלסטיני.

השמאל

אנשי השמאל מתנגדים לכיבוש בכל מקרה, מראש. שורשי מחשבתם נעוצים בתפיסות עולם אוניברסליות מערביות. הם מכבדים את הדין הבין-לאומי, ומתייחסים ברצינות לביקורת על ישראל מכוחו או מכוח ערכים אוניברסליים.

תמיכתם בהסכמים מול מצרים, סוריה, לבנון והפלסטינים תמיד קדמה לבחינה אמפירית של התנאים. הם רוצים למסור חבלי ארץ מעבר לקו הירוק כי לדעתם ישראל בקווי 67' מספיקה. מטרת קיומה של ישראל היא להגן על היהודים ולהיות להם בית לאומי, בתוך קהילת העמים הנאורים. מה שמניע אותם הוא תקווה לשלום.

השמאל מתנגדים לכיבוש בכל מקרה, מראש. שורשי מחשבתם נעוצים בתפיסות עולם אוניברסליות מערביות. הם מכבדים את הדין הבינל', ומתייחסים ברצינות לביקורת על ישראל מכוחו או מכוח ערכים אוניברסליים

החרדים

החרדים משוכנעים שעשיו שונא לישראל, ולכן רובם נמצאים בקצה הימני של המחנה הביטחוניסטי. הם אינם מאמינים שהמדינה היא ראשית צמחית הגאולה.

*  *  *

היחס לפלסטינים

לשיטת המתנחלים, לפלסטינים אין זכויות לאומיות, ולכן גם לא זכות בחירה ושוויון אזרחי תחת שלטון ישראל. לאזרחי ישראל הערביים אמנם יש, אבל אסור שקולותיהם יכריעו בנושאים מדיניים חשובים.

לפי המתנחלים, אם בעתיד הפלסטינים יבינו את מעמדם ויקבלו אותו, נאפשר להם חיים אישיים חופשיים ומכובדים. חלק מן המתנחלים מייחלים להגירה רחבה של פלסטינים. מפעל ההתנחלויות מבוסס מראש על העדפה של זכויות היהודים על-פני הפלסטינים, ולכן אדמות מדינה מיועדות לשימוש יהודי, לא פלסטיני.

לשיטת הביטחוניסטים, צריך לשאוף לשוויון עם אזרחי ישראל הערבים, ובתנאי שהם לא יחתרו תחתיה. אשר לפלסטינים בשטחים, אם בדור עתידי הם יוותרו על כוונתם להשמיד אותנו, אפשר יהיה לעשות איתם שלום. זה לא יקרה בקרוב, לכן צריך לנהל את הסכסוך. לא צריך לחפש התנגשויות, צריך להימנע מפרובוקציות, אבל אין להירתע מיד קשה כשצריך.

אנשי השמאל רואים בפלסטינים בני אדם בדיוק כמונו, על הטוב ועל הרע, ומייחלים לחיות בשוויון עם ערביי ישראל, ובשכנות בין שתי המדינות.

לשיטת המתנחלים, לפלסטינים אין זכויות לאומיות, ולכן גם לא זכות בחירה ושוויון אזרחי תחת שלטון ישראל. לאזרחי ישראל הערביים אמנם יש, אבל אסור שקולותיהם יכריעו בנושאים מדיניים חשובים

המלחמה הנוכחית מול חמאס

מבחינת המתנחלים, אוסלו וההתנתקות עודדו את הפלסטינים לטעות כאילו ניתן לנצח את ישראל, וחמאס הראה שכוונת כל הפלסטינים נותרה השמדת ישראל. יש להשמיד לגמרי את חמאס, בכל מחיר, כמו עמלק. זאת תהיה מלחמת הכרעה סופית. הניצחון המוחלט יסיים את הציפיות הפלסטיניות שאוסלו עורר.

או אז העם ישתכנע לעלות על מסלול הגאולה, והוא יזנח לתמיד מחשבות על חלוקת הארץ. כמובן שיהודים יתיישבו בעזה. עצירה לפני הניצחון המוחלט תסכן את הכל, ולכן נשחרר את החטופים רק אחרי הניצחון.

הביטחוניסטים מסכימים בעניין רצחנות חמאס. יש למוטט אותו, ואחר-כך "לכסח את הדשא" שנים קדימה. המיטוט מצדיק סבל עצום בצד הפלסטיני, בגלל שהוא תמך בחמאס. מצד שני, אסור להתיישב בעזה, אסור שישראל תשלוט שם על החיים האזרחיים, ומישהו אחר צריך לנהל את המקום.

אוסלו עודד את הפלסטינים לקוות לסילוקנו, אבל הוא גם פטר את ישראל מעלויות השליטה האזרחית, ואת זה יש לשמר. אין תמימות דעים בין הביטחוניסטים על המחיר שמותר לשלם עבור החטופים.

השמאל ראה את אותה רצחנות מזוויעה, ישראל הייתה חייבת להשיב מלחמה, וטוב שהרסנו את היכולות ההתקפיות של חמאס. לדעתו אפשר וצריך היה לצמצם את הסבל שנגרם לאוכלוסייה הפלסטינית, ובמיוחד לילדים.

תהליך אוסלו נכשל בגלל הפרות משני הצדדים. אם בעתיד כולם יתחייבו וגם יקיימו, השלום יהיה אפשרי. חייבים לנצל את שעת הכושר ולהגיע לשלום עם סעודיה, תוך הסכמה על מתווה ארוך וזהיר שיוביל בעתיד למדינה פלסטינית מפורזת. אי אפשר להגיע לניצחון מוחלט, ואסור לעכב את שחרור החטופים.

מחנה השלום ומחנה המתנחלים המשיחיים לעולם לא יסכימו ביניהם. ביניהם נמצא מחנה גדול ששיקוליו ביטחוניים. הוא איננו משיחי, וגם לא יהיה, אך כרגע עמדותיו המעשיות קרובות לשל המתנחלים.

מחנה השלום ומחנה המתנחלים המשיחיים לעולם לא יסכימו ביניהם. ביניהם נמצא מחנה גדול ששיקוליו ביטחוניים. הוא איננו משיחי, וגם לא יהיה, אך כרגע עמדותיו המעשיות קרובות לשל המתנחלים

אם תימצא דרך לבנות הכרה הדדית בין הפלסטינים לישראלים שתלווה בתמיכה והתחייבויות של מדינות ערב, עמדות היסוד של הביטחוניסטים יתבררו כקרובות יותר לאלו של השמאל.

ד"ר יעקב לזוביק הוא הסטוריון. ניהל את ארכיון יד ושם 14 שנה, ובין 2011-2018 היה גנז המדינה. כיום הוא כותב ספר על תולדות מפעל ההתנחלויות.