לעניות דעתי אחת הבעיות המרכזיות של החברה היהודית בישראל היא תפישה שטחית של היהדות, במקום תפישה עגולה. תפישה שטחית פירושה לחשוב, שמקורות מסוימים שלומדים וחוזרים עליהם שוב ושוב הם הכל, כאשר במציאות קיימים מקורות רבים יותר שלא כל כך שמים לב אליהם.

אבל התמונה המלאה, העגולה, מלמדת על מהויות נוספות, על הזדמנויות נוספות, ועל ערכים נוספים שמוסיפים לעושר ולמהות של היהדות כתורת חיים.

נקח כדוגמא את הדבר שידוע לכל ילד/ה בגן: בסוכות צריכים ליטול 4 מינים. לא רק זה אלא כולם יודעים מגיל הגן מה הם: לולב, אתרוג, הדס וערבה. אבל מקור אחד מצביע על 5 מינים, ומינים אחרים במקצת מאלו הידועים היום. והמקור הזה איננו דבר זניח, אלא מקור במקרא, בספרות הקדושה של עם ישראל!

נקח כדוגמא את הידוע לכל ילד/ה בגן: בסוכות צריכים ליטול 4 מינים. לא רק זה אלא שכולם יודעים מה הם: לולב, אתרוג, הדס וערבה. אבל מקור אחד מצביע על 5 מינים, ומינים אחרים במקצת מאלו הידועים היום

הנה המקור על 4 מינים בתורה:

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים: [ויקרא פרק כג, מ]

גם הזיהוי הברור והמוחלט לא ברור פה. היחיד שאפשר לטעון לגביו שהוא ברור זה ערבי נחל. תמר זה ברור, אבל כפות תמרים לא כל כך, אף על פי שתמר ידוע. לגבי פרי עץ הדר עץ עבת, אין לנו ידע בכלל.

הנה המקור על 5 מינים בספר נחמיה:

וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב: [נחמיה פרק ח, טו]

כאן יש שלושה מינים די ברורים: זית, הדס, ותמרים – אבל עדיין לא ברור עץ עבת ועץ שמן. כמו כן ברור שיש להביא את העלים בכל המינים.

והנה מדרש חז"ל שמתמודד עם האי התאמה בין שני המקראות:

… כל אותה חכמה שכתובה בשלמה "החכמה והמדע נתון לך" (דברי הימים ב' א, יב), "ותרב חכמת שלמה ויחכם מכל האדם" (מלכים א' ה, י – יא), ישב לו תמיה על ארבע מינין הללו, שנ' "שלשה המה נפלאו ממני" (משלי ל, יח), פסח ומצה ומרור, "וארבעה לא ידעתים", אילו ארבעת מינין שביקש לעמוד עליהן. פרי עץ הדר, מי יאמר שהוא אתרוג?! כל האילנות עושין פירות הדר. כפות תמרים, התורה אמרה טול שתי כפות תמרים להלל בהן והוא אינו נוטל אלא לולב ליבה שלתמרה?! וענף עץ עבות, מי יאמר שהוא הדס?! הרי הוא אומר במקום אחר "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס" (נחמיה ח, טו). וערבי נחל, כל האילנות גדילין במים?! … ומי פירש להן לישראל ארבעת מינין הללו שהן אתרוג לולב הדס וערבה? חכמים, שנאמר "והמה חכמים מחוכמים" (משלי ל, כד). ]ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ל, טו]

הנה העדות ברורה כשמש. החכמים מודים שקיימות אפשרויות רבות של הבנה על איזה מינים מדברים. לא זו בלבד, אלא שהם מודים כי התנ"ך עצמו מציג לנו שתי אפשרויות שונות לזהות את המינים.

החכמים מודים שקיימות אפשרויות רבות של הבנה על איזה מינים מדברים. לא זו בלבד, אלא שהם מודים כי התנ"ך עצמו מציג לנו שתי אפשרויות שונות לזהות את המינים

נכון, שבסופו של דבר המעשה מוגדר על ידי החכמים לפי הבנתם באותו דור. אמנם, קיימת פה החלטה על הגמוניה שקובעת את הנוהג, אבל אין הם מסתירים את העובדה הזאת. אנו אמורים להבין שרוב הזמן הכתובים אינם חותכים וחד משמעיים. ושמרו לנו את הדיון הזה כדי שלא נתדרדר לחד גווניות של רודנות בחיים הדתיים של העם.

ועוד פירשו את המינים כמטפורה לסוגים שונים של יהודים. מאלו ששומרים את כל המצוות ולומדים תורה, עד לאלו שלא שומרים מצוות ולא לומדים תורה.

"ומה הקב"ה עושה להן, לאבדן אי איפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולן אגודה אחת והן מכפרים אילו על אילו". [ויקרא רבה (מרגליות) פרשה ל, יב]

בכל פעם שאני נוטל את ארבעת המינים בסוכות אני ער לגישה של יושר אינטלקטואלי ופתיחות לשינויים במשך ההיסטוריה, ורצון להכיל כל ישראל באגודה אחת.

ואני גם מתפלל שההנהגה הדתית בימינו תנהג כך כברירת מחדל. אז באמת יכולנו להיות חלק מן אגודה, טיפוסים שונים אבל עם לכידות חברתית, מתוך הכרה שלמה במקום של כל אחד.

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.