ביום שלישי האחרון גדעון סער הודיע על סיום השותפות עם כחול לבן ועל פירוק המחנה הממלכתי – ותוך פחות מ־24 שעות כונסה ועדת הכנסת והמהלך הושלם. לסיעה החדשה, המונה ארבעה חברי כנסת, קוראים מעתה "הימין הממלכתי".

המהלך של סער היה מתעתע, וגם אחרי הריאיון שלו אמש (שבת) ב"פגוש את העיתונות" הוא נותר מבלבל. פרשנים רבים היללו את תבונתו הפוליטית, את היכולת שלו לראות כמה מהלכים קדימה וחשבו שהתוכנית שלו היא לחזק את בנימין נתניהו. כלומר, להישאר שר בממשלה ככל שניתן.

מה שגרם לבלבול היה, בין היתר, הבחירה בשם החדש לסיעה. למה סער ושותפיו – זאב אלקין, יפעת שאשא־ביטון ושרן השכל – לא דבקו בשם החדש בפני עצמו "תקווה חדשה"? ח"כ פנינה תמנו שטה ציינה את העובדה הזו בדיון בוועדת הכנסת. "על אף העיתוי והבחירה בשם 'הימין הממלכתי', בחרנו שלא להתקטנן. יש כאן משום הטעיה", היא אמרה.

בכנסת ה־25 יש כעת "מחנה ממלכתי" ו"ימין ממלכתי". מה זה מלמדנו? שבסקרים פנימיים שנערכו בשבועות האחרונים, המונח "ממלכתי" הפך לבעל משקל זהב. זה מה שהציבור הישראלי רוצה בימים האלה. ממלכתיות. כרגע הציבור מקבל את זה לפחות באופן שמי. לא נתפלא אם לקראת הבחירות לכנסת ה־26 יקומו גם מפלגות "הציונות הממלכתית" ו"עתיד ממלכתי".

השר גדעון סער משוחח עם ח"כ זאב אלקין לפני ההצבעה על התקציב, 13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עוד תובנה שנשתלה מהר מאוד בשיח הפוליטי היא שסער התפצל והתקוטט עם בני גנץ כדי לחזק את נתניהו וממשלתו. אולם, אתמול בריאיון סער אמר שאם הוא לא ישולב בקבינט המלחמה המצומצם תוך כמה ימים – הוא יפרוש מהקואליציה.

כלומר, מפלגת "הימין הממלכתי" לא רק פרשה מסיעת "המחנה הממלכתי", אלא היא בדרך החוצה מהממשלה. התהליך הזה עשוי לזרז את התפרקות הממשלה הנוכחית, לא כן?

אולי כפי שכבר קרה בעבר, נתניהו ידרוס את גנץ פומבית ויכניס את סער – ואז לגנץ לא תהיה ברירה: לבלוע את השינוי או לפרוש מהממשלה. אחרי הוספת סער, גם סמוטריץ' ובן גביר ידרשו מקום בקבינט המלחמה

ובכן, יהיו מי שיגידו (במסגרת פוליטיקת ההפוך על הפוך) שהתחכום הפוליטי הוא לגרום לגנץ לפרוש מהממשלה. הינה המתווה לכאורה: סער הציב אתמול את האולטימטום להיות חלק מהקבינט המצומצם או לפרוש; וגנץ כבר התנגד והסביר שיש לו זכות וטו על הרחבת קבינט המלחמה (לפי סעיף 5.5 להסכם הקמת ממשלת החירום). מה הסנקציה על הפרת ההסכם? לנתניהו הפתרונים.

אולי כפי שכבר קרה בעבר, נתניהו ידרוס את גנץ פומבית ויכניס את סער – ואז לגנץ לא תהיה ברירה: לבלוע את השינוי או לפרוש מהממשלה. אחרי הוספת סער, גם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר ידרשו מקום בקבינט המלחמה – והפורום הזה יאבד את הטעם המקורי להקמתו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מסתודד השר בני גנץ במליאת הכנסת. 13 במרץ 2024 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

כלומר, המהלך של סער יוביל לפרישתו אם האולטימטום שלו יפקע – או שהוא יוביל לפיצוץ הממשלה מהצד השני, אם סער ואחרים יוכנסו לקבינט המלחמה. כל כיוון יותר מבלבל מקודמו.

גם התזה המציירת את סער כמי שמעוניין לפתע לשמר את שלטון נתניהו – מוזרה. סער ואיתו גם אלקין אמרו על נתניהו דברים כה חמורים בשנים האחרונות עד שקשה להאמין שבבית נתניהו יסלחו להם אי פעם.

ייתכן שבטווח הקצר נתניהו ורעייתו יסכימו להכיל את האיש והביקורת – אבל מייד לאחר שסער ישלים את תפקידו הפוליטי הרגעי (הארכת חיי הממשלה), הוא ייזרק לאשפתות

ייתכן שבטווח הקצר נתניהו ורעייתו יסכימו להכיל את האיש והביקורת – אבל מייד לאחר שסער ישלים את תפקידו הפוליטי הרגעי (הארכת חיי ממשלת נתניהו), הוא ייזרק לאשפתות. נתניהו תמיד היה כזה, השתמש וזרק בצדי הדרך. זה די בטוח שלסער אין שום ציפיות מנתניהו לסידור ארוך טווח.

והיו עוד אמירות של סער אתמול שהבהירו כי הדרך של הממשלה העקומה הזו לא ברורה. סער טען שהוא לא מתכוון לחזור לליכוד והתעקש שהוא ממשיך במפלגה נפרדת, כזו שרק השבוע החליפה את שמה.

השר גדעון סער לצד השר איתמר בן גביר במליאת הכנסת. 13 במרץ 2024 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

זה לא שיש לו ביד הסכמים סגורים עם נפתלי בנט ו/או יוסי כהן ו/או כל אישיות אחרת שבעיני הציבור מממשת את חזון הימין הממלכתי. הסקרים הראשונים אחרי הפיצול הראו שסער עשוי לא לעבור את אחוז החסימה. למה שבכירים ממלכתיים ישאפו להצטרף למפלגה הצולעת סביב חמישה מנדטים?

סער בטח לא היה מופתע מהתוצאה הראשונית בסקרים. הוא לא אדם שחי באשליות. מפלגה שבסקר הראשון שלה אחרי "מפצון" מוציאה חמישה מנדטים, גורלה יהיה מתחת לאחוז החסימה כמעט בוודאות. הציבור מזהה את הפלירטוט עם רף ארבעת המנדטים ולא מתלהב לתמוך במפלגה שגורלה מתעתע.

אז מה ההיגיון המינימלי במהלך להקמת "הימין הממלכתי"? אולי רק להיות בעמדה נוחה להוציא מנתניהו תיקים ממשלתיים או להביע עמדות מסוימות במהלך תקופת קריסת הממשלה ו/או תקופת המעבר

אז מה ההיגיון המינימלי במהלך להקמת "הימין הממלכתי"? אולי רק להיות בעמדה נוחה להוציא מנתניהו תיקים ממשלתיים או להביע עמדות מסוימות במהלך תקופת קריסת הממשלה ו/או במהלך תקופת המעבר.

תקופות מעבר בין ממשלות בישראל עשויות להיות ארוכות ביותר, ובשעת הפירוק – כשכל העכברים יתרוצצו והספינה תשקע – כל אחד ידרוש דברים וייתכן שאף יקבלם. סער אולי חושב שכוח המיקוח שלו אפקטיבי יותר כשהוא מתנהל בנפרד.