1

מחלקת הדיגיטל המוצלחת של תאגיד השידור "כאן" הושיבה מול המצלמה חיילים שחזרו מעזה כדי לספר על הדברים הכי מוזרים שראו שם. אחד מהם, מפקד מחלקה במילואים בגדוד 87, בהחלט ראה משהו מוזר.

"באחד הימים יצאתי למארב עם לוחם שלי", הוא מספר, "ופתאום הוא אומר לי 'אני מזהה שני בבונים'. שאלתי אותו 'מחבלים'? הוא אמר 'לא, בבונים, קופים'.

"אני מגיע לידו ובאמת מזהה בבון אחד ענק ולידו עוד שני קופים. חצי שנייה של התלבטות, מה לעשות – לירות, לא לירות? מצד אחד אני במארב ואני לא רוצה לשרוף את עצמי, וגם צער בעלי חיים, מצד שני הם מסכנים את החיים שלי. בסוף קיבלתי החלטה לא לירות בהם".

"חצי שנייה של התלבטות, מה לעשות – לירות, לא לירות? מצד אחד אני במארב ואני לא רוצה לשרוף את עצמי, וגם צער בעלי חיים, מצד שני הם מסכנים את החיים שלי. בסוף קיבלתי החלטה לא לירות בהם"

המ"מ לא דמיין. כמה ימים אחרי הכניסה הקרקעית של צה"ל לרצועה, נצפו בבונים משוטטים במספר מקומות בעזה. קרוב לוודאי שהם ברחו מגן החיות המקומי שנפגע בהפצצות ורוב דייריו מתו.

ד"ר תמר פרדמן, מנהלת מקלט הקופים הישראלי בבן שמן, קיבלה שיחת טלפון בהולה ונשאלה אם תוכל להיכנס לרצועה ללכוד אותם. פרדמן נרתמה מייד אבל זה לא התאפשר כל עוד הלחימה הייתה במלוא עוצמתה.

כשהחלה ההפוגה ושחרור החטופים יצא לדרך, התקבלו סוף סוף האישורים להכניס את פרדמן פנימה. היא הייתה אמורה להיכנס ביום ראשון, אבל בסוף השבוע שקדם לו קרסה הפסקת האש ומבצע חילוץ הבבונים בוטל.

בשלב הזה פרדמן ניסתה לגייס קולגה ממצרים, וטרינר שעובד בארגון שפועל למען בעלי חיים. "חשבתי שבכל מקרה עדיף שגוף חיצוני יעשה את זה", היא אומרת, "שלא יגידו שישראל באה ולוקחת להם גם את בעלי החיים". אבל גם המצרים לא הצליחו לקבל אישורי כניסה לרצועה והעניין התמסמס.

פרדמן לא יודעת מה עלה בגורל הבבונים, אבל היא לא אופטימית: "קשה לי להאמין שהם הצליחו לשרוד שם. לא קיבלתי מאז שום תמונות נוספות, ובימים שהם הסתובבו הגיעו אליי תמונות מכל כיוון.

פרדמן לא יודעת מה עלה בגורל הבבונים, אבל היא לא אופטימית: "קשה לי להאמין שהם הצליחו לשרוד שם. לא קיבלתי מאז שום תמונות נוספות, ובימים שהם הסתובבו הגיעו אליי תמונות מכל כיוון"

"יש שתי אפשרויות – או שהם המשיכו להסתובב ברחובות ולמצוא אוכל, או שהם לא שרדו את המלחמה. קשה לי להאמין שמישהו תפס אותם ומחזיק אותם בתוך בית. בבונים זה מסוכן".

"יש שתי אפשרויות – או שהם המשיכו להסתובב ברחובות ולמצוא אוכל, או שהם לא שרדו את המלחמה. קשה לי להאמין שמישהו תפס אותם ומחזיק אותם בתוך בית. בבונים זה מסוכן"

2

ישראל נכנסה השבוע בדהרה אל החלק בשנה שבו השמש הופכת מאוהב לאויב. התקופה הזו שבה המתנה בשמש קופחת לאוטובוס או לרכבת הופכת את הנסיעה בתחבורה הציבורית לסיוט. כאילו חסרות סיבות שמבריחות את הנוסעים לזרועות המכונית הפרטית.

רכבת ישראל עשתה בשנים האחרונות פרויקט גדול לקירוי הרציפים בתחנות. בחלקן המצב השתפר מאוד. לא בכולן. בתחנת רכבת האוניברסיטה בתל אביב המחסור בצל מרתיח, תרתי משמע.

לפני כשנתיים, בעקבות תלונות רבות של סטודנטים, פנינו ממערכת "יהיה בסדר" בגלי צה"ל לרכבת ישראל וביקשנו לדעת מתי יגיע תורה של התחנה לזכות בהצללה. ברכבת הבטיחו שעד סוף 2022, לכל היותר תחילת 2023, יהיה צל בתחנת האוניברסיטה.

תחנת האוניברסיטה של רכבת ישראל באפריל 2024 (צילום: נטע קויתי)

השבוע חלפתי ליד התחנה ונדהמתי לגלות שהתקנת ההצללה לא הושלמה, רחוק מזה. וכאילו זה לא מספיק, על הרציף מתנוסס שלט גדול "עובדים באופן רציף על קירוי הרציף". איחור של 16 חודשים (בינתיים) זה הכול חוץ מ"עובדים באופן רציף".

השבוע נמסר מהרכבת, חוץ משלל הסברים שמתרצים את האי-עמידה בזמנים, שההצללה תושלם עד הרבעון השלישי השנה. אם זה יקרה לקראת סוף הרבעון, כלומר בספטמבר, הנוסעים יעבירו עוד קיץ ארוך ורותח בהמתנה לרכבת – ומי שתהיה לו אפשרות, יימלט אל המזגן של המכונית.

השבוע נמסר מהרכבת שההצללה תושלם עד הרבעון השלישי השנה. אם זה יקרה לקראת סוף הרבעון, כלומר בספטמבר, הנוסעים יעבירו עוד קיץ ארוך ורותח בהמתנה לרכבת

3

השם על ההזמנה לתערוכה היה מפתיע: עד לא מזמן איריס האן הייתה מנכ"לית החברה להגנת הטבע. בצעירותה הייתה מדריכה בבית ספר שדה ורכזת חוגי טבע. עשרות שנים חרשה ברגליה את משעולי הארץ, ופתאום מתברר שהיא גם מציירת אותם.

לדבריה, היא לא מציירת בחיק הטבע עצמו כמו הציירים של פעם: "זה מסובך. אני מציירת בשמן וזו המון התעסקות עם הצבעים והפשתן והציור רטוב, מאוד קשה לצייר בחוץ. בטח לא במסלולים מרוחקים וארוכים.

איריס האן תולה את אחד מציוריה בגלריה של האדריכל יוסי קורי, אפריל 2024 (צילום: עמוד הפייסבוק של איריס האן)

"לפעמים אני לוקחת עפרונות או צבעי מים לטבע, אבל גיליתי שכשאני מטיילת, אני רוצה למצות את החוויה של הטיול ולצייר אחרי זה כשאני מגיעה הביתה".

"לפעמים אני לוקחת עפרונות או צבעי מים לטבע, אבל גיליתי שכשאני מטיילת, אני רוצה למצות את החוויה של הטיול ולצייר אחרי זה כשאני מגיעה הביתה"

הציורים של האן – שמוקדשים בעיקר לנופי הכרמל ולמדבר – הוצגו בסוף השבוע הזה בגלריה של האדריכל יוסי קורי שמתמחה בבנייה ירוקה. הוא רכש נכס מוזנח בהדר הכרמל בחיפה, שיפץ והפך אותו לחלל שמארח תערוכות ואירועי תרבות.

התערוכה הייתה קצרת מועד, אבל את התמונות אפשר לראות בדפי הפייסבוק והאינסטגרם של האן.

4

מוזר ככל שיישמע, זו עונה נפלאה לטייל בצפון: בניגוד לדרום שמצהיב במהירות, הצפון – שחווה חורף גשום – עדיין צבוע בירוק עמוק ומנוקד בפרחים.

בקעת בית נטופה (צילום: אביב לביא)

לא חייבים להתקרב למרחק נגיעה מהגבול (ממילא צה"ל לא מאפשר זאת) כדי למצוא מסלולים ואתרים נהדרים – וריקים. במרחק של 8-10 קילומטר מלבנון, היישובים מאוכלסים ומתקיימים חיים כמעט רגילים. אזעקות? בהחלט ייתכן שיהיו. אבל איפה לא?

לא חייבים להתקרב למרחק נגיעה מהגבול (ממילא צה"ל לא מאפשר זאת) כדי למצוא מסלולים ואתרים נהדרים – וריקים. במרחק של 8-10 קילומטר מלבנון, היישובים מאוכלסים ומתקיימים חיים כמעט רגילים

בהנחה שהגעתם מהמרכז או הדרום, שתי תצפיות שוות על הדרך: לכיוון צפון – בכניסה ליישוב כחל יש מתחם עם תחנת דלק ובית קפה, "מקום יפה לקפה". וזה, ובכן, מקום יפה, שמהרחבה האחורית שלו נשקף נוף נהדר לכנרת. ממש לא הקפה הטיפוסי של תחנת דלק.

בדרך דרומה, מומלץ לעצור לתצפית על בקעת בית נטופה. הבקעה הזו הפכה למדד לחורפים גשומים, שבהם היא מתמלאת והופכת לאגם.

אם למישהו היה ספק – השנה ירד כאן הרבה גשם, וגם אחרי כמה שרבים הבקעה עדיין ספוגת מים. המראה מפאתי הכביש מרהיב.

הנוף מבית הקפה "מקום יפה לקפה" בכניסה ליישוב כחל, אפריל 2024 (צילום: אביב לביא)